וּמִטִּפָּה יָצָא אִישׁ כִּשְׁלֹמֹה חָכָם,

אֶלֶף נָשִׁים רִפְּדוּ אַפִּרְיוֹנוֹ,

עִם דִּמְדּוּמִים עֻמַּם בְּרַק פִּגְיוֹנוֹ,

הִתְפַּשֵּׁט מַחֲרִישׁ פָּרְפּוּרִיַּת מְלָכִים.

הָיָה אוֹתוֹ חָכָם: כֹּהֵן שֵׁד וְאָמָּן,

עַל כִּסְאוֹ הָיָה מְכַהֵן, שָׁר וְדוֹרֵס;

אַךְ מִיֵּינוֹ נַעֲשָׂה אֶפִּיקוֹרֵס,

בָּז לְשׁוּלַמִּיּוֹת, אַחֲרֵי שָׁפְכוֹ דָמָן.

כֵּן יֵשׁ שֶׁמְּגַלֶּה לָנוּ תְּהוֹם מַחְשׂוֹפוֹ,

וּבִתְחִלַּת דָּבָר נָעוּץ סוֹפוֹ,

אֵין מוֹצָא, תּוֹעִים אָנוּ תּוֹךְ עִגּוּלוֹ.

מִי שֶׁסְּבִיבוֹ שִׁשִּׁים אִישׁ גִּבּוֹרִים –

עַל קָרַחְתּוֹ נִקְּרוּ הַמַּקּוֹרִים,

סוֹד מְעֻטָּף סוֹד נִתְעַרְטֵל מֵחִתּוּלוֹ.