סוֹד מְעֻטָּף סוֹד נִתְעַרְטֵל מֵחִתּוּלוֹ,

עוֹד בִּמְעֵי הָאֵם לוֹ דְמוּת הַצְּנֵפָה,

נוֹקֵב יִתּוּש מַר בְּדַעְתּוֹ הָרוֹפֵפָה:

כַּסּוּ עֶרְוַת אִישׁ, וְלֹא – כַּסּוּהוּ כֻּלּוֹ.

מֵעֲלֵי תְאֵנָה תָּפְרוּ לוֹ חֲגוֹרוֹת,

אוֹ מֵאֶרֶג יָקָר – כְּתֹנֶת פַּסִּים;

אֶחָד הֵם הַמְכֻסִּים וְהַמְכַסִּים –

וַיְכַסּוּהוּ כֻּלּוֹ מְחוֹקְקֵי הַדּוֹרוֹת.

בְּנֵס יֵשׁוּעַ בָּא, וּמֹשֶׁה מֵת בְּסוֹדוֹ,

מִזְרָח הֵלִיט קְלוֹן הָאִישׁ וּכְבוֹדוֹ,

לֹא נִגְלָה שָׁם הַחֹמֶר הַהִיּוּלִי;

אַךְ גַּם שָׁם כְּבָר פַּךְ הַשֶּׁמֶן פּוֹחֵת,

דְּקוּרַת פִּגְיוֹן תְּלוּיָה הַפָּרֹכֶת,

וְהַשָּׂטָן שׂוֹחֵק שְׂחוֹקוֹ הַהִתּוּלִי.