גַּן־עֵדֶן הֱקִיאָנוּ, כִּי אָשַׁמְנוּ.

אַךְ אוֹי לָאִישׁ, לֹא מָעַל בַּקֳּדָשִׁים;

גַּרְתָּ עִם הַכְּרוּבִים – גּוּר עִם נְחָשִׁים,

וּמִפְּרִי הַדַּעַת טוֹב אֲשֶׁר טָעַמְנוּ?

הֵן וָלָאו מַה־טִּיבָם, מַה־זֶּה אָסוּר, מֻתָּר

נַפְשִׁי מִתְלַבֶּטֶת בֵּין הַגְּדָרִים;

אַךְ עִם חַג – אָרִיחַ פִּגְרֵי בְּשָׂרִים?

וּטְלָאִים אֶלְבַּשׁ, מָה אֲנִי, סְמַרְטוּטָר?

הָרָצוֹן בִּי מִתְגַּוֵּן וּמִתְנַמֵּר,

חַי הַזִּיק בֶּעָשָׁן הַמִּתַּמֵּר,

וּבְיָם הַתְּמוּרוֹת מַבְהִיק חוֹף וַדָּאוּת.

אֲנִי הַמְתַכֵּן עֵדֶן וְגֵיהִנֹּם,

נִתְחַיַּבְתִּי לְמַצּוֹת כָּל־הַדִּינִים –

שׁוֹאֲגוֹת הַתַּאֲווֹת שַׁאֲגַת אֲרָיוֹת.