מוצאי בקר וערב תרנין (תהלים)

הִנְנִי יוֹשֵׁב בְּחַדְרִי וְיָדִי כוֹתֶבֶת,

עוֹד תָּפוּשׂ הִנֵּנִי בְּרֹב שַׂרְעַפַּי,

עוֹד לִכְתּוֹב וְלִכְתּוֹב נַפְשִׁי חוֹשֶׁבֶת.

וַיִּתַּם הַנֵּר – וַהֲנִיחוֹתִי אֶת כַּפַּי,

וְהַשַּׁחַר אֶת אוֹרוֹ לְחַדְרִי הִבְקִיעַ,

מִבַּעַד הַחַלּוֹן עַל חָשְכִּי הוֹפִיעַ.

* * *

הָבוּ לִי עֵט מְשׁוֹרֵר! הָבוּ לִי חֵקֶר!

הָבוּ לִי שָׁשַׁר, הָבוּ לִי שְׁלַל צְבָעִים!

הָבוּ לִי!… וְאַרְנִינָה מוֹצָאֵי בֹקֶר,

מוֹצָאֵי בֹקֶר בְּיָפְיָם לִרְגָעִים.

הָבוּ לִי מְכוֹנַת חוֹקְקֵי-אוֹר וּמְקוֹם סָתֶר,

הָבוּ לִי לוּחַ, הָבוּ לִי גִּלָּיוֹן:

אֲתַוֶה הַתְּמוּנָה, אַחֲזִיקָה בַנָּתֶר,

וְתֵצֵא בַחֲדָרָה תְּמוּנַת הַחִזָיוֹן!

מַה תִּשְׁכַּב אָדָם עַל עַרְשְׂךָ סָרוּחַ,

הָקִיצָה מִשְּׁנָתְךָ, מְהֵרָה אַל תְּאַחַר!

הַבֵּט נָא שָׁמַיִם, הַבֵּט אֶל כָּל רוּחַ,

הַבֵּט כִּי נִבְקָעוּ עַפְעַפֵּי הַשַּׁחַר:

הַבֵּט נָא שָׁמָה שָׁמַיִם נִטְהָרוּ,

לָבְשׁוּ יְרִיעוֹתֵיהֶם תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן,

וּבְלִי לוּלָאוֹת הַיְּרִיעוֹת חֻבָּרוּ,

הַפְלֵא וָפֶלֶא, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָן.

הַשֶׁמֶש עוֹד מְעַט יֵצֵא מֵחֻפָּתוֹ,

וְקַרְנָיו הֲלֹא הֵמָּה הָרָצִים לְפָנָיו;

אָז יָקוּם הַשַּׁחַר, יָשִׁיר שִׁירָתוֹ,

טֶרֶם יִסָּתֵר, כִּי יֶחֱוָר מִפָּנָיו.

בְּחָפְזִי כָּתַבְתִּי, אַךְ הַאֶמְצָא מִלָּה,

לְתָאֵר בָּה הַהוֹד, הַנֹּעַם וְהַיוֹפִי?

לְמוֹצָאֵי בֹקֶר לָהֶם דּוּמִיָה תְהִלָה!

הֵם קֵץ הַיּוֹפִי, תַּכְלִית אִי דוֹפִי,

פֶלֶא כָל הַתְּמוּנוֹת, תְּמוּנַת הַפְלִיאָה,

מִכְתַּב אֱלֹהִים הֵם, חֶרֶט הַבְּרִיאָה.