¹

          יְהִי רָצוֹן:

שֶׁלֹּא אִיגַע לָרִיק בְּבָשָׂר, בָּרוּחַ,

שֶׁיִהְיֶה אֵשׁ תָּמִיד בְּאָח הַמְּבוֹעָרֶת,

רָעֵב וְצָמֵא שֶׁלֹא אֶשְׁכַּב לָנוּחַ,

שֶׁתְּהִי אַךְ הַשַּׁלְוָה בְּבֵיתִי שׂוֹרָרֶת.

שֶׁיַּקְשִׁיבוּ בַּלִמוּדִים בָּנַי וּבְנוֹתַי,

כָּל יְמֵי חַיֵיהֶם אַךְ לֶאֶמֶת יִגְבּוֹרוּ,

שֶׁיִחְיוּ בְכָבוֹד וּבְשַׁלְוָה אֲבוֹתַי

וְכָעֲנִיִּם עַל הַפְּתָחִים לֹא יַחְזוֹרוּ.

שֶׁתִּחְיֶה בִתִּי עַל מְלַאכְתָּה אַךְ בְּטוּחָה,

מִבְּלִי מְכוֹר אֶת יָפְיָהּ, הֶדֶר הַנֹּעַר,

שֶׁתִּכָּנֵס לַחֻפָּה מֵאַהֲבָה כְרוּחָהּ,

שֶׁיְהִי בְחִירָהּ רָצוּי וִיפֵה-פְרִי-תֹאַר.

שֶׁיכַבְּדוּ אֶת אִשְׁתִּי עַד יוֹם הַמָּוֶת,

כְּמוֹשֶלֶת הַבַּיִת, כְּאֵם רַחֲמָנִיָה.

מִדְבָּרֶיהָ הָרַכִּים שֶׁיְגָרְשׁוּ עַצָבֶת,

אַךְ לֹא כֹּס הַיָיִן בְּבֵית הַשְּׁתִיָה.