מַה-יָפִית מַה-נָּעַמְתְּ אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ
יָפְיֵךְ לֹא הֵסִירוּ שָׁנִים אַלְפָּיִם;
עוֹדָךְ תָּאִירִי כַּסַּהַר בַּחֹדֶשׁ
וּנְפָשׁוֹת תִּקְחִי, תַּרְחִיבִי עֵינָיִם
זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ הָיִית אַתְּ לְפָנִים;
אַדְמָתֵךְ עֵדֶן, גַּפְנֵךְ פּוֹרִיָּה
אַךְ אֵלֶּה צָפַנְתְּ זֶה רַבּוֹת בַּשָׁנִים.
כִּי גּוֹרְשׁוּ בָּנַיִךְ וַתְּהִי נָכְרִיָה
לִבְנֵי הַנֵּכָר לֹא נָתַתְּ אֶת כֹּחֵךְ;
הִסְתַּרְתְּ פָּנָיִךְ גַּם יָפְיֵךְ וַהֲדָרֵךְ;
כֹּחֵךְ הִסְתַּרְתְּ וַתָּנִיסִי אֶת לֵחֵךְ,
עַד בָּאוּ בָנַיִךְ רַצוֹת עֲפָרֵךְ!
הַבִּיטִי נָא אֵלֶה, שׁוּרִי בָנָיִךְ,
מֵרָחוֹק מִקָּרוֹב אֵלֶּה לָךְ בָּאוּ;
אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, הָאִירִי פָנָיִךְ,
עֶדְנֵךְ, תּוּמָתֵךְ בָּנַיִךְ יֵדָעוּ!
אַל תִּתְבּוֹשָׁשִׁי הַצָעִיף הָסִירִי,
צַהֲלִי וָרֹנִּי, הַצְהִילִי הַפָּנִים;
בָּנַיִךְ אֵלֶּה אַהֲבָתָם הָעִירִי –
אַהֲבַת בָּנַיִךְ לֹא עֲמָמוּהָ שָׁנִים!
בָּנַיִךְ אֵלֶּה עַתָּה יְחוֹנְנוּ עֲפָרֵךְ,
קוֹמֵם הֲרִיסוּתֵךְ הֵם פָּרְצוּ פָרֶץ;
הֵם יְחַדְּשׁוּ נְעוּרַיִךְ, יִכְלְלוּ הֲדָרֵךְ,
וּתְהִי אַךְ לִבְרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ!