רקע
יואל משה סלומון
שירי ר' יואל משה סלומון
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: דפוס סלומון; תרצ"ז

אשר שר על יהודה וירושלם: יושביה, שכונותיה ומושבותיה:

על אורחיה ומבקריה: מלכים, שרים ורוזנים.

נאספו ויצאו לאור על ידי פנחס בן צבי גראייבסקי

 

שושילתא הסלומונית בירושלים

החובבים והבונים הראשונים, מיסדי ה“ישוב” ו“עבודת החקלאית” בארץ ישראל.


רבי אברהם שלמה זלמן צורף ז“ל, “אדם גדול וחכם-מדיני, רב וצדיק ובעל מרץ כביר”, בא ירושלימה בשנת תקע”ב, היה אחד מראשי הבונים והמיסדים את ישוב האשכנזים בירושלים.

בנו רבי מרדכי סלומון ז“ל, הלך גם הוא בדרכי אביו, ושם כל מעיניו רק להגדלת הישוב ובסוסו, הוא היה הראשון שהגה את הרעיון של עבודת אדמה יהודית בארץ-אבות, לשם זה התישב באחד הכפרים ויקן לו בהמות וכלי מחרישה וישתתף עם האכרים בעבודת האדמה כדי לקנות לו את הידיעות הנחוצות, על ידו ועל ידי הר”ר ארי' הנאמן ז“ל נבנה בית הכנסת הגדול “בית יעקב” בחורבת ר”י החסיד.

נכדו רבי יואל משה סלומון הלך גם הוא בדרך זו להפריח את הישוב ולבססו על עבודת האדמה ובנין שכונות חדשות, וימי חייו בא“י היו שלשלת ארוכה של יסוד ישוב לבני ישראל בארץ ישראל הישן והחדש. מן ה”החורבה" עד “נחלת שבעה” ועד המושבה החקלאית הראשונה “פתח תקוה” שביהודה.

בימי בחרותו היה אחד מתלמידיהם המובהקים של גאוני ירושלם רמ“ל מקוטנא והגרש”ס זצ"ל, בעל שכל חריף, בעל רגש עמוק, ובעל מעשה, נוסף על ידיעותיו הרחבה בתלמוד ופוסק. היה סופר ומשורר, חכם ונבון, רבים פנו לעצותיו וימצאו בהן מה שלבם חפץ, ויהי מחשובי בחירי עדת האשכנזים שעמד תמיד בראש הנהלת כל עניני העדה, יותר מיובל שנים, ושאיפתו היתה תמיד להנהיג בירושלם הנהלה צבורית נכונה על ידי בחירות כראוי, הוא היה אחד הכוחות היותר מצוינים בארצנו וראש המדברים בכל שאלה צבורית העומדת על הפרק, עם דעתו התחשבו במדה הראויה, חביב היה אצל כל תושבי עירנו ורצוי לכל המפלגות. –

עמד בראש הנהלת בית החולים הצבורי “בקור חולים”. ובשנת העת"ר הונחה על ידו אבן הפנה להבנין החדש של בית החולים הזה הממלא עתה תפקיד גדול וחשוב במרכז ירושלם החדשה.

בשנת תרכ“ח – אחרי אשר זכה לראות את ה”חורבה" (חורבת ר' יהודה החסיד) בתקונה, ובית הכנסת המפואר “בית יעקב” בשכלולו, פרסם אז חוברת היסתורית הכוללת את “קורות החורבה” ושירים שונים: א) “שיר תפארת בית יעקב”, ב) שיר על מונטיפיורי שהביא את הפירמן מקושטא, ג) שיר לבית ששון שהתנדבו לבנין ביהכ“נ בסך 3400 אדום זהב, ד) שיר לפנחס ראזנבערג מפ”ב ששכלל את ביהכ"נ במתנות יקרות: מעקת-ברזל שתסבב את כיפת בית הכנסת מבית ומחוץ, מנורה מכסף טהור שלש אמות קומתה, ושתי מנורות שכל אחת 33 קנים, ועוד כמו אלה.

החוברת הזאת כבר יקרת המציאות, הרא"מ לונץ בלוח ארץ ישראל הכפול שנת העשרים העתיק רק את ההיסתוריה שבה, ואת השירים – כמו שהם – נותנים אנו לפני קוראינו בקבץ הזה.

- - - - - -

קהלת היהודית בירושלם הצטיינה תמיד בקבלת פני מלכים ושרים “בשערי הכבוד” ושירי-תפארת, בזה הבליטה את ישותו של עם ישראל בארץ ישראל. –

השירים המיוחדים האלה הבאים בקבץ הזה, נערכו תמיד מאת רבי יואל משה סלומון והוגשו בשם ראשי הרבנים לעדת הספרדים והאשכנזים בירושלם:

 

א שיר תפארת בית יעקב

מה ידידות משכנותיך ה' צבאות

נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'

לבי ובשרי ירננו אל אל חי

(תהלים פ"ד ב)


1

בחשכת ליל. מעופלת ערפל,

המטר שוטף, הברד נופל,

ירעם הקרח, ישלוף חרביהו;

איש בודד, נודד מארץ נכריה,

בדרך לא עבר, במקום ציה,

עלי הרי נשף, ידרוך רגליהו;


2

מקול הרעם, יחרד ילפת,

משאון הרוח, גויתו נדחפת.

כשכור יתנודד, הנה והנה;

אומץ הקרח, יפלח כליותיו,

כדורי הברד, ישברו עצמותיו,

הה! אנה ימצא מרגוע, אנא מלונה?


3

ישאף לאור בוקר, כעבד צל,

אולי ירוח לו, אולי ינצל!,

יביט למעלה אל השמים,

הבט לככבים נגהם אספו,

(וזרמי מטר, עפעפיו ישטפו),

איפה ככבי בוקר?, יורני דרך חיים!


4

במקום הרוח בשאונו יסער,

כחלילים יהמה מבין עצי יער,

שם יפול שדוד, נואש מחייהו!

מהמית הכפירים, לטרף ישאגו,

לבו לא תחת, עשתנותיו לא נמוגו,

תנעם לו המות, תחליץ מצרה נפשיהו,


5

יחבק עפר ארץ פן תאטר עליו פיה,

פן ימצא הרוח, בבור תחתיה,

הוי, לעת מהומה אהה ליום צרה!

הושיעה אלי! יצעק יתחנן,

הקם סערה לדממה, אל חונן,

אויה! כחי עזבני, ותשועתי נסתרה.


6

ככה יהמה יבכה נכה רוח

עדי תשקוט הסער תנוח הרוח,

וכוכב השחר יזרח ממסלולו,

בין מפלשי עבים זהרו יבקיע,

יגלה זוהר שחקים טהרת רקיע,

יבשר לאור שמש יזרח ממולו,


7

כככב השחר ירנין נפש מחכה לבוקר;

ככה תפארת “בית יעקב”, אור יקר,

השמחת נפשות אבלי ציון נכאי רוח,

עלי חורבתיך ימים רבים נפשם אומללה,

על שוממותך זה כמה, רוחם חובלה;

עתה יעלזו בהדרתך, אור זרוח,


8

מארץ גלותינו שבנו אליך, קרית מועדינו,

הה! שממה מצאנוך כיום עזבוך אבותינו,

מיום בא שמשך זה אלף ושמונה מאות שנה;

עוד לא שבת לזרוח על נאות הריך

ארך הלילה נסתם חזון צופיך

עוד שמיך מלובשים קדרות, קריה נאמנה,


9

מנאות הריך, לא משו השמיר והשית!

עוד שועלים, ירקדו, מקום האולם והבית,

עלי משואות חרבותיך לבנו נכאים יהמה:

יצלצלו באזנינו קול קינות איכה,

יליל אבלי ציון מעמק הבכה,

עד מתי לא תרחם העזובה זה כמה!


10

חשכת הלילה, מעוף האפלה,

הארת, בית תפלה בעיר המהוללה;

כככב השחר בצאתו מקדים נדמתה,

בראותינו אותך מתנוסס בהדר יפעתך,

מעל לשכיות החמדה תתרומם תפארתך;

נקו גם לאור שמש כי תזרח בהדרתה.


11

עוד לא מש מנגד עינינו תל חרבתך,

כחולמים, נהיה בהביטנו לרוממותך,

אצבע אלהים היא ידו הרוממה,

דבר אלהינו מאלף דור, עתה יקומו:

חרבות יהודה וירושלם ראשם ירומו!

“לא יקרא לך עוד עזובה ולארצך שממה”


12

בך ישמע קול זמירות מהללי יה,

האח! מה תשמע העיר, מה תעלוז הקריה,

מנעימי זמירות ישאו קולם ירונו.

ישירו לה' האל מפליא פלאות,

ישמחו עיר אלהים, משכן אלהי הצבאות,

אכן האיר ה' פניו אלינו הרחיב גבולינו.


13

אומללים כוננוך, ואתה מתנשא כהיכל מלך,

אבלי ציון בנוך, ואין על עפר משלך,

אך זרוע ה', עוז ישועתו גברה עלינו,

הרהבנו עוז, הלבשנו חיל,

ובחשכת אפלה האירה ליל,

אך יד ה' עוז ישועתו היתה לנו.


14

ראשונה נתרוממת מבין חרבות ירושלם,

כך ישגבך אלהים כימי השמים,

יתרוממו סביבותיך חרבות יקרים,

יציצו מעפר שממותם, ירימו ראש,

תבנה עיר האלהים השרופה באש,

יכונן ממולך הר בית ה' בראש ההרים.


תרכ“ח לפ”ק


 

ב. שיר לכבוד השר הטפסר מאיר אופל ישראל מופיע גלות אריאל סיר משה מונטיפיורי הי"ו


1

פדויי ה' בלכתם במדבר בערבה,

בארץ לא זרועה שאיה וחרבה,

מקדש ה' לכונן בלבם חמדו,

משכנות לאביר יעקב בארץ ציה,

בית תפילה בארץ נשיה,

רצון ה' לדעת מפי משה שקדו.


2

דבר אלהינו כנגלה לבנו עמרם,

מהר לבשר לעם אלהי אברהם:

– עדי יכונן מקדשו בהר המוריה

עת לכתם במדבר ארץ לא זרועה,

ארון ברית ה' תשכון ביריעה,

תמורת מקדש אל, אבן השתיה –.


3

עת עם ה' ארצם ומשכנם עזבו,

הורס מקדשם דועכו כפשתה כבו.

אוי! זעקו מי יגור לנו בארץ נכריה?

עדי תנחומות שדי מפי נביאים קשבו:

לבכם בל יפול בל תעצבו,

מקדש מעט יהי לכם בארץ מאפליה.


4

מקדש מעט לכונן בעיר קדשינו,

זה שנים עשרות, כמָה רוחינו

רצון מלך לשמוע, רשיונו לקבל

משה מונטיפיורי עת לישע עמך יצאת,

גם רשיון המלך בידך הבאת,

נפשינו עיפה מים קרים הרוית.


5

לכן בהודתנו לאל על כל תגמולהי,

גם זכרונך בפינו לעד יהי,

כי רב חלקך, אתה המבשר,

רבו מעשיך מי שמך לא ירומם?

זכרון כבודך בפינו לעד יקומם,

עדי ישמע על ההרים רגלי מבשר.


תרכ"ח

 

ג. שיר לכבוד הגבירים הרמים רודפי צו“ח מו”ה משה וששון הי“ו בני הגביר המרומם הצדיק המפורסם רודף צדקה וחסד מו”ה יחזקאל ראובן ז“ל מעיר בבל יע”א.

1

יעקב ובניו מצרימה לגור ירדו,

מדבר אלהים במחזה פחדו.

אחת דבר אלהים! וריקם לא ישובו,

יכנעו צאצאיהם לבני חם ידעו,

על רהב כי יענום עיניהם דמעו,

אולם גם עלותם ביד רמה לראות הטיבו


2

אל מורידם מצרימה עת משם יעלימו

עני תם חזו, כי דרך המדבר ינחמו.

שמה יצווּ משכן ארון וכלים,

זהב וכסף כי יצטרכו לא דאג למו,

כי זהב מצרים פוט וחם יפלו עלימו,

אך דאג לארזים במדבר אינם שתולים


3

השכיל תם, ארזים מכנען להוריד עמו,

על אדמת חם הביאם ויטעימו,

למען יגדלו וישגשגו ויצמחו;

ואל בניו צוה: יום ממצרים יגאלו

גם את הארזים והברושים אתם יעלו,

כי למעשה המשכן מאד יצליחו,


4

כמעשה איש תם, אבן ישראל!

אחזת גם אתה ראובן יחזקאל!

חרבות בית תפלותינו באזניך צללו,

ידעת כי יבוא יום לבנות גדרה,

אך מי יפזר כסף לרומם הדרה?

זהב כי יחסר, ולפארה לא יכלו


5

הרימות בחסדך לה' תרומה,

צוית את בניך לטעת הנשמה,

מוצא שפתיך ונדריך קדש שמרו,

בנו הבית לה' פארו וירוממו,

בצדקתם וטובם תחתיך קמו,

ישגבם אלקים סלה וכככבים יזהירו,


תרכ"ח


 

ד. שיר לכבוד הגביר היקר נדיב ושוע רודף צדקה וחסד מפורסם לתהלה ולתפארת מו“ה פנחס ראזנבערג נ”י וכבוד רעיתו הנדיבה רבת החסד מרת רבקה מארגנשטערן תחי':

אל המנורה


1

כבוד אל, אל משה כהופיע,

אהבתו אל עמו אותו הודיע,

רוכב שמים גבהי שחקים מעונו,

בתוך עמו ישים עלי ארץ משכנו,

במדבר בערבה משכן יקימו,

ארון שלחן ומנורה בו ישימו.


2

אלי! שמש גם סהר מכבודך יהילו,

ולמול זהרך, גם המה מחשך יאפילו,

משכן זה, בו בכבודך תגלה,

חשכו להגיה נרות יעלה?

לאור עמודך רבבות ישראל יסעו,

וקוי אורו מבעד היריעות לא יבקיעו?"


3

ככה אל דבר המנורה איש האלהים תמה.

פשר דבר לדעת נפשו מאד כמה;

עדי קול אלהים חיים ממרום רקיע,

אל לא קם כמהו אומר הביע,

למען האיר משכני לא צויתי על המנורה;

כי נר אלהים תופיע בו נהרה;


4

המנורה תהיה אך לעדה לישראל,

כי כבוד ה' חופף על המשכן והאריאל.

כן מנורה טהורה, פנחס ורעיתו הבאתם,

שי להיכן ה' בעיר הקדש הקרבתם,

גם היא לעדה, כי כבוד ה' חופף עלינו,

כי עוד רוח נדיבה תפעם בקרבנו,


5

נעליתם מאד ברוחכם, רוח נדיבה,

עלי מסלולי הצדק הדרכתם, הרחבתם נתיבה

ורב מפעלות צדקתכם, למעלה ראש

עמקו חסדיכם, מי ידרוש,

רבו ככוכבי שמים, מי יספרם,

אין עט-סופר יוכל לתארם1


6

פה בהיכל ה', יראה הדרתכם

אל המנורה כי נביט, נראה תפארתכם,

גם מעקת-ברזל יצקתם להיכן תפארה,

מבית ומחוץ למרומי החגורה,

שם במועדי קודש יצא עם ה' כולם,

לראות פני חרבות הדביר והאולם.


7

השוכן בציון יריק עליכם ברכה,

יוסיף על הצלחתכם אלף פעמים ככה,

ימיכם יאריך בטוב ושנותיכם בנעימים,

ועיניכם תראינה תשועת עולמים,

ביום שבות ה' את שבות יהודה ואפרים,

ובית ה' יתרומם בהר הקדש בירושלם.


 

ה. שיר אדמת הקודש2

תרל"ב

על כן אזכרך מארץ ירדן

וחרמונים (תהלים מ"ב)


1

מזעף ה' הה יגון מלאתי

על בני כי נדדו קודר שחותי

אלף ושמונה מאות שנה ישבתי בדד

בכרמי לא ירונן, לא נשמע הידד

על נאות הרי, עלה שמיר ושית,

חולל גאון ישראל, נותץ הבית.


2

מארץ מרחקים, קול נהי יצעקו

תחת אם נכריה, עוללי ינאקו

גזו חלפו, שנות דורות

ארך הלילה, לא ראו מאורות

נולדים בחושך, צפים לקריאת הגבר

ובטרם עלה השחר, שכבו קבר.


3

דור לדור, אהבת ארצם הודיעו

נועם תנחומות אל, לבניהם השמיעו

אֹמץ תקות שדי, בלבם השרישו

כי בחיק אמם. עוד ישעשעו

ויום יבא, ונפוצות יהודה יקבצו

על הרי ישראל, לבטח ירבצו.


4

חשכת לילה, עתה חמקה עברה

כוֹכב שחר עלה, ויפץ אורה

עורו ישנים עורו, הקיצו משנתכם!

בטרם שמש תצא, להאיר אפילתכם

גשו נא בני אלי, אמכם אני!

ובארץ אחרת למה תסבלו עֹני?


5

שד אחליץ לכם, מטובי תנקו

יבולי הטוב, פריי כי מתקו

עבדו עבדו אדמתכם, חרשוה זרעוה.

ברִנה בקול שיר, תשאו אלומותיה.

עבדו את ה' חוסו בצל מלכים

עדי גֹאלכם בוא יבוא זרע ברוכים.


6

קומו לעבודה בנים! הקיצו משנתכם!

אחזו המחרשה, צאו פלחו אדמתכם.

אזני שמעה שיר אדמת ישראל

מבין אלוני הבכות, נטועים על אריאל

מסוד הלבנון, המית שיח הארזים

ממשק גלי ירדן מבשרים רזים.


 

האם והילד3

בחיק יולדתו הילד ינוח.

ישכב בעצלתים על בריכה סרוח,

רעבונו ישקיט ממיץ-דדיה

וצמאו ירוה מדם-עורקיה.


לקול צעקתו תעיר אם-רחמניה –

להשקיט בכיתו תעביר שנה מעיניה

תמהר חלץ השד, תניקהו

ובנועם שיריה תשיב תישנהו.


אף כי כפיו תלחצנה שדיה

צפרניו החדות תשרטנה דדיה,

בכל זאת לא תחדל המינקת

בל תשים לב, אֵם בן חובקת.


כה מיום גיחו מרחם, ירחים עברו עפו

ומספרם הגידו כי כבר שנתים חלפו,

הילד היה לנער, גם שניו חצצו

והמה פעמים שלש דדיה מחצו


אויה לי! כי על כל מאכל יניע ראשו,

אות הוא כי בכל אלה בחלה נפשו,

ואיך יגמל בנינו – יעתק משדים?

ומבלעדם, איך יגדל ישאר בחיים?…"


ככה תנאק האם, תחרד האומנת

ולאישה (אבי-הנער) בדמע מתחננת,

– הרגעי רחמניה, אל נא תתמוגגי

הן ככל הילדים בננו, ולמה תדאגי?


הכיני גם את, עוגת-רצפים

די חלב-עזים חמאה ונופת-צופים,

אך הטיפי לענה על מבוע חלבו –

אז ימאס לחם עצלות וידאג אל טובו…

 

שירי כבוד-המלך

כידוע שקהלת היהודים בירושלם הצטיינה תמיד, מאז ומקדם, בקבלת פני מלכים ושרים בכבוד הראוי להם “בשערי-כבוד” “ושירי תפארת”. בזה הבליטה ישותו של עם ישראל בארץ ישראל–

בשנת תר“ל נשמע קול מבשר ואומר: הקיסר האדיר פראנץ יוסף הראשון קיסר אוסתריה ומלך אונגריה יבקר את עי”ק ירושלם, לרגלי נסיעתו לחנוכת פתיחת “תעלת סואיץ”, – באו מכתבים מראשי עדת ווינה לקבל את פני המלך הנאור והחסיד הזה בכבוד מלכים היותר גדול.

שער-כבוד נהדר הוקימו היהודים על יד מקום שכונת “אבן ישראל”, שבו נשאר עמוד הקיסר והקשיב בפני רצון את הברכה מאת ראשי הרבנים ושיר ציון ששרו במקהלה חניכי בני ציון וירושלם ויודה על הכבוד שעשו לו.


 

ז. שיר ציון

תר"ל


1

מלך עולם! ממליך כל מלכים!

בצד תכין כסאם, ובחסדך נסמכים

בישועתך יגילו, ובשמך ירומו

להפרות שלום, להצמיח צדקה

לשפוט עניי עם, לחלצם ממצוקה

קרנם תרום בכבוד, וברצונך יעצמו.


2

עטרת בחסדך, הקיסר פרנץ יוזף הראשון

חוטר מגזע הבסבורג הרימות, ותנצרהו כאישון

כי דרכיו ראית, ולבבו הטהור ידעת

צדק לבש, ותלבישהו צניף תפארה

בצדק הוכן כסאו, ותעטרהו עטרה

וממעון קדשך השמים, עליו הופעת.


3

לרגלי מושל צדיק, תשמח תבל ומלאה

ישֻׁשום ערבה, תגל ארץ, וכל צבאה,

יריעו מכנף הארץ, מראש הרים יצוחו!

– שָׁרֵש ישָׁרֵשוּ עצי אולת, בל ישאר גזעם

בל יכסו, ארץ, – לנבל כבוד עם –

יפרו צמחי צדק, על כל דרכים יצמחו.


4

כן לצדקה לבו, ונפשו לאמונה מאד גברה

רוחו בכל משלה, ובכח נאדרה

הפרה ישע וגיל, הצמיח ישועה

עיניו על כל, בחסד ישקיפו

ישליו כל עמים, בצל חסדו יסתופפו

גם בית יעקב הרימה ראש, רעננה גזעה.


5

כי זכר עם דל, שרידי זרע ישראל

נוצרי חוקי חורב, שומרי תורת אל

ויאמר: בני גם אתם אל תיראו,

שמרו דת משה לכם נתנה למורשה

אמונת אל אחד, בלבבכם חרושה

הנה ארצי לפניכם, ואמונה אל תפרעו.


6

כי מי כמהו, משכיל על דבר אמת

כי אך אמונת איש לאלהיו היא החותמת

הנאמן לאל ותורתו, נאמן למלכו ולפקודתו,

ואשר ילעג ליקהת אם, ויפיר אמונה

גם במלכו ישים תהלה, ורוחו לא נאמנה

יחלל בירת עם, וישקר בשבועתו.


7

לכן תחת דגלו, כל זרע יעקב יצמחו

באמונתם לה' ומלך, יגדלו יפרחו

בעד שלום אביהם ומלכם יעתירו

ליושב בשמים אליו ישאו כפים

לחונן למחוננם חסד, חכמה, שלום וחיים

וקרני אור פניו וטובו כשמש יאירו.


8

גם לבני יהודה יושבי ירושלים

הפליא לעשות, הגדיל פי שנים

יסוככם בכנפיו, ותחת צלו יחסיון

ישכונו תחת כנפי חסדו, בהשקט ובטחה

אין פרץ וצוחה, ואין מפריע מנוחה

ינובו בחצרות ה' ומדשן ביתו ירויון


9

לזאת מה נכבד יום זה בעינינו

בו יופיע מלך צדיק וישר בגבולנו,

אור יקרות אור נגה שבעתים

רוענו אבינו, אף מרים קרננו

הוד קיסר עסטרייך עטרת ראשינו,

בזוהר קרני אורו יגיה ירושלם.


10

ואנחנו בני ישראל יושבי ירושלם

ברגש יה נקדמה פניך נכריע אפים

ברוך אתה בבואך! ממעקי לב נביע

שלום בואך! אל עיר בה מלכו מלכינו…

בה צפו חוזים, שרו, רננו בבית מקדשנו…

ואל מול הדרת כבודך ברך נכריע.


11

ולפני ממליך מלכים נשא בעדך רנה

ליושב בשמים, ברגש יה נפיל תחינה

להאריך ימיך בטוב, ושנותיך בנעימים

מלאכו יולך לפניך, ומציון יסעדיך

עזרך ישלח מקדש, תצליח בכל דרכיך

כסאך יהי' נכון בל ימוט לעולמים.

 

ברכת ישֻרון4

גם לבנו רודאלף, יורש העצר, שהופיע בירושלם בשנת תרמ“א, הוגש שיר-כבוד. חובר ע”י רי"מ סלומון

השיר ששרו בני ישראל בירושלם ביום הופיע הפרינץ הנעלה

ויקטור עמנואל בירושלם כ“ה שבט תרמ”ז 14/2/1887


א.

עוד הפעם, ונס פרשה האניה,

מחוף רומא, בירת ממלכת איטליא,

סירה תרתיח מצולה, תשים בגלים נתיבה,

אל ארץ הקדם, ארץ הפלאות,

אדמת הקדש, מקדש אלהי צבאות,

אל חוף ערי יהודה, הולכת וקרבה.


ב.

ובן מלכה בה, כשמש יהל,

יורש הנזר וויקטאר עמנואל,

מהיכלו היכל שן, חמדת החיים,

ישיש כגבור, לרוץ אורח,

ישחק לכל תלאה, עמל וטורח,

לעלות הר ה', מקדש ירושלים.


ג.

מהוד פניו, גלי ים שקטו,

משברים נסגו, מני אורח הטו,

כבירי ימים אלה יודעי תבונה.

זמן ועת לכל חפץ, תחת השמים,

לתת יקר, לאות שלום אהבה וחיים

החרות על הדגל בתרן הספינה.


ד.

כי עתה, שלום ירושלם, עמים ידרשו,

לבנות הריסותה, מלכיהם התאוששו,

ציונה! ינהרו, מכירי מלכות שמים.

ירצו אבני חרבות מקדש קדומים,

קברות חוזי מחזה שדי, חי עולמים,

לאלהי ציון יכרעו, אליו ישאו כפים.


ה.

בעלותך היום פרינץ נעלה! עיר קדשנו.

חג-כבוד יחגו לך, כל יושבי עירנו.

עמים רבים יקדמו בתרועה פניך.

ובתוכם שרידי פליטת יהודה,

מחונני עפר קודש, ירושלם החמודה.

בהדרת כבוד והמון חוגג נשיש לקראתך.


ו.

ומעמקי לבנו נעתירה לאל מעוזנו,

להכין בצדק כסא כבוד אביך אדוננו,

מלך רם מושל צדיק הומברט ירום הודו.

בצל חסדיו גם זרע ישראל יחסיון,

מכוס אושר הארץ, ככל עמו ירויון,

כי אך חוקי חסד ומשפט, יעטרו כבודו.


ז.

יום זה, לנצח יציב לו מזכרת,

בל ישכח לדור דורים ולתפארת,

גם לך גם לנו, הוד נשיאנו –!

כי באמרך: “ירושלם לא אשכחכי”!

היא תענה: “שמתיך כחותם גם אנכי”!

והודך והדרך ישאירו חדוה בלבבנו.


ח.

ולנו בית יעקב! שוכני ירושלים,

בשמחת היום מנה אחת אפים,

רגשות נעלות, יתעוררו היום בלבבנו;

על חסדי ממלכת איטליה על ישראל גברו,

תחת דגל המלך אביך, פני יעקב לא יחורו,

אך מה נשיב לאדוננו? ומה יקח מאתנו?


ט.

אנא מלך עולמים! אלהי ירושלם,

השקיפה ממעון קדשך, גבהי שמים,

על בן זה אמצת לך, ה' אלקינו.

קדמהו ברכות טוב, הוד והדר תעטרהו,

שימהו ברכה, ואור פניך יחדהו,

שמרהו מכל משמר, כאישון תנצרנו;


י.

הפרינץ וויקטר עמנואל כזית הודו,

על מבועי חיים וחסד יגדל כבודו,

רוח חכמה ובינה, עליו תשפיע.

כסא כבוד המלך הומברט יעלה מעלה,

נצר משרשיו יפרה, לשם ולתהלה,

ואור ממלכות איטליה ככוכב שחק יופיע;


יא.

ככה בני יהודה בעדך יתפללו,

בששון ושמחה לקראתך יצהלו,

ברוך בואך! וויקטר עמנואל צבי עדינו,

שלום בואך! ירושלם קרית מועדנו.

 

ברכת ישֻרון

לקבלת פני קיסר אשכנז ווילהלם השני ורעיתו הקסרית אויגוסטא וויקטוריה ביום הופיעם בשערי ירושלם י“ג מר חשון תרנ”ט.


1

במספר עמים, מקדמי היום, בשמחה פניך

בתרועת מלך והמון חוגג יצהלו לקראת בואך

הואילה נא קיסר עדוי מִשְׁחַת אלהי שמים

קבל בתוכם גם ברכת ישורון עבדיך

המֻגשה ברגשי קדש להוד רוממותך

יום דרוך פעמיך הר האלהים מקדש ירושלם.


הם המה צאצאי שרידי עם קדומים

מתגרת זרוע רמה נפזרו בין העמים

מקרית משושם נדחפו מבירת מלכיהם

לנדוד נדוד אל הארצות, שער להם פתחו

אִתָּם רוח אמונים לאלהים ומלך לקחו

ירושת פליטה זאת למו מכל מחמדיהם.


עתה נלקטו זעיר שם אל ארץ אבותיהם

כשלוחי הגוי כלו מכל מקומות מגוריהם

לרצות אבני קדש לחונן חרבות מקדשנו

ובחסד מלכי-צדק אדון הארץ יבטחו

כי בצל כנפיו בארץ הרת נביאיהם בטח ינוחו

לחבק שרידי קדשנו, ולבכות על קברי חוזינו.


ובמקום תפארת קדומים יפעת מקדשי אל

נעתיר לשלום עמנו שה פזורה ישראל

לאֹשר הארצות בהן מקלט מצאו

ולחיי מלכיהן לצדק ומשפט ישרו

שלוחי כס-יה בתבל, מקוי אורו יזהירו

כמצות חוזים עלינו ברוח אש דת נבאו.


"דרשו שלום הארצות הגליתי קהלותיכם

"כי בשלומם שלות השקט בגבוליכם,

"בני, יראו אלהים ומלך ואל תתערב עם שונים

"כי לולא מוראו על כל אח אל תבטחו

"מלך במשפט יעמיד ארץ, בצלו עמים ינוחו

“העתירו לשלומו בלב טהור ורוח אמונים”.


כל אמרות אלוה אלה בפי נביאינו

אמרות טהורות ערוכות שמורות בלבבנו

בעד שלום אדירי תבל נעתיר לשוכן שמים

מלכי חסד ביראת אלהים ימשלו בארץ

לשפוט עניי עם להושיעם משוד ומקרץ

יברכו מפי עליון קדוש בירושלם.


בתוכם מתנוסס נֹגה זיו הדרת מלכותך

הודך והדרך קיסר אשכנז בנזר תפארתך

יחד רעיתך הקיסרית סמל החסד והחנינה

עם בית מלכותכם נסיכים ונסיכות

שפע אֹשר ישפע עליכם ממעון הברכות

תרום ותנשא משפחת האְהענצּאָללערן העדינה.


ואתה כרוב ממשח בחסד אל על ארץ רבה

רוח ממרום לבשך עלות ציון ברוח נדיבה

אל הר האלהים מקדש ארץ הפלאות

לדבר על לב ירושלם דברי חן ונחומים

לזכור לבת ציון ימי עולם אהבת קדומים

ולהשתחות בקדש למלך ה' צבאות.


תאמר לציון: סלי המסלה סקלי דרכיך;

ולירושלם: שימי תפארתך עדי תפיך,

תאמר לעיר אלהים: דודך בא לא ישכחכי

התנערי קומי לבשי עוז, חדשי אור פניך

כימי מועד מלפנים שמחת רגליך.

לעומתך תענה: על כפים חקותיך גם אנכי.


ולנו בני יהודה יושבי ציון וירושלם

בשמחת יום זה, לנו מנה אחת אפים

רגשות תודה וברכה יתעוררו בנפשנו

ידענו חסדיך על בית ישראל גברו

בצל כנפיך לא יבוש יעקב פניו לא יחורו

על כן אהבה והכנעה להודך חרותות בלבבנו.


2

וזה נוסח השיר אשר שרו חניכי בני ציון במקהלה ביום הנז':


שירת ציון

אל ציון יקדמך

יאר פניו יברכך

ברוך הבא.


מבירת ממלכות

עיר המעטירה

אוית ציון להאירה

ברוך הבא.


רוח עוז לבשת

לנחם ירושלם חשת

ברוך הבא.


בהעלותך הר האלהים

תשמיע ארץ פלאות

ממקדש אל צבאות

ברוך הבא.


עיר דוד כי תופיע

כנורו ישמיע

ברוך הבא.


חוזים ממנוחתם

יקיצו משנתם

כקול שדי רננתם

ברוך הבא.


עמם בת יהודה

תרים קול תודה

ברוך הבא.


אל ציון יקדמך

יאר פניו יברכך

לעד יכון כסאך

ברוך הבא.


ברוך בואך קיסר אדיר ונאור ווילהלם השני ירום הודו

שלום בואך קיסרית עדינה, אויגוסטא וויקטאריא יר"ה.

הרבה שירים, שירי תפארת, הידועים לשם, נאבדו ואינם – ביניהם הידועים לנו:


  1. שירת משה, משנת תרכ“ו, לכבוד השר משה מונטיפיורי ז”ל.

הר“י בריל בעל ה”לבנון" מעיר ב“מגדל הלבנון צופה פני ירושלם” (שנה שלישית גליון י"א): שמעתי באלה הימים, דבת רבים משונאי ציון, אשר הוציאו דבתם רעה על בני ציון לאמר: הראיתם! הלא גם הפעם אין רוח בני ציון נוחה מכל הטוב שעשה עמהם השר הצדיק סיר משה מונטיפיורי, ואם הייתי יודע כי מוציאי דבה האלה יודעים ממי שמעו הדברים האלה. הייתי שואל מהם, כי יראו את המקור האכזב שממנו שאבו ושתו לצמאם מים סרוחים. ומי שקרא ושנה בהלבנון נו' 10–9 יראה הכבוד שחלקו להשר הצדיק סיר משה הי“ו כל יושבי ירושלם, לא לבעבור תקותם לחסדו שיעשה עמהם כהיום, כי עוד היום ועד עולם יזכרו ולדור אחרון יספרו, את כל הטוב והחסד אשר עשה משה עבד ה' לבני ציון מאז. ואם לא היה צר לי המקום בלבנון הייתי קורא באזניכם, קוראים אהובים. את שיר הכבוד “שירת משה " אשר שר לכבוד השר הי”ו, משה בחירי ידידי ורעי אוהב דבק מאח, הרב החריף אחד מיקירי בני ציון היקרים מו”ה יואל משה בהר“ם נ”י (זה האיש משה היה רעי גם בעסק הדפוס ובהוצאת הלבנון בירושלם, ארורים יהיו הרשעים שמנעו הטוב ממני) ואף אם לא הייתי יודע כל הנעשה בירושלם ורק קראתי את דברי השיר הנז', יכולתי לשפוט בצדק עד כמה שמחו בני ציון לקראת השר הי“ו כי ידעתי את נפש רעי אשר שר את דברי השירה הזאת, כי נפשו מרה לו עד מאד כעת, ואפס מקום שמחה בלבו לנוח עליו רוח השיר לשיר שיר מאד נעלה ונשגב כזה,5 אם לא כי התפעלה נפשו העדינה משמחת לבב בני ציון ותבא בו רוח השיר”.[


ב) שיר גילה לכבוד הפרופיסור פיטרמן, קונסול פרוסיה בירושלם, שעמד לצד הדין והאמת, במלחמת היהודים עם המיסיון – הלבנון תרכ"ה. אז ישיר משה השירה הזאת.

ועוד כמו אלה במאורעות שונים בירושלם.

תפלה למשה

הוי מתפלל בשלומה של מלכות


גם התפלות הנהדרות, הרשמיות ובלתי רשמיות לכל מאורעות שונים, נערכו תמיד בידי רבי יואל משה סלומון בשם ראשי הרבנים בירושלם, זה יבוא בחוברת מיוחדה. המו"ל.


ערך השירים האלה אין למדוד באמת מדה של שירה ופיוט, אם גם שפה ושם יש להרגיש גם זעזועי נִימָה שבלב, כי אכן היה רבי יואל משה סלומון פייטן ביסוד נשמתו. אהבתו לתאר, ולדבר במשל ומליצה, הידועה ליודעיו, מצאה לה בטוי גם כאן. וככל עסקן אמת וחולם תחיה, היו סוף סוף כל ימי חייו שירת-חלום אחד, של בעל דמיון כביר, שירת הנפש שמתוכה ינק כל מפעל חייו. האיש המעשי הזה האמין במופלא יותר מכל בעל-הזיה ושוגה בדמיונות, ושירה ארוכה – אגב אהב לשיר – לותה אותו בכל ימי חייו.

ואולם אסיפת שירים אלה מטרתם היא בראש וראשונה לשום בספרתנו את כל מה שיצא מעטם של אבות הישוב, אבות תחיתנו, למען שמור דמותם, עד היכן שידנו מגעת, לדורות הבאים, דורות יושבים לבטח על אדמתנו. מלבד זה יש לשירה מעין זו ערך הסטורי לחוקרים בעתיד, כי בה צפונה פה ושם גם הגות יושב ירושלם בעת ההיא. ברב השירים מודיע רבי יואל משה סלומון כשליח ציבור, כרבי יעקב ספיר בעל “אבן ספיר” בדור שלפניו וכרבי יחיאל מיכל פינס לעתים בדורו, היה גם הרימ"ס “משורר קהל יושב ציון”, להביא לידי בטוי את רחשי לב הצבור למאורעות חשובים בישוב.

ערך מיוחד יש לתפלותיו שיש להם בעקר “רחשי לב” הפרט ששלבו בתוך הספור “גיא חזיון” שפרסם ב“יהודה וירושלם” שלו. ואולם גם בתוך השירים “הפרטים” המתפרסמים כאן כשיר “אדמת הקדש” ו“האם והילד” יש משהו, ואם גם שנכתבו מתוך כונה ולשם מטרה לעורר את בני ירושלם לחיי מעשה ועמל כפים, מקשיבים אנחנו מתוכן את הד געגועיו לעבודת-האדמה ולשיבה לעבודתה, מטרה שלה הקדיש הרימ"ס בראש וראשונה את חייו עשירי המפעל.

טובה עשה אפוא בן דור הבֵּנַיִם שלנו הירושלמיים רבי פנחס בן צבי גריבסקי הי"ו באגרו את כל אלה, ובשוב ה' את שיבת ציון לגאולה שלמה יעריכו בודאי את הפעולה הזאת, אשר תתן שפע ברכה למעריכי אותה התקופה הנחשבת כבר כיום לתקופה “שלפני ההסטוריה”. יבורך מפי כל אוהב ירושלם.

יוסף י. ריבלין


  1. לבד המנורה הגדולה ויתר כלי הכסף והמעקות הסובבות את קפת ביהכ“נ מבית ומחוץ והשער שערי הברזל היפים שהובאו מפט”ב ע“י השר”ר של ביהכ“נ הר”ר חיים הלוי מקובנה, בשנת תרכ“ז. עוד הקדיש ר‘ פנחס רוזינברג הנז’ מכספו ארבעת אלפים רו”ב לקרן קיים ויתנם למשמר בבית המסחר אשר להשר גינזבורג בפ“ב ופירותיהם יושלחו מדי שנה בשנה לירושלם להחזקת בית תלמוד התורה וישיבת עץ חיים בחורבת רבי יהודה החסיד ז”ל. המו"ל.  ↩

  2. בשנת תרל“ב אמרו החובבים והבונים הראשונים ר' יואל משה סלומון וחבריו לקנות את אדמת יריחו שעמדה אז לממכר פומבי מאת הממשלה, ליסוד המושבה הראשונה בא”י, ויאמרו לכנותה בשם “פתח תקוה”, ויהי בהיות ר' יואל משה סלומון ביריחו ועל יד הירדן, נחה עליו רוח השיר ויחבר את “שיר אדמת הקודש”.  ↩

  3. משירי הנוער של החובב–הבונה הר' יואל משה סלומון ז“ל בעל ”יהודה וירושלים". שאיפתו בזה היתה לגמול את ילידי ציון משדי–החלוקה ולהתמסר לעבודת החקלאות על ערי יהודה.–  ↩

  4. השיר הזה נדפס בחוברת מיוחדה, במסגרת–זהב כל דף ודף, עם “שער” בעברית ואטלקית, מוגש בשם ראשי הרבנים בירושלם.  ↩

  5. בשנה זו התרכ“ו מת עליו אביו: הרב ר' מרדכי סלומון ז”ל אחד מבוני החורבה ובהכ“נ הגדול ”בית יעקב בירושלם“ ואמו הצדקנית נ”ע.  ↩

המלצות קוראים
תגיות