תִּשָּׁבַרְנָה קַלּוֹתַיִךְ בַּשֶּׁבִי – –

אֲשֶׁר תִּרְעִי בִּשְׂדוֹת אוֹיְבִים

עֵשֶׂב תִּשְׂבָּעִי – –

(מאצל “סְפִירָה עַל רוֹעִי”)

הִגִּיעָה שְׁמוּעָה לִסְפִירָה עַל

סוּסָתוֹ שֶׁל רוֹעִי שֶׁגָּוְעָה בָּרָעָב

בְּשִׁבְיָהּ בְּעַזָּה נִקְשְׁרָה בִּסְפִּירַל

לָעֵץ נִשְׁכְּחָה בִּימֵי קְרָב

עִם הַחֶבֶל עַזּוֹת הַמַּחָשׁ שֶׁנִּפְתַּל

כִּלְצַוָּאר שֶׁל פָּרָה בְּהֵמָה הִצְטַוְארֵר

הִצְטַבֵּר הָרָעָב הַמֵּימִי הַלֵּילִי לְתִלְתָּן

וּלְדוֹדִים דּוּדָאִים עַד הַמְּעִי הָעִוֵּר.

הַחֶבֶל סוֹבֵב בִּבְשַׂר. הַהוֹלֵךְ בַּצַּוָּאר הִתְחַבָּשׁ

וְהַסּוּסָה טָרְקָה בִּזְנָבָהּ עַל פֶּה־קֶצֶף מָלִיחַ טָרֹק.

מִי שָׁבַק בָּהּ הַמָּוֶת הַזֶּה כְּמוֹת זֶה הַפָּרָשׁ?

רַבַּת שָׂבְעָה לָהּ תִּלְתָּן! עַל אֶרֶץ הֵטִילָה הַנֶּפַח כְּרַעַם לְרָחוֹק…

הֻתַּר פִּי הַחֶבֶל… חִוֵּר חֲבָלִים לַעֲזוֹת

הַלֶּחָשׁ־לְקַלֵּל בַּסְּפִירָה עַל רוֹעִי הַנּוֹפֵל.

שֶׁנָּפַל הַפָּרָשׁ לָמָּה קָם הַסּוּסָה לְבַזּוֹת?

עַתָּה קָרַב הָאֶפְעֶה, לַסּוּסָה שֶׁגָּוְעָה בְּחֶבְלָהּ, פֶּה־אֶל־פֶּה:

"מַה מְּחִיר הוּא שֶׁל חֹפֶן תִּלְתָּן

עִם מִשְׁלוֹחַ לַשֶּׁבִי קַלֵּל?

מַה מְּחִיר הוּא שֶׁל חֹפֶן תִּלְתָּן

עִם רֵיחַ שָׂדֵהוּ כּוֹלֵל?

כֶּסֶף שָׂדֶה לֹא יִקָּחוּ.

יִקָּחוּךְ הַתַּנִּים בְּלִי כֶּסֶף.

וְטוֹנְנוּ עַל שָׂדֶה וְעַל אָחוּ:

לְטוֹבַת הַתַּנִּים מָנְעוּ עֵשֶׂב!…"