אַשֵׁדַּת טַחֲנַת הַמַּיִם רַעְמָתוֹ שֶׁל גַּלְגַּל
וַעֲצֵי יַעַר רַעֲמַת וַשְׁקָה.
מַה לֹּא קוֹשְׁשׁוּ לָהּ אִצְטְרֻבָּל?
כָּל עֲצֵי הַיַּעַר – קְשָׁשׁ לָהּ!
חָזֶהָ מַשִּׁיא וְחָבִיב כַּנָּשִׂיא.
וַשְׁקָה קוֹבִּילָה מִדֶּשֶׁא יַלְדוּת.
הַקְּלְיַאטְשְׁ עִם הַצַּוָּאר הַשָּׂעִיר.
וְחָמְדָה לָהּ חַמְדוּת
וְהָיָה לָהּ שִׂיא
וְנוֹלַד לָהּ סְיָח.
לֹא רָאִינוּ הֵיאַךְ.
הָיִינוּ כְּאָח.
רַגְלֵי יְלָדִים כְּעֵין וֶרֶד קָטָן
וְיוֹצְאוֹת מִן הַבֹּץ כְּפִטְרִיָּה צְחֹרָה.
וַיִּסְעוּ וַיַּחֲנוּ וַיִּסְעוּ וַיַּחֲנוּ עַד לִיסוּד הַמִּשְׁכָּן.
כֵּן דִּבְּרָה תּוֹרָה.
עָלוּ יְלָדִים לַעֲגָלָה שֶׁל קוֹבִּילָה.
יְלָדִים שְׂמֵחִים לִנְסֹעַ, לָכֵן יָשְׁבוּ חֶרֶשׁ…
מִמִּלְחֶמֶת עוֹלָם רִאשׁוֹנָה פְּלִיטִים הוֹבִילָה,
עַד הַבַּיִת נִסְגַּר עַל מַסְמֵר וְעַל קֶרֶשׁ…
וְלֹא יָדוּעַ מָה עִם וַשְׁקָה.
רַעְמָתָהּ כְּפוּפָה כָּל כָּךְ.
אַחַת טָרַק זְנָבָהּ מַמָּשׁ כָּךְ
וְלֹא הוֹסִיפָה, אֵם הַסְּיָח.