בְּדוֹרְךָ חֲרֵדִים
לַכַּלָּה הַנְּעוּלָה.
צִנּוֹרוֹת וְגִידִים
לָאֲדָמָה הַבְּתוּלָה.
הַיָּמִים לְפִי
אֲדָמָה גִבְעוֹלָה.
אז יָשִׁיר אוּרִי צְבִי
“הַגַּבְרוּת הָעוֹלָה”.
וְאַתָּה בַּנּוֹקְדִים
בִּ“קְבוּצַת הָרוֹעִים”.
וְהַשֶּׂה וְהַגְּדִי
וּשְׁאָר הָרֵעִים.
וְאַתָּה הַנּוֹקֵד
קְצָת מְשֻׁנֶּה:
בַּלַּיְלָה פּוֹקֵד
לְסַפֵּר עַל צֹאנֶה.
לְסַפֵּר עַל עֵינָן
חוּם הַכֵּהֶה.
הָעִקָּר כָּאן
חֹמְלֵב שֶׁבָּהֶן.
לְסַפֵּר עַל אָזְנָן
יוֹרְדָה לָאֲדָמָה.
הָעִקָּר כָּאן
צְלִיל בַּנְּשָׁמָה.
וְאַתָּה הַנּוֹקֵד
וְיָדְךָ בַּיַּלְקוּט.
וְלִבְּךָ רוֹעֵד
לְשִׁירִים עַל נִקּוּד.
וְלִבְּךָ רוֹעֵד
בָּאֲדָמָה בְּנַאזְלָה.
אֵינְךָ בּוֹדֵד.
נְשָׁמָה לֹא אָזְלָה.