עַד שְׁנוֹת הָעֶשְׂרֵה הָיָה גּוּפִי

סָגוּר בִּבְגָדִים מֵאָז נוֹלַדְתִּי בְּקֶרַע עוֹלָם רָחוֹק.

יֶלֶד שָׁהָה עַל יָדִי, עִם אִמּוֹ הוּא הָלַךְ.

אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי עַל קֶרַע מִן הָעוֹלָם.

לָמָּה הָאִישׁ נִשְׁאַר לָמָּה?

כָּכָה. לָמָּה כָּכָה?

כִּי לָמָּה אֶחָד נִשְׁאָר תָּמִיד

כָּכָה.

בִּבְגָדִים הֶעֱבִירוּ אֶת גּוּפִי מִמֶּרְחַקִּים הֻלְחַם

בַּאֲרוֹן עוֹפֶרֶת מִקֶּרַע עוֹלָם אֶחָד לְקֶרַע עוֹלָם אַחֵר.

בַּחוּץ רַק הָרֹאשׁ שֶׁמַּבִּיט וְשׁוֹמֵעַ וְהַיָּדַיִם לַעֲשׂוֹת.

פְּרָט לָזֶה הַכֹּל מְכֻסֶּה.

רַק אֲנִי רוֹאֶה אֶת הַגּוּף אַחֲרֵי כָּל כָּךְ

הַרְבֵּה זְמַן. מְפַחֵד שֶׁיֵּלֵךְ. פֶּלֶא הַלֵּב עוֹד עוֹבֵד.

הֶחָזֶה מְכֻסֶּה וְשָׂעִיר וְהוּא חַם

לְמַגָּע. הַגַּב חָלָק וְקָרִיר. אֶת הַגַּב לֹא רָאִיתִי.

בִּפְּרִינְצִיפּ אֲנִי סוֹמֵךְ עַל הַגַּב הַשּׁוֹמֵר אֶת עַצְמוֹת הַבְּרִיחַ.

כָּל כַּמָּה שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ וְקוֹרֵא בִּסְפָרִים וּמִלּוֹנִים

“וַיִּקַּח אֶת הָעֲצָמוֹת מִן הַקְּבָרִים” – אֲנִי שָׂמֵחַ

שֶׁהָעֲצָמוֹת עֲדַיִן בַּגַּב וְהַגַּב שׁוֹמֵר עֲלֵיהֶן.

כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם בְּיָחֵף – אֵיפֹה הֵן הָיוּ?

גְּדוֹלוֹת רַק מְעַט מִשֶּׁל יְלָדִים כְּשֶׁהֵן מְכֻסּוֹת

בְּנַעֲלֵי-מִי-יוֹדֵעַ-כַּמָּה זְמַן רָחוֹק.

גַּם זוֹ הֲלִיכָה בְּמַחֲשַׁכִּים.

כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם בְּיָחֵף גְּדוֹלוֹת רַק מְעַט מִשֶּׁל יְלָדִים.

אֶצְבְּעוֹתֵיהֶן הִתְמַגְרְפוּ עַל הָרִים כַּרְמֶלִים שֶׁל סִיד.

וְכַאֲשֶׁר אֲנִי מֵסִיר נַעֲלַי וּבוֹדֵק סֻלְיוֹתַי וְרוֹאֶה צִפָּרְנַיִם גִּבְעוֹת סִיד,

אֲנִי רוֹאֶה: טוֹב שֶׁהָיוּ מְכֻסּוֹת.

הַיָּדַיִם הָאֵלֶּה. אֲנִי עוֹד זוֹכֵר,

אִמִּי קָשְׁרָה חוּט אָדֹם סְבִיב יָדִי.

אוֹתָן אֶצְבָּעוֹת יוֹצְאוֹת וּנְסוֹגוֹת בַּיְשָׁנוֹת כְּשַׁבְּלוּל שַׁבְּרוּר,

וְהַצִּפָּרְנַיִם נְשׁוּכוֹת עַד בָּשָׂר.

ו אייר תשלה, 21 אפריל 1975