בְּכָל מַרְאַיִךְ, רוֹמָא, תַּקְסִימִינִי:
גַּבְהוּת שָׁמַיִךְ הוֹד עָצוּב תַּרְעִיף;
וּסְבִיב הַמִּזְרָקָה, מַעֲשֶׂה-יַד בֶּרְנִינִי,
יִיפוּ פִרְחֵי-אָסִיף.
הַכֹּל יִנְעַם לִי: סִמְטָאוֹת וּ“פְּיַצָּה”,
הֵיכָל עַתִּיק עִם שְׁתֵּי טִירוֹת פּוֹרְחוֹת
וְזֶה סֻלַּם-דְרַקּוֹן, שֶׁכָּל הַיּוֹם בּוֹ רָצָה
כַּת כַּפְרִיּוֹת-אוֹרְחוֹת.
אַךְ אֵין לִבִּי לִכְפָר וּבְנוֹת-הַטֶּבַע –
לֹא בִשְׁבִילִי הַחֵן שֶׁל פַּשְׁטוּתָן.
רִשְׁתּוֹת קִסְמוֹ שֶׁל נוֹי חָרִיף מִזֶּה פִּי-שֶׁבַע
פָּרַשׂ עָלַי שָׂטָן.
אֶרְאֵן בְּקוֹרְסוֹ: סַךְ פַּטְרִיצִיָּנִי
שֶׁל עֲלָמוֹת גֵּאוֹת וְאַמִּיצוֹת.
“בּוֹאַ” שָׂעִיר לֹא פַעַם הִפְרִיעָנִי
לִרְאוֹת צַוָּאר רַם-הוֹד.
אַךְ הַפָּנִים –אֶמַל זָרוּעַ שֹׁזֶף –
אֶרְאֶה תָמִיד בִּמְלוֹא הָדָר וָזִיו:
מִין בֹּשֶׂם דַּק, גּוֹרֵר חֶמְדָּה וָכֹסֶף,
רוֹעֵף מֵהֶן סָבִיב.
מִתִּלְבָּשְׁתָּן בּוֹלֶטֶת וְנִשְׁקֶפֶת,
לְלֹא בוּשָׁה, תַּבְנִית רִשְׁמֵי הַגּוּף:
כִּבְרֶגַע-אַהֲבָה, תּוֹךְ-צֵל-וָסוֹד נוֹדֶפֶת
עֶדְנָה שֶׁל חֹם חָשׂוּף.
בַּמִּסְתָּרִים גֵּאָה נַפְשָׁן עַל רַעַל
גַּלֵּי חֶמְדָּה, שֶׁהֵן יוֹדְעוֹת לִשְׁפּוֹךְ:
וּבְהֵישִׁירָן מַבָּט יָהִיר מִמַּעַל,
אַרְכִּין רֹאשִׁי, נָבוֹךְ.
אֵדַע הַכֹּל: כִּי עֹל-חֶבְרָה-וָשֶׁקֶר
חָנַט בָּהֶן שַׁחְרוּת רַעֲנָנָה;
כִּי, יִתָּכֵן, בְּגוּף זֶה, תַּחַת פֶּה קַר,
דּוֹלֵק חֲלוֹם-זוֹנָה:
כִּי חִיּוּכָן – זִיּוּף, יְדִידוּתָן – כּוֹזֶבֶת;
מֵאֲלָפִים נִגְזַל עָשְׁרָהּ שֶׁל כָּל אַחַת, –
אַבְנֵי עֶדְיָן קוֹרְנוֹת בְּדֶמַע-עֶבֶד:
יַדַעְתִּי, לֹא אִכְפַּת.
יְמֵי-דוֹרִי, בִּנְכֶם אֲנִי מִבֶּטֶן.
אֶרְאֶה בָכֶם גַּם זֹהַר, גַּם רָקָב.
בִּנְכֶם אֲנִי – אֹהַב בָּכֶם כָּל כֶּתֶם,
כָּל אַרְסְכֶם אֹהַב.
-
לגבי שיר זה כתב ז'בוטינסקי בהוצאה הרוסית של כתביו בשלשה כרכים, (פאריז 1930), את ההערה הבאה: מבחינה טכנית עוּבּד השיר מחדש לפני זמן קצר מאד. אך בקשר לכמה צדדים מיוחדים שבתכנו ובמצב–רוחו מן הראוי, אולי, להעיר, שהוא נכתב לא יאוחר משנת 1903. ↩