דוד בערגעלזאן. נאך אלעמען. ראמאן אין 4 טיילען. ווילנער פערלעג פון ב. א. קלעצקין. 1913. 344 עמודים.

הרומאן החדש הזה, שחלק ממנו בא גם בעברית ב“העולם”, נקרא בענין רב מתחילתו ועד סופו. יש רושם גמור שזוהי יצירה במלוא-המובן של מלה זו, יצירה בתוכן ובצורה, כאשר לא ראתה ספרותנו זה ימים רבים. הקורא חי את האנשים החיים העוברים לפניו, אוהב אותם, משתתף בגורלם – ומקבל עם זה את יחסו של המחבר אל החיים ומעמקיהם. ויחסו של המחבר אל החיים ראוי הוא שיעמדו עליו. בחמלה עדינה, חשאית, בפשטות דקה לוקחת לב ובאופן-סיפור נאה של מסביב לדברים, יספר ברגלסון על מירלי היפה, האובדת, מחוסרת-הבסיס, ועל סביבתה ועל הנפגשים לה. ההוּמוֹר המרפרף כלפּי כל מה שׁהוא סִפרִיי, אינטליגנטי (ליפקיס, ספין), חי בהרמוניה עם החיבה הרגשנית אל החיים ואל הממשי שבחיים, גם אל ההרכבה הפסיכולוגית האמיתית ואל זעזועי-הנשמה השתקניים של יצורים כמירלי, גם אל הרגש הבריא והעצוב בעמקותו ובפשׁטותו שׁל אנשׁים כוֹוֶה בּוּרנס. שׁורה שלמה של טיפוסים וצללים עוברת לפנינו – איש איש ופרצופו המיוחד, איש איש ועולמו. ודאי שלא בהערה ביבליוגרפית, ואפילו לא במאמר עתונאי יותר גדול, אפשר לפטור את החזיון הזה – הופעת רומאן שכזה בספרותנו. בכל אופן, אנו מקווים עוד לשוב אליו ובפרוטרוט.

[“האחדות”, חשוון תרע"ד; החתימה: בן-שלמה]