התפקיד העיקרי של הסוציאליזם היהודי בזמן הזה הוא לחזק את הכוחות הפרודוקטיביים והאפשרויות הפרודוקטיביות של הפרוליטריון היהודי, כלומר, של החלק הבלתי-מנצל שבעם היהודי, שהוא הלוז שבשדרת האומה היהודית; להעביר את האלמנטים הבלתי-עובדים שבו, מפני חוסר מקום ותנאים או מחוֹסר הרגל ויכולת, לחיי-עבודה; לסדר את ההגירה של ההמון היהודי מן המקומות המקיאים אותו אל המקומות, שיתחדשו על ידו ושיחדשו אותו –

לתכלית זו עתידות כל מפלגות-הפועלים היהודיות בכל מקום – אם רק כוח-חיים אמיתי בהן – להתאחד. ההגירה לארץ-ישראל תהיה אחד מסעיפי-העבודה של ההתאחדות הזאת.

בארץ-ישראל יש עוד מקומות פנויים שהפועל היהודי יוכל להתבצר בהם. מפרי-עבודתו לא יוכל להתקיים מיד. ולכן יִדָרשו קאפיטאלים, שיכלכלוהו כל עת עבודתו הפיונרית. יִדָרשו גם מסדרים טכניים ורוחניים. באיחודם של אלה האחרונים יהיה צורך; במפלגות של עכשיו – לא.

פועלי ארץ-ישראל צריכים להסתדר בהסתדרות-פועלים אחת, שתעשה כל הנחוץ לחיזוק כוחו של הפועל היהודי בארץ. אין ההסתדרות הזאת צריכה להיקרא דוקא ציונית-סוציאלית: השׁם “הסתדרות פועלי-ארץ-ישׂראל” דַיוֹ. רוח הציונות הפרוליטרית, כלומר, רוח הסוציאליזם היהודי האמיתי יחַיה את ההסתדרות הזאת מאליו. יהיה גוף של פועלים יהודים בארץ-ישראל; נשמת-הסוציאליזם תוּפּח בו מאליה. אי-אפשר בלי נשמה זו. ואולם בכדי להימלט מפלפולים מפרידים, מתיאוריות טראדיציוניות מקלקלות, מן המסורות המפלגתיות, מן הקשרים לוועד מרכזי זה או אחר; בכדי שהפועל לא יאמר: “פועל צעיר” אני, “צעיר-ציון” אני, “פועל ציון” אני וכו' וכו'; בכדי שוועידת-הפועלים הכללית תוכל לבחור מתוכה את היותר מוכשׁרים, מבלי שים לב לעבָרָם המפלגתי; בכדי שמוסדות הפועלים הנחוצים יִוָצרו בלי חיכוכים קשים – לשם כל זה צריכה הסתדרות-פועלים פנימית ארצי-ישראלית זו לבלי להוסיף על עצמה כל שם-לואי. הסתדרות פועלי-ארץ-ישראל – בזה נאמר הכל. על כורחה תהיה מה שהיא על פי עצם מהותה. וגם שדה-פעולתה של ההסתדרות יהיה – הכל. לעבודת-השלום ולעבודת-המלחמה. אין הגבלות ואיסורים.

נקווה, כי החלוץ, כשיתחזק בארץ ימלא גם את התפקיד הגדול הזה של יצירת הסתדרות אחת של פועלי ארץ-ישראל, שהיא תסדר את עבודת הקבוצות החקלאיות, שהיא תארגן את גדודי העבודה הציבורית (אשׁר בלעדיהם לא יבָּרא דבר), שהיא תפקח על האגודות המקצועיות בעיר.

תיבּרא הסתדרות כזו – אם נעים לכם ביותר, קראו לה “בלתי-מפלגתית” – סוף הקשר עם הסתדרות-הפועלים בגולה ועם ההסתדרות הבין-לאומית של פועלי-העולם (הערבים בכלל) – לבוא: בעלי-הברית הטבעיים יחפשו זה את זה.

עם ההסתדרות של לא-פועלים תבוא הסתדרות זו בקשר ארעי או בריב, – הכל לפי צורך-השעה של ההמונים היהודים העובדים והרוצים לעבוד, המבקשים עבודה ולחם ונושאים בנפשם את חלום הגאולה העולמית.

[“קונטרס”, סיון תר"ף: בתוך “מכתבי חברים”, החתימה: בר-יוחאי]