(דרך עזרה להחייאת שממות ערב)
מן המיצר של צמצומים ודאיים, צמצום זכויות או צמצום־שטח, הנשקפים עתה לציונות בארץ־ישראל, אנו צופים בכל זאת אל המרחב. יש מיפלשים בעבים האלה, ותהיינה עינינו בהירות כדי לראות בעדם אור. כּרוכים בהכרח עם ההצלחה והאור של הציונות באו הצללים של מהומות ופרעות וגזירות, אבל יש בכוחה הפנימי של הציונות, אם רק תוסיף ציונות של מעשים ולא תיהפך לתנועת מחאות ומילולים, – להניס את מרבית הצללים ולהגביר את האור.
לא מליצה ריקה היתה בפינו באמרנו כי אושר אנו מביאים לארץ־ישראל, לכל תושביה. לא לשוא אנו אומרים כי טובה נביא לכל ארצות ערב הסמוכות.
אנשים נייטראליים, אנשי־נסיון בשלטון ובישובי ארצות, הכירו בשפע החמרי והכלכלי שהבאנו לארץ. איש לא יוכל להכחיש כי היינו אור לשכנים בשיטות חקלאות ותעשיה. האמת היא כי שימשנו למופת גם בארגון ציבורי, בקידמה חברתית, באידיאליזם ובחלוציות.
אך שפע־הברכה שהבאנו לשכנים הוא גם שהפך לנו לקללה. זוהי הדיאלקטיקה האכזרית של החיים. כך יהיה גם להלן, ובמבוך זה עלינו למצוא דרך. לא נחדל מהביא הון ותרבות ואידיאליזם לארץ, אלה מוכרחים להפעיל כוחות עצומים נגדנו, אם לא נדאג לכך שהעוקץ לא יהא מכוון נגדנו.
לעיני שכנים ערבים פיתחנו בתוכנו בארץ תנועה לאומית אדירת־כוח מבפנים והיינו בזה למופת לערבים. גם בלעדינו היו שואבים תנופה לאומית בצינורות ההשכלה האוניברסיטאית שבני העשירים שלהם מקבלים בארצות שונות, בצינורות הקשרים שלהם עם אמריקה ועל־ידי הגירת הנוצרים מסביבות בית־לחם ורמאלה ובצנורות אחרים, אך לא במידה שהבאנו אנו אליהם את התרבות הביתה והקלטנוה בתוכם.
אנו נתנו את הכספים לבתי־ספר. אנו הכנסנו לארץ את המכונה, את בית החרושת, אנו סיפקנו את הכספים לכביש ולמכונות, ושוק נתנו לירקות ולפירות ולתבואות שלהם, ושוק עבודה בשביל מחוסריה. הכנסנו למשק הערבי למעלה מארבעים מיליון לא"י במשך עשרים שנים והקימונו את המעמד הבינוני ואת מעמד המשכילים בקרב האוכלוסיה הערבית. אנו גידלנו את מחנה הלוחמים ללאומיות ערבית בארץ. מכוחנו עמדו הנהגים, המורים, השוטרים לשעבר, פקידי הממשלה, פקידי סוכנויות האניות, פקידי המסחר ובעלי המלאכה, הרופאים, העתונאים – כל אלה שרק הם מסוגלים לעמוד בראש תנועה מרדנית־לאומית, להשתתף בה, לרכז בתוכה פלחים צעירים, לעסוק בהסברה וגם להטיל איומים על הציבור הערבי הכפרי ולכבול אותו במסגרת לאומית מתנדבת. אנו נתנו בסידור ההתגוננות שלנו דוגמה טובה למסירות נפש של לוחמים בעד עמם.
לא למרות השפע שהבאנו נלחמו בנו, כי אם הודות לשפע נלחמו ויילחמו. זו גזירת הגורל ורק בעזרת תכונה חזקה יותר, אף היא של הגורל, ניחלץ מבין מיצרים איומים אלה. ככל שנביא יותר הון ומדע ומסירות נפש לארץ – ובלי אלה לא נבנה כלום – כן ירבו נכסים אלה גם אצל הצד השני והם יקצצו בנו. כל עולה מביא במזודתו את כוח הקליטה בשביל עולה שני, ואולם גם את האמצעים הדרושים לערבי, כדי להתקומם נגד בואו של העולה השני. בארץ־ישראל הולכת ומתחשלת לאומיות עברית חזקה ויוצרת, אולם היא בונה ממילא גם את הלאומיות הערבית החזקה, שלפי תכונות נושאיה היא מוכרחה להיות אכזרית, הרסנית ומשמידה. העושר החמרי והרוחני שהננו נותנים לידי הערבים מתגלגל לא לענפי זית אלא לחניתות ממורטות ומשוחות רעל. העושר בונה מעמד בינוני ערבי, והמעמד הזה לוחם מטבע בריאתו בעד לאומיותו הוא, נגד כל לאומיות אחרת.
והמוצא? – אף הוא בלאומיות הערבית, ודוקא בקיצונית, בפּאַן־ערבית.
הננו נפגשים עם הלאומיות הערבית בנקודה החשובה של החיאת ארצות ערב וביצוּרן. יש לנו ענין להשתתף אתם בבניין כל ארצות ערב תוך כדי בנותנו את ארץ־ישראל כמקלט לעם ישראל.
כלום איננו מעונינים יחד עם הערבים הלאומיים הקיצוניים ביותר, שעיראק תגדל, תרבה במהרה את אוכלוסיה, תשקה משפע המים שלה את מיליוני הדונמים החרבים בתוכה? כלום איננו מעונינים שתיהפך עיראק לאבן־שואבת למהגרים ערבים כאשר גם לשוק גדול לתוצרת תעשיה? כלום איננו מעונינים שסוריה תייבש את ביצותיה הרחוקות מגבול ארץ־ישראל – ותיישב בתוכה עוד ערבים מוסלמים ותתחזק בזה נגד העמים והשבטים השונים שהיא מסתכּנת על יָדם? כלום אין הדבר כך ביחס לשכנינו מצפון, המארוניטים?
מכאן מנצנץ אור פתרון. לא נלך אנו להתישב באל־עמק הסורי, אבל היינו יכולים להשתתף באמצעי כסף לייבוש ביצות אלה ויישוּבן על־ידי ערבים מארץ־ישראל. הממשלה הלאומית החדשה בסוריה רק תיבּנה מזה. כפרים נוצרים בארץ־ישראל, וביחוד בגליל העליון, שבמשך מאות השנים האחרונות שחטו בהם המוסלמים שחיטות אכזריות ואיומות, יכולים להיגאל בהתישבם באדמות הפנויות של הלבנון הנוצרי הפנימי, ולחזק בזה את מדינתם ואת ישובם.
הציונות היא לא רק תנועה מדינית בינלאומית. היא תהיה גם לגורם־התישבות בינלאומי. בברית עם ממשלותיהן הלאומיות של ארצות ערב, בהסכם עם מעצמות אירופה, נקים תנועת עיבּוד של שממות ערב בהשתתפות כוחות־עבודה של ערבים מארץ־ישראל שיקבלו הון לא מעט בעד אדמתם במידה שימסרוה לנו.
עוד בטרם נדון על העברה כפויה, דבר שלא אנו העלינוהו על הדעת, אלא הועדה המלכותית המורכּבת ממדינאים אירופים נייטראליים, נעשה את האפשר, בדרך של תנועת בנין והתישבות במתכּוֹנת הציונית. נמצא בארצות ערב ובקרב האנגלים שותפים למפעל זה. בכל ארץ וארץ ערבית יהא המפעל לאומי, פטריוטי וגם תושביה היהודים של אותה ארץ ערבית יוכלו להשתתף בה, מתוך הקדשת אמצעים לחיזוק המדינה שהם אזרחיה. הרי זה עלול להיות גורם מרגיע בארצות אלה ולגורם מניח גם לתושביהן היהודים, שיוכלו גם לעבור לארץ־ישראל ברבות הימים. הַפחת נַפחית אורידאֶנטות והשלם נַשלים גופים לאומיים בעזרה הדדית בינלאומית.
משנות השבעים של המאה הקודמת ראה העולם את נדידת־העמים הגדולה לאמריקה, נדידה שנפסקה במלחמה העולמית ובטלה שנים אחדות אחריה. כמה גורמים של אותה נדידה פּעמו גם בנדידה הזעירה שלנו ארצה ישראל.
בשנים הראשונות שלאחרי המלחמה העולמית ראינו בנדידה הכפויה הגדולה של התורכים והיונים חזרה למדינותיהם הלאומיות. איננו יודעים באיזו מידה הושפע אתא־תורק מהדוגמה הציונית שראה בשהותו בארץ־ישראל לפני המלחמה ובימי המלחמה, עד שהגה את התכנית הגדולה של העברת אוכלוסים ביד חזקה ובזמן קצר. יש לשער שהושפע מתנועתנו ביודעים או בלא יודעים. על כל פנים הרי היתה תכניתו הוא (שעדיין לא שלמה) מהדורה אכזרית ומרוכזת של הציונות, כשם שהציונות היא פלג בזרמי נדידות העמים של הדורות האחרונים, שהטכניקה המפותחת בתחבורה ובעיבוד חקלאי איפשרו אותן.
הנסיון הזעיר שלנו יוצא ללמד על שטחים גדולים יותר. אנו העברנו עד עתה אוכלוסים זעירים מאום־ג’וני, בית־השטה, גבת וכדומה. ישובים ערבים שלמים נוצרו בעטיינו בארץ־ישראל בנדידות ערבים מן הדרום ומצפון־מזרח אל מקומות העבודה שלנו, כגון פג’ה ליד פתח־תקוה או צריפי הפחים של חורנים בחיפה וביפו (בזו האחרונה לפני מאורעות תרצ"ו). נתנסינו בהתישבות ובזרם נדידות כפרים ושבטים. ועתה נוכל להגיש בזה עזרת בעלי נסיון לתנועות התישבות מסביבנו. אנחנו נצטרך לשלם כספים בעד אדמה, אולם עבודה רבה תהיה לנו בציוד ההתישבות הזאת ובהוצאתה לפועל. נרתום למסע זה את הידיעות והנסיון, את הקשרים עם אירופה ועם ארצות ערב. נקים תנועת התישבות ערבית בארצות הערביות השוממות. מתוך מטרתנו הלאומית שלנו, לפנות בשבילנו יותר ויותר מקום בגבולות ארץ־ישראל בלבד, נושיט עזרה למטרה הלאומית של ארצות ערב השכנות להרבות אוכלוסים, לפתח חקלאות ותעשיה, לבנות צורות חיים חדשות, והתעודה ההיסטורית שהוטלה עלינו בתוקף מצבנו בגויים תקוּיים לטוב לנו ולטוב לעמים קרובים ורחוקים.
תנועה קולוניזציונית כזאת יכולה לקום מיד, מבלי לחכות להקמת מדינת־יהודים, אם כי כדאי הדבר שכוחה של מדינה יהא יפה לעזור לתנועה כזאת באמצעים, בארגון ובתחוקה. בקרב עמי אירופה הגדולים והקטנים נמצא אישים וחוגים שיתנו יד למפעל האנושי הגדול הזה שידריך את אנשי המזרח להַפנות את כוח מלחמתם לצד כיבוש הטבע וההתגברות על מכשוליו, במקום לחדד את הכוחות לצד מלחמות־לאומים. אנו נעזור להפוך את המזרח הקרוב לא לבלקן הגועש שלפנים אלא לסקאנדינאויה העמלה והיוצרת של היום.