עניני עמים ומדינות נחרצים עתה, בעצם תקופת המלחמה, בפגישות וועידות של קברניטי המדיניות העולמית. מוסדות עולמיים קמים ומוסדות מתבטלים. פעולות בינלאומיות נפתחות, סידורים נקבעים לשנים רבות, ולא אחד מהם חורש על גבנו. מדוע איננו נותנים ביטוי מלא לאי־השלמתנו עם העדר נציגות שלנו במוסדות הבינלאומיים? לא עבד ישראל. לא אבק־אדם. הננו מאוגדים ויש מי שידבר בשמנו. אם עדיין לא הכירו בזה הגויים, נכיר בו קודם כל אנו, ונלחם להשגת הכרתם של העמים.
נכיר קודם כל בעצמנו ונכריז קבל כל העולם כולו כי הבית הלאומי היהודי בארץ־ישראל הנהו גוף משפטי בינלאומי, שהנהגתו רשאית לייצג את שולחיה ואת טיפוחיה בכל ועידה של ממשלות, עמים או מדינות.
אל נדחה את הצגת הדרישה הזאת עד תום המלחמה. זכויות הלבנון וסוריה, הדיון על הפדרציה הערבית לא נדחו כלל לאחר המלחמה. החיים אילצו את המדינאים לטפל בדברים רבים, שהיו כאלו נדונים לדיחוי.
מגוחך יהיה מי שיבוא להכחיש את קיומנו כעם ואומה. מעטים הרשעים שיעזו למרוד באמת ולטעון שאיננו ראויים להיות מיוצגים במוסדות בינלאומיים משום העדר בגרוּת מדינית. ולא יימצא כלל מי שלא יודה בכך, שעניני חיים ודמים, דיני נפשות ממש, מחייבים אותנו להשתתף עתה בכל פגישה החותכת גורל עמים, קיבוצים ושבטים, ויהודים בכלל זה. כמה אבסורדי ונרשע היה העדרם של יהודים בועידת ברמודה, שבה דנו בעיקר בגורל יהודי אירופה. כמה מוזר הדבר שעדיין לא הוכנסה נציגות רשמית שלנו, בגלוי ובמשפט, ל“אונר”א", שגם היא תוכרח לעסוק הרבה מאוד בעניני יהודים. מי עוד כמונו חייב לשלוח שופטים אל בית־הדין של עמי הברית שידון את פושעי המלחמה? ואיך נסמוך על אחרים, כאשר יחתכו את עניני הפיצויים לנזוקי המלחמה, את ענין השבת הגזילות לנגזלים, את בנין ההריסות לנפגעי ההרס ההיטלרי?
גם אילולא היה לנו הבית הלאומי בארץ־ישראל היינו רשאים לתבוע כיהודים מאת קברניטי עמי־הברית שיכירו בנציגות יהודית, כשוה, לפחות לגבי עניני היהודים, עם נציגותו של כל עם. טענת חוסר מדינה אינה יכולה לשמש אמתלא לתוספת־קיפּוח, ומה גם בשעת הרת עולם זו. כשעמים ומדינות הוטלו אל כּור הגיהנום, כשנטרפו גבולות, ובא בילבול־אומות על־ידי עקירת אוכלוסים, ובאה אנדרלמוסיה בשטחים, גבולות, ממלכות ושושלות; כשקברניטי האומות המנצחות באים לצקת דפוסים חדשים, לקבוע תחומים חדשים. לא לעת כזאת יכולה השיגרה להכריע. עתה השעה לפתרונות מעמיקים לטרגדיה שלנו, וקודם כל לניתוק כבלי השקרים המוסכמים ביחס לזכויותינו כאומה. אדרבה. משהובלט אסוננו מחמת חוסר שויון בנכסים, במעמד ובזכויות, צריכה תנופת התיקון להיות הולמת את החובה, ולא מצומצמת על־ידי האות המתה של נוהג מוסכם. עתה הזמן לעקור את הנוהג המקפח את היהודים, קיפוחי חיים וקיפוחי זכויות. את המעוות שבמעמדנו צריך לנתץ, להניף עליו את גרזן הצדק. ואם אין תקדימים בינלאומיים לכך, חובה ליצור את התקדים למען העם אשר צרתו אין משלה ואין תקדים לה. מותר ליהודים לתבוע יחס יוצא מן הכלל. כה רבים האשמים בגרימת המצב הדווי, כה ברור החוב שחב לנו העולם, שאי־אפשר לומר לנו, הסתפקו בנוהג הבינלאומי.
* * *
אבל למעשה איננו דורשים עתה יצירת יש מאין, אלא הכרה בקיים והגדרה אוהדת של היקף הזכויות שכבר נחלקו לנו בניסוח סתמי. אחרי מלחמת העולם הקודמת הכיר חבר־הלאומים, מכוחן של חמשים ושתים מדינות, ובהן האדירות ביותר בעולם, במציאותו של הבית הלאומי היהודי. הוכר גם מוסד נציגות יהודית בשם הסוכנות היהודית. גוף מייצג זה נכלל בפירוש בנוסח המנדט, אף ניתנו לו זכויות לגבי השלטון בארץ־ישראל. לפי המנדט שניתן לאנגליה מטעם חבר־הלאומים, אין ממשלת ארץ־ישראל רשאית לעשות דברים מסויימים בארץ מבלי להתיעץ עם הסוכנות היהודית. נאמר סמכות־עצה לסוכנות היהודית, אבל הכוונה היתה לשיתוף בשלטון לגבי כל שטחי הפעולה שבהם תלויה העליה לארץ ופיתוחה של הארץ לצורך הבית הלאומי היהודי. בעובדות הבינלאומיות האלה, שיצרו את היצירה החדשה ששמה בית־לאומי־יהודי ובראשו הנהגה משלו, הכירו כל הממשלות בשעה שהשתתפו בחבר־הלאומים.
היצירה הבינלאומית הזאת הצליחה. 25 שנות קיומו של הבית־הלאומי־היהודי הוכיחו לעולם את יכלתו הכלכלית, החברתית והמדינית. הכל ראו כיצד התגבר על היסורים הקשים של קלישות הסמכויות של הנהגתו. המוני ישראל בכל תפוצות הגולה לא פסקו מלהדק את קשריהם עם הבית הלאומי בארץ־ישראל וגילו שהם רואים אותו כבבואתם הנאמנה, כמקלטם בשביל זקוקי הגירה מיד, כמחוז חפצם הפּוטנציאלי של השוכנים לבטח בארצות שונות וככותרתם הרוחנית הלאומית של כל קיבוצי העם. עם פרוץ המלחמה העולמית קשר הבית הלאומי מלחמה על הנאצים, למרות המכשולים השלטוניים שהושמו בדרכי התגייסותו. כל השנים וכן גם בשנות המלחמה קלט הבית הזה למרות כבילותו את פליטי היטלר, וביניהם גם לא־יהודים. מחמת חוסר סמכות ממשלתית לא יכלה הנהגתו של הבית הלאומי למלא את רצון שולחיה להוציא מארצות הגזירה הנאצית עוד מאות אלפים יהודים, ואין שום גוזמה בהנחה הודאית, כי מאות אלפים יהודים הוצאו לטבח, מחמת שהבית הלאומי לא קיבל מאת קברניטי עמי הברית את הסמכות הדרושה להצלה בהיקף רב. כל ימי המלחמה נפתלת הנהגתו של הבית הלאומי נפתולים מדיניים עם מי שהכוח בידו לתת רשות ואפשרות להצלה בהתחננו לסמכות, לרשות לפרוש ידים בפעולה. כל ימי המלחמה מפרפרים אוכלוסי הבית הלאומי ביסורי זעם אין־אונים נוכח המטבח על אחיהם. הם מרגישים את יכלתם להושיע, מכריזים על סערת נפשם, על נכונותם לכל קרבן, ומי שמפתחות ההצלה בידם, הקברניטים הממונים על מחסומי־הדרכים אסור להם להוסיף ולדחות אותנו בטענה: “אין לכם מדינה”; “נעשה למענכם כמיטב יכלתנו ואתם החרישו והבליגו והתנהגו בשקט”. אילו הוּתרו ידינו בעוד זמן, כי אז היינו מצמצמים בהרבה מאוד את היקף השואה שהובאה עלינו. לא על זכות־כבוד בלבד אנו דנים, לא על הערכות ויחסים מופשטים; קול דמי ילדינו וישישינו, קול דמי אחים, נשים ואמהות משוע אלינו ואל כל האחראים לחשבון, לדין ולתיקון ביחס לזכויותיו של הבית הלאומי.
* * *
ואין ממש בטענה, כי אין להכיר בנציגות, כל עוד אין ארץ נתונה לרשותה. במלחמה הזאת בוטל למעשה הצאֶנז הזה אף לממשלה. הוכרו על־ידי המעצמות האדירות ממשלות שלא היו לרשותן אף שעל קרקע, ועד היום הן תלויות באוירה של הכרה מוסרית ושל הגיון־צדק. מה היה ברשותה של הממשלה הצ’כוסלוואקית הלאומית־הדמוקרטית של בנש, בשעה שנוסדה? ודאי שלא שעל קרקע. אף לא רציפות של שלטון. עבר זמן רב עד שבנש הקים, בלחץ צרכי הזמן, ועד לאומי צ’כוסלוואקי בגולה. מקץ זמן ניכּר הוכּר הועד הזה כממשלה, משום הזכויות המוסריות אשר לבנש וחבריו לייצג את העמים הצ’כוסלוואקיים ולעמוד בראשם במלחמה לשחרור ארצם. שום אסמכתא בינלאומית לא היתה בשביל הכתרת הועד הזה בכתר ממשלה, אבל אך טוב הוא שהשיגרה לא עיכבה ושההכרה באה. הצדק חייב את המעשה הזה. טוב שנתחדש החידוש הבינלאומי הזה כאות למוסר־עמים חדש שעליו להכריע את ההגבלות שעבר זמנן.
ומוסר זה מחייב, עוד יותר מאשר לגבי עם אחר, להכיר בבית הלאומי ובהנהגתו החוקית כנציגות מוכרת במוסדות בין־לאומיים.
שאלת ארץ־ישראל כיחידה ארצית־מדינית היא שאלה לחוד. לא נוותר על ארץ־ישראל כשם שלא נוותר על חיינו. בה חיינו תלויים. ידועות דרישותנו. אבל עוד בטרם נפתור את הבעיה הזאת, יש להכיר הכרה בינלאומית בבית הלאומי ובהנהגתו כשוה בנציגות העמים.
איננו באים להשוות את תנאיהן של אותן ממשלות־גולה לתנאיה של הנהגת הבית הלאומי בירושלים. לא ממשלת גולה היא הנהגתנו. אבל ההיקש מוכיח כי הכרת הצורך הדריכה יפה את הממשלה הבריטית לחדש חידושים בתחיקה, ובזריזות רבה מאוד, כפי הכרח השעה, בשביל מצבים מדיניים ודיפלומטיים חדשים שנוצרו במהלך המאורעות, שאנגליה עצמה מעורבת בהם. חכמת־המדינה הבריטית לא תירתע ככושלת בפני הצורך להגדיר את סמכותה וקשריה של ההנהגה הבין־לאומית של הנהגת הבית־הלאומי.
* * *
ההאבקות המדינית שלנו היא מרובת־אנפין. אנו נלחמים לזכותנו הגדולה על ארץ־ישראל השלמה. אנו שועים יום־יום אל שלטונות נמוכים וגבוהים על זכויות חלקיות חשובות, כגון זכות ההתגוננות והחזקת־נשק לשם כך, זכות עצמאות החינוך וכדומה. אך עתה השעה לתבוע את תביעת־הביניים הכללית והמקפת של הכרת הנציגות של הבית הלאומי היהודי. כשתתמלא תביעתנו זו, והיא דחופה ועלינו להכריח את הנתבעים להכיר בדחיפותה, נקבל את המפתח ואת המנוף לפעולה או אז ייפתחו אפקים להצלת הגולה, גם למאמצים פוריים בתחומי הארץ ובשטח היחסים הבינלאומיים.
12.1.46