¹

אִישׁ עָנִי הָיָה בְּאֶרֶץ אַחַת, וְהָאִישׁ תָּם וְיָשָׁר. פַּעַם הָלַךְ בָּרְחוֹב לְבַקֵּשׁ עֲבוֹדָה, וְהִנֵּה לְרַגְלָיו עַל הָאָרֶץ אַרְנָק. הֵרִים אֶת הַמְּצִיאָה וְרָאָה בָאַרְנָק מֵאָה שִׁקְלֵי זָהָב. לֺא רָצָה הָאִישׁ לָקַחַת כֶּסֶף זָרִים, הָלַךְ אֶל הַשּׁוּק וְקָרָא בְקוֹל:

— לְמִי אָבַד אַרְנָק? לְמִי אָבַד אַרְנָק?

נִגַּשׁ אֵלָיו אָדָם אֶחָד וְנָתַן סִמָּנִים וְגַם אָמַר, כַּמָּה כֶסֶף יֵשׁ בַּאַרְנָק וְקִבֵּל אֶת אֲבֵדָתוֹ.

אַךְ בַּעַל הָאֲבֵדָה הָיָה אִישׁ רַע, וְכַאֲשֶׁר מָנָה אֶת הַכֶּסֶף, טָמַן בְּכִיסוֹ עֲשָׂרָה שְׁקָלִים וְהִתְחִיל צוֹעֵק אֶל הֶעָנִי:

— אֲהָהּ! בְּאַרְנָק שֶׁלִּי הָיוּ מֵאָה שְׁקָלִים וְעַתָּה יֵשׁ בּוֹ רַק תִּשְׁעִים. אֵין זֺאת, כִּי אִם אַתָּה גָנַבְתָּ עֲשָׂרָה שְׁקָלִים. קוּם וְנֵלֵךְ אֶל הַשּׁוֹפֵט.

וַיְהִי בַדֶּרֶךְ, וְהִנֵּה לִקְרָאתָם אִכָּר אֶחָד מוֹבִיל אֶל הָעִיר עֲגָלָה מְלֵאָה תְבוּאָה. הַסּוּס טוֹבֵעַ בַּטִּיט, וְהָאִכָּר עוֹמֵד וְקוֹרֵא:

— עִזְרוּ, הוֹשִׁיעוּ נָא!

מִהֵר הֶעָנִי לְעֶזְרָה וּמָשַׁךְ אֶת הַסּוּס בִּזְנָבוֹ. וְאָמְנָם הוֹצִיא אֶת הַסּוּס מִן הַטִּיט, אַךְ נָתַק אֶת זְנָבוֹ. רָאָה זֺאת הָאִכָּר וְקָרָא בְכַעַס:

— מַה-זֶּה עָשִׂיתָ לִי? קוּם וְנֵלֵךְ אֶל הַשּׁוֹפֵט.

וּשְׁנֵי הָאֲנָשִׁים, בַּעַל הָאַרְנָק וּבַעַל הַסּוּס, הֶחֱזִיקוּ בֶּעָנִי וּמָשְׁכוּ אוֹתוֹ אֶל הַשּׁוֹפֵט. אָמַר הֶעָנִי בְלִבּוֹ: הַשּׁוֹפֵט וַדַּי יַאֲמִין לְדִבְרֵיהֶם וְיָשִׂים אוֹתִי בְּמַאֲסָר. טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי!

הֵמָּה קָרְבוּ אֶל נָהָר אֶחָד. וְהֶעָנִי נִשְׁמַט מִידֵי הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר תָּפְשׂוּ בוֹ, בָּרַח וְעָלָה עַל הַגֶּשֶׁר וְקָפַץ פִּתְאֺם אֶל הַמָּיִם.

וּבָעֵת הַהִיא שָׁט עַל פְּנֵי הַנָּהָר בְּסִירָה אִישׁ אֶחָד. נָפַל הֶעָנִי אֶל תּוֹךְ הַסִּירָה וּפָצַע אֶת הָאִישׁ שֶׁיָּשַׁב בָּהּ. קָצַף הָאִישׁ מְאֺד, תָּפַשׂ אֶת הֶעָנִי וְקָרָא:

— קוּם וְנֵלֵךְ אֶל הַשּׁוֹפֵט.

הוֹרִיד הֶעָנִי אֶת רֺאשׁוֹ וְהָלַךְ אֶל בֵּית הַמִּשְׁפָּט, וְאַחֲרָיו שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים: בַּעַל הָאַרְנָק, בַּעַל הַסּוּס וּבַעַל הַסִּירָה.

בָּאוּ כֻלָּם אֶל הַשּׁוֹפֵט וְכָל אֶחָד טָעַן אֶת טַעֲנוֹתָיו, אַךְ הֶעָנִי אָמָר:

— נָקִי אֲנִי, אֵין בִּי אָשָׁם!

וְהַשּׁוֹפֵט הָיָה אִישׁ חָכָם מְאֺד. שָׁמַע אֶת כָּל הַטַּעֲנוֹת, קָם מֵעַל כִּסְאוֹ, פָנָה אֶל בַּעַל הָאַרְנָק וְאָמַר:

— אַתָּה אוֹמֵר, כִּי בְאַרְנָק שֶׁלְּךָ הָיוּ מֵאָה שְׁקָלִים וּבָאַרְנָק אֲשֶׁר מָצָא הֶעָנִי יֵשׁ רַק תִּשְׁעִים שְׁקָלִים. אִם כֵּן, אֵין הָאַרְנָק הַזֶּה שֶׁלְּךָ, כִּי אִם שֶׁל אַחֵר, לָכֵן הָשֵׁב אוֹתוֹ לְיַד הֶעָנִי.

וְאֶל בַּעַל הַסּוּס אָמַר הַשּׁוֹפֵט:

— אַתָּה תֵּן אֶת הַסּוּס עַל יַד הֶעָנִי, וְהַסּוּס יִהְיֶה בְיָדוֹ עַד אֲשֶׁר יִגְדַּל זְנָבוֹ, אָז יָשִׁיב לְךָ אֶת הַסּוּס.

וְאֶל בַּעַל הַסִּירָה קָרָא:

— פֶּצַע תַּחַת פֶּצַע! יֵשֵׁב הֶעָנִי בְּתוֹךְ הַסִּירָה אֲשֶׁר לְךָ, וְאַתָּה עֲלֵה עַל הַגֶּשֶׁר וּקְפֺץ אֶל הַמַּיִם, אָז תִּפֺּל אַתָּה אֶל תּוֹךְ הַסִּירָה וְתִפְצַע אֶת רֺאשׁ הֶעָנִי.

אַךְ בַּעַל הַסִּירָה לֺא רָצָה לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה וְלָכֵן בָּטֵל דִּינוֹ. לָקַח הֶעָנִי אֶת הָאַרְנָק עִם תִּשְׁעִים הַשְּׁקָלִים, יָשַׁב עַל הַסּוּס חֲסַר-הַזָּנָב וְשָׁב אֶל בֵּיתוֹ בְּשִׂמְחָה רַבָּה.