גַּרְעִינִים פִּצְּחוּ כָּל מִי

שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְפַצֵּחַ.

כִּכָּר מִקְלָט, לָמָּה לָשׁוּב

לַקִּירוֹת הָרֵיקִים?

צֶבַע חֹרֶף לְמִזְרָקַת

הַמַּיִם. כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ

מַנְטִיפָה אֶת עַצְמָהּ

פֶּלַח חָלָב לֶחָלָל הַחִיצוֹן.

כָּל אַלְמָנַיִךְ. כָּל אַל-

מְנוֹתַיִךְ, גְּרוּשַׁיִךְ, גְּרוּשׁוֹתַיִךְ,

שָׁם מָצְאוּ לְדֹבֵב עַל

סַפְסָלַיִךְ.

הַיּוֹם יוֹם לְבַדּוֹ.

הָעֶרֶב בְּלִי תַּעֲרֹבֶת.

בָּא עֶרֶב. בָּא לַיְלָה.

כְּשֶׁעָבְרוּ אֶת הַכִּכָּר.

יִהְיֶה לָנוּ אֵיפֹה לָשֶׁבֶת?

בֹּא תֵּשֵׁב אִתָּנוּ. לִכְשֶׁתַּעֲלֶה

הַכִּכָּר הַשָּׁמַיְמָה – יִהְיֶה

לָהּ מָקוֹם לָשֶׁבֶת?

בֹּא שֵׁב אִתָּנוּ פֹּה

בְּאֵיזֶה מָקוֹם. אִם

תַּעֲלֶה הַכִּכָּר הַשָּׁמַיְמָה

יִהְיֶה לָנוּ מָקוֹם לָשֶׁבֶת?

עַכְשָׁו שֶׁרוֹקְנוּ אֶת בְּרֵכַת הַמִּזְרָקָה, נִתְגַּלּוּ

הַקְּלִפּוֹת. וּבִמְקוֹם מַעְיָן – צַנֶּרֶת. הָאִינְסְטַלַצְיָה

עַצְמָהּ עִם צִבְעֵי הַמַּיִם שֶׁלָּהּ, חַקְיָנִית כַּזִּקִּית שֶׁמֵּתָה

מִצָּמָא, שֶׁעָלוּ עָלֶיהָ צִבְעֵי הַחִקּוּי, שֶׁעָלוּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ.

עַכְשָׁו רֵיק עַל

הַכּוֹכָב. עוֹד אֵין אוֹר.

שָׁם הֵחֵל מִסְתַּמֵּן פַּסִּיק

חִוֵּר, אַךְ לֹא בָּטוּחַ.

ו טבת תשלז, 27 דצמבר 1976