הַבּוּלֶץ טָבוּעַ בֶּחָצֵר, לֹא עָבַר שָׁם אָדָם.

הֶחָצֵר נְקִיָּה נְקִיָּה. יוֹנֵי בָּר לֹא מָצְאוּ, וְאֵין אָדָם לְדַבֵּר.

אֵין יֶרֶק פּוֹרֵץ מִן הָאֲדָמָה

וְאוֹמֵר: “אֲנִי זוֹכֵר אֶת הָאִילָן”.

אֲנִי פּוֹנֶה רֶגַע וְחוֹזֵר,

וְהִנֵּה הַשִּׂיחָה הַזֹּאת נֶעֶלְמָה

וְאֵינֶנָּה, כְּאִלּוּ מֵעוֹלָם

לֹא.

חַס וְשָׁלוֹם. אֵינֶנִּי רוֹאֶה כָּאן

מָשָׁל. עֵץ זֶה לֹא עַם. עֵץ זֶה לֹא אָדָם.

עֵץ זֶה לֹא דָּם.

עֵץ זֶה לֹא זֶה וְלֹא זֶה. וְהֶחָצֵר נְקִיָּה.

כב אלול תשלו, 17 ספטמבר 1976