הַמּוּזִיקָה מַעֲלָה קֹלֹת שֶׁאָבְדוּ בַּטֶּבַע

וְנִסְתְּרוּ מִן הָאָדָם.

קֹלֹת שֶׁל הַמַּיִם לִפְנֵי שֶׁמַּיִם רַבִּים זָרְמוּ

מִתְּחִלִּית הָרֶבַע הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַמֵּאָה וְעַד תְּחִלִּית הָרֶבַע הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַמֵּאָה.

אֶתְמֹל בַּקּוֹנְצֶרְט לִשְׁנַת הָאַרְבָּעִים שֶׁל הַתִּזְמֹרֶת,

מְשֻׁפָּץ הָאֻלָם עַד הַדַּקָּה וְהַשְּׁמִיעָה.

אַךְ חוּט אֶחָד נִתְקַע בַּהֵיכָל בַּתִּקְרָה, וַעֲדַיִן

מִתְנֹעֵעַ כַּפִּשְׁתָּן מֵאֵיזֶה סוֹף קַיִץ עַד סוֹף קַיִץ.

כְּזִכָּרוֹן נוֹלַד הַחוּט, אַךְ אֲנִי כְּבָר שָׁכַחְתִּי.

רַק הוּא מְעַלֵּעַ וּמְעַלֵּעַ וְאֵינוֹ יָכֹל לְעַלֵּעַ אֶת עַצְמוֹ.

כָּל פַּעַם שֶׁאֲנִי בָּא לְקוֹנְצֶרְט, אֲנִי יוֹשֵׁב תַּחַת הַגַּג

שֶׁל הַחוּט הַחַי לוֹ לְבַד בְּחֹשֶךְ. וְצָרִיךְ לְהִתְרַגֵּל לַחֹשֶךְ. עַד שֶׁרוֹאִים אוֹתוֹ בַּחֹשֶךְ.

יא שבט תשלז, 30 ינואר 1977