לְשֶׁעָבַר הָיִיתִי נִמְנָע מִלְּהִתְפַּשֵּׁט
בְּגוּפִי בְּחַדְרִי בּוֹ תַּצְלוּם עַל הַקִּיר
הוֹרַי.
הַיּוֹם הִתְפַּשַּׁטְתִּי. מָה,
הֵם שֶׁבַּקֶּבֶר אֵינָם
עֲרֻמִּים?
הֶחָדַלְתִּי לְהִתְבַּיֵּשׁ בִּפְנֵי אַבָּא וְאִמָּא? מָה,
הַאִם רַק מַה שֶּׁבַּקִּיר
וְשֶׁבַּקֶּבֶר?
שְׁכֵנָה מִן הָרְחוֹב, קוֹל אִשָּׁה קוֹרֵא: מָה,
אַתָּה טַרְזַן? תִּתְבַּיֵּשׁ לְךָ!
תִּתְבַּיְּשִׁי אַתְּ!
הַיּוֹם עֶרֶב יוֹם כִּפּוּר. הַיּוֹם ט תִּשְׁרֵי תשלח.
אָבִי הָיָה קוֹרֵא לִפְנֵי הָעַמּוּד:
הַמֶּלֶךְ!
ט תשרי תשלח, 21 ספטמבר 1977