הֹרַדְתִּי אֶת הַוָּו

וְהֵרַמְתִּי אֶת הָאַף.

מִי יֹרִיד וּמִי יָרִים

שָׂפָה אֹמֶרֶת “שְׂאִי אֶת הַנַּעַר”.

שְׂאִי אֶת הַנַּעַר.

שִׂימִי יָדֵךְ.

הַחְזִיקִי יָדֵךְ

עַל חֲזֵה הַנַּעַר.

כְּשֶׁשָּׁלַח אַבְרָהָם

אֶת הָגָר הַמִּדְבָּרָה,

שָׁלַח אֱלֹהִים

אִישׁ לְהָגָר.

כְּשֶׁיָּשְׁבֻ הַמַּלְאָכִים

וְאֹכְלִים אֵצֶל שָׂרָה,

אֹמֵר רַשִׁ"י:

נִרְאֻ כְּאֹכְלִים.

הָיֻ כְּאֹכְלִים.

הָיֻ כֵּאלֹהִים.

הָיֻ כְּמַלְאָכִים.

הָיֻ כְּאִישׁ.

שְׂאִי אֶת הַנַּעַר –

אָמַר – הַחֲזִיקִי יָדֵךְ.

כְּלֹמַר, לָשִׂים יָדָהּ

עַל חֲזֵה הַנַּעַר.

הַשְּׁלֹשָה מַלְאָכִים שֶׁל הַמְצַיֵּר שַׁאגַאל,

הַיֹּשְבִים לִפְנֵי שָׂרָה וְשָׂרָה מְשַׁרְתְּנָם,

יֹשְבִים נִבְדָּל.

לֹא חֲמִימִים.

וּבִהְיֹת אֲנִי בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים

צָחֲקֻ מִן הַמִּילָה שֶׁלִּי.

הֹרִידֻ לִי שָׁם אֵיזֶה וָו.

וְזֶה עָבַד.

ערב יום כפור, ט תשרי תשמא, 19 ספטמבר 1980