בֹּאִי נִפָּרֵד. פְּרִידָה הִיא שְׂפַת הַדְּבֵקֻת.

אֲנִי לֹא הֹגֶה שְׁמֵךְ, אַתְּ לֹא הֹגָה שְׁמִי.

מְקֹר הַשִּׁירָה – הַתֹּפָעָה שֶׁל הַטֶּבַע. עֵצִים מְצִיצִים

עֲנָנִים בְּמִשְׁקָפַיִם. עַכְשָׁו אֹגֻסְט.

רָאָה מֵאִמּוֹ תֹּפָעַת טֶבַע לִחְיֹת-לָמֻת.

סִכַּת אִמּוֹ עָנַד בְּגִפֻּף לְגֻפִיָּתוֹ.

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים רַבֹּת אָבְדֻ מֵאִמּוֹ

עַד שֶׁלֹּא שַׁיָּךְ לָהֶם. כְּבָר לֹא שֶׁלָּהֶם.

אֶת שְׁמוֹ עָזַבְתָּ.

אֶת מֹתוֹ עָזַבְתָּ.

וְאַתָּה רֹצֶה עֹד.

שֶׁהֵם יַעַזְבֻ אֹתְךָ?

עָזַבְתָּ אֹתוֹ.

אֹתוֹ וּשְׂפָתוֹ.

אֹתוֹ וּמִשְׁפַּחְתּוֹ

אֹתוֹ וְעִירוֹ שֶׁכֹּה הַרְבֵּה חִכֻּ לְךָ, כָּל אֶחָד בְּכִלְיֹנוֹ.

אֲנִי רֹדֵף אֶת עַצְמִי

עַל זֶה.

אֲנִי אֶת עַצְמִי

עַד קַרְקָעִית הַקִּרְבָה. עַד תַּחְתִּית.

עָבְרֻ הַחַגִּים. עָבַר הַפֶּסַח. הָעִתֹּנִים הַסִּפְרֻתִיִּים. מֻסַף

“דָּבָר”, מֻסַף “יְדִיעֹת אַחֲרֹנֹת”. הַשִּׁירִים. הַהַגָּהֹת.

הַתִּקֻּנִים. הַחְלָפֹת הַשֻּׁרֹת. אֵין סֹף. אֵין גְּבֻל לְסַבְלָנֻתָם

שֶׁל פֹּעֲלֵי הַדְּפֻס לְשַׁגְּעָם. יֵשׁ קֹר רֻחַ וְקֹצֶר רֻחַ פֶּן לֹא יְתַקְּנֻ. עַכְשָׁו נִגְמַר.

מִתְמַעֲטִים בְּנֵי הָעִיר הַבָּאִים לִפְגֹּש עַצְמָם. בָּאַזְכָּרָה הַבָּאָה לֹא יִסְעֻ לְגִבְעָתַיִם,

לְ“אֻלַם טַל”, אֶלָּא יִסְעֻ, בִּגְמַר הַטֶּקֶס, הַמִּשְׁתַּתְּפִים מִבֵּית הַקְּבָרֹת חֲזָרָה

לַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית בְּתֵל אָבִיב. לֹא יֻכְלֻ לְהַגִּיד: "אֲנִי הַבַּת

שֶׁל הַמְלַמֶּד". אֲנִי הַבֵּן שֶׁל אִיצֶ’ה סְטָאלְיֶר. לֹא יֻכְלֻ לְדַבֵּר עַד עֶרֶב

מִבַּיִת. מִקִּירֹתָיו. מֻדְבָּקִים קְנֵי סֻף,

מְטֻיָּחִים טִיט וָטִיחַ.

עָשֻׂ תַּנֻּר לַאֲפִיַּת לֶחֶם.

חֻם כִּכָּרֹת עֲגֻלִּים אָפְתָה אִמִּי לְאֹכֶל אַחֲרֵי מִלְחֶמֶת הָעֹלָם הָרִאשֹׁנָה.

יָדֶיהָ חֲזָקֹת חֲטֻבֹת לְבָנֹת. יָדַיִם בְּרִילַנְטִים יָדַיִם.

זָרְקָה רֵאשִׁית עִסָּה לְאֵשׁ כְּחֻלָּה

בְּעֵינַיִם כְּחֻלֹּת.

זֹאת עָשְׂתָה אִמִּי בַּעֲשִׂיַּת לֶחֶם אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה.

כג ניסן תשמה, 14 אפריל 1985