שִׂפְתַּח אֶל יְחִיאֵל שֵׁמִי

קָרְאֻ לְךָ שֶׁתָּבֹא לָקַחַת מִדָּה לִגְזֹר

לִתְפֹּר בֶּגֶד קָרֻעַ שֶׁרֹאִים אֶת הָרְחֹב.

מִכְנָסַיִם חֹרִים שֶׁרֹאִים אֶת הַגֻּף.

מִכָּל הָעֹלָם וּמִכָּל הָעֹלֶה בַּחֻץ וּבַטֶּבַע.

אָמְרֻ שֶׁאַתָּה חַיָּט. בָּאתָ וְהֵבֵאתָ עִמְּךָ

חֳמָרִים: בַּרְזֶלִּים שֶׁל אֳנִיָּה זְרֻקָה.

קֶרֶשׁ צָף מִן הַמַּיִם. בַּרְזֶל חֲלֻדָּה

שֶׁרֹאִים אֶת הַקִּיר וְלֹא רֹאִים אֶת הַפֶּסֶל.

אָמַרְתָּ: תְּנֻ לוֹ לְדַבֵּר!

לָעֹמֵד עַל הַקִּיר: לָמָּה הֶחֳמָרִים לֹא יִהְיֶה לָהֶם

פֶּה? לָמָּה לָהֶם לִהְיֹת פֶּה וּפֶּסֶל לַאֲחֵרִים?

הֲלֹא יֵשׁ לָהֶם נְשָׁמָה קִרְבִּית מִשֶּׁלָּהֶם? הֲלֹא

לְכָל דָּבָר יֵשׁ שָׂפָה מִשֶּׁלּוֹ, כְּמוֹ מִקְרֶה.

כְּמוֹ מַזְלֵג. כְּמוֹ כַּפִּית?

הָעֹלָם הֻא עֲרֵמָה. קָרְאֻ לְךָ לִתְפֹּר.

לֹא הֵבֵאתָ לֹא חֻט וְלֹא מַחַט.

כָּל אֶחָד אֹמֵר: הֻא יֵשׁ לוֹ מֶסֶר.

כָּל אֶחָד אֹמֵר: הֻא שָׁמַע אֶת “כֹּה אָמַר אֲדֹנָי”.

קָרְאֻ לְךָ לִתְפֹּר בֶּגֶד אֵשׁ וּמַיִם.

קָרְאֻ לְךָ לִגְזֹר אֶת יֵשֻׁ מִן הַצְּלָב.

לִפְנֵי יָמִים אֲחָדִים הֵבֵאתָ לַגָּלֶרְיָה קְרָשִׁים

מְחֻבָּרִים לְמַתֶּכֶת לְאֹרֶךְ כְּסֹחֵב רֶגֶל עַד לְמַעְלָה מִן הַבֶּרֶךְ.

אַתָּה יָכֹל לְהַגִּיד כִּי הָיְתָה כָּאן אָמָּנֻת?

נָתַתָּ לֶחֳמָרִים לְדַבֵּר:

"לָקַחְתָּ אֶת הַקְּרָשִׁים –

נִשְׁאֲרָה הַגָּלֶרְיָה".

זֹאת הַשָּׂפָה

שֶׁל הַקְּרָשִׁים הָיְתָה.

כד ניסן תשמו, 1 מאי 1986