פֹּחֵת

מִסְפַּר הַמִּשְׁתַּתְּפִים בָּאַזְכָּרָה שֶׁל יְהֻדֵי

קְרַסְנִיסְטַאוו. עֹבֵר כַּמָּה שְׁעֹת שְׁהִיָּה בִּ-

כְּמוֹ-בַּבַּיִת שֶׁעָזַבְתִּי. וַאֲנִי חֹזֵר בָּאַזְכָּרָה

חֲזָרָה לְאָבִי. לְאָבִי אֵין קֶבֶר וּלְאִמִּי אֵין קֶבֶר. לְאַחַי

וְלַאֲחֹתִי אֵין. אָז כָּל מַה שֶּׁאַאֲמִין

שֶׁהֵם עֹד שָׁם.

וְהַכֹּל כְּמִקֹּדֶם. וַאֲנִי חֹזֵר בִּשְׂפַת תְּחִיַּת

“הַכֹּל כְּמִקֹּדֶם. כְּבָרִאשֹׁנָה”.

אִמִּי שַׁכֻּלָה

נְמַקָּה לָדַעַת

אִם אֲנִי חַי

עַל שְׂפַת הַיָּם.

וַאֲנִי נִמַּקְתִּי

לְאִמִּי הַשַּׁכֻּלָה

שֶׁאֲנִי חַי בְּקֶבֶר

אֲרֹן קֹדֶשׁ.

בֶּעָבָר

הָיָה אֻלַם גִּבְעָתַיִם, טַל, מָלֵא. אֲפִלֻּ אֲנִי

לֹא הִכַּרְתִּי אֶת כֻּלָּם. עַכְשָׁו, בְּשֻׁבִי חֲזָרָה, אָדָם

לֹא בְּדִיֻּק הֹלֵךְ לִשְׁעָרִים פְּתֻחִים אֶלָּא לִשְׁעָרִים מִסְתַּגְּרִים.

וְלֹא לְאֹתָם טֹבִים, אֶלָּא לְאֹתָם טֹבִים שֶׁלֹּא מְצַפִּים לְךָ יֹתֵר.

כָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בָּעִיר. אֶחָד מִמִּלְחֶמֶת הָעֹלָם

הָרִאשֹׁנָה חָזַר וְהַמִּלְחָמָה חִדְּשָׁה וְנִעֲרָה

אֶת פְּנֵי הָעִיר. אֶחָד רָאָה נַעֲרָה. אִמָּהּ מֵתָה.

הִיא לֹא יֹצֵאת. פַּעַם יָצְאָה מֵהַבַּיִת. שְׁמָהּ צִירִיל. אָכֵן אָהַב אֹתָהּ.

כז טבת – ח אלול תשמו, 8 ינואר – 12 ספטמבר 1986