מִפְּקִידָה לִפְקִידָה אֲנִי נִזְעָק

עַל יְדֵי עֹרֵךְ “סִימַן קְרִיאָה” לְהֹצִיאוֹ

מֵאֵיזֶה פִּגֻּר. שִׁירִים שֶׁנִּמְסְרֻ מִזְּמַן,

הֹפִיעֻ, בְּהַגִּיעַ פִּרְקָם, בְּסֵפֶר.

וּפִתְאֹם: אֹרָה וְשִׂמְחָה! “סִימַן קְרִיאָה”

קֹרֵא לְךָ! הַשִּׁיר הַיָּשָׁן – יָשָׁן

“אֲבָל תֵּן שִׁיר חָדָשׁ!”

“אֲבָל שִׁיר חָדָשׁ אֵיךְ אֶעֱשֶׂה?”

אֲנִי בִּדְרָכִים בְּהִצְטַלְּבֻיֹּת בֵּין תֵּל אָבִיב

בֵּין קְרַסְנִיסְטַאוו וּפְּשֶׁדְמְיֶשְׁצֶ’ה.

בֵּיתָהּ הַשָּׁקֵט הַנָּמֻךְ שֶׁל פְרַיידֶה רִישֶׁה,

חֲבֵרַת אִמִּי בְּיַלְדֻת לֶאֱחַזֹת בְּטַייטְשְׁחֻמָּשׁ. אֲנִי וְאִמִּי לֶאֱחַזֹת

“דֶּער רַבֵּנֻ בְּחַיֵּי שְׁרַייבְּט”, “דֶּער רַבֵּנֻ בְּחַיֵּי שְׁרַייבְּט”.

פֹּה עַל דֶּרֶךְ עָפָר לֹא נִשְׁכַּחַת וַאֲנִי

בֵּין בִּרְכֵּי אִמִּי לְבֵין גַּלְגַּלֵּי הָעֵינַיִם הָאֲפֹרֹת בְּצֵל גַּג הַבַּיִת

שֶׁל פְרַיידֶה רִישֶׁה, בְּשַׁבָּת בֵּין עַרְבַּיִם, פְרַיידַת חַיַּי.

נֻ, שִׁיר חָדָשׁ נֹטַף נֹסַף.

זֶה גַּם מַחֲמָאָה.

כִּי לִהְיֹת בִּדְרָכִים

גַּם זֶה פִּגֻּר.

יט אדר א תשמו, 28 פברואר 1986