יֵשׁ כִּיס זְמַן בַּחַיִּים.

שָׁכֵן תָּמִיד מַאֲרִיךְ יָמִים מִשְּׁכֵנוֹ. זֹאת יֹדְעִים

כִּי הַשָּׁכֵן נִמְצָא בְּכִּיס

שֶׁאַחֲרָיו עֹד כִּיס.

הַשָּׁכֵן מַאֲרִיךְ יָמִים יֹתֵר

כִּי הֻא נָתֻן בְּכִּיס שֶׁל זְמַן

שֶׁאַחֲרָיו בָּא עֹד כִּיס וְעֹד כִּיס.

זֶה יֻדַּע לְאַחַר כָּל הַזְּמַנִּים.

הַשָּׁכֵן שֶׁלִּי, שַׁלֹם, שֶׁהָלַךְ לִפְנֵי שָׁנָה לְעֹלָמוֹ,

לִמְרַאֲשֹׁתָיו שְׁעֹן קֻקִיָּה תָּלֻי הָיָה לוֹ.

בֵּין צְלֹחִיֹּתָיו וּרְפֻאֹתָיו שְׁעֹן קֻקִיָּה מִדֵּי פַּעַם, מִדֵּי

שָׁעָה – קֹל: קְלִי-קְלַק, קְלִי-קְלַק.

עַכְשָׁו נִשְׁאַר לְבַד הַקֻּקִיָּה

לְהֹדִיעַ,

כָּל שָׁעָה כָּל שָׁעָה,

מִן הַחֶרֶשׁ שֶׁל הַחֶרֶס.

עַכְשָׁו, מֵעֵבֶר לַקִּיר וּמֵחֲרַכֵּי הַתְּרִיסֹל

מִבַּעַד לַדְּמָמָה וּמִן הֶעָבֶה שֶׁל הַחֹשֶךְ,

מִן הַ-וְיָמֵשׁ חֹשֶךְ – כָּל שָׁעָה:

קְלִי קְלַק קְלִי קְלַק קְלִי קְלַק

ט שבט תשמו, 19 ינואר 1986