מֵאָז הַמַּפָּץ הַגָּדֹל כַּמָּה אֹמְרִים?

שְׁלֹשָה מִילְיַרְדִּים שָׁנִים? וּבְכֵן לֹא מָצְאֻ לָהֶם

הַכֹּכָבִים זְמַן וּמָקֹם לְשָׁרָשִׁים, תָּמִיד בִּתְנֻעָה.

תָּמִיד לֹא בַּבַּיִת שֶׁלָּהֶם בַּלֵּילֹת.

הַמְפָרְשִׁים נֶחֱלָקִים בְּדֵעָה

עַל הַשֹּׁרֶשׁ “כֹּכָב” וְלֹא יֹדְעִים.

וְאִם אֵין יֹדְעִים הַשֹּׁרֶשׁ כֹּכָב –

כֻּכִּיָּה הִיא הַשֹּׁרֶשׁ, וְהַחֹר הַשָּׁחֹר הוּא כֹּכָב. כֹּכְ-אָב.

יח ניסן תשמו, 27 אפריל 1986

כָּרֶגַע הָרַדְיוֹ הֹדִיעַ כִּי קְוַאזֶרִים נֹסָפִים

יֵשׁ בַּיְקֻם. עַד עַכְשָׁו מַדְּעָנִים חָשְׁבֻ כִּי אַחֲרֵי

הָעַרְפִלָּה אֵין הִתְרַחֲקֻת הַיְקֻם. עַכְשָׁו קְוַאזֶרִים חֲדָשִׁים.

הָאָרֶץ מְרֻחֶקֶת שְׁנֵי מִילְיַרְדִּים שְׁנֹת אֹר.

קָשֶׁה לִי לָשֵׂאת אֶת הַנְּצָחִים הָאֵלֶּה. שֶׁאִם יֹם אֶחָד אַתָּה שָׂם

חֹשֵב בַּנֵּצַח – אַתָּה כְּבָר בָּאֶבֶן.

דַּי לִי בְּנֵצַח אֶחָד

שֶׁיָּבֹא. (שֶׁלֹּא יָבֹא).

לֹא. כִּי אֲנִי עֹד שַׁיָּךְ

לָעֹלָם הַזֶּה.

צֶבַע הַוָּרֹד שֶׁל הַגֻּף שֶׁלִּי וָרֹד.

כַּנַּ"ל וְכַדֹּמֶה כַּצֶּבַע הַוָּרֹד שֶׁל הַזְּרִיחָה.

כו סיון תשמו, 3 יולי 1986