אֵין אֲנִי בָּא לְסַפֵּר אֶלֶף לַיְלָה.
עַל אֹר וָשֶׁמֶשׁ מִבְּעַד תְּרִיסֵי לַיְלָה.
הָיִיתִי בְּמָקֹם וְהָאֹר בָּא אֵלַי
מִבְּעַד אֹרְשֶׁמֶשׁ לַיְלָה.
בְּמוֹ עֵינַי רָאִיתִי כָּכֶבֶת כֹּכָבִים
אֹכֶלֶת כֹּכָב. הָעַל טֶבַע
מַשֶּׁהֻ חֻץ
לִבָּה אֶת לַהֲבֹתֶיהָ, אֶת נִקְלְפֹתֶיהָ.
אֲדֹן מְנֻחָה
מִקַּצְוֵי יְקֻם,
הַאִם זֶה בֹּקֶר
אוֹ “גְּלַאט” בֹּקֶר.
אֲדֹן מְנֻחָה
מַקְלִי אֶקַּח.
הַאִם זֶה בֹּקֶר
אוֹ טֶמְבֶּל בֹּקֶר.
אֲדֹן מְנֻחָה
אֶקַּח מַקְלִי
רַק נָטַלְתִּי,
לֹא יָדַעְתִּי
מְנֻחָה. הִסְתֹּבֵב
הִתְגַּלְגֵּל הַמַּקֵּל
עַל בֶּטֶן
עֵץ שֶׁלּוֹ.
זֶה הָיָה
חִלֻּל מְנֻחָה.
יָדַע מַה
זֶּה מְנֻחָה
אֲדֹן מְנֻחָה
מִן הַחֹשֶךְ,
הַאִם זֶה שְׁטֹק לַיְלָה
אוֹ שְׁמֹק לַיְלָה.
אֲדֹן מְנֻחָה
מִן הַלַּיְלָה,
הַאִם זֶה לַיְלָה
אוֹ דְּרֶק לַיְלָה.
אֲדֹן מְנֻחָה
מִיַּשְׁבַן לַיְלָה,
הַאִם זֶה תַּחְתֹּן לַיְלָה
אוֹ זַיִן שֶׁל לַיְלָה.
אֲדֹן מְנֻחָה
מִשְּׁוַאנְץ לַיְלָה,
הַאִם זֶה תֻּחִס לַיְלָה
אוֹ זַיִן זַיִן.
אֲדֹן מְנֻחָה
מִן הַפָּאנִיקָה,
הַאִם אֲנִי אֶחְדַּל לִפְעֹם
אוֹ אֲנִי אֹתְךָ אֶבְלֹם.
אֲדֹן מְנֻחָה.
מַחְמָל. חֶבְיֹן.
מַסְרִיחִי לַיְלָה
אוֹ שְׁטִינְקֶר לַיְלָה.
אֲדֹן מְנֻחָה מַחְמָל. אֲדֹן מְנֻחָה מֵחֶבְיֹן חֹשֶךְ,
אֲנִי שֹׁטֵחַ לְפָנֶיךָ
חֲנִינָה
עַל טִפֵּשׁ לַיְלָה שֶׁהֻא רֶפֶשׁ לַיְלָה.
אֲדֹן מְנֻחָה
אֶתְקַקֶּה
וְאֶתְקַנֵּחְ
וְאֶתְנַקֶּה
וְאֶתְגַּלֵּחְ
וְאֶתְקַלֵּחְ
וְאֵלֵךְ אִתְּךָ.
כז שבט – א אדר תשמט, 2–6 פברואר 1989