– אֲנִי כֹּעֵס עָלֶיךָ וְאֹהֵב אֹתְךָ.
– אֲנִי כֹּעֵס עָלֶיךָ וְאֹהֵב אֹתְךָ.
– לָמָּה אַתָּה כֹּעֵס עָלַי?
– אַתָּה אָמַרְתָּ.
– אֲנִי אָמַרְתִּי בִּשְׁבִיל לִהְיֹת מְעֹרָב.
לֹא לִהְיֹת פְרַיאֶר וְלֹא לִהְיֹת פְרֶחָה.
שֶׁיִּהְיֶה לְפָנֶיךָ בְּכֵּף, הַטֶּבַע
שֶׁבָּרָא אֹתְךָ.
עָזַבְתִּי אֶרֶץ. עָזַבְתִּי שָׂפָה. עָזַבְתִּי עַם.
עָזַבְתִּי עִיר. עָזַבְתִּי פֶּרְלְמוּטֶרִים יְהֻדִים. עָזַבְתִּי שְׂפָתָם.
עָזַבְתִּי אֶת אָבִי, עָזַבְתִּי אֶת אִמִּי וְעָזַבְתִּי אֶת אַחַי וְאֶת אֲחֹתִי.
וְהָלַכְתִּי לַאֲדָמָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תֵּל אֲבִיבִית וְלָקַחְתִּי עִבְרִית תֵּלְאֲבִיבְרִית.
עֶצֶם הָעֲזִיבָה הִיא נְקֻדָּה.
אֶת הָעֲזִיבָה אֵין לְהָשִׁיב.
אַחֲרֵי הָעֲזִיבָה תָּמִיד בָּא לָמָּה
עֲזַבְתָּנִי. וְאֵין לַדְּבָרִים סֹף.
הֵם חֹזְרִים אֵלַי כְּטַל דְּבֹרִים.
נֹצְצִים כְּאֶגְלֵי צִרְעָה עִם הַזְּרִיחָה עַל רַחֲבַת הַנָּהָר.
הַאִם לָקַחְתִּי אַדְמַת מִי?
וּמִי יִתֵּן לִי אַדְמַת קְרַסְנִיסְטַאוו?
ד טבת תשמט, 12 דצמבר 1988