לִפְנֵי רֹאשׁ בֹּקֶר

לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת

וְהִנֵּה הֵם יֹשְבִים

וּמְחַכִּים לִי לְיַד הַדֶּלֶת.

כַּמּוּבָן, זֶה בָּדֻי.

זֶה רַק הַנְּיָר שֶׁעָלָיו כָּתַבְתִּי.

כִּי מִיָּד שֶׁעָזַבְתִּי הֵם הִתְיַשְּׁבֻ

לָשֶׁבֶת לְחַכֹּת לִי.

וּכְשֶׁנִּמְשַׁךְ וְנִמְשַׁךְ, בֵּינְתַיִם

הָלְכֻ לָהֶם מִן הַמָּקֹם, וְאֻלַי עָבְרֻ

לְמָקֹם אַחֵר, וּמִשָּׁם הֵם מַמְשִׁיכִים

לְחַכֹּת לִי. כִּי הֵם בְּכָל מְקֹמֹת וַאֲנִי מִמָּקֹם אֶחָד.

אֲבָל אֻלַי אֵינָם יֹדְעִים אֶת הַכֹּחַ הַכָּמֻהַּ

שֶׁבּוֹ אֲנִי פֹּתֵחַ חֵשֶׁק לִלְפֹּת

אֹתָם בְּגֻפִי, לְהָרִיחַ אֹתָם בָּאַף שֶׁלִּי,

הֵם בְּכָל מְקֹמֹת וַאֲנִי רַק מִמָּקֹם אֶחָד לְבָד.

כָּל מַה שֶּׁאֲנִי אֹמֵר בָּנֻי עַל אַבְּסֻרְד.

כִּי כָּל מַה שֶּׁחָסֵר לִי הוּא אִמִּי וְאָבִי וַאֲחֹתִי

וְאֶחָי – רִיקֶלִי וּבֻּרֶךְ וְלֵאהטְשֶׁה וְחַיִּים מֵאִיר וּשְׁמוּלַאק

וּשְׁנֵי הַחֲדָרִים וּקְרַסְנִיסְטַאוו וּפְּשֶׁדְמְיֶשְׁצֶ’ה וְטַחֲנַת הַמַּיִם בַּכְּפָר וְהַנָּהָר.

וְיָכֹל לִהְיֹת שֶׁבֵּינְתַיִם אֵלֵךְ לִי מִן הַמָּקֹם, וְאֻלַי אֶעֱבֹר

לְמָקֹם אַחֵר, וְיֵשׁ גֹּרָל שֶׁכָּל אֵלֶּה

לֹא יַעַבְרֻ אִתִּי יַחַד.

וְאֻלַי כֵּן?

יג אב תשמט, 14 אוגוסט 1989