בַּיִת בֶּרְדִּיצֶ’בְסְקִי
אַרְבַּע.
אַרְבַּע
קֹמֹת.
בָּאִים לְשַׁפֵּץ.
קֹדֶם כֹּל
בָּא בֻּלְדֹזֶר
וְנָתַץ אֶת
הַכַּרְכֹּב. זֶה
דָּבָר רִאשֹׁן.
מִשֶּׁהֹרִידֻ אֶת
הַכַּרְכֹּב, מִשֶּׁעָקְרֻ
אֶת חֲזִית
הַבַּיִת, הִצְמִידֻ
הַמְשַׁפְּצִים – כְּדֻגְמָא
לְמַה שֶּׁהָיָה –
אֶת דֶּלֶת
הַכְּנִיסָה,
שָׁם דְּבֹיְרֶ’לֶה
נִרְאֵית שֶׁשָּׂנְאָה
אֶת הַשְּׁכֵנִים,
“כֹּלֵל אַתָּה”,
וְאִמָּהּ שֶׁבַּעְלָהּ
הִתְגָּרֵשׁ וְנָדַד
לְמֶרְחַקֵּי אֲמֵרִיקָה
לִהְיֹת חַזָּן.
כָּל זֶה
נִשְׁפַּךְ עִם
הַטִּיט וְהַטִּיחַ
וְהַפִּיחַ לְעִיֵּי
הַחֲרָבַת שֶׁלֶד
הַבַּיִת מִסְפַּר
אַרְבַּע. וְהַבַּיִת
נִשְׁאַר כְּשֶׁלֶד
עֲצָמֹת, בְּלִי
אֵיבְרֵי עִכֻּל.
בַּיִת עִם
רְוָחִים שֶׁהָיֻ
פַּעַם דְּלָתֹת.
חֹרִים שֶׁהָיֻ
פַּעַם חַלֹּנֹת.
הַבַּיִת נִרְאֶה
כְּגֶבֶר עִם
רַגְלַיִם אֲרֻכֹּת,
לְבָנֹת בְּתַחְתֹּנִים.
נֶהֱנֶה מֵאֲוִיר
צַח מִכָּל
צַד נִתְמָךְ.