הַנְּפָשׁוֹת

אֵלִיָהוּ הַנָּבִיא.

אַחְאָב – מלך ישראל.

אִיזֶבֶל – המלכה, בת אתבעל מלך צור. בת שלושים ושלש.

יוֹרָם – בן והושפט מלך יהודה.

אֵלִישָׁע – שר שומרון. בן עשרים ושתים.

אֲחִיקָר – יליד צור, חכם נודד על דרכי קדם.

יֵהוּא – שר צבא ישראל.

סַלּוּא – בן נבות היזרעאלי. גבור אפרים.

מִיכָיְהוּ – מבני הנביאים.

עוֹבַדְיָה – סוכן בית המלך.

בֶּן־גָּבֶר –      { שרי חמישים ]

עֻזִּי –           { שרי חמישים ]

רַהַם –         { שרי חמישים ]

צִדְקִיָּה – נביא שקר

תִּמְנָע – משרתת אַתְּ המלכה

שרים, כהנים, צירים, מגים, משוררים,

מחוללים ומחוללות, עבדים ושפחות.

 

פנטומימה: היכל העשתרת    🔗

תמרים ועמודי שיש עם כתרי זהב ממַצעים אַתְּ חצר המקדש. בין השדרות מובילה מסלה מרוצפת חצץ מנומר אל השער הפנימי. מכל העמודים וענפי העצים תלויים תופים ומצלתים; תחתיהם על הארץ עומדים אגני כסף ובתוכם מֹהַר־זנונים לָאֵלָה מחיר ראשית דודים לבתולות כנען, ועל ידם טנאי קנה מלאים שַׂער גזוז, כֹּפֶר קרבן בתולים. בתוך, מול השער, שתול זית עָנַף ושרשרות זכוכית, מעשה גבלות, מושחלות בין שריגיו: מירק סבכו קורנות אבני יקר… דלתות השער פתוחות לאכסדרה ארוכה. בספונה קרועות ארובות ומהתקרה תלויים פנסי זכוכית, מרובי גונים, משתקפים מתוך קלפות צב, על הכתלים משוחים בששר המון ציורי חיות, כפולות ומכופלות אברים מופלאים ומופרזים, שכנפים, שדים, סנפירים, צפרנים, גלמי גרמים ומפלי בשר משמשים אצלם בערבובית־בראשית… באמצע האכסדרה עמוד אבן גבוה וממורק, חלק־נוצץ, וכתרתו משובצת אזמרגדים. משני עבריו מחתות זהב מקטירות עשנן הכחל. מימין המבוא, על יד דלת השן, מזבח כסף. בין המזבח והמצבה, על מרבדי אטונים מוסבה בת מלך צור. קפולי רדיד הארגמן, המצויר דמויות אלים וחיות הקדש, מפושקים על שוקיה וירכיה המחוטבות, והיא כמעט ערומה, רק על שדיה רקמת־קשקשים ממולאת אֳדמים ורכוסה בפתילי פנינים אל אפודת זהב, הפורפת אַתְּ מתניה ובטנה. שערותיה מבודרות־מפורכסות, שתי אצעדות, מעשה עבֹת, על זרועותיה, ובידה הימנית היא אוחזת קערת האתנן לעשתרת.

לאט, לאט, כמתירה אַתְּ גופה הנהדר מחִתּוּלי אונים, היא ממתחת וקולטת אותו בפריצות קדֵשות מתעלמת. כמיהת בשרים עזה מפעמת רקותיה, מתאפקה בנחיריה, משוַעת מכל עֲוִית־אֵלֶם לשריריה… אחד, אחד עוברים בחצר שרי עילם ומצרים, כנעני לוד וכתים, רוזני שבא ותרשיש… רק רגע מתפתל־מזדקר גופה לקראת כל הבא, ופתאם, מאוכזב, סולד ונרתע באין חפץ והיד קופצת אַתְּ קערת האתנן… והנה קפאה כלה וחץ דורֵך בעיניה, ננעץ שם וסומר ללא הנתק: על מפנה המסלה הָצַרָה נראה איש פלאי, חסון ושזוף. דמה הלם גדוש־עצמה עד אין כח לסבול וגופה, כפון על חשקו, זנק לקראת הזר ובכל מאמצי כסופיה היא פשטה ידה לאתננו… לאטו, ככובש עד מעמקים כל שעל אדמה מתחת צעדיו, הלך וקרב אליה גבר־ענק בן שלשים. סנדלי תחש משורכים עד ארכובותיו, אזורו עור, וכתפיו וחזו האמיצים בולטים־מתחפשים מתחת אדרת שער רחבה… תלתליו שחורים־עבותים: רוחות ערבות חרשו ביניהם, נִבְּרוּם ופנקום; על מצחו אצילות נסיכים ומעיניו מנַקרות חניתות. זקנו ושפמיו מגלים פֶּה מהוקצע זויות ומהודק יפה־יפה, כחוסם שאגת אדירים המתבשלת מפְנים… הוא הלך וקרב אל שער המקדש, וארכו, ארכו לה הרגעים עד אין סוף – בשרה מִתמוגג דמה מפגר־מתעלף, ופתאם גיל ופלצות גרפוהו: הנה נגע צל ראש הפלאי ברגליה היחפות־מבושמות. היא שִגְמה רגליה הערגה וכאב, וצל ראשו עלה, הלוך ועלה ממעל ברכיה, צף על בטנה, גז ממעל לראשה – הנה שוקיו נגעו בשוקיה, מתניו במתניה… בנהימה איתנה היא נִתקה אזורה, חשפה שדיה, ומעילה צנח, מרֻדד גלי משיו… אך למה בושש הפלא לבוא?..! והיא נשאה עיניה ותראה אותו נצב עליה, ראתה ברכיו המאוששות ללא נוע, חזו רוה הנשימה, פניו השקטים, עמוקי זממה – ובעיניו עשתרות שלהבות… מסביב אין איש: מגים וקדשות גדרו אַתְּ הדרך לחצר המקדש, שעין זרה לא תחדור אל חג העשתרת, אל סוד בתולי נצחים… והיא האמינה ביקוד עיניו, הפשילה ראשה ונחנה־קִמְּרָה לו את שדיה, בטנה,נתעקדה כֻלה על מזבח להבים לאלָה, כַּלָּה־קרבן, וביבבת־רֶנֶן רננה דוממיוּת מחשוקי הברזל בדמה, שִׁוְעה לשִׁסוף־פדות… ועוד האֹשֶׁר מתמהמה, ועוד הפלא לא קם, וקֶשֶׁת גוה רפתה, שקעה… אז קרעה עיניה אליו, זרקה הלאה את קערת האתנן, ובענוַת שבויה התרצתה־התרפקה על ברכיו. לרגע קט הן רטטו־רופפו והוא נרתע, נשען לסמל העמוד, והיא ראתה אגרופיו שנקפצו מסערה עצורה, את מצחו המשרָג, וחזו המטולטל… כרוז אֹשר פלח את דמה, ותשטח זרועותיה ללפת את ברכיו, לתַששן בפנוקיה – ופתאם הוא נזקר רב־כח, נתק מזרועותיה הפרושות והלאה… קרני השקיעה תִלְעו פניו השזופים שחוְרו, חתו בתלתליו הדולקים, וכבר שרירי רגליו נתקשרו שוב נאמנות מִקשה, ידיו שולבו על חזו ששוכך, ושפיפוני לעג התדגרו בעיניו… עודנה פצועת אשרה מתגררת אליו, דַּלה ושפופה, בארשת אלמת לרחם בּשת עלומיה, מתפקרת תחת כפות רגליו, והוא מצדד רגע את עיניו, כיָרא להביט בכל הוד גבורת יפיה, במקסם גאונו המעונה – שלא לאבד את נסיונו־נצחונו הגדול, נצחון נזיר אלהים… ובעוד רגע וַיְיַשֵּׁר עיניו לרווחתן תפארת בשרים מתרפסה, לשלהב ולרַתח את דמיו עד תשוקת־שגעון. ועוד פעם אחרונה רמז לה, גם לה, נצחונה כה קרוב, קרוב: פלדות בשרה המלובן לחכו עד היסוד את דמי הגבר הגועשים וצרבת שפתיו כה ערגה לקטוף צנת שדיה הסמורים… ריח השרף לקטרת ספג צפית בשרים גדושי הסתערות וכבולי נשימה, ללא רטט שריר, ללא אנקת דם… והנה – רחש, ניד, פתרון… בטנה צמקה מפחד… רזי, רזי לה!… הוא בלם, סגף את תאבון דמיו,לחש־בוז פלט משפתיו, נזרק כארס־זמה בפניה, בבשרה העליז־קדוש עוד בבתוליו – ויצא את חצר המקדש. טרופת חושיה היא נהקה בילל כבד עלבון, כרבלה את גופה השכול, הנבוב, בקמטי רדידה, התכפשה בפלצות יבבתה… אז שקטה פתאם ותתגהר למול עשן הקטרת, הלוך והזקף, הלוך והתַּמר, עד שנצבה במלוא קומתה, רעננה־מחושלה, וגאון ומשטמת שליטה צרורים־מגולפים בערפה ובגזרתה… אט, אט, אגרופיה התכדרו, הורמו כאָלת נקם רבה – ובעוד רגע החא קרסה־כרעה לרגלי האתיק הקדוש, וזרועותיה ממררות בתחנה, שטוחות ממעמקי בשרה…

עלילה ראשונה

בביתן המלכה. סגנוני מזרח, מצרים ואיי יון מתובלים בטעם צורי. החלכה חותמת מכתב. על יד כסאה, על ספה נמוכה, מוסב אלישע. בסף החדר מחכה רץ.

איזבל

אֵין זֹאת כִּי לִבּו אָבָד… עוֹד בִּפְנֵי הַצָּר כְּמֶלֶךְ גִבּוֹר יַעֲרֹךְ קְרָב – וּבְאַרְצוֹ הוּא, בְּתוֹךְ הָעָם, כָּל מוֹצֵא חֶזְיוֹנוֹת, כָּל מִשְׁתּוֹלֵל פְּרוּעַ שַׂעָר עָלָיו יִשְׂתָּרֵר…

פונה אל הנער הרץ

אַתְּ הַסֵּפֶר תִּתַּן לְזִקְנֵי יִזְרְעֶאל, וָאֳמֹר אֲלֵיהֶם, כִּי עוֹד הַיּוֹם יוֹצִיאוּ אַתְּ הַמִּשְׁפָּט. כָּחָתוּם פֹּה בַמִכְתָּב.

הנער יוצא

אלישע ללא התענינות יתירה

מִי הַנִּשְׁפָּט?

איזבל

בֶּן־מָוֶת.

אלישע

רַבּוּ כֹה כַיּוֹם…

איזבל

כִּי רָפְתָה זְרוֹעַ שִׁלְטוֹן רַבּוּ הַמִּתְחַכְּמִים לִפְרֹק מִשְׁמַעַת וְלִדְגֹּר פֹּה בוֹגְדוֹת…שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ מִתְפָּרְצִים הָרַג עַל סַלְעֵי חוֹפֵי צוֹר אֶתְבַּעַל אָבִי, וַיִּשְׁבֹּר שְׁרִירוּת עָם, שֶׁדְּחוּק בַּצֹּרֶת בְּמַלְכּוֹ מָרַד וַאלֹהָיו… אָז נֶעְתַּר הַבַּעַל לוֹ וּבִרְכַּת גְּשָׁמִים צִוָּה.

אלישע

אֵל רַחוּם כֹּה!… בְּקָרְבָּן דַּל נִתְרַצָּה לְעַם הַכְּנַעְנִים איזבל מעמעמת על לעגו לוּ הַמֶּלֶךְ אַחְאָב בְּדַם נְבִיאָיו בָּחַן אֱלֹהָי, וְלֹא כָלָא שָׁמָיו עוֹד.

אלישע

מִי יֵדַע, אֵיךְ הִצִּיבוּ גְבוּלוֹת מֶמְשָׁל בִּמְרוֹמֵיהֶם הָאֵלִים: מִי מֵהֵם אֶת צוֹר וּמִי אתֶ שְׂדֵה־אֶפְרַיִם עוֹנֶה?… גַם לַנְּבִיאִים יֵשׁ אֵל, וְלֹא אֶתְעָרֵב אִם גַּם הוּא לְעֵת מְצוֹא לֹא יַחְמֹד רְכוּב עֲנָנִים. איזבל הֵן טוֹב לִבְחֹר בָּזֶה הַקָּרוֹב לָנוּ, וּבְדָּם וּבְאֳהָבִים יְשֻׁכַּךְ אַפּוֹ.

אלישע

אֵין טוֹב לָאִישׁ מֵהַבִּיט דֶּרֶך יָם, וּבְתַחֲנוּן־גִּיל לְבָרֵךְ אַתְּ כָּל עָב מִתְקַשְּׁרָה־גּוֹחֲנָה עַל חֹרֶב רְגָבָיו – וְלֹא לַחְקֹר מִי צָרַר אֶגְלֵי אֵדָהּ… מרים עיניו אליה, ובקולו ערנות דקה וְטוֹב לָךְ, הַמַּלְכָּה, לֹא לַהֲרֹג בַּנְּבִיאִים: יִתְפַּלֵּל לוֹ וְיִסְגֹּד לֵאלֹהָיו כָּל אֶחָד, וַאֲנַחְנוּ נְקִיִּים נִהְיֶה לְגָרְנוֹתֵנוּ וְּלִשְׂשׂוֹן יָמֵינוּ.

איזבל

הַאֻמְנָם תַּאֲמִין, נַעֲרִי, כִּי נְבִיאֵיכֶם בַּבְּרִית עִמָּנוּ יַעַמְדוּ, אִם יַשְׁלִים הַבַּעַל לֵאלֹהִים לְחַלֵּק שִׁלְטוֹן?…הֲלֹא נְבִיאַי יִשְׁחֲטוּ עַד אֶחָד, אִם לֹא עַד חָרְמָה אֶרְדְּפֵם אָנֹכִי…אַךְ נֶחְדַּל עַתָּה… מִשְׁתֶּה לִי הָעֶרֶב בְּבֵית הַיִּזְרְעֵאלִי נָבוֹת.

אלישע תמה

לֹא זֻמַּנְתִּי שָׁם, וְקָרוֹב לִי הָאִישׁ…

איזבל נבוכה במעט

קְרוֹבְךָ הוּא?…

אלישע

כֵּן… מִמִּשְׁפַּחַת אִמִּי. וְּבמוֹת בַּקְּרָב עֲלַי בִּנְעוּרַי אָבִי, הָיִיתִי אָמוּן אֶצְלוֹ. הוּא לִמְּדַנִּי לַחֲרֹשׁ בַּצֶּמֶד וְלָשֵׂאת הַנֶּשֶׁק, וְחֹק וְדָת.

איזבל

לֹא כֵן לְבָבוֹ עִם בֵּית אַחְאָב.

אלישע

שֶׁקֶר עָנוּ בוֹ… וּמִי כְאָחִי, סַלּוּא בְנוֹ, בִּצְבָא הַמֶּלֶךְ?…הַחִנָּם קָרְאוּ לוֹ אוֹיְבֵינוּ גִבּוֹר אֶפְרָיִם?

איזבל

לֹא רְאִיתִיו עוֹד… אַךְ רַבַּת כַּלָּתוֹ תִמְנָע סִפְרָה לִי…הַאֻמְנָם מַרְאֵהוּ כָּעֲנָק?

אלישע

בְּעָמְדוֹ עַל הַחוֹמָה בְּאֲפֵקָה, אֶחָד מוּל כָּל שָׂרֵי בֶּן־הֲדַד, וַיִּשְמְטֵם אֵלֵינוּ שְׁנַיִם, שְׁנַיִם, מִן הַחוֹמָה – הֵרִיעַ שֵׁבֶט דָּן לִקְרָאתוֹ: שִׁמְשׁוֹן!

איזבל

אַךְ מוּזָר הוּא: בָּאַרְמוֹן לֹא יֵרָאֶה, וְיוֹם תַּחֲרוּת אִם יְהִי בְּשׁוֹמְרוֹן, אוֹ לְמוֹעֵד מִמְסַךְ מְנִי לַגִּלְגָּל נַעַל – מְקוֹמוֹ נֶעְדַּר תָּמִיד.

אלישע

הָאֲנָשִׁים יְרֵאִים אֱלֹהִים.

איזבל

לִי לִבִּי אָמָר…

בלעג מר

מָה־בֶּצַע כִּי יַרְחִיבוּ גְבוּל יִשְׂרָאֵל, אִם פֹּה יְחַזְּקוּ יַד כָּל מֵסִית עָם בְּבֵית־הַמֶּלֶךְ.

אלישע

נֶאֱמָן לָךְ בֵּית־נָבוֹת.

איזבל

גַּם לִי, גַּם לֵאלֹהָיו?…. הֵם הִתְּלּוּ בָךְ.

פתאם כלם התעוררו

הַשַּׂר, מַה־טוֹב!.. מְרוֹנְנִים כָּל דָּמַי לַקְּרָב – וְרַבִּים לֵאלֹהִים עֲנָקִים בָּכֶם.

אלישע חשד סתום תקפהו רגע

לִּי יֶחֱרֶה כִי שְׁכַחֵנִי נָבוֹת הַיּוֹם, וְאֶל כָּל זֶבַח, חַג מִשְׁפָּחָה – לִבְצִירוֹ, גִּזּוֹ, תָּמִיד יִקְרָאֵנִי.

איזבל

אַךְ מִקְרֶה הוּא – אַל לִבְּךָ תָּשִׂים… גַּם לֹא לוֹ הַיּוֹם הַזֶּבַח… לִי הַמִּשְׁתֶּה, וְעִמִּי תֵלֵךְ שָׁם…

מהגן עולים צלילי כנור

וּרְאֵה, שָׁכַחְתִּי: מְחַכֶּה לִי הָאִישׁ בַּגָּן… קוּם, נֵרֵד, כִי אִם נִתְמַהְמַהּ עוֹד וְיִפֶן לוֹ. וְהוּא אֶל בֵּיתִי בָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה, וְדָבָר לוֹ אֵלָי… הַאִם דְּבַר־סֶתֶר?…

אלישע אינו קם. נשען על מרפקיו לרגליה.

דְּבָר סֶתֶר?… לּא… כְּאֶחָד כֹּהֵן מִן הַמְסָעֲפִים בֵּין אֵל וָאֵל, הַמְבַקֵּשׁ הַטּוֹב בָּהֶם, שֶׁיִּתֶּן־לוֹ עַל פִּיו – כֹּה נִדְמֶה לִּי… אַךְ צָעִיר הוּא וְעֵינָיו מִתַּחַת מַסְווֹ יוֹקְדוֹת – גַּחְלֵי קֹדֶשׁ…

שותק רגע, מוזג יין ושותה

וְהוּא יְחַכֶּה לָךְ… אֶל נָכוֹן אֵדַע: עַד בּוֹשׁ יְחַכֶּה לָךְ… אַל תִּדְאֲגִי, הַמַּלְכָּה, לוֹ.

איזבל מרכינה ראשה אליו

הַמְקַנֵּא אַתָּה אוֹתִי אֵלָיו?

אלישע

אֶל כֻּלָּם, כֻּלָּם… פֹּה לֹא יָבוֹא אַף אֶחָד: נָבִיא, שַׂר אוֹ מָג, וְלֹא לִרְאוֹתֵךְ.

איזבל בנזיפת חבה

בֶּן־עַם קַנָּא… הַגֵּד נָא, הֲתֵדַע מִי הוּא וּמֵאָן?

אלישע

מֵחֶרְמוֹן, מִבַּעַל־גָּד אוֹ מֵחֲמָת… שָׁכַחְתִּי מֶה אָמַר לִי: מֵאֵיזֶה מָקוֹם קָדוֹשׁ לְאֵיזֶה בַעַל בָּא.

איזבל

בְּמַהֲתַלּוֹת עַל אֱלֹהִי שׁוּב תָּבוֹא… גּוּר לָךְ!… כִּי לֹא אֶסְבֹּל אַתְּ עֶלְבּוֹנָם עוֹד וְאַחֲרִישׁ מֵהֶם

אלישע

הַאִם עֲלַבְתִּים?… הֵן אָמַרְתִּי מִצָּפוֹן בָּא הָאִישׁ וְלֹא מִיהוּדָה – וְשָׁם הַבְּעָלִים נְפוֹצִים.

איזבל מלגלגת

לֹא הַנְּחֻשְׁתָּן וְלֹא הַכְּרוּבִים…

אלישע

מַה־קִּנֵּאת לַבְּעָלִים? אֲנִי לֹא אָרִיב לֵאלֹהֵי הַכְּרוּבִים.

איזבל

יֵשׁ לוֹ עַל מִי הִשָּׁעֵן בִּלְעָדֶיךָ בְּאֶרֶץ זוֹ.

אלישע

וּנְכוֹנָה בָחַר בָּם כָּל בְּלוֹם נְחִירַיִם, כָּל מִי דָמוֹ קֵהֶה לְבָשְׁמֵי אָהֲבָה וּלְחֶמֶד כַּרְמֶל – לָאֵלִים יִכְתֹּב יָד וְעַל מִדְיָנֵיהֶם יִתְעַבֵּר לוֹ, לְהַבְרוֹת רַעֲבוֹן יָמָיו מִלֶּקֶט כֹהֲנִים, מִמִּדְלַח נִסְכָּם.

איזבל

הוֹי, הוֹי, עַלִּיזֵי גֵאוּת יִזְרְעֶאל!… וְאֵיפֹה תִרְבֹּץ אַתָּה, נַעֲרִי, הַגֵּד, בְּבוֹא יוֹם רִיב גַּם לְךָ – לְמִי קְרָב תֶּאֱסוֹר?

אלישע

אֲנִי – רַק לָךְ אֶלָּחֵם אָז.

איזבל הֲתֵדַע כָּל רַבַּת אוֹיְבַי פֹּה?

אלישע

מִבֶּן־הֲדַד עַד אַחֲרוֹן בְּנֵי עַמִּי, הַמְסֻכְסָכִים בְּבַת צִידוֹנִים יָפָה, כְּלִילַת כְּשָׁפִים.

איזבל רפרוף פנוקים בקולה

אֵשְׁכּוֹלִי, בֶּן־כַּרְמִלִּי!…

אלישע

אַךְ עוֹד רִיב וְקַנָּא יוֹתֵר, לִי בָהֶם, מִפַּחַד פֶּן יִשְׁכְּבוּ יוֹם אֶחָד לְרַגְלַיִךְ, כָּמוֹנִי פֹה, נִכְנָעִים, עַזֵּי־כֹחַ, לִגְזֹל מִמִּשְׁמַר לֵילִי גִיל פְּעָמַיִךּ, לְסוּכֵךְ שַׁמְּנָּם וְלַחְשׂךְ מִשְּׁחָרֵי אַתְּ רֵיחַ רַחְצַת בְּשָׂרֵךְ…

נגש אל החלון ונשקף לגן. ברטט אהבה

רְדִי אֵלָיו…לֹא אוֹתוֹ אִירָא… הֵלֶךְ דַּל, שֶׁמַּקֵּל וְכִנּוֹר לוֹ, לֹא יוֹתֵר.

איזבל

כֹּהֵן נוֹדֵד – תֵּן מַתָּת לוֹ וְיֵלֶךְ.

אלישע

בָּא לִרְאוֹתֵךָ…וְשַׁי לָךְ הֵבִיא הוּא…

איזבל צוחקת

אַתְּ מַקְלוֹ?

אלישע

שִׁיר…כֹּה אָמַר לִי: לַמַּלְכָּה שִׁיר מִימֵי עֶרְגָתָה וּנְעוּרֶיהָ.

איזבל

נִפְלָא כֹה הַשַּׁי…

נגשת לאט אל החלון

אלישע

מָה כֹּה חָרַדְתְּ לְזֵכֶר נְעוּרִים?

איזבל

כִּי חָסְנוּ כֹה, כִּי מָתָקוּ כֹה נְעוּרָי…

אלישע

הֵן כּוֹס אִיזֶבֶל מְזוּגָה עוֹד מֵרֵאשִׁית מְתָקִים.

איזבל

…כִּי כֹה מֵרְרוּ וְנִבְּרוּ אַתְּ דָּמִי… נוֹדֵד מִסְכֵּן! פָּרָט שִׁירָם עַל דַּל כִּנּוֹרוֹ לִקַּשׁ… אֵרֵד אֵלָיו לִשְׁאֹף עוֹד פַּעַם רֵיחַ בָּסְרִי, עַז וּמְרֻנָּן… פונה לרדת. עוצרת רגע ובחיוך־חן עצב …עַד אֲשֶׁר לֹא תִּתֵּן פִּתְאֹם, בְּעוֹד קֵיצִי גָדוֹל, הַשַּלֶּכֶת רֵיחָהּ.

יוצאת. אלישע נשקף הגנה. כנור מנגן. בעד הדלת נכנס חרש עלם יחף, חגור אזור עור ומגדל תלתלים

העלם

הַשָּׁר!…

אלישע

מַה תֶּחְפָּץ?

העלם

דָּבָר לִי אֵלֶיךָ.

אלישע

אֱמֹר…

העלם

דְּבַר־סוֹד.

אלישע

אֵין אִישׁ שׁוֹמֵעַ סוֹדְּךָ…

שניהם מתקרבים איש אל אחיו

הָעֶלֶם

חֲזָאֵל שַׂר־צְבָא דַמֶשֶׁק נִבְחַר לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם.

אלישע

וּבֶן־הֲדַד – הֲמֵת?

העלם

בְּרֹאשׁ צִבְאוֹתָיו חֶרֶשׁ יַחְנֶה אֶל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל.

אלישע

סְתוּמָה לִּי בְשׂוֹרָתְךָ!… אֵיךְ נָפַל דָּבָר?… הַגֵּד, אֵיךְ זֶה נָטַשׁ בְּיוֹם הַקֶּשֶׁר בֶּן־הֲדַּד אַתְּ אַרְצוֹ לִפְשֹׁט עָלֵינוּ?

העלם

לֹא הִתְקַשֵּׁר אִישׁ בַּאֲרָם.

אלישע

וַחֲזָאֵל?

העלם

עוֹד לֹא נוֹדַע לוֹ דְּבַר מַלְכוּתוֹ.

אלישע נבוך

וּמֵאַיִן לְךָ כָּל זֹאת?

העלם

מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים אָנִי

אלישע** צוחק

אָכֵן גַּם אַתֶּם לָצוֹן תִּבְחֲרוּ כַיּוֹם, וְלֹא כֵן עֲלֵיכֶם חִפְּאוּ כִּי תוֹכֵחוֹת אֲהַבְתֶּם תָמִיד וְאֵין בָּכֶם הֲתוִּלִים.

מוציא שקל זהב מאבנטו

הֲכִי אִישׁ בְּשׁוֹרָה אַתָּה וְתִמָּנַע מִשְּׂכָּרְךָ… העלם משתמט… אלישע צוחק בקול

קַח!… הֵן דְּבָרְךָ נִכְבָּד: בֶּן־ הֲדַד בַּגִּלְעָד חוֹנֶה, חוֹרֵשׁ מֵעַל לִסְפֹּחַ אֶל אֲרָם כָּל גְלִילֵי עֵבֶר הַיַּרְדֵּן; וּבְדַמֶּשֶׁק עִירוֹ בִטְחָה, וּבְמַחֲנוֹ אֵין קוֹל, אֵין אִישׁ שֶׁיֵּדַע דְּבַר הַסּוֹד, שֶׁיֶּחֱרַד לְמַלְכּוֹ, כִּי נִקְרְעָה מַמְלַכְתּוֹ מֵעָלָיו, כִּי פֹה הִמְלִיכוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אַתְּ חֲזָאֵל עַל אֲרָם…

קר־רוח שוהה העלם על ידו… אלישע עוצר פתאם בצחוקו

אַךְ הַגֵּד, מָהּ רָאִיתָ, כִי בָחַרְתָּ בִי לְגַלּוֹת אֶת אָזְנִי עַל הַבְּשׁוֹרָה?

העלם

עוֹד מְעַט וְתֵדָע… יֵהוּא יִמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל…

אלישע

בֶּן־נִמְשִׁי… כֵּן בְּחַרְתֶּם!… כִּי כְמוֹכֶם, אַף כִּי בֶן חַיִל, בְּשִׁגָּעוֹן יִנְהָג…אֵין זֹאת כִּי מִלֵּא פַכּוֹ אֵלִיָּהוּ בְּשֶׁמֶן מִשְׁחָה זַךְ הַיּוֹם, לִמְשֹׁחַ כָּל שַׂר וְּשָׁלִישׁ תַּחַת מַלְכּוֹ…

קולו כבוש ומאים

שְׁמַע, אֵיךְ לֹא יָרֵאתָ דַּבֵּר פֹּה אֵלַי, בְּהֵיכַל מֶלֶךְ, דִּבְרֵי תַעְתּוּעֵיכֶם – וְעַל אַבְנֵי שׁוֹמְרוֹן טֶרֶם יָשֹׁךְ דַּם נְבִיאֵי אֱלֹהִים, וְעוֹד לֹא כֻסָּה?

העלם שקט

וְאַתָּה, שַׂר…

אלישע מפסיקו

אֲנִי – מַה תֶּאֱצַל לִי?… הַאִם עַל פִּיכֶם, רֵעַי, גַּם בְּצוֹר וּבְבָבֶל יָשׂר שַׁלִּיט, כִּי גַם לִי שְׂפַתָּם כִּסֵא שָׁם?

העלם

לְנָבִיא תַחַת אֲדוֹנִי אֵלִיָהוּ אֶמְשָׁחֶךָ…

מוציא מתחת אדרתו את הפך, מַזה בחפזה על ראש אלישע, ונחפז לדלת

אלישע נפעם

עֲצֹר!… אַל תָּנוּס… הֵן לֹא אֶכְעַס, נַעֲרִי…מִצְּחוֹק אֶתְאַפָּק… שׁוּב!… כִּי מַה דִבַּרְתָּ?… טָעִיתָ, אִישׁ, הֲלֹא?… אוֹ מִי מִשָּׂרֵי הַמְּדִינוֹת שְׁלָחֲךָ לְהַלְעִיג בִּי?

העלם

שְׁלָחַנִי אֲדוֹנֵנוּ, נְבִיא יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן לִי הַפַּךְ וּדְבָרוֹ שָׂם בְּפִי…

קול צעדים נשמע

הַמַּלְכָּה בָאָה!… בורח

אלישע מנגב מחפזון אגלי השמן

תַּמְרוּק קֹדֶשׁ מִשְּׂעָרִי גוֹלֵשׁ… לוּ מִלְּחוּהוּ מְעַט בְּסַמֵּי שְׁבָא, כִּי רֵיחוֹ תָפֵל כֹּה.

נכנסים המלכה והזר. על פני האיש מסכות

איזבל

לֹא תַּעֲבֹר מִפֹּה… פָּנֶיךָ גַּלֵּה!

הזר

טוֹב לִי הִתְנַכְּרִי לָךְ הַיּוֹם, הַמַּלְכָּה.

איזבל

אַךְ תַּעֲלִים דְּבַר־מָה… לֹא מִקְרְךָ בִּלְבַד הֱנִיעֲךָ הַיּוֹם הֲלוֹם.

הזר

לַשָּׁוְא רַק תִּטְפְּלִי עָלַי – אֵין יֵשׁ כָּל תְּפְלָה בִי.

איזבל

הַזָּר, סוֹד־לַחַשׁ לִי…כָּל שְׁנוֹת מְגוּרַי פֹה הוּא יִפְעַם דָּמַי, כְּתִמְרַת נְרָדִים קְדוֹשָׁה יַחֲרֹךְ אוֹתָם, כְּרֶשֶׁף חַג שֶׁעֻמְּמוּ כָּל אוּרָיו,וְאִישׁ לִי לֹא הִדְלִיקָם שׁוּב, כִּי אִם הַיּוֹם בְּשִׁירְךָ אָתָּה.

הזר

כְּבָר נִגַּנְתִּיו. וְעַתָּה רֵיקָם נִצַּב עַבְדֵּךְ.

איזבל

אֶצְלִי הָאִישׁ תִּשָּׁאֵר… שִׁירְךָ זֶה יְהִי נִחוּמִים לִי מִזַּעַף קְרָבוֹת עוֹד נָכוֹנוּ לִי בְּאַרְצִי.

הזר

הֶחָסַרְתְּ בְּיִזְרְעֶאל, הַמַּלְכָּה, שִׁירִים?

איזבל

יֵשׁ מִזַּעַם חוֹזִים בְּשִׁירָתָם… אֶשְׁמַע גַּם קוֹל הֲמִית הַמֶּרֶד עוֹנָה בָהּ, כִּי יִפְרֹק עָם עַל בִּרְכַּת יְקָבִים סִבְלוֹ, וְאֶל אֱלֹהָיו ִתְקַשֵּׁר… פָּג מִשִּׁירָם כָּל זִמְרַת דָּמִים שְׁכוּרִים וּמַפְרִיאִים, שֶׁבְּרִאשׁוֹתֵינוּ מָזְגוּ אֵלִים־נְפִילִים בְּעוֹרְקֵי כְנַעַן, לְקַדֵּשׁ כָּל עֲלִיצוּת לַחֵטְא.

הזר

יָדַעְתִּי: עַזִּים הָאֲנָשִׁים בְּאֶרֶץ זוֹ לָשֵׂאת תּוֹכֵחֹת אֵלֶם, בְּחֶטְאָם לוֹ… וְלֹא כִשְׁכֵנַי עַמִּים בְּרִית חֲנֻפּוֹת יִכְרְתוּ עִם אֵל עַל מִשְׁתֵּי חֵשֶׁק לְשַׁחֲדוֹ וּלְשַׁקְּצוֹ.

איזבל

מֵאַיִן לְךָ הֲלִיכוֹת עַם הָאָרֶץ, וּבוֹאֲךָ זֶה רַק הַיּוֹם אֵלֵינוּ – הֲצוֹרִי אַתָּה?

הזר

לֹא

איזבל

אַךְ נָכוֹן לִי: עַל חֶרְמוֹן אוֹ בִּגְּבָל כִּהַנְתָּ – שָׁם לִמְּדוּךָ שִׁירְךָ… הֲנִחַשְׁתִּי יָפֶה?

הזר

מִיִּזְרְעֶאל אָנֹכִי.

איזבל

בֶּן־אֶפְרַיִם?…אַךְ גְּלוֹמֵי צִידוֹן תִּלְבַּשׁ וְכִנּוֹרְךָ מִצּוֹר… וְזֶה שִׁירְךָ לֹא מִבֵּית־אֵל תֵּדַע, וְגַם בְּעֵמֶק מְגִדּוֹ טֶרֶם יוּשָׁר.

הזר

בְּדַרְכִּי מֵחֲמָת וַאֲנִי נִקְרֵיתִי, בִּרְפוֹת הַשֶּׁמֶשׁ עַל פְּנֵי שְׂרִידֵי קְדוּמִים לְלַיִשׁ, אֶל בֶּן־לֵוִי, כֹּהֵן נוֹדֵד עַל דַּרְכֵי דָן וְגִלְגָּל… שָׁטַף יָדָיו בְּפֶלֶג חֶרְמוֹן צַח, וַיִּכֹּן פָּנָיו יְרוּשָׁלַיְמָה, וְשִׁיר זֶה שָׁר לְעִיר הַקֹּדֶשׁ.

איזבל

נָבָל!… זִמְרַת כְּלוּלוֹת קְדוּמָה לַבַּעַל הִיא, וְחִלְּלָה לְאֵלוֹ, הָעוֹשֵׁן בָּנוּ עוֹד מִמִּקְדַּשׁ צִיּוֹן בְּמִסְכְּנוֹת גְּאוֹנוֹ, שָׁם לוֹ שָׂרַד מִמְּשִׁסּוֹת בֶּן־הֲדַּד וּמֶלֶךְ שִׁישָׁק…

נגשת אליו וידה על שכמו

וְאַתָּה שֶׁהֵיטַבְתָּ נַגֵּן לִי אֶת שִׁיר הֲדַדְרִמּוֹן – לְמִי?

הזר

לְמִי?…

איזבל

לַבַּעַל אוֹ לִירִיבוֹ?

הזר

לְאִיזֶבֶל הַמַּלְכָּה עַבְדֵּךְ… תְּמוֹל, בְּעָבְרִי עַל פְּנֵי דָן, לְעֶגְלָהּ לֹא כָרַעְתִּי, גַּם בְּשׁוֹמְרוֹן לֹא נָשַׁקְתִּי עוֹד לַבָּעַל.

איזבל דבריה מתונים־בוחנים

הַזָּר, יָדַעְתִּי, רַבִּים הַמִּתְנַכְּלִים בְּקִנְאַת מָוֶת לִי, מִתְלַקְּטִים חֶרֶשׁ בִּיהוּדָה וּבִמְנַשֶּׁה: הֲמֵהֶם הֲלוֹם צֻוֵּיתָ וּמִתַּחַת לְבוּשְׁךָ בְּרַק חֲנִית, מִתַּחַת הָאֲפַר מְזִמַּת רָצַח תִּצְפֹּן לִּי?

אלישע קרב ונצב על המלכה

הזר

בְּדַרְכִּי לֹא סַרְתִּי אֶל מַחֲבוֹאֵי בְנֵי־הַנְּבִיאִים, וְלֹא לִירוּשָׁלַיִם עַבְדֵּךְ עוֹלֶה –

מוציא חנית מאבנטו

וַחֲנִיתִי זֹאת – הֲלֹא תַכִּירִי אוֹתָהּ.

אלישע חוטף את החנית מידו

חֲנִיתֵךָ הִיא.

איזבל

מִי אַתָּה?… גַּלֵּה אֶת פָּנֶיךָ, אִישׁ…

הזר מהסס; אלישע קורע המסוה מעל פניו

מִיכָיְהוּ!…

מיכיהו

מָרִיתִי צַו וָאָשׁוּב… סִלְחִי לִי!

איזבל

עַל פִּי הַמֶּלֶךְ נִשְׁלַחְתָּ צוֹרָה אֶל הַכֹּהֲנִים, לִלְמֹד מִפִּיהֶם דָּת וְתוֹרַת קֹדֶשׁ לְאֵלֵי כְנָעַן.

מיכיהו

כֹּה הִשְׂכַּלְתְּ לְגָרֵשׁ מֵרְאוֹת פָּנַיִךְ אוֹתִי.

איזבל

כִּי חָפַצְתִּי מַנּוֹתְךָ כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל לַבַּעַל.

מיכיהו

הִתְעוֹלַלְתְּ בְּבֶן הַנְּבִיאִים, שֶׁנִּפְתָּה לָךְ.

איזבל

הֲלֹא גָמַלְתִּי חֶסֶד עִמְּךָ לִפְדוֹתְךָ אָז וּלְקַחְתְּךָ מֵאַחֲרֵי לַהֲקוֹת אֱלֹהִים הַכְּפוּנוֹת.

מיכיהו

אֶל שׂבַע כֹּהֲנֵי הַבַּל!… הַמַּלְכָּה עַד עַתָּה הֵד קוֹל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד יַדְבִּיקֵנִי אֶל כָּל חֶבְיוֹן מְנוּסָי; וּבְהֵיכְלֵי פְרָת רָאִיתִי בַל הַשָּׂב שֶׁנְּבוּב מַבָּטוֹ נִלְאָה כְבָר לְחוֹלֵל תְּקוּפוֹת דּוֹר וְדוֹר עַל חוּג כַּדּוּרוֹ… הַחַסְדֵךְ הוּא, כִּי הֲמִירוֹת לִי אֵל הַנְּבִיאִים בֶּאֱלִילִים בְּקוּקֵי רוּחַ?

שותק רגע… בהערצה כבושה

לֹא בֵין הָאֵלִים, מַלְכָּה – בֵּין אִיזֶבֶל וְאֵלִיָהוּ אָז פָּסַחְתִּי: אֵלִי, מִלַּהֲבוֹת נְבִיאוֹ קָרַן וְהַבַּעַלבְּיָפְיֵךְ קָסַם – נְעוּרַי בָךְ בָּחָרוּ.

המלכה יושבת על כסאה. בערמת עיניה רפרף עצב רך: שותקת

אלישע

הַמַּלְכָּה, חִדְלִי לָךִ מֵהֶם… מָה עִנְיַןלַעֲמֹד כְּאֵשֶׁת הַבֵּינַיִם, אִם לֹא תִמְצְאִי עַל שְׂדוֹת הַצָּר כָּל בַּז לָשֵׂאת בְּיוֹם הַקְּרָב מִלְּבַד אֲזוֹרִים צְפוּדֵי עוֹר.

איזבל חרש

שְׁלַל מִלְחַמְתִּי רָב, וּבְרֹאשׁ נִצְחוֹנוֹת יִשְׁוֶה – לִי וּלְאֵלָי.

אלישע בהראותו על מיכיהו

נִצְחוֹנֵךְ אַתְּ נָחַלְתְּ – אַךְ יַד הַבַּעַל לֹא תִמְצָא לֵאלֹהִים.

איזבל מתעוררת מדממונה

הֲזֶה נִצְחוֹנִי, כִּי קָצַר נֶשֶׁק נְקָמוֹת לִי – וַאֲנִי בַּת נְסִיכֵי צוֹר וּמַלְכָּה עַל עֲשֶׂרֶת שְׁבָטִים בְּיִשְׂרָאֵל. לֹא יָכֹלְתִּי לִלְכֹּד בִּזְרוֹעַ מֶמְשָׁל, לְהַכְנִיעַ, לָתֵת הַצָּו לִרְצֹחַ לַהֲקַת נִבְזִים, לָדוּשׁ בְּבַרְזֶל פִּים עַד דָּם, לְשַׁסֵּף אַתְּ כָּל מְחֻבַּל חוּשָׁיו הַמִּתְקוֹמֵם עָלַי וְעַל אֵלָי – – – כִּי כִקְדֵּשָׁה אַעֲרִים בְּעַגְבֵי חֵן לְתָפְשָׂם אֶחָד, אֶחָד…הָהּ, רָחַק־חֹק נִצְחוֹנִי, אִם גַּם מִיכָה, שֶׁקְּטֹרֶת גְּבָל וּבָשְׂמֵי קֻבּוֹת תַּמּוּז לֹא נָדְפוּ עוֹד מִדָּמָיו הַמְיֻחָמִים, בִּכְפַן הֶחָזוֹן שִׂבְעַת חַגַּי יִגְעַל, וְיִרְהַב בֵּאלֹהַי וּלְעָגָיו יִשָּׂא… בקולה בוז ורטט פחד טמיר כֹּה כֻּלָם פֹּה, כִּיהוּדָה כְאֶפְרַיִם, עוֹד דַּם רִאשׁוֹנֵי כּוֹבְשֵׁי נַהֲרַיִם יְכַמְּרַם יוֹם אוֹ דוֹר וּבְגִיל הָעַמִּים יִסְתַּחֲפוּ לְרֶגַע, וְנִרְתָּעִים – בְּעוֹד בֹּסֶר מַעֲלָם בֵּין שִׁנֵּיהֶם נָשׁוּךְ – מִפַּחֲדֵי חֵטְא…

מיכיהו

מִכַּחַשׁ מֶתֶק פִּרְיוֹ.

איזבל קשת שטנה

שִׁנֵּיכֶם לְטַשְׁתֶּם עַזּוֹת וַחֲשׂוּפוֹת לִמְרוֹרֵי רִבְצֵי אֱלֹהִים.

אלישע

אֶל חִנָּם אֶת צֵל הַנְּבִיאִים רוֹאֶה אַתְּ בְּכָל הָעָם: לּא סָבְאוֹ יָסִיר, לֹא אֳהָבָיו, וְלֹא עַל כָּל כּוֹרְמָיו, יוֹגְבָיו יִשְׁפֹּךְ חָזוֹן.

איזבל

לֹא אֶעֱצוֹר עוֹד לִרְאוֹת בִּפְשׁוֹת הָרָעָה לְמָרֵר כָּל מְנָת חֲמוּדוֹת לִי – וְעַד הַמֶּלֶךְ בָּאָה… אִם לְעֵת כָּזֹאת אֶתְאַפַּק, שַׂר, הֵן עוֹד מְעַט וּבְגַנֵּי יִזְרְעֶאל, בְּיוֹם תּוֹכֵחָה, יִנָּתְצוּ פְסִילֵי אֵלַי, וְאֶפְרַיִם יִתְפָּרֵק עֶדְיוֹ, יִזְנַח יֵין מַרְזַחָיו, וְחֲזוֹן פְּרָעוֹת יַעַן כְּבִימֵי נְּעוּרָיו וּמִדְבָּרוֹ… הָהּ, יְדַעְתִּיו, כִּי תָמִיד יַשְׁלִיךְ צַמְרוֹ וְתִירוֹשׁוֹ, בִּקְרוֹא לוֹ אֱלֹהָיו לָלֶכֶת אַחֲרָיו מִדָּבְרֵי תַּחֲנוֹת עַמִּים ְּמַסְעֵיהֶם – בְּרוּכֵי יְבוּל וְדָם – לְכָל עֵמֶק עָכוֹר.

אלישע

הֶעָבַר רוּחַ נְבוּאָה עַל אִיזֶבֶל?… הֲלֹא כְאֶחָד נָבִיא תַּחְצְבִי בִּלְשׁוֹן לִמּוּדִים…

נרגז ועצוב־רוח

יָבוֹא יוֹם וְאֶשְׁאַר הַיָּחִיד פֹּה לְבַקֵּשׁ חֶדְּוַת חַיִּים בַּמַרְבֵּק וּבַגַּת וְעַל עֶרֶשׂ רְבוּדָה, עֵת כֻּלְּכֶם תּנְהֲרוּ לְמִקְדְּשֵׁיכֶם.

איזבל מחיכת נוגות

אֱלִישָׁע, יֵשׁ כִּי גַם בְּךָ לֹא אַאֲמִין: אִם יָבוֹא צָו מִשָׁם – גַּם אַתָּה תַּעֲרֹק.

אלישע שותק רגע, כנזכר דבר־מה

שְׂחוֹק עָשׂוּ לִי… וְאַתְּ הַיּוֹם הַשְּׁנִיָּה לִזְרֹק עַל שִׁכְמִי אֶדֶר שֵׂעָר… שְׂחוֹק חֲמַדְתֶּם לָשִׁית בַּנְּבִיאִים אוֹתִי, וַאֲנִי, חֲלַק הַפֶּה, אֵיךְ אֶתְפֹּשׂ חָזוֹן, וְגַם אַתְּ מִמֶּנִּי מְשָׁלֵךְ שְׂאֵת תֵּיטִיבִי?… וּמַה הִשִּׂיאֲכֶם עַל כָּךְ לַחְשֹׁב עָלַי, כִּי אַחְלִיף מֶשִׁי אֲרָם בַּחֲגוֹר הָעוֹר, וְאֵצֵא יָחֵף עַל הַדְּרָכִים?…

מיכיהו כלנפשו

כִּי דַרְכֵי כְנַעַן פְּרוּזִים מוּל תֵבֵל: וַתִּבְחַר צוֹר לָהּ סַחְרָהּ וְיִשְׂרָאֵל חֲזוֹנוֹ.

אלישע

הִתְחַמַּקְתִּי לִי מִשְּׁנֵיהֶם, הָאִישׁ… כִּי עַל פָּרָשַׁת דְּרָכַּי כִּוְּנָה הַמַּלְכָּה צִיּוּנֶיהָ לְנַהֲלֵנִי.

מיכיהו

כֹּה שַׂשְׂתִּי גַּם אֲנִי לְפָזֵּר דַּרְכִּי לְמַעֲנָהּ… כורע וכובש פניו בשבלה

איזבל נרגעת, מסלקת אותו ברך

הַאֻמְנָם כָּאֱהֹב נְעָרוֹת שׁוֹאֲבוֹת עַל עֵין־הַמַּיִם, בַּחֲנוֹת הַיּוֹם – דִּמִּיתֶם אַהֲבַת אִיזֶבֶל?… וַאֲנִי בַּת כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים לֵאלֹהֵי כְנָעַן.

מיכיהו

לֹא בִּשְׁמָם קָרָאת אֵלָי.

איזבל

לְכַדְתִּיךָ כִּשְׁבִי מִמַּחֲנֵה אוֹיְבִי־עָז… הָיִיתָ לִי בֶּן עַם זָר. שֶׁאֵשׁ אַל־צָר מֵעֵינְךָ הִתְגָּרָה בִי, שֶׁזִּמְרַת אוֹיֵב־פֶּרֶא בְּדָמְךָ עָלְזָה לֶאֱסֹר נַפְתּוּלִים עִם אֱלֹהַי, הַנּוֹבְבִים תִּירוֹשִׁי, וּבְחֶסֶד עִגְבֵי פְלָאוֹת דָּמַי יַפְרוּ…מֵהֶם לִקְּרָב שֻׁלַּחְתִּי מַלְכָּה־קְדֵשָׁה, וְנִשְׁקִי – דַּם כְּנַעַן בְּשֵׁל הֲדָרוֹ, לְהַרְנִּין רְזוֹן עֲלוּמֵי עַמְּךָ, כִּי לִגְדוֹלוֹת קַצְוֵי זְמַנִּים רִמָּם אֵלָם, וְעֻלּוֹ, כָּבֵד מִן כָּל כָּבַד, שָׂמוּ עַל בַּרְזֶל עָרְפָּם, בּוֹעֲטִים וְרוֹגְזִים מִסֵּבֶל אַחֲרִית דְּרָכִים, וְנֶאֱחָזִים בְּלִבְטֵי תִכְלַת עַד בְּפַלְדוֹת שׁוּלָיו, אִם רֶגַע־קָט יִסְתַּתֵּר… כִּי עַד מָוֶת שָׂנֵאתִי אֱלֹהֵיכֶם!…

מיכיהו קם. בדבריו הד חזון

אֵל יִשְׂרָאֵל, רַק הוּא הָאֶחָד יִדְרֹשׁ כָּל הַמֶּמְשָׁל. וְדוֹפֵק אֶת נְבִיאָיו לֶאֱסֹף לִתְעוּדַת גְּאוּלָה מַלְאֲכֵי כָּל גּוֹיִים…אַךְ מָה הִמְרִיצֵך אוֹתָךְ, אֵיךְ זֶה אַתְּ נִמְלֵאת חֲרוֹן קְנָּאוֹת לִבְעָלַיִךְ, לָבוֹא לְאֶרֶץ זָרָה וּלְהִלָּחֵם עֲלֵיהֶם עִם יְרִיבָם, וְהַבְּעָלִים בִּזְבוּל שְׁלָווֹת יִשְׁקְטוּ – מֵעוֹלָם לֹא שִׁלְּחוּ נְבִיאֵי עַם וְעָם לָצֵאת חֲמוּשֵׁי צָו לְמַעַרְכוֹת הָרוּחוֹת, לִצְבֹּא בַחֲזוֹן הַקֵּץ עַל שַׁעֲרֵי עַמִּים, וּלְהַשִּׂיג גְּבוּלוֹת אֱלֹהִים אֲחֵרִים בְּחֵרוּף נֶפֶשׁ וַאֲכוּלֵי זַעַם וְרַחֲמִים…

איזבל

הַאִם אֵין יֵשׁ וּבְשֵׂם אֱלֹהוֹ יָקוּם אִישׁ לָרִיב וּלְקַנֵּא לְרִיבוֹ הוּא, נִקְמָתוֹ הוּא הָעַזָה?… הַאִם אֵין יֵשׁ כִּי יִדְרֹשׁ אוֹת מֵאֵלוֹ: אִם תַּעְזֹר לִי הַפַּעַם, וְהָיִיתָ לִי לֶאֱלֹהִים…

מחזיקה בו

מִיכָיְהוּ, אִם לִי תַעֲמֹד בָּרִיב הַזֶּה…

מיכיהו

עִם מִי?

איזבל

שְׂכָרְךָ שָׁלֵם יְהִי מִמֶּנִי.

מיכיהו

מַה לִּי יֵשׁ, מָה אוּכַל לָתֵת וְיִשְׂפֹּק לָךְ – וְקָרְבַּן מַעֲלִי מִמִּזְבֵּח אֵל לֹא מָצָא לָךְ, הַמַּלְכָּה?

איזבל

לְכַבּוֹת מִזְבֵּח אֱלֹהִים חָפַצְתִּי, וְלֹא לִגְנֹב לִי אוּד…

נצבת עליו קרוב־קרוב

אַךְ עֵקֶב בָּאתָ הַיּוֹם, שְׁמַע: נִקְמַת סְתָרִים לִי בְצָר, שֶׁהֵתֵּל בִּי וְאִישׁ לֹא יֵדַע, רַק אֲנִי וְהוּא… וְעוֹד לֹא נָשָׂא עָנְשׁוֹ…

מיכיהו נכנע לה

הַמַּלְכָּה, הָבִי אוֹתִי אֶל מוּל פְּנֵי נִקְמָתֵךְ הַחֲזָקָה.

איזבל

אִם לַאֲרָם?…

מיכיהו

כְּרִאשׁוֹן חֲלוּצַיִךְ…

איזבל

וְאִם לִיהוּדָה?…

מיכיהו

מְרַגְלֵךְ אֶהְיֶה שָׁם…

איזבל מרימה את ראשה ונותנת עיניה בו

אֶל אֵלִיָהוּ אֶשְׁלָחֲךָ – מִשָׁם תִּלָּחֵם לִי.

מיכיהו נרתע נבהל

אֵלָיו?… הוּא עָצוּם!… לוֹ לֹא נוּכַל שְׁנֵינוּ…

איזבל

הֲלֹא יָכֹלְתִּי לוֹ בְךָ, בִּבְחִיר חֲנִיכָיו – אַךְ נִצְחוֹנִי מִצְעָר הָיָה: לא לִבּו שָׂם… לא נִכְנַע לִי… הַפַּעַם אֲבַקֵּשׁ נָפְשׁוֹ, מֶרְיוֹ, ֹאֵלוֹ, לַבַּת קִנְאָתוֹ… לֵךְ אֵלָיו!… פַּתֵּהוּ…

מיכיהו

אוֹתוֹ לַבָּעַל!

איזבל

לִי!… הַאִם לֹא גֶבֶר הוּא?… וְהַלֹּא מְרַנְנִים אַחֲרָיו: בְּצָרְפַת אֲשֶׁר לְצִידוֹן עִם אַלְמָנָה צְעִירָה הִתְגּוֹרָר… רַק לְיוֹם, לְרֶגַע קָטָן, אִם תּוּכַל לְפַתּוֹתוֹ לִי…

מיכיהו שפל רוח

לֹא אוּכַל

איזבל מלטפת שערו

בִּשְׁבִילִי זֹאת עֲשֵׂה!… הֲלוֹם תְּבִיאֵהוּ בַּלָּאט… וּבְכָל יְקָר וּבָשְׂמֵי מַלְכוּת, וּבְמִטַּת שֵׁן לְפֶרֶא־תִשְׁבִּי זֶה אֲנַקֵּש אָז וּבְמַעֲרוּמָי…

עיניה עצומות והיא גוחנת בעוית אהבים על מראה רוחה

מיכיהו משתמט ממנה, עצב, בלעג כבוש

אִם סָחַבְתְּ מֵרֵבֶץ יָהּ גּוּר נְבִיאִים נִדָּח, שֶׁכָּבְדָה גֵאוּת חָזוֹן עַל עֲלוּמָיו, וּלְמַרְגְּלוֹת אִיזֶבֶל שְׁפַל הַיָּד וּבְרֶטֶט סַנְוְרֵי גְבָרִים גָּחַן עַל רֵאשִׁית טַנְאֵי חֵטְא – כָּמוֹנִי אָנִי –הַתְדַמִּי לָכֹד גַּם לְבִיא־אֵל?…

איזבל בעצבונה ובוזה

אָמַרְתִּי: כְּפִירִים צַדְתִּי וְהָפְכוּ כְלָבִים, שֶׁלְּנַהֲמַת שְׁבִיתָם הוּא לֹא נָח מִסֻּבְּכוֹ – נָבִיא שַׁכּוּל – לֹא הִתְמַרְמֵר אֵלַי, לֹא קָפַץ חַם הַלֵּב…

מיכיהו

לֹא אֵלֵךְ!… יָדַעְתִּי אֵפוֹא: תָּמִיד, תָּמִיד אוֹתוֹ חִמַּדְתְּ, וּכְבֶן שִׁכֻּלָּיו וּכְפִקְדוֹנוֹ צְפַנְתִּנִי אֶצְלֵךְ אָז, עַד יָבוֹא – כֹּה קִוִּית! – עַד יָבוֹא הוּא, וּבְמַעַל חָזוֹן יְפַתַּח אֵזוֹר עוֹר וְרֶגַע יֻצַּת בְּקִנְאָה זָרָה… הוּא, נְבִיא יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאַת בְּשָׂרִים בַּחֲדַר מִשְׁכָּבֵךְ, בִּמְצוּקַת שְׁרִירִים שְׂעִירִים לְרַגְלַיִךְ, יְשַׁלֵּם כָּפְרִי לָךְ וְיִקַּח גּוּרוֹ, וְאַתְּ – נִצְחוֹנֵךְ… כֹּה דִמִּית…

איזבל

אַךְ הוּא נְטַשְׁכֶם לִי… לֹא בָא אֵלַי לִפְדוֹתְכֶם… עָלַי הוּא יִפְסַח, גַּם בְּפָגְעִי בוֹ…

מיכיהו

בַּת צוֹר לוֹ אַתְּ, טְמֵאַת גִּלּוּלֶיהָ.

איזבל

הַאִם בִּבְשָׂרִי חָרוּת שֵׁם הַבַּעַל לְלֹא הִמָּחֵה?… אוֹ הֲנִסָּה כְבַר אֵלַי – וְלֹא לַמֶּלֶךְ, לֹא לָעָם –אֶת דְּבָרוֹ, הַשְׁאַלַנִי מְחִיר בְּעָלַי, אִם אֵלִיָהוּ יַחְפֹּץ מֵאִיזֶבֶל לִקְנוֹתָם לוֹ?

אלישע מתאמץ לפכח אַתְּ התרגזותה

מִי קָצַב מֶכֶר אֵלִים בְּשַׁעַר רְכֻלַּת עַמִּים, וְאֵיךְ תְּשַׁעֲרִי מְחִיר הַבַּעַל, אִם הַתִּשְׁבִּי יַחְפֹּץ לִשְׁקֹל אֶת שָׁוְיוֹ לָךְ?

איזבל קפדנית

בְּעֶרְכּוֹ יִתֵּן: אֶת אֱלֹהָיו.

אלישע

הַנָּקֵל הוּא לְהַתִּיךְ זְהַב פְּסִילַיִךְ וְלִפְתֹּת לִדְבָקָיו הַבָּעַל…

איזבל

בּוֹגְדִים בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל…

אלישע

הֲבִּלְעָדֵי הַתִּשְׁבִּי יֶחְסַר הוּא בְּעַמּוֹ נְבִיאִים?

איזבל

אוֹתוֹ לִי בָחַרְתִּי לִנְשׁוֹת אֶת חוֹבִי מֵאֱלֹהֵיכֶם.

אלישע מבודח

חוֹבֵךְ?… הַגִּידִי, כַּמָּה עוֹלֶה הוּא וְאֶפְרַע נְשִׁי אֱלֹהֵי אֲבוֹתַי לָךְ.

איזבל

לֹא תַעֲצֹר,

אלישע

כֹּה רַב הוּא?

איזבל

כְּקִנְאַת אֵלִיָהוּ… העצב העולה מדבריה הופך לאט־לאט ליבבת עלבון ולשאגת נקמות שִׁמְעוּ: בְּצוֹר הַמַּעֲטִירָה צִלְצְלוּ פַּעֲמוֹנֵי זָהָב. תָּפְפוּ עֲלָמוֹת בִּשְׂדֵרוֹת הָעַשְתֹּרֶת, וּמַקְהֵלוֹת מִמִּקְדְּשֵׁי נַהֲרַיִם רְחוֹקִים בָּאוּ, וְשָׁרוּ תַּחַת זֵיתִים קְדוֹשִׁים זִמְרַת כְּלוּלוֹת, בְּנוֹת אֲרָרָט לִמְדוּ אוֹתָהּ בְּלֵילוֹת סַהַר קְדוּמִים לַצַּיָּדִים מִשִּׁנְעָר וּמֵעֵילָם – זֶה הַשִּׁיר הַנִּפְלָא כֹה, שֶׁשָּׁקַע, עֻמַּם בִּי, כִּשְׂשׂוֹן חֲלוֹם שֶׁגָּז לְלֹא כָל פֶּשֶׁר: וְרַק הַיּוֹם כְּשַׁי מִמֶּרְחַק נְעוּרִים הֲבֵאתוֹ לִי, מִיכָיהוּ… אֵצֶל שַׁעַר הַשֵּׁן לַתָּא הַפְּנִימִי, בְּאַפִּרְיוֹן מְשִׁי וְכַרְפַּס, עַל יְצוּעַ תּוֹלָע, בַּת מֶלֶךְ צוֹר הִתְנַדְּבָה קָרְבַּן בְּתוּלוֹת מֵרֵאשִׁית אוֹנֵי אַהֲבָה וּפְרִיָה: אֶת אֶתְנַן מָהֳרָהּ לָעַשְׁתֹּרֶת… עָבְרוּ נְסִיכֵי פוּט וִכִתִּים וּסְפַרְוָיִם, חַשְׁמַנֵּי פָרַס, סוֹחֲרֵי עֲרָב, בִבִגְדֵי רִכְבָּה וִּבִגְלוֹמֵי רִקְמָה, כָּל נִצָּב יַהֲלוֹם – כָּל עַיִן בָּרָק, כָּל תַּלְתַּל אֶשְׁכֹּל שְׁהָמִים, כָּל שׁוֹק עֶשֶׁת…וְאֶת מִי לִבְחֹר?… וְאֶל נָכוֹן אֶחָד יֵשׁ, הַטּוֹב מִכֻּלָּם וּמֵהֶם הֶעָצוּם, הַנּוֹעָד לִי… וָאֶרְאֶה פִתְאֹם קָרֵב אֵלַי אִישׁ חָסֹן, יָפֶה, כְּבַד הָרַעֲמָה, וְזִיו וְאֵימָה נִפְתְּלוּ בְּעֵינָיו; וְהוּא נִדְמָה לִי כְּאַחַד הָעֲנָקִים, כְּאַחַד אֵימֵי קִרְיָתַיִם קְדוּמָה – וְדָמַי שָׁבְתוּ, נִלְכְּדוּ בִקְסָמָיו, וּפִתְאֹם גָּעֲשׁוּ, הִסְתָּעֲרוּ, וַיִנְהֲקוּ אֵלָיו – וָאֶשְׁמַע צַו הָאֵלָה אָז מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים – – – לִכְרוּז הַכְּמָרִים נֶעֶלְמוּ בַשַּׁעַר הַחִיצוֹן חוֹבְלֵי תַרְשִׁישׁ, שֶׁהֵבִיאוּ שְׁלַל אֳנִיּוֹת אֶתְנָן, פַּחוֹת עֵדֶן וּדְדָן וְאֵילֵי אִיֵּי יָם, שֶׁנָּדְרוּ לִכְבוֹד הַהֵיכָל אֶשְׁכַּר שֵׁן וְהָבְנִים; וְרוֹכְלֵי שְׁבָא, שֶׁנִּשְּׂאוּ פְנֵי הָאֵלָה בְּאַבְנֵי יְקָר וּנְכֹאת, וְטַפְסְרֵי פְּרָת וּנְשִׂיאֵי קֵדָר – כֻּלָּם, כֻּלָּם, שֶׁלְּשֵׁמַע יָפְיִי בָאוּ וּבִידֵיהֶם מִטּוּב מוֹלַדְתָּם וּבָתֵּי כְלֵיהֶם – נִכְלָמִים שָׁבוּ כֻּלָּם… וַנִּשָּׁאֵר אֲנִי וְהוּא בְּדִמְמַת הַמִּקְדָּשׁ; רֵק אֵי־שָׁם הַרְחֵק עָנָה עוֹד בְּאָזְנַי הַשִּׁיר הַמְבַשֵּׂר פֶּלֶא־סוֹד, שֶׁלֹּא יִשָּׁנֶה פַּעֲמָיִם… חִישׁ נִתַּקְתִּי, בְּשִׁגְעוֹן־רְתֵת שֶׁהָמַם בִּי כָּל חוּשַׁי, חֲגוֹרַת־בְּתוּלוֹת מֵחַמוּקִים גְּמֵלִים, קִשׁוּרֵי בוּץ מִפִּלְחֵי שָׁדַי… כָּפְנוּ בְּרִנַּת מַאַפְלֵי דָם יְרֵכַי אֶל מָתְנֵי כוֹבְשָׁן – הָעַשְׁתֹּרֶת הָרְתָה לְנִסְכִּי מִזְרַק נִצְחָהּ… וְהַזָּר…

מיכיהו בנַחש פחדים

הַנָּבִיא!…

אלישע כלו נתפש לתעלומה

אֵלִיָהוּ?…

איזבל

אַלְלַי!…לֹא שָׁעָה אָז אֵלַי… לֹא קִדֵּשׁ קָרְבַּן בְּתוּלַי לְעַשְׁתֹּרֶת.

אלישע

רְפֵה הַלֵּב מִיָּפְיֵךְ סִלַּד…

איזבל

רֶגַע אֶחָד מָט. כְּגוֹחֵן עָלַי – וּלְלֹא נִיעַ נִצַּב כְּפֶסֶל נֹא… רַק עֵינָיו־אֶקְדָּח גָּלְשׁוּ עַל מַחְשׁוֹף יְצוּרַי, פִּצְּלוּ בְשָׂרִי, עַד כְּחַיָּה פְצוּעַת חֵץ נָהַמְתִּי, גֵּוִי בְּדַאֲבוֹן תְּשׁוּקָה, בַּעֲוִית תַּחְנוּנִים לְרַחֲמֵי אוֹנוֹ גָּהַר וְהִתְעַקֵּל – וְהוּא כִמְנַסֶּה יִצְרוֹ בִי, כִּמְקַדֵּשׁ כְּבוֹד אֱלֹהַי נְזִירִים בִּי, בִּמְצוּקַת דְמֵי נְּעוּרַי – עָמַד דֹּם…

אלישע

וְנִצַּח?…

איזבל

לֹא יֵדַע אִישׁ בְּשַׁעַר צוֹר, כִּי שָׁכְלָה אֶת אֶתְנַן בַּת אֶתְבַּעַל הָעַשְׁתֹּרֶת.

אלישע ברגזה ובהערצה טמירה

לֹא נָגַע בָּךְ?…

איזבל במצוקת איבה

לִי לָחָשׁ: בַּת־הַזִמָּה…מֵעֵינוֹ לַהַט תְּהוֹמוֹת אֲפָפַנִי, מִנְּחִירָיו אֵשׁ… וְעוֹטְפָה עֲזָבַנִי – וְלֹא בִרְכּוֹ רָעֲדָה וְלֹא עַפְעַפּוֹ.

אלישע

וְלֹא צָעַקְתְּ לְעֶזְרָה, לֹא תָפַשְׂתְּ בִּגְדִילֵי שׁוּלָיו לְחָבְשוֹ וּלְעַנּוֹתוֹ?

איזבל

עֲקוּדַת רַתּוֹק חִשְׁקִי אַט נִגְרַרְתִּי אֶל סֵמֶל הָעַשְׁתֹּרֶת: אתִּיק שַׁיִּשׁ בְּמִקְדַּשׁ צוֹר, בְּצֶלֶּם בְּשַׂר הַזָכָר, זְקוּף צֶפֶת־פָּז וִּמְכֻרְכַּב אַבְנֵי יְקָר, שֶׁבְּכִתְרֵי פְרָת וְשִׁיחוֹר אֵין כְּעֶרְכָּן, וַאֲשֶׁר נְתָנָתַן מַלְכַּת שְׁבָא מַתָּנָה לִשְׁלֹמֹה מַלְכְּכֶם, וְהוּא הִקְדִּישָן לְאֵלַת צוֹר – נִגְרַרְתִּי ְנִשְׁבַּעְתִּי, בְּחֶרְפַּת קָרְבַּן נְעוּרַי שֶׁלֹּא נִרְצָה, בְּרַחְמִי זֶה, שֶׁחִלְּלוּ בִכּוּרָיו לְשִׁמְצָה בְּחַג כְּלוּלוֹתַי עִם הָאֵלָה – נִשְׁבַּעֲתִּי נָקָם לוֹ, לִנְבִיאֲכֶם וְלֵאלֹהָיו עַד אֶמְחֶה בֹשֶׁת בְּשָׂרִי…

מבליגה על התרגשותה, חרש

הֶהָיָה זֶה הַתִּשְׁבִּי?… דָּמִי יִלְחַשׁ לִי זֹאת, וְצַעַר הַמַּשְׂטֵמָה, נִתְקֹף בָּהּ זֶה אֶת זֶה… וְהוּא לַלָּז כֹּה דוֹמֶה…

אכזריות טמירה בתחנוניה

וְעוֹד לֹא מָצְאָה יָדִי לוֹ – וְהָיָה בַּחֲלֹף יְמֵי הָעֶדְנָה לִי, בִּבְצֹר אֶת אֶשְׁכְּלוֹת עֲגָבָיו הָאֲפִילִים הַתַּמּוּז בְּגַן בַּגְרוּתִי – אֵיךְ אָז אֶתֵּן נִקְמָתִי בוֹ?…

אל מיכיהו

הֲתֵלֵךְ לְפַתּוֹתוֹ אֵלָי?

ִמיכיהו כנעור פתאם

אַךְ שָּׁוְא עִמּוֹ תִּתְיַצְּבִי, מַלְכָּה – הִכָּנְעִי…

איזבל מהסתו

דֹּם!…

מיכיהו

לֹא תַעַצְרִי עִמּוֹ אִם יָבוֹא, אִם תְּדַבְּרִי אִתּוֹ פָּנִים אֶל פָּנִים.

איזבל

כָּל הַשִּׁלְטוֹן, כָּל קִנְאָתִי לְנֶגְדּוֹ אֶעֱרֹךְ.

מיכיהו

הוּא לֹא יִתְבּוֹנָן.

איזבל

כָּל מְלֵאַת כְּשָׁפַּי, כָּל טִיפּוּחֵי תְשׁוּקָה, אָצַרְתִּי לוֹ.

מיכיהו

הַאֻמְנָם יִסְכְּנוּ הֵם לָךְ מֵאֵלֶּה, בָּם בַּאֲבִיב יְמֵיכֶם כְּבָר הִתְחָרִית אִתּוֹ, הַמַּלְכָּה.

איזבל

עַתָּה כָּל עָקְבַת אִשָּׁה, רַחֲמִים וְאֵיבָה, וְזָדוֹן וָאֳהָבִים, חֵן וּרְהָבִים, בְּרֶקַח מַר וּמָתוֹק אֶמְהַל לוֹ…

מיכיהו

וְהוּא לֹא יִשְׁתֶּה כוֹסֵךָ, יִשְׁפְּכֶנָּה כְּאָז…

איזבל

הַאִם אֵין יֵשׁ אֲשֶׁר יִכָּשֵׁל גַּם נָבִיא?… אִם לֹא יֵדַע רוּחוֹ עַיְפוּת, וְאִם אֵין בָּשָׂר לוֹ, שֶׁיְּמָרֵר, יִכְלֶה לִפְדוּת מֵרְזוֹן נִסְיוֹנוֹת טֶרֶם יִבְלֶה לָעַד?… וַאֲנִי כָּל שַׁלְהֲבוֹת מְלוֹא קֵיצִי לוֹ אַדְלִיק פֹּה, וְעִוְעֵי בְשָׂרִים גּוֹבְרִים בְּרֵיחוֹת בָּצִיר בָּא… וַאֲנִי כָּל פּוּכַי, תַּמְרוּקַי, פֶּרֶט גְּאוֹנַי וְצִפִּיַּת אֲסִיפֵי נָקָם אֶצְבֹּר לוֹ…

פוצרת בו

הָהּ, לֵךְ וְהָבֵא אוֹתוֹ לִי הֲלוֹם.

מיכיהו נתפש לעזוז עצבונה־נקמתה. שותק.

אלישע

הַמַּלְכָּה, שַׁלְחִינִי אֵלָיו אָנִי.

איזבל יגעת אכזבה

אוֹתְךָ – לָמָּה?

אלישע

אֲבִיאוֹ לָךְ.

איזבל

אֵיךְ תּוּכַל לוֹ?

אלישע

כְּאֶחָד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים לוֹ אֶתְנַכֵּר, אֶצֹּק עַל יָדָיו מַיִם, עַד פַּתּוֹתִי אוֹתוֹ.

איזבל ברטט עליצות

הֲתַעֲשֶׂה כֹה?

אלישע

בִּשְׁבִילַךְ אַעַשׂ.

איזבל

לֵךְ!… מִיָּדְךָ, בֶּן־בֵּית־נָבוֹת, שִׁבְעָתַיִם לִּי יִיקַר קְרָב וְנָקָם… לֵךְ אֵלָיו!…

אלישע ומיכיהו יוצאים. בעד הדלת מתפרץ כהן הבעל

הכהן

הַמַּלְכָּה, הַצִּילִינִי!…

איזבל

מִי רוֹדֶפְךָ?

הכהן

הַמֶּלֶךְ, אֵלִיָהוּ, כָּל הָעָם…הָהּ מִרְמָה, בֶּגֶד, שֹׁד!… נִמָּלֵט מַהֵר מֵאֶרֶץ זוּ לְצּוֹר…

איזבל

מַה נָּפָל?

הכהן

קָרָא הַתִּשְׁבִּי כָּל נְבִיאֵינוּ לְהִתְוַכֵּח עִמּוֹ – וַיִּשְׁחָטֵם, שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת… נִנָּצֵל חִישׁ מִפֹּה, פֶּן יַהֲרֹס הָעָם גַּם הֵנָּה.

איזבל

אֵי הַמֶּלֶך?

הכהן

עִם הַנָּבִיא עַל הַכַּרְמֶל.

איזבל

הַבִהֵל הֵנָּה אֶת נַעֲרֵי הַשָּׂרִים, חִישׁ רְתֹם מֶרְכַּבְתִּי… עַתָּה לֹא יִמָּלֵט עוֹד.

הכהן

הָעָם עִמּוֹ… הֵם יַהַרְגוּנוּ.

איזבל

שְׁתֹק, וַעֲשֵׂה כַאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי… לֵךְ!… הֲטוֹב לְךָ לִנְפֹּל מִיַּד אִיזֶבֶל?… מַהֵר!…

הכהן יוצא דחוף

שְׁמּוֹנֶה מֵאוֹת אִישׁ… כָּהֵמָּה עוֹד פִּי שִׁבְעָה אֶסְלַח לְךָ – אַךְ לֹא חֶרְפָּתִי…לֹא דַּם כְּמָרִים נָעֵי לֵב מִמְּךָ. הַזּוֹעֵם וְהַגִּבּוֹר, אֶקֹּם – דָּמִי אֲנִי לְךָ מְצַעֶק, אֵלִיָהוּ… קמה. חושיה מרננים בשלי נקם הַנָּקֵל הוּא לָעָם הַחְצֵה תָמִיד לִדְגָלָיו, אֵלָיו, מְלָכָיו, וְלִבְחֹר בֵּין נְבִיאוֹ וּמַלְכָּתוֹ, אוֹ לִפְסֹחַ בֵּין שְׁנֵיהֶם שָׁלֵוֹ, וּלְלֹא דְאָגָה מָשֹׁךְ עַל שַׁדְמַת יָמָיו צִמְדּוֹ – – – לָנוּ רַק, לְכָל אִיזֶבֶל וְאֵלִיָּה, צְפוּנִים מֵעוֹלָם הַנַּפְתּוּלִים: לְהִתְגַּבֵּר בְּקֶצֶף אוֹיְבֵי־עַד, לְקַנֵּא קָשֶׁה, לִכְפֹר וּלְהַאֲמִין בְּאָחִיו אִישׁ, וּבְחֶבְיוֹן תְּשׁוּקַת דַּם מִתְמָרְמֵר־חוֹשֵׁק לִירֹא, לִשְׂנֹא וּלֶאֱהֹב בַּסֵּתֶר אֶת צָרוֹ אִישׁ… הַיּוֹם בְּיָדִי נִכְּרוּ הָאֵלִים אוֹתְךָ – הַאֲפַגֵּר, נָבִיא, לְרָצְחֲךָ, לְשַׁסּוֹת כְּלָבַי בְּךָ, וּלְהַבְרוֹת אוֹתָם זְרוֹעוֹת וְשׁוֹקַיִם, שֶׁגֵּאוֹת וַחֲסֻנּוֹת תִּעֲבוּ לִלְפֹּת, לִכְבֹּשׁ בְּמַחְנַק־אוֹנִים בְּשָׂרִי, שֶׁכָּמַּהּ לָמוֹ… ביגון־אושר לא יבוא עַד הֲלוּמַת דָּמְךָ וּבִתְרֵי בְשָׂרְךָ, אֶשָּׂא נְקַם נִצְחוֹנִי הַמַּר וְעַז וְּנבוּב כָּל אֹשֶׁר, הַרְחֵק מִמִּקְדְּשֵׁי בְעָלָי: לֹא אֶתְעַלֵּס בִּשִׂמְחַת כֹּהֲנַי וּבְלַעֲגָם אָז לְךָ וְלֶאֱלֹהֶיךָ שֶׁאֲיַבְתִּיו, כִּי שָׁת בֵּינֵינוּ מַשְׂטֵמָתוֹ, גָּדַר בְּקִנְאַת קְדֻשַּׁת נְזִירִים בַּעֲדֵנוּ… וְהָיָה אַחֲרֵי נָקְמִי – אַחֲרֵי מוֹתְךָ, בְּלֵילוֹת יִזְרְעֶאל, כִּי יִשְׁאַג סַעַר מִיָּם וְכַרְמֶל, אֵצֵא וְאִכָּנַע בִּרְתֵת וְאַהֲבָה לִגְאוֹן הַתִּשְׁבִּי – – –

נגשת אל החלון וקוראה

אֱלִישָׁע!… שׁוּב, אֱלִישָׁע!… חָלַף כְּבָר, דְּפוּק אַהֲבָה אֵלָי… הָהּ, יֵשׁ פֹּה גַם בִּלְעֲדֵי יְרִיבִים לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, בֵּין בָּנָיו הוּא, הַמְקַנְּאִים לְאִיזֶבֶל וּלְשֻּׁלְחָן גָּד.

הכהן נכנס

הַמַּלְכָּה, הַמֶּרְכָּבָה רְתוּמָה.

יוצאים… אלישע בא נחפז ואחריו מיכיהו

אלישע פונה כה וכה

קָרְאָה לִי…

מיכיהו

רָאִיתִי אוֹתָהּ מְמַהֲרָה כַרְמֶלָה וּלְפָנֶיהָ גְּדוּד פָּרָשִׁים.

אלישע

תֵּן הַמַּסְוֶה לִי, לְבִלְתִּי יַכִּירֵנִי אִישׁ בְּדַרְכִּי.

מיכיהו

אַל תֵּלֵךְ, שַׂר… קִדְמַתְךָ כְּבַר הַמַּלְכָּה, כִּי שָׁמְעָה: מָשַׁךְ אֵלִיָהוּ כָּל נְבִיאֵי דָן וּבֵית־אֵל אֶל הַקִּישׁוֹן וַיְמִיתֵם, שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת אִישׁ.

אלישע

רוֹצֵחַ…

מיכיהו

נְבִיאֵי שֶׁקֶר וּמַטִּיפֵי הֶבֶל.

אלישע

כָּל חָזוֹן – לַעֲגֵי לָשׁוֹן.

מיכיהו

רוֹדְפֵי יַיִן וְּדלוּקֵי זְנוּת.

אלישע

הֲטוֹב מִזֶּה הִנָּזֵר מִשְּׂשׂוֹן כָּל חֶמֶר וּמֵחֶמְדַּת נָשִׁים וְשָׁפֹךְ דַּם קְנָאוֹת?

מיכיהו

מִשְׁפָּט יִדְרֹשׁ.

אלישע

לְמִי?

מיכיהו

לַדָּל… לַבָּאִים…

אלישע

לֵאלֹהָיו – רַק לוֹ!… לוֹ יִשְׂרֹף גְּדִישׁ מַצְלִיחֵי אָסְפָּם, אִם שָׁם אֲלֻּמַּת גָּזֵל אַחַת יִמְצָא; הִיא שְׁקוּלָה לוֹ כְּנֶגֶד אָסְמֵי עוֹלָם, הִיא לוֹ הַכֹּל, וּלְמַעֲנָהּ יְמַגֵּר הַנָּבִיא כָּל רְכוּשׁ… לֹא אוֹתִי יַשְׁלֶה; זֶה נוּסִי מֵאלֹהָיו כָּל יוֹם וְיוֹם, זֶה הָפְכִי לֵב מִשִּׁגְּיוֹן עֲתִידוֹתָיו – לִמְשֹׁךְ עִם כָּל הַחַי הַחוֹגֵג אָשְׁרוֹ בִּמְחִיר כָּל יֶשַׁע מָחֳרָת־לֹא־לוֹ וְגוֹרַל דּוֹרוֹת בָּאִים… יַגִּיד לִי, אִם לֹא מֵרְצוֹנָהּ יֵשׁ אֲשֶׁר תְּשָׂרַךְ לְמִכְלוֹת עָשִׁיר דַּרְכָּהּ כִּבְשַׂת רָשׁ, כִּי זִהֲמָה פַת עָנְיוֹ… וְלָמָּה יָבוֹא בְּמֹאזְנֵי צִדְקַת דַּל לִמְנוֹת וּלְחַלֵּק?

בן־גבר בא נבהל

הַמַּלְכָּה, קֶשֶׁר!…

אלישע

מַה נִּזְעָקְתָּ?… מִי הִתְקַשֵּׁר?

בן־גבר

יֵהוּא… אֵלִיָהוּ…

נדחף לצאת

אלישע עוצר בו

דַּבֵּר בְּרוּרוֹת לִי… אֵי נִמְצָא קָשֶׁר?… הַגֵּד: הַנֶהֱרַג אִישׁ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ?

בן־גבר

לֹא רָאִיתִי, שַׂר… נִמְלַטְתִּי אַךְ הֵחֵל הַתִּשְׁבִּי לַהֲרֹג בַּנְּבִיאִים…עָבְרָה הָרִנָּה אָז בָּעָם: כָּל מִי לַמַלְכָּה, כָּל מִי לַבַּעַל כָּרַע, יֵרָצֵחַ…

אלישע

וְאַתֶּם מָה?… כָּל שָׂרֵי צְבָא אִיזֶבֶל!…כְּצֹאן לַטֶּבַח נִהֵל אֶת נְבִיאֵיכֶם הַתִּשְׁבִּי וַתַּחֲרִישׁוּ, וַתִמָּלְטוּ – אֵיךְ לֹא יְרֵאתֶם אַף הַמַּלְכָּה?

בן־גבר

כִּי דָאַגְנוּ שָׁם מִיֵּהוּא שַׂר הַצָּבָא: לַנָּבִיא עוֹמֵד הוּא – וּמִי מִכַּעֲסוֹ צַוָּארוֹ יָמִישׁ, אִם בַּתִּשְׁבִּי יִפְגָּע?

אלישע בבוז

אַךְ לֹא עֲזָבְךָ לִבְּךָ, אִישׁ, לְשִׂטְנוֹ מֵאָרְבְּךָ וּלְהָחִישׁ דִּבַּת קִשְׁרוֹ לַמַּלְכָּה.

בן־גבר נעלב כמעט

שַׂר, מֵעוֹלָם עַבְדְּךָ לֹא נִמְנָה אֶת גִבּוֹרִים,אַנְשֵׁי־שֵׁם; וְזֶה כָל יָשְׁרִי לַעֲבֹד בְּאֵמוּן מִשְׁפַּחַת עָמְרִי וְלִשְׂנֹא מַצְבִּיאִים מִבְּנֵי מְנַשֶּׁה, כִּי שָׁמַעְתִּי עוֹיְנִים אֶת מַלְכוּת בֵּית אֶפְרַיִם הֵם, וּבְמָצְאָם יָדַיִּם לֹא יְאַחֲרוּ..

אלישע מפסיקו

חֲדָל!… וְהַאֲמֵן לִי, יְדִידִי, כִּי לֹא אוֹתְךָ בִּמְקוֹמוֹ יִבְחֲרוּ, בְּיוֹם פְּטוֹר הַמַּלְכָּה אֶת בֶּן־נִמְשִׁי מֵעֶמְדָּתוֹ…

קול חצוצרות

הַמֶּלֶךְ שָׁב!…

נכנסים המלך, שרים, כהנים ועוד

המלך יושב על כסאו

הַכְנִיסוּ אֶת הַצִּירִים

נכנסים צירי יהודה, צור ומואב

ציר מואב כורע

מִמֵּישָׁע עַבְדְּךָ לַמֶלֶךְ מִנְחָה וּמַס.

הַמֶּלֶךְ

הֲשָׁלוֹם לוֹ וּלְאַרְצוֹ?

ציר מואב

עֶזְרָה מִמְּךָ יְבַקֵּשׁ בִּנְךָ מֵישָׁע: גְּדוּדֵי אֲרָם בִּגְבוּלוֹ פָשְׁטוּ מִן הָאַרְנוֹן וְּנְבוֹ עַד מִדְבַּר שֵׂעִיר – שָׁדְדוּ מִמִּרְעוֹת נִמְרִים עֶדְרֵי צַמְרוֹ, וְאִם לֹא תָחִישׁ עֵזֶר לוֹ, לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ לְשַׁלֵּם לְךָ הַמַּס בִּמְלוֹא מַתְכֻּנְתּוֹ.

המלך

לִּי תוֹאֲנוֹת יְבַקֵּשׁ בֶּן־הֲדַד וְסוּס וְרֶכֶב יַרְבֶּה – זָדוֹן יִצְפֹּן, וְהַרְחֵק יִלְטֹשׁ עֵינָיו עַד לְאֵילַת וּלְחוֹף הַיָּם: מֵרָמּוֹת גִּלְעָד יִצְדֶּה לִרְכֻלַּת בַּעֲלֵי־בְרִיתִי, צוֹר וִיהוּדָה; וְרַק לִכְסוּת עֵינַיִם בְּדַמֶּשֶׂק לִּי חֻצוֹת שָׂם וְנִכְנַע לְפָנָי… אל ציר מואב הַגֵּד לְמֵישָׁע מֶלֶךְ מוֹאָב בְּנִי, כִּי נָקִי מִמִּסּוֹ הוּא הַשָּׁנָה, וְכִפְלַיִם תְּשַׁלֵּם לִי אֲרָם פִּדְיוֹנוֹ… אל יהוא יֵהוּא, לִפְנוּאֵל סַע וּבַצְּרָהּ, פְּקֹד וְהָכֵן בְּעֵבֶר יַרְדֵּן אַתְּ כָּל חֵיל הַמַּצָּב, וְהִתְגָּר קְרָב בַּאֲרָם, וַאֲנִי אַחֲרֶיךָ עִם כָּל הַצָּבָא אֵצֵא.

יהוא

בֶּן־הֲדַד הִתְחַבֵּר עִם נְסִיכֵי כָל שְׂדֵה־ אֲרָם מִמַּעֲכָת עַד פַּדַּן, שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם אִישׁ, לְעָזְרוֹ נֶגֶד אַשּׁוּר – לֹא טוֹב עָשִׂינוּ, מַלְכִּי, כִּי נָתַנּוּ יָדַיִם לוֹ לְאָסְפָם תַּחַת דִּגְלוֹ.

המלך

הַלֹא יְדַעֲנוּם כְּבָר: אֲסַפְסוּף שְׁבָטִים, וְשַׂרִים סְבוּאִים כֻּלָּם, קַלֵי מָנוֹס… כַּמִּסְפָּר שֶׁהִיכִּיתִי בָם פַּעֲמַיִם, שׁוּב מָנָה לוֹ, וַיֶּאֱרֹב עַל גְּבוּלִי, לִבְזוֹת שְׁבוּעָתוֹ לִי וּלְסַכְסֵךְ עַמֵּי בְרִיתִי בִי – הֲיִפְּשַׁע כֹּה וְנִקָּה?…

ציר יהודה

אָחִיךָ יְהוֹשָׁפָט שָׁלַח לֵאמֹר: אִם תַּעֲלֶה רָמוֹת גִּלְעָד, עִמְּךָ אֵלֵךְ לְעָזְרְךָ בַּאֲרָם, וּבָאתָ אַתָּה לִגְמֹל גַּם לִי בְּבֵית מִלְחַמְתִּי, בְּכוּשׁ וְלוּב וּפְלֶשֶׁת.

ציר צור

גַּם אֶתְבַּעַל יְנַשְּאֲךָ בְּחֵילוֹ וּבִזְהָבוֹ, לֶאֱסֹר בַּאֲרָם מִלְחָמָה.

המלך

שׁוּב לֹא תַעֲמֹד לְךָ עָרְמָתְךָ, בֶּן־הֲדַד, כְּאָז בְּשִׂימְךָ עַל מָתְנֶיךָ שַׂק לְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי עַל חַיֶיךָ וּלְהַבְטִיחַ מִשְׁמַעַת לִי: מִבִּקְעַת־אוֹן עַד תְּלַאשָׂר, כָּל מִבְצַר עֲרֵי מִסְכְּנוֹת בַּדֶּרֶךְ לְאַרְצוֹת פְּרָת, שֶׁהֵחֵל עוֹד בֶּן־יִשַּׁי לְתָפְשָׂם מֵאֲרָם וּלְהַצִּיב לָנוּ שָׁם יַד וּגְבוּל – לִי אֶסְפְּחַם.. . פונה אל הצירים

זֶה דְבָרִי לְמֶלֶךְ מֵישָׁע… וּמַזְכֶּרֶת אֵמוּן־בְּרִית לְמַלְאֲכֵי מְלָכִים־אַחִיםבְּצוֹר וִירוּשָׁלָיִם. הצירים יוצאים.

אל אלישע

אֵי הַמַּלְכָּה?

אלישע

לִקְרָאתְךָ, מַלְכִּי, נָסְעָה הַכַּרְמֶלָה.

המלך

הַהֻגַּד לָהּ דְּבַר־מָה?

אלישע

הַכֹּל!… לִתְפֹּשׂ אֶת אֵלִיָּהוּ תַחְפֹּץ.

המלך נבוך ורוחו נשבר פתאם

הַחֲזִירוּהָ…אֶל חִנָּם תַּדְבִּיק אַחֲרֵי הַנָּבִיא – לְדַרְכּוֹ הָפַךְ כְּבַר…

אלישע

וְלֹא עֲצַרְתּוֹ?…הֲלֹא זֶה שָׁנִים שָׁלֹשׁ תַּרְתָּ, מַלְכִּי, כָּל גַּיְא וּגְבוּל מִפְּלֶשֶׁת עַד אֲרָם לְתָפְשׂוֹ – וַתְּשַׁלְּחֵהוּ עַתַּה חָפְשִׁי?

המלך

כִּי חָפְשִׁי בָא אֵלַי, לְבַדּוֹ יָצָא לְחָרֵף מַחֲנוֹת הַבַּעַל, כָּמְרֵי אִיזֶבֶל וּנְבִיאֶיהָ – וְהוּא רַק אֶחָד…וָאֹמַר: תִּהְיֶה יָדָם בּוֹ וַאֲנִי מִדָּמוֹ חָף.

אלישע

וְאֶחָד בָּם לֹא הֵעֵז לִפְגֹּעַ בּוֹ?

המלך

לוֹ רָאֲתָה הַמַּלְכָּה, אֵיךְ שַׂחִים וּמִסְכֵּנִים כִּרְכְּרוּ, הִתְגּוֹדְדוּ נְבִיאֶיהָ… מוּגִים, נִבְזִים, מִפָּנָיו נִרְתְּעוּ, לא הָרְגוּ אוֹתוֹ… מָה הֵתֵּל כָּל הָעָם בָּהֶם, מֶה עָלַץ גַּם לִבִּי בִי לִרְאוֹתָם אֶחָד, אֶחָד, מֻגָּרִים אֶל הַקִּישׁוֹן, כַּחֲגָבִים, שֶׁיַּד עֲנָק אַט תַּחְפְּנֵם וְּתְעַסֵּם.

אלישע

הָאֵין מוּג־לֵב, בְּזוּי הָמוֹן, טוֹב מִזֶּה, הַשּׁוֹחֵט אָדָם בְּמַאֲכֶלֶת קִנְאָה, וְגֵא וְנָקִי יִכְבֹּשׁ דֶּרֶךְ רִצְחוֹ כְּצַדִּיק תָּם, שֶׁאֵין לוֹ מִשְׁפַּט דָּמִים?…כִּי לוֹ, לַנָּבִיא, יַד נָתַתְּ, מַלְכִּי!…

המלך

לֹא, לֹא, הַשָּׂר… בֵּינוֹ וּבֵין יְרִיבָיו – כִּי נִכְחָם יַעַמְדוּ אִישׁ מוּל רֵעֵהוּ – אֵין עִנְיָן עוֹד לִפְסֹחַ: אִם לִבְחֹר בָּהֶם אוֹ בוֹ – כִּי אִם לָבוּז וּלְהַבְאִי בָּאֵלָּה, וּמִפָּנָיו הִכָּנַע…וּבְעָמְדִי לְפָנָיו, אֵיךְ יָכֹלְתִּי חַטֵּא כָּל חֶרְפַּת יָמַי, שֶׁבָּהֶם זָנִיתִי לְבַעֲרוּת כְּמָרִים קוֹבְצֵי תָפֵל, אִם לֹא בְּתִתִּי אוֹתָם לוֹ כִּפּוּרָי?…

עיף מאד וראשו צונח על חזו

אַךְ אַחֲרֵי כֵן… בִּרְאוֹתִיו עַל הָהָר מִתְגָּהֵר מוּל הַיָּם, עֲיֵף הַהֶרֶג, וַיְהִי לִי פִתְאֹם אָז כְּאִילּוּ בִי, רַק בִּי, הוּא הֵתֵל, כִּי גַם אוֹתִי יָכֹל לִשְׁחֹט, אַךְ כָּבַשׁ קִנְאַת אֱלֹהָיו, וְעַל מַלְכּוֹ חָמַל עַד בּוֹא עֵת… וָאֵדַע, כִּי אוֹיְבִי הוּא הָעַז־אַכְזָרִי, כִּי אֵין מִפְלָט לִי מִמֶּנּוּ כָּל עוֹד יִחְיֶה.

אלישע

הַמֶּלֶךְ, צַו וְנִרְדֹּף אוֹתוֹ, אוּלַי לֹא הִרְחִיק לֶכֶת עוֹד וְנַדְבִּיקֶנוּ.

המלך שותק

עובדיה

לֹא נוֹעִיל, שַׂר, אֶל נָפְשׁוֹ הָלָךְ…אֵי הָאָרֶץ שָׁם לֹא יִשָּׁאֶנּוּ רוּחוֹ?

הכמר חִור פחד מצטפף מאחורי האולם

הֲתַמּוּ בַעֲלֵי אוֹב וְנָבִיא אֵין עוֹד לֵאלֹהֵי כְנָעַן?… שְׁלַח, הַמֶּלֶךְ, לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב – אֶל נָכוֹן הוּא יַגֶּדְךָ אֵי מִסְתַּתֵּר אֵלִיָהוּ.

עובדיה

הַאִם אֵין טוֹב לְךָ לִדְרֹשׁ לַקִּישׁוֹן, הַבַּעַל יִסְפֹּד שָׁם לִקְדוֹשָׁיו עַתָּה – מִנּוּעַ עַל שְׁכֵנֵינוּ?

המלך עצב יאוש בקולו

שַׂר, יָדַעְתִּי: לַתִּשְׁבִּי בוֹחֵר אַתָּה, וּלְהַדְבִּיקוֹ לֹא אוֹתְךָ אֶשְׁאָל… וְלֹא בְּבַעַל זְבוּב לְשִׁכְנוֹ אֶשְׁאַל… מַר, עַד מָוֶת מַר לִי, כֹּי בִי לֹא עָמַד כֹּחִי דֵי אֵיבָתִי אֵלָיו… וְהֵן הוּא לֹא נִמְלַט: יָרַד מִן הָהָר לְתֻמּוֹ, הִבִּיט בִּי – וַיֵּלֶךְ…וְלָמָּה לֹא תְפַשְׂתִּיו אָז, לֹא זַדְתִּי לְהָבִיא רֹאשׁוֹ פֹה לַמַּלְכָּה מַתָּת, וּלְבֵית מַמְלֶכֶת עָמְרִי אֶבֶן־פִּנָּה – כְּתִתִּי לוֹ הַיּוֹם כָּל רָאשֵׁי נְבִיאָי – וְהוּא לְבַדּוֹ שָׁם?… אל השרים מַדּוּעַ אִישׁ מִכֶּם לֹא תְפָשׂוֹ, אִי עָלַי לֹא חָלָה?…וְאֵיךְ תּוּכְלוּ מָחָר עוֹד לָבוֹא אֶל מִקְדַּשׁ הַבַּעַל, אֵיךְ זֶה לֹא תְנַפְּצוּ אוֹתוֹ, אִם אֲדֹנָי הוּא הַאֱלֹהִים?… הֲגַם אֵת אֲדֹנִי, גַּם אֵת הַבַּעַל, גַּם אֵת הָעֲגָלִים – אִם אֶת כֻּלָּם, כֻּלָּם תִּירָאוּ?… שָׂדֶה לַאֲדֹנָי וְנִיר לַבַּעַל תְּשַׂדְּדוּ, וּבְצִלָּם דְּגַנְכֶם וּבָשְׁתְּכֶם תְּחַיּוּ… גַּם הַנָּבִיא וְגַם אִיזֶבֶל טוֹבִים, דֶּרֶך דָּן וְהַר הַקֹּדֶשׁ?… בָּשְׁנָה קְחוּ!…

ושוב ראשו צונח… השרים נבוכים, נכנס שליח

השליח

יִתְבַשֵּׂר הַמֶּלֶךְ…

המלך שותק… לאט לאט מרים ראשו ומסתכל בשליח, נרגע זעיר

בָּרוּךְ תִּהְיֶה, בְּנִי… הַעוֹד יֵשׁ בְּשׂוֹרָה לִי, בְּאַרְצִי תֶלֶם אֶחָד, שֶׁכֻּלּוֹ לִי, לְלֹא כָל נָבִיא, כֹּמֶר הַנּוֹגְשִׂים חֻקָּם?

השליח

כֶּרֶם נָבוֹת לְךָ,

המלך מתעודד

הַשְׁלָחֲךָ אֵלַי, הֲיִמְכְּרֶנוּ לִי? יָדַעְתִּי: תָּמִיד יָקוּם דְּבַר אִיזֶבֶל.

השליח

הוּא נִסְקַל… מֵת…

המלך בהבליגו על חששותיו

מֶה חָטָא?

השליח

בֵּרַךְ נָבוֹת אֶת מַלְכּוֹ וֵאלֹהָיו.

אלישע נרגש מאד נצב על המלך

עֲלִילַת שָׁוְא!… יָדַעְתִּי אֶת הָאִישׁ וְדַרְכּוֹ… שָׁקֶר!… הַאִם דַּם עַבְדְּךָ לֹא תִדְרֹשׁ עַתָּה, וְאֵין בְּיִזְרְעֶאל עוֹד מִשְׁפָּט, מַלְכִּי, וְחָסוּת אֵין בְּךָ לִבְנֵי אֶפְרָיִם?

המלך פניו הפכו שקט ובטחה

הַאִם כֹּה שָׁפַל בְּעֵינֶיךָ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, בְּנִי, לְהַאֲמִין כִּי יוּכְלוּ לְשַׁחֲדוֹ, לָשֵׂאת בְּכֶרֶם פָּנָיו, שֶׁיְּהַדֵּר בְּנֵי בְלִיַּעַל, שׁוֹפְטֵי אָוֶן, וִיכַסֶּה דַם הַנָּקִי? עוֹד הַיּוֹם יִשָׁפְּטוּ רוֹצְחֵי נָבוֹת פֹּה.

השליח

בִּפְקֻדַּת הַמַּלְכָּה זָמְמוּ אַחֲרָיו הַחֵטְא – כִּמְגַדֵּף רָגְמוּ אוֹתוֹ.

אלישע אכול צערו

מִשְׁפָּט תֵּן!… הַאִם יְאָמְנוּ מְלָכִים רַק לִשְׁקֹד עַל עִנְיְנֵי הָאֵלִים – לֹא לְהָגֵן עַל חַיֵּי אִישׁ וְאִישׁ בְּתוֹךְ נַחֲלָתוֹ? דָּם נָבוֹת קוֹרֵא לָנוּ.

המלך

עַתָּה יֵדַע יִשְׂרָאֵל כִּי עוֹד מַלְכּוֹ מוֹשֵׁל בּוֹ – לֹא אֵלִיָּהוּ, לֹא אִיזֶבֶל – אָנִי!… אִישׁ צַדִּיק רָצְחוּ – מִשְׁפַּט שׁוֹפְכֵי דָם בִּצְדִיָּה אָדִין אוֹתָם.

השליח

אָמְנָם דְּבָרוֹ הָאַחֲרוֹן בְּטֶרֶם מוֹתוֹ הָיָה…

המלך

מָה אָמָר?

השליח

הֵרִים קוֹלוֹ אָז וַיְקַלֵּל בְּאָזְנֵי כָל הָעָם שֶׁהִקְשִׁיב לוֹ בַדְּמִי…

עוצר בדבריו

המלך

אֶת שׁוֹפְטָיו קִלֵּל, בְּנִי… הֲלֹא?…

השליח

אֶת בֵּית־הַמֶּלֶךְ.

המלך שותק ופניו זעפו מאד

אחד השרים

מָוֶת לוֹ!

השליח

פִּיו רָר פְּתִילֵי דָם וּלְאֵלִיָּהוּ קָרָא…וָמֵת…

המלך

חֲדָל!

הכמר נצב פתאם על המלך

אַל יַכְּךָ לִבְּךָ, מַלְכִּי, עַל כֵּן לֹא נָקִי מֵת הָאִישׁ, כִּי מוֹרֵד בְּמַלְכוּת בֵּיתְךָ הָיָה… דָּמוֹ בוֹ, וּלְבֵית הַמֶּלֶךְ כָּל רְכוּשׁוֹ חַרֵם.

אֱלִישָׁע

הַאִם לְקִלְלַת הַנִּרְדָּף תִּשְׁעֶה, עֵת סָר הָמָּוֶת כְּבָר לְעַמֵּם שִׂכְלוֹ – וְּלְדַם הַתָּם תִּתְנַכֵּר, תַּחְרִישׁ, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל?

המלך

הַס הַשַּׂר!… כִּי בָגַד בִּי הָאִישׁ.

אלישע

בְּחֻקֵּי אֵל הָלַכְתָּ, נֶאֱמָן לְמַלְכְּךָ הָיִיתָ, נָבוֹת… עַתָּה מִתְעַלְּמִים הֵם מִדָּמְךָ – אֵל וָמֶלֶךְ: יוֹם טֶבַח רָב, יוֹם גְּדוֹלוֹת לֵאלֹהֶיךָ, וְלֹא כָעֵת עַל מִשְׁפַּט קְטַנּוֹת לְךָ הוּא יַעֲמֹד… וּמַלְכְּךָ בְּדָמְךָ הַיּוֹם כְּבוֹד מֶמְשֶׁלֶת בֵּיתוֹ יִתְמֹך…

המלך מהסו

לֹא לִי, לְמַלְכּוֹ פָקַד אֶת מִשְׁפָּטוֹ – לֹא לִי לַעֲשׂוֹתוֹ… אֶת הַתִּשְׁבִּי קָרָא, לְאוֹיְבִי צִוָּה נִקְמַת דָּמוֹ.

אחד השרים

בּוֹגֵד!

המלך בבוז

כְּרֻבְּכֶם, עַמִּי… בְּמַחֲבוֹאוֹ חֶרֶשׁ, כָּל אִישׁ בָּכֶם אֶל אֱלֹהָיו יִתְגַּנַּב, בְּקוּם יוֹם פְּחָדִים, יֶאְטֹם חַלּוֹנוֹתָיו, וִיקַלֵּל מַלְכּוֹ.

שר אפרתי זקן

מַלְכִּי!… נֶאֱמָנִים כֻּלָּנוּ לָךְ… וְשׂוֹנְאֲךָ שׂוֹנְאֵנוּ: אִם הוּא רַב־מָג לַבַּעַל וְאִם כַּתִּשְׁבִּי בְּמִדְבַּר־יָהּ שַׁם יִקְרָא.

המלך

יִשְׁפֹּט עַתָּה בֵּין אַחְאָב וְהַתִּשְׁבִּי אֱלֹהָיו: חָפַצְתִּי דִין וַיִּגְדֹּר דַּרְכִּי לְפָנַי, וַיָּקָם אוֹיְבִים לִי, בֵּין זִקְנֵי שַׁעֲרִי, לִפְרֹעַ עַם לִבְעֹט בְּמִשְׁפַּט מַלְכּוֹ.

השרים

הוּא עוֹכֵר אֶת הָעָם – בְּרֹאשׁוֹ גְּמוּלוֹ!

הכמר

הוּא שׂוֹטֵן צוֹר, וַיְלַמֵּד עָם לְשַׁקֵּר בַּבְּרִית כָּרַתְנוּ.

עובדיה

גַּם הַמֶּלֶךְ דָּוִד עִם חִירָם בָּא בַבְּרִית – לֹא עִם שִׁקּוּצָיו.

הכמר

וּשְׁלֹמֹה בְנוֹ לֹא עָצַר כְּבָר לָשֵׂאת עֹל אֱלֹהָיו…

עובדיה

בְּנָשָׁיו נְקַשְׁתֶּם לוֹ.

אחד השרים

הַמַּלְכָּה שָׁבָה.

איזבל נכנסת

איזבל

אָמְרוּ לִי כִּי שַׁבְתֶּם שׁוֹמְרוֹנָה וְהַנָּבִיא חָלָף… מַלְכִּי! הֲלֹא מְעַט עוֹד וּמִכָּל פִּנּוֹתָיו הָעָם יְרוּשָׁלַיְמָה יַהֲפֹךְ דַּרְכּוֹ, כִי רָאָה מַלְכּוֹ מָט, וּלְשָׂרָיו יַבִּיט, וַהֲלוּמֵי עִוְעִים פּוֹסְחִים לַעֲבָרִים…נִשְׁבַּעְתִּי: חֵי כָל אֱלֹהֵי כְנַעַן מִמִּדְבַּר סִין וְעַד הַשְּׁנִיר – הַיּוֹם, אִם גְּדוּדַי יִתְפְּשׂוּהוּ, וּפָקַדְתִּי עַל נְבִיאֲכֶם כָּל מְרִי וּמָשְׁחַת רוּחוֹ, בָּהֶם לְעֵינֵי כָל עַד כֹּה הִשְׁתַבָּח…

המלך

כְּחֶפְצֵךָ בּוֹ עֲשִׂי…

איזבל

כִּי אַתֶּם פְּחַדְתֶּם לַעֲשׂוֹת בּוֹ חֶפְצְכֶם – לִי טוֹב וְיָאֶה לִנְקֹם אֶת רִיבְכֶם וְלָשִׁים הַדָּם עָלָי… עלילת נקם וְעַתָּה מִי בָּכֶם עוֹד יֵשׁ אֵלָי: כָּל חַכְלִיל חֵךְ מִלֻּגֵּי יֵינִי, כָל דְּלוּק הַדָּם מֵהַבְהֲבֵי אֳהָבִים בְּמִשְׁתֵּי הָעַשְׁתֹּרֶת, כָּל הַמְּיַקֵּר גְּאוֹן יִזְרְעֶאל וְהָדָר אַרְמְנוֹתֵינוּ, שֶׁתִּעֲבָם הַנָּבִיא וֵאלֹהָיו – לַחְנֹךְ עִמִּי אֶת כֶּרֶם נָבוֹת יֵרֵד, לִרְאוֹת בִּנְקֹם אִיזֶבֶל מֵהַתִּשְׁבִּי.

פונה לצאת. השרים מחכים

המלך בקול כהה ונבוב

לְאַוַּת לִבְּכֶם רְדוּ, הַשָּׂרִים.. . כלם, מלבד עובדיהו, יוצאים

אַתָּה, אֱלִישָׁע, פֹּה עֲמֹד…

אלישע

כִּדְבָרְיךָ מַלְכִּי.

המלך פניו רפים ושטנה כבושה מפעפעת בדבריו

הֲלֹא דָרַשְׁתָּ גְּמוּל לַדָּם הַנִּשְׁפָּךְ – הֲיָדִי־הִיא, זֹאת יָדִי, רָצְצָה הַנִּשְׁפָּט?

אלישע

לָהּ לְהַצִּיג שׁוּב דִּין מְלָכִים, בְּשַׁעַר עַמְּךָ כָּשָׁל.

המלך

פֹּה רַק אַתָּה דִּבְרָתְךָ שַׂמְתָּ לִי וְלֹא יָרֵאתָ לִקְרֹא לְצֶדֶק וְלִצְעֹק לַגְּזֵלָה. שֶׁאֶחְתֹּף לִי מֵחֵרֶם רְכוּשׁ הַנִּסְקָל – וְאַתָּה הֵן יָדַעְתָּ: לא עַל פִּי מֵת נָבוֹת, לֹא אֲנִי נִדִּיתִי אוֹתוֹ מִנַּחְלַת אָבוֹת… אַךְ גַּם לִבְּךָ נָפַל לְנַסּוֹת דָּבָר אֶל אִיזֶבֶל…

אלישע שותק

לִי הַמִּשְׁפָּט, לִי לִגְאֹל הַדָּם, וְאַתָּה עִמָּהּ לְכֶרֶם נָבוֹת תֵּרֵד?…

אלישע

מִי דַּם נָבוֹת יִדְרֹשׁ – לוֹ אֲנִי…

המלך מפסיקו…. פונה לשני השרים

הַאוֹתִי וְאֶת שׁוֹפְטָיו כָּל עֲוֹן הַדָּם תַּשִּׂיאוּ, וּתְהַדְּרוּ פְּנֵי אוֹיַבְתּוֹ?

עובדיה

זָרָה הִיא: בַּת צוֹר… אִם תֶּחְטָא הִיא – עֲוֹנָהּ מִצְעָר, וְלֹא מִמֶּנּוּ הוּא יִדָּרֵשׁ… אַתָּה – נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל!…

המלך נרגז

סְחַרְחַר דִּינְכֶם, שָׂרַי, וּבְמִשְׁפָּט תֹּאחֲזוּ כִבְצַו מְלֻמָּד, וְרַק לְמַרְאִית עַיִן תַּעַרְכוּהוּ וּבְמֹרֶךְ לֵב… שוב ישים דברו לאלישע אַךְ אַתָּה, שַׂר, שֶׁבְּתֹם לְבָבְךָ דִּין מָתַחְתָּ פַּעֲמַיִם הַיּוֹם: עַל נְבִיא הָאֵל וְעַל רוֹצְחֵי נָבוֹת – מַה תִּתְקֹף אוֹתִי וְעַל הַמַּלְכָּה תַעֲקֹף – גַּם אַתָּה?

אלישע

כֹּה הַיּוֹם גַּם אַתָּה, מַלְכִּי, עִקַּלְתָּ דִּין וַתִפְדֶּה רֹאשׁ הַתִּשְׁבִּי מִדָּם…

כלנפשו הוא

אֵין זֹאת כִּי כָמוּס בָּם – בִּשְׁנֵיהֶם – מִטַּעַם אֵלֵי־עַד דְּבַר־מַה אַכְזָרִי וְעַז וּפִלְאִי וּמֵרֹאשׁ מְחֻטָּא.

המלך

וַאֲנִי בֵינֵיהֶם מָה? אֲנִי רַק חֵץ, שֶׁהוּא אוֹ הִיא יְכוֹנְנוּ עַל יִתְרָם לִירוֹת בְּרֵעוֹ אִישׁ בְּתַחֲרוּת מֶמְשַׁלְתָּם עַל יִשְׂרָאֵל… וַאֲנִי נָקַלֹּתִי כֹה לְעֵינֵי זִקְנֵי עַמִּי, הַיּוֹם וּתְמוֹל וּבְכָל שְׁנוֹת הִתְעַשְּׂקָם לִהְיוֹת הָעוֹדֵף פֹּה… מושך בדבריו לאט, לאט, כאיש הרָוֶה נקמתו טפה, טפה אִם יַדְבִּיקוּהוּ פָרָשַׁי לֹא אֶתְּנֶנּוּ לָהּ!… גְּמוּלוֹ אֲשַׁלֵּם לוֹ אֲנִי, הַשְּׁלִישִׁי, זֶה שֶׁלֹּא הִתְחַשְּׁבוּ בוֹ כִמְעָט… אֲנִי לֹא אָמִית אֶת הַתִּשְׁבִּי, כִּי בַכֶלֶא מִתַּחַת אַרְמוֹן שׁוֹמְרוֹן אֶעֶצְרֶנוּ, לָחוּס עָלָיו כָּל יָמָיו, יוֹם וָיוֹם, מִשִּׂנְאַת כָּמְרֵי צוֹר וּמֵאִיזֶבֶל, כְּמוֹ שֶׁסָּבַל קִנְאַת אֱלֹהָיו הַיּוֹם וְחָס עָלַי, וַיִּבֶז כְּבוֹדִי לְעֵינֵי כָל עֲבָדָי… מַה נִּסְכַּלְתָּ לְצַוּוֹת לוֹ נִקְמָתְךָ, נָבוֹת!… הוּא, הַצָּר הַכָּלוּא אֶצְלִי – אֵיךְ בִּי יִקֹּם?…וּמִשְׁפָּט פְּלִילִי לָךְ בִּגְלַל קִלְלָתְךָ לְמַלְכְּךָ, דִּין מוֹרֵד, כִּי קָרָאתָ לַחֲרוֹן הַנָּבִיא עַל בֵּית אַחְאָב: עַתָּה גַּם כַּרְמְךָ לִי יָקוּם, גַּם נִקְמָתִי בְּאוֹיְבִי אֶתֵּן… רְדוּ עִמִּי לְכַרְמִי!…

נשמע קול צעדים דחופים מעבר הדלת

מִי שָׁם?

עובדיה מזדרז ופותח את הדלת לפני אליהו

אליהו

אֵי שַׂקְּךָ, מַלְכִּי, אֵי הָאֵפֶר עַל רֹאשׁ הַדָּמִים?

המלך קם ועומד נשען על כסאו. מבליג מבוכת פחדו

הַמְצָאתַנִי אוֹיְבִי?

אליהו

הַלֹא תְבַקֵּשׁ אוֹתִי אַתָּה, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל?

המלך

כֵּן!… וְלֹא תִתְפַּלֵּט עוֹד.

אליהו נגש אליו

אַךְ שְׁמַע דְּבַר אֱלֹהִים: הַמְעַט מִמְּךָ לְהַחְטִיא עַמִּי בְּנַאֲפוּפֵי צוֹר וּבְטֻמְאַת הָאֱמֹרִי, וַתִּתְמַכֵּר לְתוֹעֲבַת מִפְלָצוֹת – כִּי גַּם דָּמוֹ לִשְׁפֹּךְ אָמַרְתָּ וְלִרְחֹץ בְּמִשְׁפָּט כַּפֶּיךָ: הֲרָצַחְתָּ גַּם יָרַשְׁתָּ?

המלך קשה־רוח

כֹּה תַעֲרִים לְהִקָּרוֹת אֵלַי תָּמִיד בְּשִׁפְלִי וּבְכִשְׁלוֹנִי, וּלְהִתְגּוֹלֵל עָלַי וּלְהַזְכִּיר חֵטְא, וּלְרַפּוֹת יָדִי מִשַּלֵּם לְךָ כָּל חֶרְפָּה תַעֲטֶה עָלָי…הַאִם כָּל יָמָיו גַּם דְּבַר־צֶדֶק אֶחָד, שֶׁיִּכְשַׁר לֵאלֹהִים, לֹא עָשָׂה אַחְאָב: לֹא רִחֵם עָנִי הוּא וּבָר לֹא פָתַח לָעָם בִּשְׁנוֹת בַּצֹּרֶת?… אָז לוּ בָאתָ וּבַלְהוֹת חָזוֹן לְךָ, וְלֹא נִרְתַּעְתִּי מֵהַסְגִּיר לְאִיזֶבֶל אוֹתָךְ.

אליהו

אַיֵּה בְּאַרְצְךָ יֵשׁ הַר וּשְׁפֵלָה, מַלְכִּי, וְלֹא חִפְּשׂוּנִי שָׁם גְּדוּדֶיךָ?… מָתַי, בְּבוֹא הָעֵת לַחְזוֹת לָעָם וּלְךָ – אִם טוֹב וְאִם רָע – מוּג־לֵב נֵחְבֵּאתִי?

המלך

אוֹיְבִי שֶׁבְּכַרְמִי יִבְלֹשׁ לוֹ כָל קוֹץ, הַמְּזַנֵּק בְּצַהֲלַת־בִּזָּה עַל כָּל מִדְחִי – אַתָּה!…הָהּ, אוֹיְבִי־מַר הַמְאָרֵר לִי כָל בְּשׂוֹרָה, שֶׁרַק לְהַקְנִיאֵהוּ אֶשְׂמַח אֶל כָּל חֵטְא, כָּל רֶצַח…

אליהו

צַר וְאוֹיֵב אָנִי לְכָל הַמֵּסִית לֵאלֹהֵי הַשֶּׁקֶר וּלְתוֹרוֹת שָׁוְא הָעָם, שֶׁנְּבִיאֵי אֱמֶת לְחָלוּץ בָּחֲרוּ לִפְנֵי הָעַמִּים.

המלך

הָעָם אֱלִילָיו יֹאהָב!…

אליהו

הֲלָרִיק דְּלֵקַת אֵל בְּלֵב הַחוֹזִים יָקְדָה – הַחֲזוֹנָם רֵיקָם יָשׁוּב?… לא!… עַל אַף הָעָם הַגּוֹרָל הוּטַל כְּבָר, עַל אַף מְלָכָיו.

המלך

וְלִשְשוֹן כָּל מְשֻׁגָּעַ, עוֹכֵר יִשְׂרָאֵל… גֵּשׁ מִפֹּה!

אליהו פונה לצאת. מביט על העומדים ומשליך אדרתו על אלישע

אַל תֵּרֵד מַלְכִּי, לְכֶרֶם נָבוֹת: שַׂק עַל בְּשָׂרְךָ שִׂים, וְצוּם וְלֵאלֹהִים הִתְחַנֵּן… שׁוּב מִדַּרְכֶּךָ, הִכָּנַע לְפָנָיו, הַכְרֵת כָּל רַע וְאָוֶן מִיִּשְׂרָאֵל – אוּלַי לֹא יִשְׁקֹד כֹּה לְבָעֵר אַחֲרֵי אַחְאָב.

המלך נרעש ואכול חמה, כובש רגשותיו

בְּרַח מִפֹּה!… הִתְהַלֵּל כִּי פַּעֲמַיִם יָכֹלְתָּ לִי הַיּוֹם וְלֹא הִמְצֵאתִי לַמַּלְכָּה אוֹתָךְ… אַךְ אַל תֹּאמַר, כִּי חֲרוֹנְךָ אִירָא וְתַעֲתּוּעֵי כָל מְשׁוֹלָל בְּיִשְׂרָאֵל… אֶל אִיזֶבֶל, אֶל כַּרְמִי אֵרֵד: עָתָּה אֶעֱשֶׂה מְלוּכָה, וּלְעֵינֵי כָל הָעָם נִקְמָתְךָ אֶמְאָס.

אליהו עומד בדלת

וַאֲנִי בְּעָבְרִי עַל פְּנֵי כֶרֶם נָבוֹת, וָאֶרְאֶה כְּלָבִים, סְבוּאֵי דַם הַנִּרְצָח, לְדָמְךָ, נְגִיד יִשְׂרָאֵל, חוֹרְצִים לָשׁוֹן… מביט רגע באלישע, הקרב אליו ונושא את אדרתו

מָה לִּי וָּלָךְ?… כִּי מָה עָשִׂיתִי לָךְ?

יוצא… המלך כושל, צונח על הכסא… אלישע עומד רגע נבוך, וממהר אחרי אליהו.

 

עלילה שניה    🔗

על גבול המדבר. על פתח מערה יושבים אליהו ואחיקר

אחיקר

מִפֹּה רַק דֶּרֶךְ אֶחָד עוֹלָה צוֹרָה וִירוּשָׁלָיְמָה…

אליהו אינו זע

נָבִיא, מֵאֲזוֹרְךָ כְּרֵיחַ דָּם לִי עוֹלָה…

אליהו

רֵיחַ דְּרָכִים בֵּין צוֹר וִירוּשָׁלָיִם.

אחיקר

דַּם עַמִּים, מֵאָז־מֵעַד כֹּה חַם וְזוֹלֵל, יִצְהַל לְטֶרֶף חַגָּיו – אוֹ בְסָחְיוֹ יֵילִיל, בְּסַנְוְרֵי פְחָדִים…

עיניו בוחנות את הנביא

אָכֵן, טוֹב לָאָדָם בָּזֶה לְעֻמַּת זֶה – וּלְאוֹר עֲתִידוֹת לֹא יִדְאָג.

אליהו

אָרוּר כָּל מְגַשֵּׁש חָשְׁכּוֹ וְטוֹב לוֹ.

אחיקר

אָרוּר כָּל מְשַׁדֵּד רַבָץ הָאָדָם בַּאֲשֶׁר מְנוּחָה מָצָא – מַה חָלְפָּהּ תִּתֵּן לוֹ?

אליהו שותק רגע

מֶרְכֶּבֶת אֵשׁ, הַזָּקֵן.

אחיקר

כִּבְרַת חַיָּיו קְטַנָּה כֹה, וְאָשְׁרוֹ פְרוֹר בְּזָוִית אוֹ מְעַט גְּזֵלָה בְּאֶרֶץ שְׁכֵנָיו, לָהּ אֶת יָדָיו יָרִיץ בְּיוֹם נִצָחוֹן קָצָר – לָמָּה לוֹ סוּסֶיךָ־אֵשׁ וּלְאָן יֵשׁ לַעֲרֹק?… שְׁמַע לִי, הַנָּבִיא: הֶרֶף לוֹ וּלְאָפְלוֹ וּלְדָמְנוֹ – אָז רַק תֵּיטִיב לוֹ.

אליהו

אֶל שׁוּלַי בְּאֵימַת דּוֹרוֹת נִצְמָד… וּמִדַּרְכֵי כָּל נִצְחוֹנוֹתָיו. פֻּלְּגוּ לוֹ מֵרִאשׁוֹת תּוֹלָדוֹת, בַּמִּסְתָּרִים נְבִיאָיו יִקְרָא.

אחיקר

אַךְ נַפְשְׁכֶם תַּשִּׁיאוּ!… וּבְהִתְבַּדּוֹת תִּקְוַתְכֶם תִּנְהֲמוּ עָלָיו: הוּא תָמִיד יְכַחֵשׁ פִּרְיוֹ לֵאלֹהָיו, הַמְנַסִּים בְּנִיר הָאָדָם נְטֹעַ שְׁתִיל עֲנָקִים.

אליהו

לִפְתוֹתָיו פֻּתָּה.

אחיקר

וּמֵחָזוֹן רֻמָּה: אֵין פְּדוּת!… יֵשׁ סֵבֶל אָדָם, צֵל מִתְלַבֵּט הַנּוֹשֵׁל טַרְפֵי יָמָיו לְלֹא חֲלִיפוֹת לְנִצְחֵי תְהוֹם שֶׁסֻּגְּרָה עַל מִלֵּאת…

ברגז לגלוג מר

אַךְ בָּאתִי – רֶגַע הִתְמַהְמַהְתִּי פֹּה וְשָׁם – וּכבָר בֶּן שְׁמוֹנִים אָשִׁית קְצִירִי, וּכְבָר עַל כָּל הַדְּרָכִים חָמַק צִלִּי… וְאֵי פִלְאֲךָ, הַנָּבִיא, פְּדוּתְךָ אַיָּהּ?

אליהו מביט לענני שמש על גבול שחק מדבר. כלנפשו הוא

וְכָל זֶה יֵשׁ… וּמִי שֶׁהוּא יְנַהֵל בְּכָל יוֹם מֵאֻרְוַת מִזְרָח רִתְמַת פְּלָדוֹת: וּמִי שֶׁהוּא בְּלֵילוֹת סְהָרִים יִפְקֹד גַּמֶּלֶת רַכָּה וַעֲבֻתֵּי כַרְמֶל… מִגְדָּלִים יֵשׁ בְּצוֹר וְנוֹף וְנִינְוֵה וִירוּשָׁלַיִם. וָאֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ, וּלְבָנוֹן, יָם, וּשְׁאוֹן כָּל מָחֳרָתַיִם, וְאַהֲבָה וּמָוֶת – כָּל זֶה יֵשׁ וּלְמִפְתַּן גּוֹרַל אָדָם רוֹבֵץ לְלֹא קוֹל אֱלֹהִים וּפְדוּת?…

עיף וראשו צונח בין ברכיו

אֱמֹר, הַזָּקֵן: מַה יִפְלֹט לְךָ בַיְּקוּם, בְּפִתְרוֹן עוֹלָם, בְּבוֹא עֵת חֶשְׁבּוֹן, אִם תְּכַחֵד פֶּלֶא הָאָדָם?

אחיקר במריו

אַפְסוֹ, פִּרְכּוֹ… חֶשְׁבּוֹן דַּל לְגוֹרָל קְלוֹקֵל, לְמִשְׁפָּט חָדֵל אֶחָד בְּצוֹר וִירוּשָׁלָיִם

אליהו ראשו כבוש

וֵאלֹהִים – רַק מִשְׂחַק־מָנוֹר בָּרָא לוֹ?

אחיקר כלנפשו הוא

וְאוּלַי עֲבָרוֹ רוּחַ שֶׁקֶר, שֶׁהֱסִיתוֹ לִרְתֹּם אֵיתָנֵי תֹהוּ וְלָמֹד מְלוֹא זְמַנָּיו – וּבִקְשִׁי תַפְקִידוֹ נִסְבָּךְ עִמָּנוּ.

אליהו חרש

וְהַנָּבִיא?

אחיקר

פִּתַּח אָזְנוֹ לְמִזְמוֹר מוֹעֵד אַכְזָב. עֵינָיו קָרַע לְפִתְרוֹן רִיק – לְתָעֵב רְצוֹן אֲדוֹנִים וּלְסָעֵר דַּם נִכְשָׁלִים.

אליהו פניו כבושים בידיו

לָמָּה לוֹ?

אחיקר

עַל מַחֲנֵה הַחַלָּשִׁים נִמְנָה.

אליהו מתעודד

שֶׁקֶר!… אֲנִי מִכֻּלָּם חָזָק!… הָהּ, אִם דָּם הוּא אוֹת לִגְבוּרָה – רִצְחִי יָעִיד בִּי: וְאִם אֵמוּן־עַד בְּפֶלֶא לֹא יִמָּנַע: אֲנִי הוּא הָעֲנָק… הַאִם נַפְתּוּלִים בֵּין אָדָם וֵאלֹהִים הַחַלָּשׁ יִזְקֹף?… הַאִם כְּעֶבֶד נִרְצַע לַאֲדוֹנָיו, וּכְכֹמֶר לֵאלֹהֵי הַשֶּׁקֶר, נִכְנָע הַנָּבִיא לֵאלֹהָיו?

אחיקר בטחת מריו פגה, אך עוד ערמת־פתוי בקולו

וְאִם הוּא נִתְעָה לַחֲזוֹן הַפְּדוּת?… אִם צָדְקוּ חַכְמֵי אֶחָיו עַל דַּרְכֵי הֹדּוּ, כִּי רַק מַטְוֵה תַרְמִית עֵנוּת אֲדָמוֹת יְכַס, וְנָבִיא יָקוּם, שְׁלִיחַ אֱמֶת, כְּבַד הָגוּת וּבְהִיר רְאוּת, שֶׁבְּחֶמְלָה רַבָּה יִכְבּשׁ בְּדָיַת חֲזוֹן־גְּאֻלַּת־קֵץ, וִיצַו לָאָדָם לְהַשְׁבִּית אוֹן וּדְוָי, לִכְפֹּר בִּמְחוֹזָיו, לַחְסֹל הַתְּלָאָה…

אליהו

עַל נְבִיא יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁפְרָה חֶמְלָה זוּ – וְצַו לָנוּס מִמַּעַרְכוֹת הַדּוֹרוֹת, לִנְטשׁ חָזוֹן – כִּי כֹה יִתְמַהְמַהּ, כֹּה עָלֵינוּ יִכְבַּד – לֹא נוּכַל תֵּת… נִתְבַּעְנוּ לַנִּצָּחוֹן מֵאָדָם וֵאלֹהִים, לַפְּדוּת נִשְׁבָּעְנוּ: וְאָרוּר כָּל מִתְחַמֵּק, כָּל הַכּוֹפֵר בְּטֹהַר רֵאשִׁית וּבִגְאֻלַּת אַחֲרִית… מִי נִבְהַל לֵב בִּנְבִיאֵי עַמִּים יִשָּׂא חֲזוֹן הַמְּנוּסָה – לָנוּ דְבַר הַגָּאוֹן לְדוֹרוֹת אָדָם עַל אֲדָמוֹת.

אחיקר

חוֹזֶה, כְּרֵיחַ דָּם לִי עוֹלֶה מֵאֲזוֹרְךָ וּמֵחֲזוֹנְךָ…

אליהו עיף מאד מפתח אזורו ומשתטח על הסלע

כֹּה עָיָפְתִּי…

אחיקר קם לאט על רגליו

הָס!… כְּשַׁעֲטַת סוּסִים דּוֹלְקִים אֶשְׁמָע.

אליהו

גְּדוּדֵי אִיזֶבֶל עוֹטְרִים אוֹתִי.

אחיקר

יָכְלָה לָךְ!…

אליהו

עוֹד לֹא…

אחיקר

מִי יֵשׁ עִמְּךָ לְהָצִּילֶךָ?

אליהו קם. פניו שקטים, בהירים

לַמְּעָרָה אָבוֹא.

אחיקר תמה לבטחת הנביא

רֵד, הֵחָבֵא שָׁם… אֶשָּׁאֵר פֹּה… אִם כֹּה וְאִם כֹּה אֲנַסֶּה לְכַלְכֵּל דְּבָרַי אִתָּם… חוּשׁ!…

אליהו נכנס למערה. אחיקר ממעך את צעדי הנביא בחול; עיף וכבד רוח צונח על הסלע

אֲחִיקָר, מַה נֵּטֶל לֹא עָמַסְתָּ עַל רַפְסוֹדוֹת יָמֶיךָ, לֹא שְׁמַטְתּוֹ מִשָּׁם כְּמִטְעַן זָרִים אֶל כָּל חוֹף, שֶׁרָצָה לְקַחְתּוֹ מֵעִמָּךְ?… וְלָמָּה רָגְזָה לְלֹא מַשָּׂא נַפְשְׁךָ הַיּוֹם וַתֶּאֱבַל יְגֵעָה?…

כובש פניו כאליהו

אוּלַי טוֹב בְּיּוֹם הַפְּקֻדָּה – בִּכְשֹׁל הַבֶּרֶךְ כְּבָר – לִכְרֹעַ טָעוּן עַל דֶּרֶךְ אַחֲרוֹן וּלְהַרְגִּישׁ אֵיךְ מְפָרֵק פֶּלִאי־רַחוּם בִּרְכַּת מַעֲמָס מִשִּׁכְמְךָ הַמָּטָה, אֵיךְ יְפַתַּח חֲגוֹר מְטֻנַּף דָּם… הַנָּבִיא! לוּ אָמַרְתָּ לִי: הֲיֵשׁ וְכָמוֹנִי עַתָּה, הַמְקַנֵּא בְךָ וּבְסִבְלְךָ וּבְגוֹרַל עֲתִידוֹת לְךָ – הַמְקַנֵּא צַר הָעַיִן וְנָבוֹךְ מְעַט – גַּם בִּי קִנֵּאתָ רֶגַע, כִּי שַׁטְתִּי כָּל יָמַי לְלֹא כָל עֹגֶן וְקִנְאָה – חָפְשִׁי עַל פְּנֵי פִרְזַת יַמָּי?…

באים בן־גבר, עזי ורהם

בן־גבר

מַה תַּעֲשֶׂה, זָקֵן, פֹּה?…

אחיקר

בְּחֹם הַשֶּׁמֶש סְתָו־יָמָיו עַבְדְּךָ יְחַמֵּם.

בן־גבר

מִי זוּלָתְךָ פֹּה?

אחיקר

לְבַדִּי בָאתִי הֵנָּה.

בן־גבר

הֲיֵשׁ בַּמְּעָרָה אִישׁ?

אחיקר

הַאֵרֵד שָׁמָּה לִרְאוֹת?…

עזי

מַת תִּנְעַל מַעַנְךָ, הַזָּקֵן? הִשָּׁמֵר לְךָ וְהַגֵּד, אִם יָדַעְתָּ, מִי נֶחְבָּא שָׁם.

אחיקר

אֵין זֹאת כִּי בִּי תְהַתֵּל, הַשָּׂר, לְתִתְּךָ אוֹתִי שׁוֹמֵר מְעָרוֹת.

רהם

רְאוּ, מַה נִּצְמָד זֶה אֶל פִּי הַסֶּלַע – אֵין זֹאת כִּי יִדְגֹּר שָׁם דְּבַר־סֵתֶר… הַרְאֵה, הָאִישׁ, חֲמוּדוֹתֶיךָ וְנֵדָעֵן.

אחיקר מראה על תרמילו ומקלו

מֵעוֹר הַשֶּׂעִיר לָעֲזָאזֵל עָשׂוּי תַּרְמִילִי זֶה וּקְסָמִים בּוֹ – וְאֶת מַקְלִי עַל גְּדוֹת הַגִּיחוֹן מְצָאתִיו: תַּנִּין קָדוֹשׁ, שֶׁהָפַךְ עֵץ… בְּחַר לְךָ מַה תִּרְצֶה וְהֶרֶף לִי.

עזי

מַה בֶּצַע לִי בְּכָל כְּלֵי קֶסֶם־קֹדֶשׁ: תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתֶיךָ בְּקִבְרְךָ יָנוּחוּ… לָנוּ הוֹצֵא, מַה יֵּשׁ לְךָ כְּלֵי חֹל בַּמְּעָרָה צְפוּנִים.

אחיקר

הֲתַאֲמִין, כִּי עוֹד יָקַר עשֶׁר לִי לִשְׁמֹר עָלָיו?… וְלוּ יָדַעְתִּי: טְמוּנִים פֹּה אוֹצְרוֹת אוֹפִיר – לִי מַה יִסְכְּנוּ, וְחִשְׁקִי קָהָה כְבָר וְדָמִי יִשְׁקֹט… לְתֻמּוֹ יָשַׁב עַבְדְּכֶם לָנוּחַ עַל פִּי מְעָרָה זוּ, מְטֻלְטַל נְדוּדִים.

בן־גבר

אַךְ מַחְבִּיר מִלִּים אַתָּה וּמִמְּקוֹמְךָ כִּמְלוֹא הַחוּט לֹא מָשְׁתָּ.

אחיקר

אִם בֶּאֱמֶת לְסֶלַע זֶה פָנֶיךָ שַׂמְתָּ, אִם בְּבוֹאֲךָ הֲלוֹם לִמְעָרָה זֹאת כִּוַּנְתָּ, שַׂר, הֲלֹא רַק תַּגִּיד לִי ­– וְלוּ פִי שִׁבְעָה בָצְקוּ רַגְלַי, אָחִישׁ לָשִׁית מִפֹּה…

עודנו יושב

אַךְ אִם בִּי רִגֵּל אִישׁ. כִּי מַטְמוֹן אֶצְפֹּן תַּחְתָּי, בֵּאלֹהִים נִשְׁבַּעְתִּי, כִּי לָרִיק יָגָעְתָּ: כָּל רְכוּשִׁי לְפָנֶיךָ.

רהם

נַחְרִישׁ לוֹ: מַה יוֹעִיל לָנוּ זֶה?… לַמְּעָרָה נָבוֹא וְנַחְפֹּשׂ בָּהּ, פֶּן יִמְצָא עוֹד הַנָּבִיא יָדַיִם לְהִמָּלֵט.

אחיקר

בָּנַי, רָצָה אֶת דַּרְכְּכֶם הָאֵל וַיַּקְרֶה נְבִיאוֹ לָכֶם.

רהם

הֲתֵדַע אַיּוֹ?

אחיקר

עַל הַסֶּלַע לִפְנֵיכֶם הוּא… וְזֶה לָכֶם הָאוֹת כִּי נָבִיא פֹה אִתְּכֶם: בִּדְבַר אִיזֶבֶל מִיִזְרְעֶאל דְּפָקוּכֶם דְּחוּפִים זֶה הַיּוֹם שְׁבוּעַיִם אַחֲרֵי הַתִּשְׁבִּי – הַאֵין זֹאת, בָּנַי?…

בן־גבר אל רעיו

נָבִיא הוּא…

עזי

וְעַתָּה הֲתוּכַל גַּם לְהַגִּיד לָנוּ, אֵיפֹה מִתְחַבֵּא הוּא כָעֵת, וְהָיָה כִּי אֵלֵינוּ יִפֹּל, וְלָקַחְנוּ אוֹתְךָ שׁוֹמְרוֹנָה–שָׁם עַל שְׂכָרְךָ תָּבוֹא, נָבִיא.

אחיקר

הֲיֵשׁ עִמָּכֶם יַיִן?

בן־גבר

יֵשׁ.

אחיקר

שְׁבוּ עִמָּדִי פֹה וְנֵשְׁתְּ עַד אַמְתִּיק סוֹד עִם אֱלֹהַי, הַמְגַלִּים לִי כָל סָתוּם מִדַּם הָעֵנָב…

יושבים ושותים… פונה אל בן־גבר

בְּנִי, נְצִיב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אֶרְאֶה אוֹתָךְ.

רהם בלעג.

פָּחַז יֵינְךָ זְעֵיר, הָאִישׁ… לְאַט לְךָ לְרֵעִי: כִּי רַק לְשַׂר אֲלָפִים לְגַדְּלֶנּוּ הַמַּלְכָּה הִבְטִיחַתּוּ.

אחיקר

בְּנִי, אַל תֶּחְטָא לָתֵת בַּחֲזוֹנִי דוֹפִי…אֵיפֹה תִמְצָא בַּעֲרָב וְעֵילָם, כִּתִּים וְנַהֲרַיִם, עוֹד אֵל וּמִקְדָּשׁ, לֹא נִבֵּאתִי שָׁם, וּדְבָרִי אֵי לֹא קָם?… הִזָּהֵר, שַׂר, כִּי קָשׁוֹת לֹא חָזִיתִי לְךָ עַד כֹּה.

בן־גבר

סְלַח לוֹ!… קְטֹן אֱמוּנָה הוּא… אַךְ גַּם בְּעֵינַי קָשֶׁה דְבָרְךָ, כִּי בְּיוֹם צֵאתֵנוּ הֵנָּה מִנָּה מַלְכִּי אֶת בֶּן־נִמְשִׁי עַל הַגִּלְעָד וְהָאַרְגּוֹב.

אחיקר

יָדָעְתִּי… הֲיִפָּלֵא מֵאלֹהִים לַעֲשׂוֹתוֹ שַׂר חֲמִשִּׁים בִּמְקוֹמֶךָ?…

מוזג ושותה

אַף אָמְנָם אַתֶּם אַנְשֵׁי קְרָב: מִשְׁמַעַת גַּם מַהֲתַלּוֹת תִּבְחַן אָזְנְכֶם, וּלְמִשְׁפַּט אַלִים לֹא הִסְכַּנְתֶּם… רַק בְּבוֹא הָאוֹת וּזְכַרְתֶּם אָז, כִּי דִבְּרוּ בְּפִי עֲלֵיכֶם טוֹבוֹת וְלִכְפִירַתְכֶם הַיּוֹם וּלְפַחֲזוּתְכֶם נָשְׂאוּ… כֹּה הֶרְאוּנִי אֱלֹהִים: לְמוֹעֵד יָמִים וְרֵעֲכֶם נְצִיב מֵאַרְנוֹן עַד הַשְּׂנִיר.

בן־גבר

הֲלֹא שְׁמַעְתֶּם, אֶחָי: יֵהוּא בִּמְקוֹמִי שַׂר חֲמִשִּׁים יְהִי וְאֶל מִשְׁמַעְתִּי סָר.

רהם

רְאֵה, וּבְטֶרֶם עֵת אַל תִּזְקֹף חָטְמְךָ גִּלְעָדָה, פֶּן עַד יֵהוּא תַּעֲבֹר רִנַּת נְצִיבוּתְךָ, וְהוּא חַם לֵב, וְיָמֹד לְךָ בְּלֹא יוֹמְךָ בְּמַעֲרַב יַרְדֵּן חֶלְקָה תַחַת חָרוּל, שֶׁכֶּלֶב עוֹבֵר יַשְׁתִּין אָז בְּכָל גְּבוּל שִׁלְטוֹנְךָ…

בן־גבר

דֹּם!… חַי הָעֲגָלִים וְכָל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִשְׁתַּכְּנוּ בְּיִזְרְעֶאל, בִּרְבוֹת בָּהּ דָּת וָדָעַת – אֵין טוֹב לְךָ מִסְּכֹר הַפֶּה!

רהם

וּלְךָ – לַהֲפֹךְ יָדֶיךָ מִן הַשְּׂרָרָה.

בן־גבר

צָרוּר זֶה לַעַנְךָ עָלַי הַיּוֹם – וְהָיָה כִּי יִקְרְבוּ יְמֵי גְדֻלָּתִי, לֹא אוֹצִיאֲךָ מִיָּדִי חָלָק.

רהם מתלוצץ

שֶׁן זְאֵב וְלוֹע כְּפִיר – וְלֹא תִגְרַת יָדְךָ…

אל אחיקר

חָמַדְתָּ לָצוֹן, אִישׁ, וְלֹא הֶחְטֵאתָ: כִּי נָפַל עַל דַּל שִׂכְלוֹ וַיַּכְהֶנּוּ.

בן־גבר

שְׁלֹף חַרְבֶּךָ, רֹאשׁ כֶּלֶב!…

אחיקר

אַל תִּתְמַרְמֵר אֵלָיו, בְּנִי: גַּם הוּא לִגְדוֹלוֹת זֻמָּן.

בן־גבר מאוכזב

אֵין זֹאת, כִּי גַם הָאֵלִים נָטְשׁוּ מִשְׁפָּט.

אחיקר באזהרת איום

דְּאַג מֵהֶם, הַשָּׂר!… מַפְלִיאִים הֵם לִגְמֹל כַּטּוֹב כָּרָע!

בן־גבר נזוף וחרד

נִסְכַּלְתִּי, אָבִי – אַךְ לֹא אֲכַזֵּב עוֹד עַל מִשְׁפַּט אֵלִים: אִם מָצְאוּ הֵם בְּרֵעִי דָבָר טוֹב, וְעִתְּדוּ עַל הַגְּבוּל, אֵי־שָׁם, קְצֵה־פֶּלֶךְ גַּם לוֹ לָשׂר עָלָיו – וְאַשְׁלִים עִמּוֹ.

רהם מבודח

אַל תִּדְאַג, אָח – הֲלֹא גַם גִּלְעָד, גַּם הַבָּשָׁן נָתְנוּ לְךָ – וְלִי מַה נִּשְׁאָר?… וְעוֹד לִי לֶאֱצֹל מֵחֵלְקִי לְרֵעֵנוּ, שֶׁלֹּא יִגָּרַע הוּא, כִּי דְבַר הַנָּבִיא אֶל נָכוֹן לִשְׁלָשְׁתֵּנוּ הָיָה.

אחיקר מתעלם מדברי לעגו, פונה אליו בכבד ראש

רַב מִכֻּלָּם תִּקַּח יְקָר, הַשָּׂר: לְמִשְׁנוֹ יְנַשְּׂאֲךָ הַמֶּלֶךְ… וּלְשָׁלִישׁוֹ ­– רֵעֲכֶם.

בן־גבר

רֹאשׁ שִׁבֹּלֶת זֶה יִנָּשֵׂא לְמִשְׁנֵה־מֶלֶךְ?… אַךְ חֶזְיוֹנוֹת אֵפֶר חָזִיתָ…

סולד ממבטו הזעוף של אחיקר

סְלַח. כִּי אָכַף פִּי עָלַי וּלְגוֹרַל מַלְכִּי דָּמַי חֳמַרְמָרוּ: מִי יַעֲרֹב חַיָּיו עַתָּה עוֹד. אִם גֶּבֶר לֹא יִצְלַח זֶה לְמִשְׁנוֹ מֻנָּה?

עזי קם ונצב על אחיקר

יָקוּם חֲזוֹנְךָ, נָבִיא, וּנְכַבֶּדְךָ… אֶפֶס הֲלֹא יְבוֹאֵנוּ כָל הַיְקָר הַזָּכוּר, אִם נָשׁוּב אֶל הַמַּלְכָּה עִם הַתִּשְׁבִּי, וְטֶרֶם תַּגִּיד לָנוּ, אֵיפֹה נֶחְבָּא – וּרְאֵה הַיַּיִן אָזַל כְּבָר…

אחיקר משתנה ככבד־יין

וְעַתָּה שׁוּבוּ בְּשָׁלוֹם אֶל אִיזֶבֶל…

עזי מפסיקו

וְהַתּשְׁבֳּי?

אחיקר

… וְלֹא יִמָּשֵׁךְ דְּבָרִי: טֶרֶם צֵאת הַשָּׁנָה וְיַשִּׂיגְכֶם…

עזי כובש התרגזותו

תּוֹדָה קַח, הַנָּבִיא, כִּי נָהַגְתָּ עַיִן טוֹבָה עִמָּנוּ פֹה וְלִבְשׂוֹרָתְךָ נֹאבֶה מְאֹד – אַךְ עַתָּה הָבָה לָנוּ מַעֲנֶה הֲלוֹם…

אחיקר

…וּבְרָכָה לְאִיזֶבֶל בִּתִּי תַּמְצִיאוּ מֵאֲחִיקָר…

עזי

אֶת בִּרְכָתְךָ וְכָל נְבוּאָתְךָ יִשָּׂא רוּחַ מָלֵא, אִם אֵלִיָּהוּ יֶעְתַּק מִיָּדֵינוּ!… רָאשֵׁינוּ תַּחַת רֹאשׁוֹ וּבִלְעָדָיו אֵיךְ נָשׁוּב עוֹד שׁוֹמְרוֹנָה?

אחיקר

בְּטַח בִּדְבַר הָאֵלִים: הוּא לֹא יָשׁוּב רֵיקָם.

עזי מטלטל אותו להעירו משכרונו

זָקֵן, עַד אוֹר יוֹם שְׁלִישִׁי וּבִטְחוֹנִי זֶה לָרִיק רַק יִפְעַם לִבִּי: כִּי כְבָר רֹאשִׁי עָלַי לֹא יַעֲמֹד אָז… אִם יֶשְׁךָ מַגִּיד, אֵי מָצָא לוֹ הַנָּבִיא מִקְלָט – שְׂרִידֵי יָמֶיךָ מֵחֲנִיתִי זוּ פָדִיתָ, אַךְ אִם לְהַעֲרִים לִי…

אחיקר כמתפוגג

חָלִילָה לִי!… לַשָּׁוְא עָלַי תִּתְגּוֹלֵל, שַׂר, וַהֲלֹא זֶה דְבָרִי לְךָ וּלְכָל בֵּית אֲדוֹנֶיךָ: הַנָּבִיא מֵת…

כלם

הַתִּשְׁבִּי מֵת?…

אחיקר

וְעַתָּה הֲתַאֲמִינוּ בִי, כִּי מִשְׁנֵה בְשׂוֹרָה לָכֶם הֵבֵאתִי?

בן־גבר

אָכֵן עַתָּה אֵדַע, כִּי אֱמֶת הַבְטָחָתְךָ לִי וְאַתָּה נְבִיא אֱלֹהִים…

רהם

רְאוּ, אֵיךְ בִּנְצִיבוּתוֹ הִסְתַּפַּח זֶה – וּמְשַׁל קַדְמוֹנִים יֹאמַר: לֹא בָעֱלִי וְלֹא בְמַטֶּה תִּצְלַח לְחַשֶׁק כְּסִיל…

עזי

הַבְּרֹב בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת יֵאָמֵן צִיר?… הֲלֹא כי תוֹאִיל הַגֵּד: מָה אוֹת כִּי דְבָרְךָ כֵן?

אחיקר

בְּדַרְכִּי נִקְּרוּ לִי לַהֲקוֹת נְבִיאִים יוֹרְדִים יְרִיחוֹ, מְעוֹרְרִים נְהִי וְאַדְּרוֹתֵיהֶם פְּרוּמוֹת – וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שְׁאַלְתִּים עַל דְּבַר הָאֵבֶל, וַיְסַפְּרוּ לִי, כִּי לֻקַּח אֲדוֹנֵיהֶם מֵרֹאשָׁם.

עזי

עוֹד מַה תֵּדַע, סַפֵּר לָנוּ – וְהָיָה אִם הַמַּלְכָּה תַחְקְרֵנוּ, וְנֵדַע לַעֲנוֹת, אֵיךְ נָפַל דָּבָר.

אחיקר

צָדַקְתָּ, בְּנִי, כִּי לֹא כְּכָל הָאָדָם הַנָּבִיא נֶאֱסָף… בְּבוֹאוֹ אֶל הָעִיר, וְשָׁם לִקְרָאתוֹ אִשָּׁה אַחַת אַלְמָנָה צוֹעֲקָה עַל בְּנָהּ יְחִידָהּ, כִּי מֵת, וּמְמָרְרָה בִּבְכִי… הַנָּבִיא עָלָיו הִתְגָּהֵר לְהַחְיוֹתוֹ, צָעַק אֶל אֱלֹהָיו…

מפסיק

בן־גבר

הֶחָיָה?…

אחיקר שותק רגע

מִי?

בן־גבר

הַמֵּת…

אחיקר

הוּא זוֹרֵר שֶׁבַע פְּעָמִים…

מפסיק רגע

אַךְ הַנָּבִיא לֹא יָרַד עוֹד מִמֶּנּוּ.

בן־גבר אחוז־פחד

פֶּלִאי הָיָה… וְיָפֶה לָנוּ, אַחַי, כִּי בְדָמוֹ לֹא יָדֵינוּ חָטְאוּ…

עזי

מָתַי מֵת הַתִּשְׁבִּי?…

אחיקר מקשיב נרגז לפנים המערה… בהיסח הדעת

כַּחֲצִי הַחֹדֶשׁ, שָׂר…

עזי

הַזָּקֵן, לוּלֵא פִּגַּרְתָּ כֹה בַדֶּרֶךְ, וְנִפְגַּשְׁתָּ עִמּוֹ עַל גְּדוֹת הַקִּישׁוֹן אַחֲרֵי כֵן, כִּי קָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַחֲמוּץ אֲזוֹרוֹ שִׁסֵּף כָּל נְבִיאֵי שָׁקֶר…

בן־גבר בקול רועד

הָיִיתִי שָׁם וָאֶרְאֶה: אַחֲרי מוֹתוֹ הוּא קָם כְּאֶחָד חַי – הָהּ, פַּחֲדֵי אֵל! – וּבְיָדוֹ שָׁחַט אוֹתָם, רֹאשׁ וּפִרְחָח…

עזי שם כפו על כתף אחיקר

זוּלָתְךָ, נוֹכֵל שָׂב, כִּי לֹא הָיִיתָ אָז שָׁם… הֲטֶרֶם תִּרְאוּ, רֵעַי, כִּי לְהַצִּיל אֶת עֵינֵינוּ הוּא יְנַכֵּל, וּלְהַהְבִּילֵנוּ דִמָּה… נִתְפֹּשׂ אוֹתוֹ וְנָבוֹא אֶל הַמְּעָרָה.

בן־גבר מתמהמה

וְהַנָּבִיא לֹא מֵת?…

רהם

וְיֵהוּא שַׂר הַצָּבָא עוֹד – וְאַתָּה שְׁמוֹר פַּדַּחְתְּךָ הַיְּהִירָה, וְלֹא יִזְרְעֶהָ רִמָּה…

קורא אל הנערים

בֹּאוּ, נְעָרִים, והִרְסוּ אֶל הַמְּעָרָה וְתוּרוּהָ…

חילים באים… אל אחיקר

וְאַתָּה פֹה תְחַכֶּה עַד נָשׁוּבָה.

חילים תופשים את אחיקר

אלישע יוצא מן המערה ונצב על פתחה

מַה קּוֹל הָרַעַשׁ?… מַה לָּכֶם?…

עזי תופש בו

מִי אַתָּה?… וּמִי זוּלָתְךָ נֶחְבָּא פֹה?

אלישע מסיר את המסוה

אֲנִי – מוֹדַעֲכֶם…

בן־גבר

אֱלִישָׁע!…

עזי נרתע

שַׂר, בִּפְקֻדַּת הַמַּלְכָּה בָּאנוּ פֹה לִתְפֹּשׂ הַתִּשְׁבִּי.

אלישע

אַךְ הִיא הִתְעַשְּׁתָה, כִּי שָׁלְחָה אֶתְכֶם… וְעַתָּה זֹאת אִיעָצְכֶם: מַהֲרוּ לָשׁוּב, פֶּן תִּתְמַהְמְהוּ וְקָצַף הַנָּבִיא עוֹד.

עזי

אֵיךְ נָשׁוּב וְאִיזֶבֶל תְּמִיתֵנוּ?

אלישע

אַל תִּירָאוּ… גַּם אֲנִי שֻׁלַּחְתִּי הֵנָּה בִּפְקֻדָּתָה… שׁוּבוּ!… רְאוּ, כִּי צִוִּיתִיכֶם כֹּה, וְלָמָה אֲלֵיכֶם יֵצֵא הוּא לְהַפִּיל פָּנָיו בָּכֶם: הֲלֹא יְצַו וְתֹאכַל אֶתְכֶם וְאֶת חֲמִשֵּׁיכֶם אֵשׁ מִן הַשָּׁמָיִם.

בן־גבר נבהל

נַפְשֵׁנוּ תִיקַר בְּעֵינֶיךָ, שָׂר…

עזי

וּמַה לַּמַּלְכָּה נָשִׁיב?

אלישע

כֹּה תֹאמֵרוּ: לִמְעָרַת אֵלִיָּהוּ בָאנוּ, שָׁם פָּגַשְׁנוּ אֶת אֱלִישָׁע וַיְצַוֵּנוּ בִּשְׁמֵךְ לָשׁוּב, וְלֹא לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִלְּבַצֵּע זְמָמוֹ וְלִמְסֹר לְיָדֵךְ אֶת אוֹיְבֵךְ חָי.

עזי

כְּצַוְּךָ נַעֲשֶׂה, שָׂר…

אל אחיקר

רַגְלֶיךָ שָׂא, הַזָּקֵן, וְאַחֲרֵינוּ מְשֹׁךְ…

אחיקר

לְאָן?

רהם תופש בו

שׁוֹמְרוֹנָה… עַל כַּפֶּיךָ שָׁם נִשְׁקֹל לְךָ שְׂכַר חֲלוֹמוֹתֶיךָ.

אחיקר עוצר בעדו

הַחְרִישׁוּ לִי…

עיף מאד. בקולו עצב רב

בִּצְפוֹן גֵּיא יִפְתַּח־אֵל, שָׁם יִתְאַר גְּבוּלְכֶם אֶל פְּנֵי צִידוֹן רַבָּה– בְּעֵמֶק שְׁתוּל בְּרוֹשִׁים קִבְרוֹת אָבוֹת מְחַכִּים לִי… הֵם יָדְעוּ: אַחֲרֵי תוּרִי כָּל אַרְצוֹת־יָהּ, לְבַדִּי אָשׁוּב שְׁחוֹחַ אֲלֵיהֶם… אַחֲרֵי טָעֳמִי כֹּל וְעָיְפִי לַחֲמוּדוֹת חַיִּים, אֶכְפֹּן עַל צִלֵּיהֶם, לִשְׁאֹט כָּל תְּלָאַת נְתִיבוֹת עוֹלָם–עֻלְפָּה וְעַרְעָר… הַרְפּוּ לִי… תְּנוּנִי, אַחַי, לְמַלֵּא יָמַי שָׁם…

רהם בלעג

עִמָּנוּ תֵלֵךְ… כִּי אֵיךְ לִכְפּוֹת לְךָ תּוֹדָתִי אוּכַל, כִּי יַעֲמֹד חֲזוֹנְךָ לִי.

אחיקר אל אלישע

חַלְּצֵנִי הַשָּׂר…

אלישע לחילים

מִי הוּא?

אחיקר

כָּמוֹךָ גַּם אֲנִי לְפַתּוֹת אֶת הַנָּבִיא סַרְתִּי הֵנָּה.

אלישע משתאה

לְמִי?…

אחיקר

לְמִי?… בְּיַרְחֵי חֶלְדִּי עוֹד לֹא נִמְצָא לִי הַלָּז עַל מֶרְחַק נְדוּדַי, מִצּוֹר עַד הֹדּוּ וּמִשָּׁם עַד שִׁיחוֹר… לְמִי?… הֲתֵדַע, שַׂר, כָּזֶה – הֲיֵשׁ לְמִי לְפַתּוֹת?

אלישע

בַּנְתִּי לְךָ, הָאִישׁ: זָקַנְתָּ מֵהִתְיַצֵּב עוֹד כָּמוֹנִי בִּשְׁלִיחוּת מַלְכָּה, גַּם חָדַלְתָּ הַאֲמֵן בְּגֹדֶל חוֹלְשֵׁי עָם וּבְחָכְמַת כּוֹבְשִׁים… אַךְ שֵׁם הַנָּבִיא וֵאלֹהָיו הִגִּיעַ לאַרְצְךָ, וַתְּקַנֵּא לֵאלֹהַי שֵׂיבָתְךָ אָז וּלְקַדֵּש שְׁמָם יָצָאתָ אֵלָיו… הֲלֹא?…

אחיקר

שָׁגִיתָ… דַּרְכִּי לֹא מִתְּמוֹל – לֹא הֵנָּה יִפְנֶה… רַךְ, עַז גִּיל, לְלֹא דְאָגָה לֵאלֹהַי, לְלֹא שֵׁמַע נָבִיא, יָצָאתִי מִמּוֹלַדְתִּי… וּמֵאָז רָאִיתִי תָמִיד עַל פְּנֵי חוֹלוֹת עוֹלָם, מְחֻסְפְּסֵי לְבֶן־גָּרְמֵי פְלִיטֵי־פְלִיטִים, אֵיךְ עָקֵב דָּחַף עָקֵב, צֵל אֶת צֵל, וּשְׁבָטִים קָרְמוּ דָם עַל דָּם… לֹּא, בְּנִי, לִי אֵין לְמִי לִרְכּשׁ נְבִיאָךָ… לוּ הִשְׂכַּלְתָּ שְׁאֹל: מִמִּי אַדִּיחוֹ?

אלישע

אַתָּה – מַה כֹּחֲךָ, הָאִישׁ?

אחיקר

צָדַקְתָּ: נָקֵל לְךָ לְעַקֵּל דֶּרֶךְ נָזִיר נִרְדָּף אֶל חַסְדֵּי מַלְכָּה וְלִצְדּוֹת לֵב מוֹרֵד, עֲיֵף תַּהְפּוּכוֹת קְרָב, לְשַׁלְווֹת סְלִיחָה – אַךְ כֹּחִי מָה?… הֵן סְגֻלּוֹת יְקָר לַתִּשְׁבִּי לְהַעֲנִיק דּוֹר וָדוֹר – וְאֵיךְ אֲנַדֶּנּוּ מִגְּנָזָיו, וַאֲנִי כֹה רֵיק וְאֵין לִי כֹל, אַף בְּשׂוֹרַת פְּדוּת בִּצְרוֹר?… וּרְאֵה: לְסַכְסֵךְ נַפְשׁוֹ וּלְהַזְנוֹתוֹ בָאתִי, וּלְהָסִית אוֹתוֹ, שָׂר…

אלישע

מִמִּי?

אחיקר

מִגְּאוֹן נַפְתּוּלָיו וּמֵחֹסֶן מִקְלַט פְּדוּיִים, שֶׁבָּדָה לוֹ.

אלישע

קִנֵּאתָ בּוֹ.

אחיקר

לְרֶגַע. לְרֶגַע אֶחָד, שָׂר… לְשִׁכְרוֹן תְּמוֹלַי, לִבְלִימַת מְחָרַי, קַלֵּי עוּף, הוּא קִלַּע בִּזְרוֹע אוֹן חֲלוֹם שֶׁל מֶרֶד אָדָם, שֶׁל אֵמוּן־שָׁוְא בְּאַחֲרִית לֹא תָקוּם – – – וַאֲנִי יָדָעְתִּי: אִם גַּם דּוֹרוֹת אֶלֶף יְנַהֵל קוֹמְמִיּוּת לְגֵאוּת דִּגְלוֹ – בְּשׂוֹרָתוֹ רְמִיַּת־עַד… וַאֲנִי יְדַעְתִּיו כִּי לִתְבוּסוֹתָיו יִבֶז – וְתָמִיד, תָּמִיד בְּקֶלֶס פְּדוּת חֲדָשָׁה אַל יִתַּמֵּם לַתִּשְׁבִּים.

אלישע

אִם אַכְזָבוֹ נָכוֹן – לָמָּה זֶה אָתָּה?… מַה בְּלִבְּךָ נָגָע?

אחיקר

לָמָּה? לְמַעֲנִי, לְמַעַנְךָ, הַשָּׂר:

קולו מתון ובהיר

שֶׁלֹּא נְאַבֵּד מַתַּת חַיִּים קַלָּה, שֶׁגָּמְדוּ לָנוּ פֹה, וּבְבוֹא הַנָּבִיא לְזַלְזֵל בָּהּ וּלְדָרְשָׁהּ לוֹ, שֶׁלֹּא נְבַזְבֵּז אוֹתָהּ אָז בִּנְדִיבוֹת נְסִיכִים וּלְלֹא גְמוּל לְתַלְמֵי עֲתִידוֹתָיו…

קולו נעשה עמוק ושנון

לְבַעֲבוּר נְבַצֵּר מִקְלַט כּוֹבְשִׁים, לְמוּדֵי דָלֹג עַל עֱנוּת נִכְשָׁלִים: לַעֲקֹף בְּכִשְׁרוֹן־שִׁלְטוֹן עַל חַלָּשִׁים, וְלִמְצֹא חֶשְׁבּוֹן טוֹב בְּחֶסְרוֹן עוֹלָם…

עצב רך מתגנב לדבריו

לְבַעֲבוּר בְּבַחֲרוּתְךָ תּוּכַל לַחְשֹׁק וְלַעֲלֹס, וַאֲנִי לִשְׁקֹט בְּשֵׂיבָה שְׂבֵעַת חֵפֶץ, וְלָמוּת לְלֹא פַחְדַּת דִּין־גְּמוּלוֹת וּרְעוּת רוּחַ…

אלישע

הַכְּבָר אֵלָיו נִסִּיתָ?

אחיקר

חִנָּם, שָׂר…

אלישע

וְלֹא נִכְנַעְתָּ אָתָּה?

אחיקר

לֹא!

אלישע

הֲתִשְׁנֶה לַעְצֹר עִמּוֹ?

אחיקר שותק רגע… בדבריו חזון נקם

בְּצוֹר, בְּטֶרֶם אָמוּת, עַל מְבוֹא הַיָּם, הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי צִיָּיו אֶל אִיֵּי מַעֲרָב: אֱלִישָׁה, תַּרְשִׁישׁ, אֶל גּוֹיֵי מֶשֶׁךְ, אָשְׁכְּנַז, אֶל מַלָּחֵי הַצָּפוֹן, מַצְבִּיאֵיהֶם וְרוֹכְלֵיהֶם, אֶל דּוֹר וְדוֹר וּנְבִיאָיו – אֶשָּׂא דְבָרִי: לָרִיב לְשִׂבְעַת חַיִּים, לֶאֱהֹב נִצְחוֹנוֹת אָדָם עַל עֲרָבוֹת דְּשֵׁנוֹת! לַחְמֹד כָּל שַׁעַל מֶרְחָק, כָּל זַין־בַּרְזֶל, הַלּוֹטֵשׁ רְצוֹן הַחַי לִכְבּשׁ, לִרְכּשׁ; לָשִׂישׂ אֶל חֹם דַּם פְּרִיצִים, שׁוֹאֵף מֶמְשָׁל, וְכָל אֵגֶל בּוֹ לְהַלְעִיט סֹבֶא חָדָשׁ בְּעוֹד לֹא פָג הַיָּשָׁן – וְלִשְׂנוֹא, לְבוּס, לִרְעוֹץ חֲזוֹן יְרוּשָׁלָיִם.

עזי

אַךְ לְשׁוֹנוֹ סִלֵּף, שָׂר: לְצַדֵּק נַפְשׁוֹ וּלְרַמּוֹת וּלְהִתְרַצּוֹת לָנוּ יַחְפֹּץ בְּשִׂנְאַת־רְמִיָּה זוּ… הַיְדַבֵּר נְכוֹנָה, וְהוּא זֶה עַתָּה עַל הַתִּשְׁבִּי הֵגֵן לְבִלְתִּי תֵּת אוֹתָנוּ פֹה לְתָפְשׂוֹ… הֲלֹא גַם הוּא מִלְּוִיֵּי יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁשָּׁלַח עוֹד הַמֶּלֶךְ אָסָא הֵנָּה, לְהָסִיר לֵב הָעָם מִמַּלְכוּת שׁוֹמְרוֹן.

אחיקר

אֲנִי בְמוֹרֵי צִיּוֹן?… אִם חוֹמָתָהּ לַהֲרוֹס אֶפְרַיִם יֹאבֶה וּלְהַכְנִיעָהּ – הֲלֹא לְקַרְקְרָהּ עַד אַחֲרוֹן יְסוֹדָהּ, לַחְשׂוֹף מַמְאֶרֶת אָשְׁיוֹתֶיהָ אֶחְפֹּץ אֲנִי – וּלְזָרְעָהּ גָפְרִית.

עזי

שִׁקֵּר לָנוּ, כִּי מֵת הַנָּבִיא לַעֲקֹב דַּרְכֵּנוּ – אַל תַּאֲמִין לוֹ, הַשָּׂר.

אלישע אל אחיקר

הֲכֹה אָמָרְתָּ?

אחיקר

אָמַרְתִּי כֹה… הַאִם רָצִיתָ אַתָּה לִרְאוֹת בִּידֵי אֲסַפְסוּף בְּחִיר עַמֶּךָ?

אלישע

לְךָ הוּא זָר… הֲלֹא?…

אחיקר

נִשְׁבָּעְתִּי: כֵּן!… אֲבָל… אֵין זֹאת, כִּי עוֹד לֹא גָמַל דָּמִי בְּעוֹרְקָיו הַמְצֻמָּתִים כְּבָר, לֹא בִלָּה אֶת בִּסְרוֹ עוֹד – כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר יִתְעַטֵּף בִּרְתַת עַל כָּל שִׁגְיוֹנוֹת קֹדֶשׁ… זָר, לָנֶצַח זָר הוּא לִי וָצָר!… אַךְ יֵשׁ וְהוּא קָרוֹב לִי מִכֹּל, וְאָח לְדַרְכֵי נַפְתּוּלִים רַבִּים… שַׂר, הֲבַעֲבוּר כָּלַאתִי אֶת בְּנֵי עַמְּךָ אֵלֶּה פֹה מִבּוֹא בִדְמֵי הַנָּבִיא, תַּסְגִּירֵנִי בְּיָדָם עַתָּה לְהִתְעוֹלֵל בִּי?

אלישע לשרים

שְׁעוּ מִמֶּנּוּ… פְּנוּ לָכֶם מִפֹּה!…

השרים והחילים הולכים… אל אחיקר

וְאַתָּה חָפְשִׁי עַתָּה… לֵךְ…

אחיקר פונה ללכת

שָׂא תוֹדָה, הַשָּׂר…

אלישע עוצר בו… מהרהר רגע

הָאִישׁ, פֹּה חֶשְׁבּוֹן חַיַּי קֻלְקַל – אוֹ אִם הִתְקַלְּסוּ בִי?…

אחיקר בחיוך קל ומחפה על פתרון טמיר

אִם בְּנֵי הָאָדָם – זֶה דֶרֶךְ נַבְלוּת לָמוֹ… וְאִם הָאֵלִים – הֲלֹא מֵאָז שֶׁבָּרְאוּ רִאשׁוֹן אָדָם בִּדְמוּתָם, נָהֲגוּ בוֹ לַעַג־נָקָם, כְּאִלּוּ גָלְמוֹ הוּא לְצַלְמָם נִכַּל, וְלֹא הֵם בִּקְטָן חוֹתָמָם טָבְעוּ טִיטוֹ.

אלישע

מִכֶּם – מִכֻּלְּכֶם רַק אֲנִי נִבְחַרְתִּי לָשׂר אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים… מֵאַרְמוֹן אִיזֶבֶל, מֵהִלּוּלֵי נְעוּרַי, פִּתְאֹם נִדְרַשְׁתִּי פֹּה… הָאִישׁ, הַאֵין זֶה מִשְׁגֶּה?…

אחיקר

הֲלֹא אֵלָיו שֻׁלַּחְתָּ…

אלישע

רַצְתִּי אַחֲרָיו – וּבְדָמִי יְקוֹד וּבְיָדִי הָאַדֶּרֶת, שֶׁהִשְׁלִיךְ לִי וּבְעֵינוֹ צָו וּבְקוֹלוֹ כָּל עֶצֶב בּוּז… מַה לִּי וְלוֹ, הַזָּקֵן?…

אחיקר

נִפְגַּעְתָּ, שָׂר…

אלישע

מִי יַשְׁכִּיב מְלוֹא הַלֵּב הַמְפַחֵד־עֵר לַסּוֹד וְיוֹבִילֵנִי לַמַּלְכָּה שׁוּב?… מִי יַעֲצֹם עֵינַי עַתָּה, לִבְלִי רְאוֹת אֶת לַעֲגוֹ וְעִצְבוֹנוֹ?

אחיקר שותק זמן־מה ומסתכל בו

הוּא פָקַח אוֹתָן, הִדְלִיק בָּן נַחְשׁוֹלָיו – וְאִם הַחִלּוֹתָ כְּבָר לְנַשְּׂאָן אֵלָיו…

אלישע מהסו

לֹא, זָקֵן… אֶפְרֹק מֵעָלַי לְהָטָיו!… הֵן זֶה לֹא כְבָר לְמַרְגְּלוֹת הַיָּפָה בִּנְשֵׁי כְנַעַן בַּזְתִּי לְקִנְאָתוֹ.

אחיקר קרב אליו

אֵין טוֹב לְךָ עַתָּה מֵהִמָּלֵט מַהֵר מִפֹּה…

אלישע שוהה ומהרהר עוד

אַדַּרְתּוֹ אָשִׁיב לוֹ…

אחיקר

זְרֹק אוֹתָהּ – וּבוֹא עִמִּי.

אלישע

עוֹד דָּבָר לִי אֵלָיו…

אחיקר

הַתְּנַס לְסַגְּרוֹ עוֹד בִּידֵי אוֹיַבְתּוֹ?

אלישע

לֹא זֹאת… לְשָׁאֳלוֹ חָפָצְתִּי…

אחיקר

טוֹב לַעֲבֹר עָלָיו וּלְהַעֲלִים לֵב… חֲדָל!…

אלישע

לְשָׁאֳלוֹ… מִפְּנֵי שֶׁבָּאתִי כְבָר, כִּי כְבָר פִּקְפַּקְתִּי רֶגַע קָט, טֻלְטַלְתִּי מִנְּתִיב תַּעֲנוּגַי אֶל מְרוֹם דְּרָכָיו…

מפסיק שוב

אחיקר

כִּי כְבָר הָרְעַלְתָּ, שָׂר… וְלֹא אֶל חִנָּם הַנָּבִיא בָחַר בָּךְ: אֶת דָּמְךָ בָּדַק וַיִּמְצָאֶנּוּ תָמִים לוֹ.

אלישע

זֶה דָמִי מְלֵא הַגִּיל?…

אחיקר

אַל תִּתְמַהּ, שָׂר, אִם עַתָּה לֹא יִשְׂפְּקוּ חֲמוּדוֹת מְלָכִים לוֹ: כְּבָר רַעַל חָזוֹן בּו.

אלישע נרגז

אַךְ שָׁוְא לְךָ לִתְקֹעַ כַּף עָלַי – מִי לִי הַתִּשְׁבִּי?… וּמַה לִּי פֹה?… וַאֲנִי בְּטֶרֶם אָשׁוּב לְהֶמְיַת יִזְרְעֶאל, לִמְשׂוֹשׂ עֲגָבַי, חָפַצְתִּי רַק לְבַחֲנוֹ, לִרְאוֹת, הֲיֵדַע לִי לַעֲנוֹת…

אחיקר

עַל מָה?

אלישע

מֵאַיִן כָּל בִּטְחוֹן נִסְיוֹנוֹתָיו לוֹ, וּלְמִי וּלְמָתַי חֶדְוַת אָדָם, הֵיכָלֵי מִשְׁתָּיו, וְנִצְחוֹן אֳנִיּוֹתָיו יָרִים קָרְבָּן?

אחיקר יגון לבטים בסרובו

יֵשׁ כִּי אֲדַמֶּה, שָׂר: טוֹב לָנוּ הַאֲמֵן, כִּי לֹא הוֹשִׁיטָה צַנְתְּרוֹת מְגָדִים הַחֶדְוָה לוֹ מֵעוֹדוֹ, וַיִּנָּזֵר מַר לֵב לִגְבִיעַ רוֹשׁ, לוֹ רָקְחָה קִנְאָה.

אלישע

אַךְ הֻגַּד לִי: עֵירֻמָּה קָטְפָה לוֹ הָאַהֲבָה מֵרֵאשִׁית צַמְּרוֹת כְּנַעַן פְּרִי הוֹד…

אחיקר

אַךְ אַחֲרָה…

אלישע

בְּחֻמּוֹ עָמַד, בִּדְרשׁ בַּת מֶלֶךְ צוֹר, כִּי יִמְהַר אֶתְנַן בְּתוּלֶיהָ לָעַשְׁתֹּרֶת.

אחיקר נדהם־נפגע

בַּת אֶתְבַּעַל לַתִּשְׁבִּי נִבְעַלָה –

אלישע

הוּא מֵאֵן בָּהּ!… וּלְשָׁאֳלוֹ חָפַצְתִּי, מָה הַגְּמוּלָה שֶׁקִּבֵּל וּמִמּי וּמָתַי חֵלֶף אִיזֶבֶל… אִם רַק מִסְכְּנוּת מְלוֹנָיו, וּמִחְיַת עוֹרְבִים בְּמַחֲבֵא מְעָרוֹת, וּמִקְסַם מוֹפְתִים עַל כָּל נַחַל יָבַשׁ, וְאֵזוֹר עוֹר, וְצַעֲקַת דָּם בִּרְזוֹנוֹ מֵאַשׁ לֹא יוּכַל כַּלְכֵּל – אִם רַק אֵלֶּה שִׁלּוּמָיו הֵם מֵאָז – הֲלֹא לוֹ אֶשְׁרֹק בְּבוּז, וְרַק מֵרַחֲמִים לְכָל נְגוּעַ רוּחַ לְנַפְשׁוֹ אֶעֶזְבֶנּוּ: וְלֹא אוֹתוֹ, כִּי אֶת נִצְחוֹנֵנוּ עָלָיו, אֶת נִצְחוֹן צוֹר, לַמַּלְכָּה אָבִיא שַׁי…

נכנס מהר למערה

הֵן הוּא לֹא יִשְׁקֹר לִי–כָּל דְּבָרוֹ נָכוֹן.

אחיקר לבדו

גַּם לִי לֹא כִזֵּב, שָׂר… כָּמוֹךָ אֵדַע לַעֲמֹד בְּמִשְׁפָּט קָשֶׁה עִם קִנְאָתוֹ, בְּעָרְכִי נֶגְדָּה אָסָפֵי תַעֲנוּגִים, שֶׁמַּגַּל הוֹן וְשִׁלְטוֹן יֶאֱגֹר לָנוּ… וּרְאֵה: לִמְּדוּנִי יוֹתֵר טוֹב ממְּךָ נִסְיוֹנוֹת חַיַּי, אֵיךְ לִשְׁקֹל עַל כַּפָּיו כָּל מַשָּׂא עֶרְכֵי אָדָם – וְלֹא שָׁכַחְתִּי לַעֲמֹס עַל יַד מְטַחֲוָה לֶעָתִיד חֲזוֹן גְּשָׁרֶיהָ אֶת הַיּוֹתֵר כָּבֵד וְרַב מֵהֵיכְלֵי שֵׁן וְצִיֵּי תַרְשִׁישׁ: הֲלֹא הִיא פְרוּדַת אשֶׁר, שֶׁיַצְפִּינָהּ בְּמָגְרְפוֹת גּוֹרָלוֹ אָדָם מִסְכֵּן, וְלָהּ, רַק לָהּ, יְנַשֵּׂא נַפְשׁוֹ… אֵיךְ לְחָמְסָהּ מֵעִמּוֹ לְמִזְבַּח אֵל, הַמְעַתֵּד בָּעִדָּנִים מִשְׁפַּט צְדָקוֹת, נְשָׂאוֹ לֵב הַנָּבִיא?… אֵיךְ לֹא יַרְגִּישׁ, כִּי רֵיחֵי דַל הוּא יַחְבֹּל וְזוּלָתָם אֵין לוֹ מְאוּמָה, וּבַמִּלְוֶה יִתֵּן לַדַּל תְּמוּרָתָם אֵין לִקְנוֹת גַּם פַּת חֲרֵבָה?… הָהּ, גַּם אָז לֹא שָׁפְלוּ יָדָיו, לֹא נִרְתְּעָה הָאֵשׁ בְּטֹהַר עֵינוֹ. מִצַּעֲקַת הָאֶבְיוֹן לֵאלֹהָיו, כִּי הִשְׁלוּ אוֹתוֹ, עָשְׁקוּ אֶת מִשְׁפָּטוֹ לְהָגֵן עַל גַּרְעִינוֹ וּמִזְרָעוֹ בְּזֵעַת־דַּם וּבְעשֶׁק וּבִמְזִמָּה: כִּי אֵין לוֹ עִנְיָן בְּמֶמְשֶׁלֶת צְדָקָה, וּבְאַחְרִית עִתִּים, כִּי סְפוּרִים יָמָיו בְּחֶשְׁבּוֹן אֵל לִדְאָגָה וְלִרְוָחָה, וְלִבּוֹ חַם וְאָשְׁרוֹ דַל ועָצְבּוֹ כֹּה רָב…

פונה ללכת

אֵין זֹאת: קַו אַחֵר יֵשׁ לַנָּבִיא לִנְטוֹת עַד מֶרְחַק זְמַנִּים וְגוֹרָלִים, וְהוּא לֹא יְעַקֵּם זֶרֶת אַחַת צִדָּה, וּלְרִפְיוֹן הַנִּרְגָּנִים לֹא יִתְבּוֹנָן…

חיוך־פקפוק מסתדק בין שפתיו

הֲכִי לֹא הֵתֵל אֱלֹהָיו בַּנָּבִיא, וּבְיָדוֹ טַנְאֵי נְפִילִים שָׂם לָמֹד בְּצִיר גַּמָּדִים?…

בן־גבר שב נחפז

בן־גבר

בּוֹא עִמִּי!… יְרֵא הָאֵלִים עַבְדְּךָ – לֹא לִבִּי נָפַל מִלַּעַג רֵעַי לְךָ, וּבַעֲמֹד דְּבָרְךָ לִי מִשְּׂכָרְךָ לֹא תִמָּנַע.

אחיקר מתמהמה

בְּנִי, לִי נִחֲשָׁה בַּעֲלַת אוֹב, כִּי אָמוּת מִנְּשִׁיכַת פֶּתֶן… זֶה לִי שְׁמוֹנִים שָׁנָה אֲחַכֶּה לוֹ, תְּמִים לֵב לְמִשְׁפַּט אוּרִים. וְאֵיךְ אֲנָאֵץ גְּזֵרַת פְּלִילֵי מָרוֹם, לַעֲבֹר עַל דִּינָם – וּבִידֵי רֵעֶיךָ הַמְמָאֲסִים כָּל אֹמֶר אֵל אֶתְמַכֵּר, וְהֵם בְּחַרְבָּם יַאַסְפוּ אֶת נַפְשִׁי.

בן־גבר כתקוף קדחת אוחז בו, מתוך חנינה ואיום כאחד

הֲיָבוֹא דְבָרְךָ – הַגֵּד!…

אחיקר נפחד משתמט מדו ונרתע לאט, לאט…

אָמְנָם יֵשׁ, הַשָּׂר, אֲשֶׁר יִתְעוֹלְלוּ הָאֵלִים בְּנָבִיא רַךְ… אֲבָל אֲנִי חָקַרְתִּי כָּל נִיב מַדּוּחִים וַחֲזוֹן תַּהֲפוּכוֹת, בָּהֶם יְנַסּוּ תָמִיד חֲנִיכֵיהֶם – עִמִּי יְדִידוֹת יִבְחֲרוּ, כִּי לֹא תִּפְאַרְתָּם תִּהְיֶה בְהִתְחַכְּמָם לִי.

בן־גבר

אִם כֹּה נִכְבַּדְתָּ אֶצְלָם – גַּם אֲנִי לֹא אֶחְשׂךְ חַרְבִּי מֵחֲסוֹת עָלֶיךָ מִפְּנֵי מְרֵעָי… שׁוּב עִמִּי, עַד מַלְכִּי אֲבִיאֲךָ, וִיהִי דְבָרְךָ שָׁלוֹם לְבֵית הַמֶּלֶךְ וּבִגְלָלְךָ יוּטַב גַּם לִי.

אחיקר

בְּטַח בִּי, בְּנִי: לֹא אֶחְשׂף זְרוֹעַ לְהַעֲמִיק שָׂפָה וְלַחֲזוֹת לוֹ קָשָׁה כִּיחֵפֵי קַנָּאֵיכֶם.

בן־גבר

שָׁם עַל יֶתֶר יְשֻׁלַּם כָּל הַחוֹזֶה גְדוֹלוֹת לָנוּ…

הולכים. מרחוק נשמע קול שעטת סוסים… אחרי כן דממה. בעוד רגעים קָרֵב, מתגרר בכבדות ונסמך על יהוא ועובדיהו, המלך הנפצע. מושיבים אותו על הסלע

עובדיה

הַמֶּלֶךְ, נוּחָה פֹה וְאֶקְרָא לוֹ…

המלך

פְּצַר בּוֹ… אֱמֹר: נִכְנַעְתִּי… כִּי מְמַהֲרָה לְדֶרֶךְ סְתָרִים נַפְשִׁי, וּבִדְבָרוֹ יְלַוֶּה אוֹתָהּ…

אליהו יוצא מן המערה. אחריו אלישע

הִנְנִי, הַמֶּלֶךְ.

המלך מרים אט אט את ראשו

הַנָּבִיא, מַר לִי מְאֹד וְיוֹמִי בָא, וּדְבָרְךָ קָם: בְּכֶרֶם נָבוֹת שׁוֹטְפִים מִדָּמַי הַמֶּרְכָּבָה…

עיניו נסגרות והוא מתעלף. יהוא ועובדיה סומכים בו. אלישע משקהו מים

עוֹדְךָ נִצָּב עָלַי, שׁוֹמֵעַ אוֹתִי?…

מאמץ שרידי כחותיו, מתאושש ויושב

אֵלִיָּהוּ, קַח כָּבוֹד לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל… הַעְתֵּר בְּעַד מַלְכְּךָ שֶׁנִּתְעָה…

הנביא סומך ידו עליו

מַה נָּדָמְתָּ: הַאִם מִנְּשׂא עֲוֹנִי כָבַד?… כֵּן יָדַעְתִּי: הוּא לֹא יִסְלַח לִי – אֵל קַנָּא…

אליהו

אֵל חַנּוּן סָלַח לָךְ.

המלך

לִדְבָרְךָ אַאֲמִין: הֵן לֹא יָרֵאתָ אוֹתִי בְאַרְמוֹנִי, בְּרַעֲמִי עָלֶיךָ, אַף כִּי עַתָּה, בְּבוֹאִי אֶל מִדְבָּרְךָ לְרַחְמֵנִי, בַּחֲזוֹן חֲלָקוֹת לֹא תְשַׁכֵּךְ נַפְשִׁי… עוֹד זֹאת, הַנָּבִיא…

אליהו

דַּבֵּר…

המלך

טֶרֶם מוֹתִי, הַאִם גַּם אַתָּה תִּסְלַח לִי?… כָּל יָמַי רְדַפְתִּיךָ…

אליהו

לֹא שָׁפַכְתָּ דָּמִי.

המלך

תָּמִיד נִחַמְתִּי, בּוֹשְׁתִּי כֹה מֵרִפְיוֹן יָדִי, וָאֶשְׂנָא מִשְׁנֶה אוֹתְךָ, כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנִּי.

אליהו

לוּלֵא אֱלֹהִים דְּפָקַנִי לְהַדְרִיךְ אֶת מְנוּחָתְךָ, לוּלֵא רָגְזִי לְגוֹרַל עַמִּי לִבָּה רַעֲמֵי גְאוּלָה בְּדָמִי – הֵן סְלִיחָתְךָ פֹּה בִקַּשְׁתִּי: כִּי לֹא נָתַתִּי דָמִי לְךָ, הִשְׁבַּתִּי כָּל חַגְּךָ וְנִצְחוֹנְךָ, וּבַאֲשֶׁר גְּדִישְׁךָ עָלָה לַפִּיד קִנְאָה שַׂמְתִּי, וּבְקִלְלַת אֵל מֵרַרְתִּי אַהֲבָתְךָ לְחֶמְדַּת רָעָיוֹת… אֵיךְ יָכֹלְתָּ לֹא לִשְׂנֹא אֶת צָרְךָ וֵאלֹהִים לֹא פָקַח עֵינֶיךָ…

המלך

כִּי רָאִיתִי אוֹתְךָ עוֹכֵר אֶת עַמִּי שֶׁאָהָבְתִּי… הֵן גַּם אוֹתִי חָזוֹן גְאוֹנָיו פָּעַם, רְחוֹק הַגְּבוּלִים, מִפְּלֶשֶׁת עַד הַפְּרָת – וְתָמִיד שַׂמְתָּ מִכְשׁוֹלִים עַל פְּנֵי דַרְכִּי וְאִיַּמְתָּ בְּזַעַם אֵל…

אליהו

וְלֹא כָבַשְׁתִּי כַעְסִי… סְלַח לִי: מֵעֵבֶר גְּבוּלוֹתֶיךָ, מַלְכִּי, נָחַנִּי אֵל…

המלך

כִּי כֹה רָאִיתִי אוֹתְךָ לְבַדְּךָ, חָפְשִׁי־בוֹדֵד לֵאלֹהֶיךָ – וַאֲנִי עַל שִׁכְמִי כָּל גְּאוֹן יִשְׂרָאֵל סָבַלְתִּי… וְרָהַבְתִּי בְךָ, כִּי לִי כְּבוֹדוֹ הָפְקַד

אליהו

לִי – מְרוֹם יִשְׂרָאֵל…

המלך

מִשָּׁם חֲזוֹנְךָ לֹא מָנַעְתָּ, נָבִיא, בְּשֵׁם הָאֱלֹהִים לְאַפְסֵי תֵבֵל: כִּי לוֹ – רַק לוֹ – קִנֵּאתָ, וְלִדְבָרוֹ בַּאֲשֶׁר יִשָּׁמַע שָׁם… וְאֵי תִמְצָא אֶרֶץ, מִגֹּמֶר עַד שְׁבָא, וְאַף דֶּרֶךְ אֶחָד מִמֶּנָּה הָרָה אֱלֹהִים לֹא יִפֶן?… כִּי כֹה עִם טְלָאֵי יַעֲקֹב נְמֵרִים תִּקְבֹּץ, וְעַל רֹאשׁ בְּשׂוֹרָתְךָ כֻּלָּם, כֻּלָּם, תַּעֲלֵם – מְלוֹא הַגּוֹיִם!… דִּמִּיתִיךָ אוֹיְבִי: כִּי לֹא כָמוֹנִי רַק לְעַם יִשְׂרָאֵל, לְחָסְנוֹ וּלְנִצְחוֹנוֹ – לֹא לָהֶם קִנֵּאתָ אָתָּה.

אליהו

לֹא כָמוֹךָ, מַלְכִּי!… כִּי קָדוֹשׁ עַמִּי לִי: יִשְׂרָאֵל רֵאשִׁית פְּרִי בְגֹרֶן־יָהּ וְאַחֲרוֹן דִּגְלוֹ לְיוֹם יְאֻסְּפוּ פְּדוּיֵי עַמִּים… חָרוּת בְּחֶרֶט אֵשׁ נִצְחוֹנוֹ בַּחֲזוֹנִי הָרָחוֹק עוֹד…

המלך

רָאִיתִי כִי אָרָם הַגּוֹלָן יִשֵּׁב, מָחָה עַל גְּבוּל יַבּוֹק, וּלְהָרֵי נֵס יְנוֹפֵף: עַל מוֹרֶשֶׁת בִּן־נוּן וּבֵית־הַלַּחְמִי, אֶרֶץ אָבוֹת, בְּדָם גַּנֹּתִי, נָבִיא.

אליהו

לֹא רָאִיתָ: מֵאַרְצָהּ, מִכַּרְמִלָּהּ זָנְתָה לְבִיאַת יִשְׂרָאֵל אֶל כָּל סוּגַר יְפֵה גִלּוּלִים – אֶל סִבְכֵי עַרְלֵי עַמִּים יֵחַם קִרְבָּהּ… לִנְבִיאָיו בָּז יִשְׂרָאֵל, שָׁכַח צָו וּבְרִית מָסֹרֶת, הֵפֵר כְּלוּלוֹת נְעוּרָיו, וְדֶגֶל אֱלֹהֵי הַנֵּצַח הוּחָל… מֵהָרֵי עַמּוֹ לֹא יִשָּׁמַע קוֹלוֹ אֶל עַרְבוֹת גּוֹיֵי אֶרֶץ עוֹד…

המלך

הַנָּבִיא, לִשְׁבָא, לְאַשּׁוּר רֵד – אֵי יִדְאַג מֶלֶךְ וְאֵל וְנָבִיא שָׁם לְמִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ כֻּלָּהּ, הַרְחֵק מֵהֲנָפַת כִּידוֹנוֹ וּמֵחֵשֶׁק שְׁלָלוֹ?… כִּי מִמֶּנּוּ תִדְרְשׁוּ, נְבִיאֵי יַעֲקֹב, לִהְיוֹת הֵד הַרְרֵי־יָהּ לִקְצוֹת הָאִיּים… וּמִי יְבַצֵּר גִּבְעֹותֵינוּ, יִשְׁמֹר מִכַּעַס גּוֹלָה עַם יִשְׂרָאֵל?…

אליהו

מַלְכִּי, הַנָּקֵל הוּא לִקְשֹׁר כָּל חוֹמוֹת מִבְצָר. לִזְקֹף עִם צוֹר תְּרָנִים וְלֶאֱסֹף כְּנִינְוֶה חַיִל רָב… מֵרָחוֹק אָשׁוּר: כָּל מִסְפַּר אֳנִיּוֹתָם, כָּל צִבְאוֹתָם לֹא יסְפְּקוּ לְמַלְּטָם, לֹא יוֹעִילוּם בְּיוֹם עַרָפֶל עַל פְּנֵי דַרְכֵי תְבוּסָה… לֹא זֶה דַרְכֵּנוּ, לֹא בְצִי וּבְמִבְצָר לְדוֹרוֹת אָדָם נִשְׁמֹר דְּבַר הַגְּאֻלָּה.

המלך

חֲזוֹנְךָ רַב, הַתִּשְׁבִּי… לֹא הֶעְפַּלְתִּי אֵלָיו כָּל יָמָי… הֶאֱמַנְתִּי כִי לְיָמִים רַבִּים תֶּחְזֶה, כִּי עַד אָז יְגָרְמוּ יַעֲקֹב…

דממת רגעים

עוֹד מְעַט אֵאָסֵף… עֲנֵה בִי, נְבִיא יִשְׂרָאֵל, הֲיָכֹלְתִּי לְהָפֵר בְּרִית עִם צוֹר וּלְהַאֲמִין, כִּי יִירָא בֶן־הֲדַד מִלַּהֲקוֹת נְבִיאִים?… וְאִם לֹא מֵאַהֲבָה חָטָאתִי – אִם יֵשׁ חֵטְא בְּבַכֵּר מֶלֶךְ עַמּוֹ, אַרְצוֹ, וּמָגֵן וַחֲנִית עַל דִּבְרֵי חָזוֹן סְתוּמִים לוֹ וּרְחוֹקִים?…

אליהו

שִׁגְנָתְךָ וַעֲמָלְךָ יִצָף אֱלֹהִים הַיּוֹם וְיִסְלַח לָךְ.

המלך

אָמַרְתִּי: יָבוֹא יוֹם וְאֶל גְּבוּל מוֹלֶדֶת, רְחַב נִצְחוֹנוֹת, יִשְׁפֹּט בֵּינֵינוּ עַם יִשְׂרָאֵל…

אליהו

אֶרְאֶה יוֹם: בַּחֲזוֹן נְבִיאֶיהָ אַחֲרוֹן נִצְחוֹנוֹת עַל גּוֹיֵי יָהּ יְרוּשָׁלַיִם תִּנְחָל…

המלך נרגז כמעט

יָדַעְתִּי: מֻנָּה לִי לִשְׁמֹעַ עוֹד בְּטֶרֶם אָמוּת שְׁמָהּ… יְרוּשָׁלַיִם!… הַשֵׁם הַמְזֹהָם כֹּה בְּפִי אֶפְרַיִם, מיִּקְבֵי יִזְרְעֶאל עַד הֵיכַל שִׁילֹה: וּמְבַעֵת כָּכָה אֶת כָּל מָג וְכֹמֶר בְּצוֹר וּמוֹף וּבָבֶל… זֹאת הָעִיר הַקְּדוֹשָׁה כֹה מֵאָז לְשִׁבְעַת עַמֵּי כְנַעַן, הַזּוֹלֶלֶת מִתַּזְנוּתָם עַד הֵנָּה עוֹד…

אליהו קסום חזות רחוקה, רחוקה…

וּבְדָם וּדְוָי וְחָזוֹן תְּחַטֵּא מְכוֹרַת חִתִּים וֶאֱמוֹרִים.

המלך

הַצּוֹעָה תַּחַת אֵלוֹת עַל כָּל רָמָה, לַעְגֹּב בְּרִקְמוֹת בּוּץ, חֲשׂוּפַת שׁוֹק וְחַנְפַת חֵן, אֶל כָּל פָּרָשֵׁי חֶמֶד עַל רֹאשׁ מְסִלּוֹת כַּשְׂדִּים וּמִצְרָיִם…

אליהו באהבת אמונים עזה וברחמי עולם

וּבְסֵתֶר גַּנָּהּ צַחָה־צְרוּפָה תִנְעַל אֲפִיל כְּלוּלוֹת, בֹּשֶׂם דּוֹדִים טָמִיר וּתְקַו לְמַלְכָּהּ־מְשִׁיחָהּ…

המלך

הִיא – הַגָּדָה כִּקְנֵה־הַסּוּף מִפְּנֵי כָל חִתִּית כּוֹבֵשׁ…

אליהו בגאון התלהבות רבה

וּקְדוֹשָׁה, עַזָּה, מוֹרְדָה, עַל פְּנֵי תֵבֵל תְּפַלֵּשׁ דְּבַר הָאַחֲרִית…

המלך

הֲלֹא כְּאָחוֹת קְטַנָּה, בּוֹשָׁה, פַּחֲזַת דָּם וָחֵטְא, הִתְיַפְּתָה שׁוֹמְרוֹן, קִנְּאָה בָהּ, בַּזּוֹנָה הַשַּׁלִּיטָה וּבַנְּבִיאָה… וְהִיא נִשְׁקְפָה, אֲפוּפַת גַּבְנֻנֶּיהָ, בְּבוּז עַל קוֹשְׁרֵי תִרְצָה וְגִבּוֹרֵי אֶפְרָיִם: צְחוֹרַת־אוֹר, עֲנֻגָּה, רַכָּה, וּמִקְשַׁת סַלְעֵי־יָהּ…

אליהו בעצב חרישי, כלנפשו הוא; רק עיניו רוחפות רגע על פני אלישע

כִּדְבַר הַגְּאֻלָּה בְּפִי נְבִיאֶיהָ שָׂמָה, כְּמַר נְקַם הַקִּנְאָה נָסְכָה בָם וְעֶרְגַּת סְלִיחָה…

המלך

… וּרְאֵה: בְּבוֹאִי הֵנָּה אֶל נְבִיאָהּ, כְּבוֹד אֶפְרַיִם שִׁלֵּם לַגַּאֲיוֹנָה בְּאַחְאָב כֹּפֶר מֶרֶד בֶּן־נְבָט…

אליהו

קְשֵׁה מְרִי מִמֶּנָּה עוֹד יִתְחַמֵּק עַמְּךָ אֶל כֵּרֵת עַמִּים, רַבַּת הָמוֹן, לַחֲרֹךְ גַּם צֵידוֹ הוּא עִמָּם וּלְתַנּוֹת שִׁירָיו… וַעֲיֵף מַלְאָכוּת – עֹל יְרוּשָׁלַיִם יְנַסֵּה עוֹד לִפְרֹק…

המלך

כִּי כָבֵד הוּא מִנְּשׂא: הַאִם מִכָּל הָאָדָם אָנוּ רִבִּינוּ וְגֻבַּרְנוּ כֹה, כִּי שַׂמְתֶּם עָלֵינוּ סִבְלָהּ?… אִם אֵין תִּירוֹשׁ, נָבִיא, בְּכַרְמֵי שׁוֹמְרוֹן וּבִיהוּדָה יִצְהָר וּדְבָשׁ, אֵין עַשְׁתְּרוֹת עֲדָרִים רוֹעִים בַּבָּשָׁן וּבְחֶרְמוֹנִים?… אִם בָּאָבִיב שְׁקֵדֵנוּ לֹא יְלַבְלֵב וּבַקָּצִיר, כִּי שָׁלוֹם אֹהָלֵינוּ, עַל גְּדִישֵׁנוּ לֹא נִשְׁקֹד, אוֹ לַקְּרָב לֹא יִסְכְּנוּ גַּם צֶאֱצָאֵינוּ?… כִּי עָלֵינוּ בָאתֶם בְּתוֹאֲנוֹת בְּרִית־אֵל לְהוֹנוֹתֵינוּ מִנַּחְלַת עַם וְעַם, הַשּׁוֹקֵט בֶּטַח עַל אַדְמַת אָבוֹת, אוֹ יִלָּחֵם קָשֶׁה, בְּשִׁית הַצָּר עַל שַׁעֲרי הַמּוֹלֶדֶת – לְלֹא צְרוֹר תְּעוּדוֹת וְנִשְׂגָּבוֹת.

ליהו

כָּל עַם לְטַרְפּוֹ וּלְבָמוֹתָיו יִמְשֹׁךְ, וּמְסַלְּדָה רִנְנַת דָּמָם, כִּבְדַת סִיגִים, מִכּוּר נִסְיוֹנוֹת… עַמְּךָ צֹרַף רִאשׁוֹן וּלְפִתְרוֹן עִתִּים תָּר, וּבְסַעֲרַת גּוֹיִם, בִּסְחִי מִצְהָלוֹת, עַל יְדֵי נְבִיאָיו. בְּרֹאשׁ הַר־אֵל אֶת גֵּאוּת תָּרְנוֹ פִסֵּג: אֶל גִּיל כֶּעַמִּים, אֶל חֲלוֹם הָעשֶׁק לֹא יָשׁוּב עוֹד, כִּי לֹא יְשַׁקֵּר עָם, שֶׁלִּמֵּד כְּפִירָיו שַׁאֲגַת פְּדוּת וָצֶדֶק.

המלך קולו הולך ורפה

וְאֵי הַגְּמוּל?… הַאִם עַל שָׁוְא לוֹ הִפְלָה אֶת עַמִּי אֱלֹהִים, וּבְסִבְלוֹ סִגֵּל יִשְׂרָאֵל לוֹ לְגוֹי?… כְּבָר עֵינִי כֵהָה… חֲזֵה לִי חָזוֹן אַחֲרוֹן, נָבִיא.

אליהו

שָׁלְמוּ יָמֶיךָ, מַלְכִּי, וַחֲזוֹן אֲדָמוֹת לֹא יִשְׁוֶה לָךְ.

המלך

לֹא לִי… אֶת גּוֹרַל עַמִּי חֲזֵה לִי עַתָּה… שׁוּב נָדָמְתָּ… גַּלֵּה, מַה צָּפוּן לוֹ?

אליהו כורע אצלו

הֲתוּכַל שְׂאֵת וְרַב הֶחָרוֹן כֹּה וּלְיָמִים רַבִּים הוּא…

המלך מתאמץ להרים את ראשו

הֲלֹא נִצַּחְנוּ אֱדוֹם, מוֹאָב, הֻכָּה אֲרָם… וְצוֹר וִיהוּדָה וְאֶפְרַיִם כָּרַתְנוּ יַחַד נֶגֶד אַשּׁוּר בְּרִית – הֲכִי כֻלָּנוּ יַכְחִיד שַׁלְמַנְאֶסֶר?…

אליהו

מִי הוּא?… רַק שׁוֹט שֶׁהוּנַף רֶגַע קָטָן, זִיק זַעֲמֵי אֵל… מִמֶּנּוּ הָלְאָה, הָלְאָה, מִפְּרָת עַד סַלְעֵי תַרְשִׁישׁ וּמִשָּׁם צָפוֹנָה עוֹד, עַל פִּרְזוֹת גּוֹג וּמָגוֹג, קוֹל מַחֲנוֹת עַמְּךָ אֶשְׁמַע יוֹבְלֵי יוֹבְלִים…

המלך בחיוך דהה

בִּתְרוּעַת קְרָב…

אליהו

מִתָּפְתֵי דְוַי וְחֶרְפָּה…

המלך

הָהּ, נְבִיא הַזָּעַף!…

אליהו

בְּאַשְׁפַּתּוֹת גּוֹיִם יְעוֹלֵל הוֹד יִשְׂרָאֵל, אֶל כָּל שֶׁפֶךְ עֲרֵלִים דַּם דּוֹרוֹתָיו יֻגָּר…

המלך

חוֹזֶה!… הִנָּבֵא נָקָם לִי!…

אליהו כובש פניו בידיו

הָהּ, אֵל קְנָאוֹת!… מִצּוּקַת טֶבַח, מֵעֲשַׁן הַמּוֹקְדִים שֶׁבְּתַחֲרוּת רִשְׁעוּתָם נוֹגְשָׂיו עָרְכוּ, קוֹל עַמְּךָ יַעֲלֶה…

המלך חנוק צעקתו

תֵּן מִשְׁפָּט, נָבִיא!… הֲבַעֲבוּר חֲזוֹן נְבִיאָיו דָּגַר, וְעַל מַחְתַּת אִשָּׁם אוֹנֵי נְעוּרָיו קִטֵּר, לֹא תְהִי חֲנִינָה לוֹ?… הָהּ, כִּי רִמִּיתֶם, נְבִיאֵי אֵל, אֶת צֹאן מַרְעִיתְכֶם…

אליהו פורש ידיו השמימה

אֵל הָרַחֲמִים, הֲפֹךְ כּוֹס הַתַּרְעֵלָה!… פֶּן יסֹּג עַמְּךָ, פֶּן חֲזוֹנוֹ יִכְבֶּה בְּאַשְׁדּוֹת דָּם וְאֵימָה… מֵעַרְפִלֵּי גָלוּתָם יִשַּׁח אַחֲרוֹן תַּחְנוּנָם לְךָ, לְמַלְכוּת שַׁדַּי עַל אֲדָמוֹת, בְּשַׁוְעַת פְּדוּת לָהֶם וְלִמְעַנֵּיהֶם…

המלך

הֲזֶה הַגְּמוּל?… אֵי מִשְׁפַּט אֵל וְצִדְקוֹ?… אֵי נִקְמַת אֵל?…

אליהו פניו שקטי נחומים… אלישע נצב עליו וכלו אומר חרדת קדש

בְּהִדֹּם כִּנּוֹר צוֹר, וְקָרְסוּ שַׁעֲרֵי בִירוֹת פְּרָת, וְיִנְהוּ הֲמוֹנֵי צָפוֹן אוֹבְדֵי דֶרֶךְ, סְבוּאִים וּדְלוּחֵי דָם…

עיניו קרנו וידו פרושה למרחקים

הַמֶּלֶךְ, שׁוּר, מַה נָּאווּ עַל דַּרְכֵי צִיּוֹן פַּעֲמֵי הַמּוֹשִׁיעַ…

המלך

כְּלָבִיא יָקוּם, גִּבּוֹר וּמִתְנַקֵּם בְּעֶדְרֵי עַמִּים.

אליהו

גּוֹאֵל וּמָשִׁיחַ!…

המלך

וְדֶגֶל נָקָם לוֹ… הֶאָח! תְּבֹרַךְ כָּל יַד שֶׁלֹּא תְאַחֵר גְּמוּל לֶאוֹיֵב, כָּל חֵךְ שֶׁיְּחַצְצֵר לְדַּם שִׁלּוּמִים, כָּל נָביא יָקוּם אָז וִיצַו לְרַוּוֹת מִדְּמֵי הַצַּר כָּל הַר וְגַיְא בְּאַרְצִי…

אליהו

אָז גַם גְּאֻלָּה מִמּוֹלֶדֶת כְּנַעַן לְכָל הַגּוֹיִים הַמָּשִׁיחַ יָנִיף: וִיקַדֵּשׁ דַּם יִשְׂרָאֵל עַל כָּל דֹּבֶר, וְעַל כָּל חֻרְבָּן אָהֳלֵי שָׁלוֹם יִתְקָע…

המלך ידו צונחת אל יד הנביא ופניו מתעותים מאכזבה וסרוב רב

מַה תֶּחֱזֶה רִיק, וְעוֹד עַל יָדְךָ דַּם הַקִּנְאָה?

אליהו

אָז הַמְבַשֵּׂר יִקְרָא שָׁלוֹם לַאֲרָם וְיִזְרְעֶאל, לְצוֹר וְצִיוֹן, וְעַד אַפְסֵי אִיֵי תֵבֵל – אָז יָבֹאוּ אֲגֻדָּה אַחַת וּשְׁכֶם אֶחָד עַמִּים אֶל הַר בֵּית אֲדֹנָי…

המלך מתעודד, כעוצר מאמצי חייו האחרונים…

לֹא, נָבִיא, לֹא!… תַּנְחוּמִים שְׁפֹת לִי… נָקָם עוֹרֵר!… שַׁמּוֹת וַעֲשַׁן תַּבְעֵרוֹת אַבֵּךְ בַּחֲזוֹנְךָ… הָהּ, אַל יְכֻפַּר לָמוֹ דַם יִשְׂרָאֵל. אַל בְּשׂוֹרַת סְלִיחָה תָבִיא!… מִי כַתִּשְׁבִּי, לְשַׁאְשַׁא יֵדַע גּוֹי בְגוֹי, לְשָׂרֵג עֹל אֱלֹהֵי נְקָמוֹת עַל צַוָּארָם. וּלְקַנֵּא מַכְאוֹב עַמּי?… מַה לַּתּשְׁבִּי וּלְשָׁלוֹם?… אֵיךְ יְכַזֵּב בַּחֲזוֹנוֹ, אֵיךְ יַהֲפֹךְ דְּבָרוֹ?… הֵן כָּל יָמַי הֵסִיר לֵב בָּנִים מֵאֲבוֹתָם, וַעֲבָדִים בְּמַלְכָּם הקְנִיא… שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ, תִּשְׁבִּי, וְחֵרֶם הַכֵּה עוֹשְׁקֵי עַמִּי…

צונח שוב

תְּנוּ לִי מָיִם…

אלישע משקהו

עוֹד…

שותה

אֲנִי שׁוֹמֵעַ… דַּבֵּר, הַנָּבִיא… הִנֵּה יָמִים בָּאִים… הָהּ, חֲזֵה גְבוֹהָה לִי: אָז בֶּן־הֲדַד וּמֶלֶךְ מֵישָׁע, נְסִיכֵי נַהֲרַיִם וְסַרְנֵי פְלֶשֶׁת יִכְרְעוּ בְשׁוֹמְרוֹן בְּהֵיכַל שֵן…

אליהו

יִשְׂרָאֵל וּמִצְרַים, עֲרָב וּבְנֵי יְוָנִים, כּוּשׁ וֶגֹמֶר, יְיַסְּדוּ סֻכַּת דָּוִד בַּסַּפִּירִים וּבְדִגְלֵי אַרְגְּמַן הַיְקָר… וּבְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם, נְוֵה מְלָכַי, טַבּוּר וְאִם לְדַרְכֵי שְׁבִי וּלְשִׁיבַת פְּדוּת, לְכָל הַגּוֹיִם רִאשׁוֹן, עַמְּךָ ישֵׁב לְמִשְׁפַּט אַחִים אָז…

הוא נזקף לאט־לאט קוממיות… אלישע כורע לרגלי הנביא…

המלך ראשו מופשל אין אונים על ידי הנביא… חושיו הולכים ושוקעים

בִּי־רוּ־שָׁ־לָ־ים…

זֶה כְבָר… וַאֲנִי בְתִרְצָה יוֹרֵשׁ עֶצֶר לְכִסֵּא מְלָכִים־קוֹשְׁרִים, שֶׁהִתְפָּרְצוּ מִבֵּית בֶּן־יִשָּׁי וּמִקִּרְיַת שָׁלֵם – וְרֹאשׁ חֲלוֹמִי הָיָה: יָבוֹא יוֹם וְאֶל גִּיחוֹן אֵרֵד אָז לִקְרָאתְךָ, נָבִיא, עַל פִּרְדָּה לְבָנָה…

צוחק חרש… דממת רגעים… פתאם בקול מהורהר

עַל פְּנֵי חָרְבוֹת שׁוֹמְרוֹן אִיזֶבֶל יוֹשְׁבָה וְעֵינֶיהָ קְרוּעוֹת־ הַפּוּךְ לַכַּרְמֶל צוֹפוֹת… אֵלִיָּהוּ!… הִיא קוֹרְאָה לְךָ וְשַׁד תְּגַל וְשִׁיר עֲגָבִים תִּפְרֹט… שִׁירַת צוֹר… הָהּ, מִי אֵלַי?… אֱלִישָׁע, דְּקֹר!…

ידו הרועדת מראה על אליהו

אלישע

הֵרָגַע, מַלְכִּי.

המלך כלו רועד. מתאמץ לזקף את ראשו

הַנָּבִיא, אֵין חוּט שֵׂיבָה בְתַלְתַּלַּי, עוֹד רַךְ אֲנִי… עוֹד לֹא נִמְשַׁחְתִּי מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלָים… בֵּין כָּל עוֹלֵי רֶגֶל אֶתְחַפֵּשׂ – מֶלֶךְ רַךְ – וְאֶל הָעִיר הַמְחַכָּה לִי עַל גַּגּוֹת פָּז אֶתְגַּנֵּב…

מפויס ושקט וקולו צח

הֲיֵשׁ בְּקַרְנְךָ מֵרֵאשִׁית שְׁמָנִים, אֲבִי הַנְּבִיאִים רְקָחוֹ מִשְׁחַת קֹדֶשׁ לדוֹרוֹת מְלָכִים בְּיִשְׂרָאֵל?…

מוריד אט אט את ראשו על כפי הנביא

נְסֹךְ!… יְחִי הַמֶּלֶךְ אַחְאָב!… שְׂאוּ הַתֻּפִּים: יְחִי מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל!…

צונח מת… חילים מביאים דרגש ושמים עליו את המלך…

כלם הולכים לאט אחר המטה… הבימה ריקה רגעים אחדים.

אחר כך שבים אליהו ואלישע.

אלישע

עֲנֵה גַם לְי, הַנָּבִיא…

אליהו מביט בו, תמה ושמח לראותו שב אחריו

חַכֵּה זְעֵיר וְיַעֲבֹר אֱלֹהִים: לִשְׁנֵינוּ יַעַן…

שם ידו עליו

וְאָז אֶלָּקַח מֵעִמְּךָ וְיַד הָאֵל עָלֶיךָ תִּכְבַּד, בְּנִי, וּדְבָרוֹ בְּרַחֲמִים וּשְׁכֹל כָּמוֹנִי תִשָּׂא…

אלישע

עוֹד הֵדֵי מְחוֹלוֹת רוֹטְטִים בִּפְעָמַי… וּבְחַדְרֵי שָׂרוֹת שׁוֹמְרוֹן, מִשְּׁקַעֲרוּרוֹת סַפּוֹתָן, בְּשָׂרִי נוֹדֵף אֶת תַּמְרוּקֵי לֵילוֹתָיו עוֹד… מַה יַעַצְרֵנִי עַתָּה לָשׁוּב לְשָׁם?…

אליהו

מִדְּבַר הָאֵל אֵין מִפְלָט.

אלישע

בְּטֶרֶם דְּבָרוֹ אֶשְׁמַע, הַגֵּד אַתָּה, וּבְעוֹד דַּם הַנִּרְצָחִים עַל מָתְנֶיךָ: מָה אוֹת לָחָזוֹן, אַיֵּה עֲרֻבָּתְךָ, כִּי יַעֲצֹר הָעָם לְכַלְכֵּל גּוֹרָל עַד יוֹם הַחֵרוּת?… הָהּ, עֲנֵה לִי עַתָּה: מַה חֵלֶק נָבִיא מֵאלֹהָיו, מַה שְּׂכַר הַקִּנְאָה, הַתַּמְרוּרִים וְהָעֶצֶב וְזֶה הַדָּם שֶׁדָּבַק בָּךְ?… מַה חֵפֶץ לִהְיוֹת אִישׁ רִיב לְכָל טוֹב־יוֹם, לְקַלֵּל כָּל מַרְנִין חֵשֶׁק דָּמָיו, כָּל מִשְׁתַּמֵּט מִזַּעַם דִּינְךָ, עֵקֶב פִּלֵּט לוֹ בְּמַאֲמַץ אוֹן וּבְעָוֶל מְעַט שְׁלַל יוֹמוֹ?… קָרָאתָ לִי… עֲנֵה!… עוֹד תַּאֲבוֹן יָמַי מֵעֵבֶר גְּבוּל נְזִירִים יַחְפֹּשׂ צֵידוֹ…

אליהו

שָׁגִיתָ–לָנוּ אַתָּה, בֶּן־בֵּית־נָבוֹת… וַאֲנִי יָדַעְתִּי זֹאת: עֵר לֵב רִגַּלְתּי מִפִּנּוֹת כָּל יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל מִי שֶׁבְּפַח אִיזֶבֶל נִלְכָּד.

אלישע

כֹּה גַם הִיא מֵרִשְׁתְּךָ לָהּ דָּגָה…

אליהו

כָּל יָמֶיךָ רַק חִנָּם הֲסִבֹּתָ אֲחוֹרַנִּית אֶת יִצְרְךָ שֶׁכָּפַן עַל מוֹרַשְׁתּוֹ

מביט מאלישע והלאה

הֲיֵשׁ כִּי יָנוּס אִישׁ וְשָׁב וְיָנוּס מִקִּנְאַת נְבִיאוֹ וֵאלֹהָיו כָּל יוֹם וְיוֹם בְּעִצְּבוֹן־עַד וּבְקִנְאָה זָרָה כָּמוֹךָ אַתָּה – לוּלֵא יָרֵא כִי לֹא שָׂטָה עוֹד לְמַדַּי מֵאלֹהָיו שֶׁנִּבְחַר לוֹ, כִּי רַק לַשָּׁוְא הוּא פָלַט לִמְשׂוֹשׂ צִידוֹנִים וּלְאִיזֶבֶל נִשְׁבַּע לַשָּׁוְא.

אלישע

מַה תִּצְדֶּה לִי?… הֲלֹא לִמְשׂוֹשָׂם כֹּה צָהַל דָּמִי בִי… הֲתֵדַע כַּנּוֹת הַחֵטְא נִלְחַמְתָּ בּוֹ וַתִּשָּׂא עָלָיו כְּעַל טֻמְאַת זְנוּת אָלָתְךָ – וַאֲנִי בֶּעֱזוּז תְּשׁוּקָתִי לֹא נִתְפַּשְׂתִּי לוֹ בְּמַרְזְחֵי הִלּוּלִים, בְּסַעֲרַת בְּשָׂרִים?… וּמָתַי הִתְחַטֵּאתִי?

אליהו

כֹּה יִשְׁתַּמֵּט כָּל נָבִיא מֵאלֹהָיו בְּתֹאֲנַת הַחֵטְא, כִּי טְמֵא שְׂפָתַיִם הוּא, כִּי טִנְּפָן לְאַהֲבָה וּלְחָמֶר… כֹּה הֶעֱרַמְתָּ לִלְחֹךְ, לַחְנֹק בְּמִשְׂרְפוֹת חֲשָׁקִים אֶת דָּמְךָ זֶה הָעַז שֶׁעוֹד לֹא חֻפָּשׁ – כִּנְשׂוֹא הַנָּזִיר גְּבִיעַ בְּשָׂרוֹ אֶל כָּל רָקַח חֵטְא, מִתְאַוֶּה לוֹ וּמְשַׁקְּצוֹ, בְּבִרְכַּת עֶרְגָּה וּבִגְאוֹן מַשְׂטֵמָה.

אלישע

כֹּה אֶרְאֲךָ בְּמִקְדַּשׁ הָעַשְׁתֹּרֶת עִם בַּת אֶתְבָּעַל.

אליהו ללא נדנוד קל בפניו… כממשיך הגותו הוא

… כֹּה יְנַס כָּל נָבִיא אֶת כֹּחוֹ לֵאלֹהָיו…

אלישע פוצר בו

מַה תַּעְלִים עוֹד, וְהֻגַּד לִי – הִיא גִלְּתָה לִי – סוֹד גְּדָל־ נִסְיוֹנוֹתֶיךָ…

אליהו שקט, פלאי

עוֹד לֹא תָם…

אלישע נגש אל הנביא קרוב, קרוב, כמגלה סוד

בִּשְׁמָהּ, אֵלֶיהָ לְפַתּוֹתְךָ בָּאתִי הֵנָּה.

אליהו

בִּשְׁמָּה?… הַאִם רַק בִּשְׁלִיחוּתָהּ?…

אלישע שותק רגע

גַּם אֲנִי חָפַצְתִּי לְנַסּוֹתְךָ, נָבִיא…

אליהו מתעודד רב שמחה, כלבשורת שחרור מנסיון יעוד קשה

זֶה לִי הָאוֹת, כִּי בָחַר אֵלִי תַחָּתָּי לְנָבִיא בָךְ…

אלישע נרתע מפניו

כֹּה קִוְּתָה נַפְשִׁי, פִּלְּלָה עוֹד פַּעַם אַחֲרוֹנָה לֶאֱסֹר הַקְּרָב שֶׁהַחִלֹּתִי אָנִי: בְּךָ – כִּי קָרוֹב אַתָּה לָהּ – לְנַסּוֹת קְרָב בֵּין מַלְכַּת צוֹר וּנְבִיא יְרוּשָׁלָיִם…

שם ידו על ראש אלישע

אלישע פושט ידו, כמשים רֶוַח בינו ובין הנביא

עוֹד סִפְּךָ לֹא עָבַרְתִּי, לֹא עָמַסְתִּי אֶת נִטְלְךָ עָלַי… עוֹד סַפּוֹת מִשְׁתַּי רְפוּדוֹת תַּחְתַּי, עוֹד אֳהָבִים אֶפְרֹט עַל נִבְלִי מָחָר מָחֳרָתָיִם… פתאם יחַנן קולו כִּי לֹא כֵן הֶרְאוּךָ אֱלֹהִים לִבְחֹר הַפָּעַם… תְּנֵנִי, נָבִיא, וְאֵלֵכָה…

תופש בכנף אדרת הנביא, כמַגן ומבקש חסד על שכול עלומיו

אליהו כובש רחמיו – חסון ועריץ

לְבשׁ אַדַּרְתִּי!…

אלישע

תְּנֵנִי וְאָשׁוּבָה…

אליהו

וְאֶל עַקְרַבַּי בָּדָד שֵׁב…

אלישע במצוקתו

הִתְעַשֵּׁת… השִּׁיאֲךָ בִּי רוּחַ שֶׁקֶר, נָבִיא…

אליהו

אֶת מִצְחֲךָ לִקְרַאת כָּל מְרִי, לִקְרַאת כָּל רֹק וְלַעַג הַקְשֶׁה…

אלישע נופל על ברכיו

מִי אֲנִי, רְאֵה, כֹּחִי צָר…

אליהו

לִדְבַר הַזַּעַם פִּיךָ פְּצֵה…

אלישע

הִנָּחֵם לִי!…

אליהו

וַהֲלֹם, הֲלֹם בְּפַטִּישׁ אֵשׁ וּדְוָי חֲזוֹן הַגְּאֻלָּה לְדוֹר וָדוֹר!…

אלישע מליט פניו בשולי אליהו

לֹא אוּכַל שְׂאֵת, הַנָּבִיא!… שְׁאַל אֶת אֱלֹהִים וְיַגִּיד לְךָ, כִּי הִתְאַנֵּיתָ לִי לַשָּׁוְא, כִּי תָשִׁית מִמֶּנּי… כִּי לֹא לִי גְאוֹן הַסֵּבֶל כִּי נִיבִי חָלָק וֶעֱזוּז חֲזוֹן הַפְּדוּת לֹא לִי… וְיַגִּיד לְךָ כִּי מְאֹד שָׁגִיתָ בִּי… דְּרשׁ שֵׁנִית אֱלֹהֶיךָ…

אליהו

לֹא יַעַנֶה, לֹא ישְׁעֶה עוֹד לָזֶה, הַמֵּשִׁיב לוֹ הַכּוֹס וְלֹא יִמְצֶנָּה עַל מַר שְׁמָרֶיהָ… קַבֵּל אוֹתָּה, עֶלֶם, חֲזַק וֶאֱמָץ!…

נותן לו את אדרתו

אלישע קם… חרש

וַאֲנִי עוֹד רַגְלַי רְטֻבּוֹת מִטַּלְלֵי יִזְרְעֶאל וְטֶרֶם אֵדַע לִמְשֹׁךְ בְּמִדְבַּר אֱלֹהִים… קֻלַּעְתִּי כְּחֵץ…

אליהו

בְּיַד אֱמוּנִים, בְּנִי…

יושב וראשו בין ברכיו… אלישע מפתח חגורו, שולף חניתו, מניח לבושו לרגליו ועומד חצי עירם…

סער מתחולל מקצה המדבר

מַה תִּשְׁמַע, אֱלִישָׁע?

אלישע

קוֹרֵא אֱלֹהֶיךָ מִן הַסַּעַר לָךְ.

אליהו

הַיּוֹם שְׁלָחַנִי חָפְשִׁי מִסְּעָרָיו אֱלֹהִים, וְלֹא בָרַעַם לַתִּשְׁבִּי יִקְרָא עוֹד…

אלישע

כִּידוֹנֵי בְרָקָיו לְךָ יִזְרֹק… קוּם, הַנָּבִיא!…

אליהו

לֹא בָאֵשׁ יְצַוֶּה עַתָּה דְבָרוֹ לִי… מֵחִכִּי הַנִּחָר נְתָשׁוֹ וַיִּתְּנֶנּוּ לָךְ…

כבוש פנים, בכליון נפש רב

אַךְ לִי, גַּם לִי, הֵן יַעֲנֶה עוֹד…

אלישע

כְּבָר חָלָף… דְּמָמָה רַבָּה…

אליהו קופץ על רגליו

אֱלֹהִים, עֲנֵנִי!… קִנֵּאתִי לְךָ, רָצַחְתִּי מִיִּשְׂרָאֵל שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת אִישׁ… בְּשִׁמְךָ כִּי לַהֲרֹג יָכֹלְתִּי צַעַר לִי וְחֶדְוָה וְעֹז וּדְוָי – עֲנֵנִי, אֱלֹהִים!… כִּי בִנְךָ בָּא אֵלַי וּמְפַחֵד הוּא מִסֵּבֶל נָבִיא שֶׁאָצַלְתִּי לוֹ. מִדִּמְמָתְךָ צַק אֶל נַפְשִׁי עַתָּה, אֲשֶׁר לא יַבְחִין הוּא, הַתָּמִים עוֹד, בְּמִסְתְּרֵי קִנְאָתִי יִלְלַת דָּם, שֶׁבְּיוֹם גְּאוֹת מִלְחֲמוֹתֶיךָ יֵשׁ כִּי סִלֵּד פִּתְאֹם מִתַּבְעֵרַת שְׂדוֹת תְּנוּבוֹת, שֶׁצִּוִּיתָ לִי לְהָצִית: כִּי נִכְסֹף נִכְסַף דָּמִי, מְזֵה לְבָטִים, מִמִּדְבַּר אֱלֹהִים לִמְלוֹנֵי אָדָם… אַמְּצֵנִי, אֱלֹהַי, עַל גְּבוּל כָּל דְּרָכַי, אֲשֶׁר לְבִנְךָ זֶה לְהוֹרִישׁ אוּכַל אֶת כָּל גְּאוֹן הַגְּבוּרָה שֶׁגְּמַלְתַּנִי לִכְבּשׁ דָּם זֶה כִּי יִרְגֹּן בְּרִפְיוֹנוֹ: שֶׁהוּא – מַצְבִּיאֲךָ – מִבְּדִידוּת מִצְפּוֹ יְפַקֵּד קְרָב – וְלֹא בְשָׂרוֹ יִנְהֶה, שְׁכוּל בְּצִיר גָּבֶר, אַחֲרֵי כָל יְפִי אִיזָבֶל – – – קְשֵׁה הַלֵּב חֲזוֹן הָרַחֲמִים יִבְלֹם. עַד יוֹם נִצְחוֹנְךָ יָבוֹא–וְאִם רַק שִׁבְעַת אֲלָפִים תַּשְׁאִיר מִיִּשְׂרָאֵל, אִם כָּהֵמָּה מִן כָּל בָּאֵי עוֹלָם – דְּבָרוֹ לֹא יַרְדְּ וּכְפוּף חֲמָתְךָ לֹא יְשַׁוֵּע לַחְמֹל עָלָיו, לְהַרְפּוֹת רוּחֲךָ מִמֶּנּוּ וְלָקַחַת נַפְשׁוֹ, כִּי לֹא יַעֲצֹר לַעֲמֹד בְּמַלְאֲכוּתְךָ, כִּי עָיֵף הוּא – כָּמוֹנִי… אֱלֹהַי! מִמַּעְיְנֵי הַזַּעַם גְּרַע אֶל דָּמוֹ, אֲשֶׁר רַק חֶסֶד אַחֲרוֹן לְדוֹרוֹת יָבוֹאוּ יִשָּׂא, וְלֹא יִתְחַמֵּץ לְבָבוֹ לְדֹמֶן חָרְבוֹת עַם וָאָרֶץ פְּזוּרוֹת בְּמַחֲזֵה הַגְּאֻלָּה…

כורע בתפלה

אלישע מביט סביבו… בשמי הצפון רובצת עוד קדרות סער

מִשְׁנֵה דְמָמָה… כְּשֹׁךְ הֲמִית כָּל סַעֲרוֹת עוֹלָם פִּתְאֹם לְהַאֲזִין, מַה יַּעַן אֵל… אֵין קוֹל… רַק פַּחְדֵי־עַד בִּתְפִלַּת נָבִיא גַלְמוּד וְנֶעֱזָב מֵאלֹהָיו, כַּתִּשְׁבִּי פה…

כורע אצל אליהו

וְאֵיךְ אַאֲמִין בְּךָ, אֲהַלֵּךְ בְּקִנְאָתְךָ, וְאַתָּה הֶרְאִיתַנִי צַעַר עוֹלָם לְרִאשׁוֹן נְבִיאֵי אֵל לְלֹא שִׁלּוּמִים, וּלְלֹא כָל מַעֲנֶה גָלוּי עַל פָּרָשַׁת נְתִיבוֹת סִבְלוֹ עָתָּה?… מִי יִתְּנֵנִי בְּגַנֵּי שׁוֹמְרוֹן נוֹטֵר, שׁוֹמֵר סַף בְּהֵיכְלֵי יִזְרְעֶאל עַלִּיזֵי הָמוֹן, שֶׁהֵידַד בְּצִירִים לֹא יִתְכַּחֵשׁ לוֹ עַד אַחֲרוֹן יוֹמוֹ…

עוטף אדרת אליהו

הָהּ, עוֹד קִינָה לִי עַל נְעוּרַי, שֶׁחִסַּרְתִּים מָתְקָם עַתָּה, לַשְׁקוֹתָם מִשְׁרַת חָזוֹן מָרָה־צוֹרְבָה בִּגְבִיעַ קִנְאָה עָמֹק… רָזִי לִי!… אֵי יוֹם נחוּמִים לְחוֹזֵה יְרוּשָׁלָיִם?

אליהו קם מכרע. פניו זקופים, בהירי בטחון וגאון עולם. רעמתו בדורה ברוח ורננת שלוות בקולו

כַּשַּׁחַר נָכוֹן קֵץ הַפְּלָאוֹת, בְּנִי, וַאֲנִי וְאַתָּה שׁוֹמְרֵי לַיל: לַגּוֹרָל עַד מוֹעֵד מוֹעֲדִים נְצַפֶּה… אוֹת וַעֲרֻבַּת חָזוֹן תִּשְׁאַל לָךְ?… מָה אוֹת וּמוֹפֵת, מַה פִּקָּדוֹן רַב מִשְּׁנֵינוּ אֲנָחְנוּ: אֵיךְ לֹא יָקוּם יוֹם נִצָּחוֹן, אִם נָבִיא קְרָאוֹ, אֵיךְ יִתְקַדֵּר, אִם הִדְלִיקוֹ נָבִיא עַל רֹאשׁ צַמְּרוֹת אָרֶץ?… פְּקַח עֵינֶיךָ!…

ועוד אלישע כורע לרגלי הנביא. רק ראשו מורם, גלוי עינים לחזון העתידות

שׁוּר, הַצּוֹפֶה: שָׁם בְּפַאֲתֵי דְרָכים רִקְמַת רֵאשִׁית זְהָרִים מְלַבְלְבָה עַל שׁוּלֵי אַחֲרִית יָמִים, וְנָס כָּל לֵיל בִּעוּתִים וַחֲדָשִׁים נִמְתָּחִים הַשָּׁמָיִם… אָמֵן, אָמֵן, אֱלִישָׁע: לֹא בְקִנְאָה אֲדֹנָי – אֲחוֹרָיו יַרְאֶה לָנוּ וּמִתְנַכֵּר לִנְבִיאָיו בַּחֲרוֹנוֹ, פֶּן יַבִּיטוּ פְּנֵי אַב הַסְּלִיחָה עַתָּה – וּבְתוֹכַחְתּוֹ לֹא יַאֲמִינוּ עוֹד, כִּי רַבָּה הִיא לִזְעֹם, לִצְרֹף וּלְבָרֵר עַד עֵת קֵץ…

יושב על הסלע וראשו בין ברכיו

וּבְבוֹא הַיּוֹם הַגָּדוֹל, אֱלֹהַי, וְאַתָּה תִשְׁלַח אוֹתִי אֶל גּוֹיֶיךָ, הַמְפַחֲדִים מִפְּקֻדַּת אֵל, לְנַחֲמָם, לִשְׁפֹּךְ אֶת רוּחֲךָ עֲלֵיהֶם – תִּשְׁקֹל לַתִּשְׁבִּי גְּמוּל כָּל מַר עֲמַל קִנְאָתוֹ, כָּל לִבְטֵי אַהֲבָה וְכָל דַּם הֶרֶג:

זוקף את ראשו

לָשֵׂאת בִּגְאוֹן דְּבָרְךָ בְּשׂוֹרַת חֶסֶד, לְהָרִים נֵס לַהֲמוֹנֵי יָהּ, לָשִׂים בְּפִיו כָּל בִּרְכַּת אשֶׁר, שָׁלוֹם רַב לַחֲזוֹן יְרוּשָׁלַיִם בְּתִפְאַרְתָּהּ, וּלְשִׁירַת חוֹפֵי צוֹר…

אלישע נושק את שולי הנביא

הָהּ, אָבִי, אָבִי!…

 

עלילה שלישית    🔗

ביתן המשתה בהיכל השן בשומרון. השלחנות ערוכים, כסאות וספות מרופדים. עבדי המלכה ושפחותיה גומרים את מערכת המשתה ויוצאים

השפחות שרות

חַרְבוֹנֵי קְטֹרֶת

בִּשְׁדֵמָה עֵירֻמָּה –

שָׁם שְׁלֹש שְׁנוֹת בַּצֹּרֶת

מְאַלְּמוֹת אֲלֻמָּה.

הָאַחַת סָפִיחַ

הֵבִיאָה, וְתָחִישׁ

עִם פֶּרֶט כָּל שִׂיחַ

הַשְּׁנִיָה וּבְסָחִישׁ

תְּפַטֵּם הַשְּׁלִישִׁית

אֲלֻמַּת הַשְּׁדֵפָה –

וְשִׁירָה חֲרִישִׁית

תְּקוֹנֵן עֲיֵפָה

וּצְנוּמַת הַשֶּׁכֶם

כָּל רֵעָה לָהּ תַּעַן:

הָהּ, רָעָב לַלֶּחֶם

בְּאֶרֶץ כְּנַעַן…

העבדים שרים

יְרִיחוֹ עִיר תְּמָרִים

וּבֵית־אֵל זְבוּל אַהֲבָה –

מִמֶּגֶד כָּל הָרִים

עַד קְצוֹת גִּבְעוֹת תַּאֲוָה –

לְיוֹסֵף מוֹרֶשֶׁת

וּלְמַלְכוּת הַר שָׁמָר:

לוֹ הוֹד נִצְחוֹן קֶשֶׁת

וְדָגָן וָצֶמֶר…

וּמִזְמוֹר וְעֵנָב

וְאֵפוֹד וְתֻמִּים:

וּמַס עֶדְרֵי שְׁכֵנָיו

וְיִקְהַת לְאֻמִּים.

טוֹב עוֹלְלוֹת אֶפְרַיִם

וּבְיִזְרְעֶאל גֹּרֶן,

מִבְּצִיר יְרוּשָׁלַיִם

וּבְחוֹפֵי צוֹר תֹּרֶן…

אחיקר נכנס

הַאִם לֹא עֵת הַמִּשׁתֶּה עוֹד?…

תמנע

מְחַכִּים לַחֲתַן בֵּית־עָמְרִי, יוֹרָם, שֶׁהִגִּיעַ תְּמוֹל מִירוּשָׁלַיִם וְלִכְבוֹדוֹ הַמִּשְׁתֶּה עֲרוּךְ.

רוצה לצאת אחרי חברותיה

אחיקר עוצר בעדה

בִּתִּי, כִּי יָפִית בִּבְנוֹת אַרְמוֹנוֹת כֹּה…

תמנע מפסיקו

הָהּ, זָקֵן, הָפְכוּ פָנֶיךָ קַו לְתָו וְתָו לְקַו – לְשׁוֹנְךָ רַק לֹא קֻמְּטָה עוֹד מֵהַחְלִיק לְנָשִׁים מַחֲמָאוֹת… מַה חֶפְצֶךָ?…

אחיקר

אַל תִּבְעֲטִי בְשֵׂיבָה: בְּשֶׁכְּבָר – בַּמְאַהֲבִים הָיִיתִי רִאשׁוֹן תָּמִיד, עִם הָנֵץ רִמּוֹן וּבִדְלֹף הַסְּתָיו… לִי זִכְרִי עַתָּה חֶסֶד שְׁחוֹר תַּלְתַּלָּי, וּמִרְחִי שֶׁמֶן מְעַט עַל רֹאשִׁי.

תמנע

עַל קָרַחְתְּךָ, מְאַהֲבִי…

אחיקר

קָדְקֳדִי בְּרוּחוֹת נְדוּדִים וּבִזְרוֹעוֹת קְדֵשׁוֹת בִּנְכָל וּבַעַל־גָּד רַעֲמָתוֹ הִשִּׁיר; בְּחֹרֶב צָהֳרַיִם עוֹרוֹ צָפַד, וּבְקֹר הַלֵּיל הִתְפַּצֵּל… גַּם גַּרְדוּהוּ וְחָרְשׁוּ עָלָיו מְזִמּוֹת גִּיל וְיֵאוּשׁ – הַנַּעֲרָה, בְּשַׁמְנֵךְ סוּכִי אוֹתוֹ וְרָפָא לוֹ.

תמנע

כֹּה אֶעֱשֶׂה לָךְ…

בוררת צנצנות שונות

אחיקר

הַגִּידִי, הֲרַבּוּ פֹה הַיוֹם הַקְּרוּאִים.

תמנע

שָׂרֵי אֶפְרַיִם כֹּהֲנִים וּנְבִיאֵי בַעַל, וְכָל הַנִּלְוִים עַל בֶּן מֶלֶךְ יְהוּדָה: וְעוֹד כָּל שַׂר וְצִיר וָּמג מִצּוֹר, מֵאִיֵּי יָם וְאַרְצוֹת פְּרָת שֶׁאָרְחוּ בְּחוּצוֹת כְּנַעָן וּלְעִירֵנוּ סָרוּ – מַלְכֵּנוּ רַק יִפָּקֵד פֹּה…

אחיקר

מַדּוּעַ.

תמנע

כִּי חָלָשׁ…

בהטעמה כמוסה

אוֹמְרִים כָּכָה… אַךְ שָׁמַעְתִּי: בִּדְבַר הַמָּלְכָּה הִתְחָל… יוֹדְעָה הִיא, כִּי גִּבּוֹר בְּנָהּ, אִם עוֹד לְיָמִים צָעִיר, וַאֲשֶׁר מִכְּבָר לֹא יָשַׁר לְבָבוֹ עִם הַבְּעָלִים וּבִפְנֵי בֵן יְהוֹשָׂפָט הוּא לֹא יִתְחַזֵּק לַעֲמֹד עַל רִיבָהּ… וַהַלֹא הַיּוֹם בִּדְבָרִים קָשִׁים תָּבוֹא עַל מֶלֶךְ יְהוּדָה.

אחיקר

אָכֵן קֻלְקְלָה הַבְּרִית בֵּינֵיהֶם…

תמנע

כִּי מְאֹד לָהּ יֶחֱרֶה מֵאָז פָּנֶיהָ הֵשִׁיב יְהוֹשָׁפָט, לִסְפֹּח לָאֳנִיּוֹת אוֹפִיר חוֹבְלִים מִבְּנֵי אֶפְרַיִם וּלְהִתְחַבֵּר עִמָּהּ בִּרְכֻלַּת יָם.

אחיקר

הֵן הָאֳנִיּוֹת עָשָׂה בְּמִפְרַץ אֵילַת נִשְׁבְּרוּ – מַה יִּחַר לַמַּלְכָּה?…

תמנע

כִּי לֹא הִרְפָּה מִמְּזִמָּתוֹ לִשְׁלֹחַ צִי מֵחוֹפָיו וּלְהִתְחָרוֹת בְּצוֹר וּבְמַלְכֵי יָם…

חרש

הֲלֹ­א יָדַעְתָּ כִּי צוֹר בָּאֳמָנֶיהָ וּקְרָשֶׁיהָ עַל צִי יְהוּדָה שָׁקְדָה כֹה: מַה פֶּלֶא כִּי שַׁיִט רִאשׁוֹן פֵּרְקוֹ?…

אחיקר

לֹא רַק לָהּ צוֹר דָּאֲגָה בְשַׂכְּלָהּ אֶת יְדֵי חֲרוּצֵי חָרָשֶׁיהָ עַל יַם יָפוֹ – כִּי גַם לָכֶם יְנַכֵּל יְהוֹשָׁפָט: וּלְכֹל מִי עוֹד לֹא מָצְאָה יַד לְוִיָּיו לְהַמְרִיד אֶצְלְכֶם־בִּזְהַב מַרְכֻּלְתוֹ לְשַׁחֲדוֹ יֶחְפָּץ

תמנע

עַתָּה נָטַשׁ עֶזְרַת כָּל בַּעֲלֵי בְרִית וַיְלַמֵּד בְּנַי יְהוּדָה לַעֲשׂוֹת בִּמְלֶאכֶת יָם: בְּכֶסֶף מִכְסוֹ, שֶׁיְּשַׁלֵּם לוֹ כָל צִי הָעוֹבֵר גְּבוּלוֹ עַל גְּדוֹת יַם־סוּף וּבְעֶצְיוֹן־גֶּבֶר עוֹגֵן, הוּא שָׂכַר לוֹ אֱנִיוֹת זֶה שְׁנָתָיִם, וּלְאוֹפִיר שְׁלָחָן וְאֶת חֲלוּצֵי חוֹבְלָיו לְזִקְנֵי מַלָּחֵיהֶן סָפַח עוֹזְרִים… וְעַתָּה שָׁבוּ הֵן בְּרֹב כָּל הוֹן וּבְדוֹבְרוֹת בְּרוֹשׁ וְאַלּוֹן לַעֲשׂוֹת מֵהֶן אֱנִיוֹת, וּמַלָּחָיו לָמְדוּ כְּבָר סְפֹן וּקְלֹעַ חֶבֶל.

אחיקר

פֵּשֶׁר תֵּדְעִי, כְּאֶחָד גֶּבֶר יוֹשֵׁב שַׁעַר עַמּוֹ, יָפָתִי…

תמנע מרוצה מחנפתו קרבה אליו

עוֹד דְּבַר סֵתֶר, שָׂבִי: אֶל הַמִּשְׁתֶּה יָבוֹא יֵהוּא, שַׂר הַצָּבָא…

אחיקר מתפלא

מַה־סּוֹדֵךְ זֶה מִסּוֹד?… וּמִי כָמוֹהוּ בַּקְּרוּאִים חָשׁוּב אַחֲרַי בֵית הַמֶּלֶךְ?

תמנע

מִקָּרוֹב בּוֹאֲךָ וְלֹא יָדַעְתָּ, כִּי שָׂנוּא הוּא לַמַּלְכָּה, לֹא יִקָּרֵא אֶל בִּיתַן מִשְׁתָּהּ… אַךְ הַיּוֹם עָלָיו לְמַלֵּא דְבַר הַמַּלְכָּה, תְּנוּאוֹתֶיהָ, אִם כִּיהוֹשָׁפָט גַּם בְּנוֹ יִתְעַקֵּשׁ וְיִרְהַב בָּהּ.

אחיקר

מֵאַיִּן לָךְ כָּל אֵלֶּה: הַבְּמוֹעֲצוֹת הַמַּלְכָּה תַעַמְדִי, אוֹ מֵחֲדַר הַמִּשְׁכָּב לְאִיזֶבֶל אֵלַיִךְ גֻּנְבוּ?…

תמנע מתהדרת

חֵלֶק לִי גַם פֹּה, גַּם שָׁם…

אחיקר בשחוק

הַאֻמְנָם: כָּמוֹךְ – כַּמֶּלֶךְ?…

תמנע בחיוך־ערמה

כַּמֶּלֶךְ?… לֹא!… מַה יֵדַע הוּא?… כְּאֶחָד מֵרוֹאֵי פְנֵי הַמַּלְכָּה, מֵהַבְּרוּרִים מֵהַחֲסֻנִּים בְּבַחוּרֵי שִׁבְטִי, אֲנִי יוֹדַעַת צְפוּנוֹת חָדְרֵי גְבִרְתִּי…

נבהלת פתאם מדבריה, סרת עליצותה

סְלַח לִי…

אחיקר

אַךְ נַעֲרַת חַיִל אַתְּ…

תמנע

קְשַׁת רוּחַ… קוֹל דְּבָרִים עוֹלָה!…

מזדרזת וכורעת אצלו ברקחה סמי הצנצנות

הַגֵּד, אֵיזֶה תִבְחַר: מִמִּשְׁחוֹת שִׁיחוֹר אוֹ מִשַּׁמְנֵי יְהוּדָה?… עוֹד יֵשׁ לִי מֶרְקַח בְּשָׂמִים פֹּה, מֵרַעֲמָה הֵבִיאוּ אוֹתוֹ, אֵין כָּמוֹהוּ טוֹב – הֲכִי עַל חִנָּם קָרְאוּ רַעְמָה שְׁמָהּ, וּמְגֻדְּלֵי שֵׂעָר כָּל יוֹשְׁבֶיהָ.

אחיקר

חִדְלִי!… הַאִם לֹא כִלָּה בְשָׂרִי כְבָר כָּל עֶדְנָה, וְלוֹ קַרְנֵי פוּךְ כְּאִבְקַת פַּעֲמֵי צֹאן – הַתְּשַׂבֵּר עוֹד גֻּלְגָּלְתִּי לְתַלְתַּלִּים, כִּי תַמְרוּקַיִךְ לִי לְהַלֵּל בָּאת?…

מרכין ראשו אליה

תְּנִי לִי מִזֶּה, שֶׁרֵיחוֹ עוֹלֶה לִי מֵעָרְפֵּךְ – אֵין אֶל נָכוֹן טוֹב מִמֶּנּוּ.

תמנע

כֹּה כָהָה אַפְּךָ… לוּ עַל פִּיו שָׁפַטְתָּ, וְלֹא הִבְחַנְתָּ רֵיחַ בַּת נְשִׂיאִים מִבַּת אִישׁ דַּל הָעוֹמְדָה לְשָׁרְתְךָ.

אחיקר ברפרוף יהירות

עוֹד בָּשְׂמְכֶן לִי נוֹדֵף, עוֹד יָדַעְתִּי לַחְדֹר עַד בְּשַׂרְכֶן, דִּמְכֶן לְהָרִיחַ, וְתֵת מִשְׁפַּטְכֶן נָכוֹן.

תמנע סכה את ראשו

מַה תִּתְפָּאֵר לִשְׁפֹּט עַל חֶמְדַּת נָשִׁים – וּכְבָר קָרָה רַקָּתְךָ כֹּה וְשַׁמְנִי הָפַךְ אֶגְלֵי כְפֹר בְּפֵאוֹתֶיךָ?

אחיקר

מִלִּפְנִים עוֹד שֵׂיבַת גְּבָרִים תַּחְרֹךְ פְּלֵיטַת חִשְׁקָהּ…

מחליק לה על תלתליה

כִּי מַה נִּסְכַּלְתְּ לִסְלֹד מִשֵּׂאֵת בְּנוֹת נְשִׂיאִים, וּלְהַאֲמִין בְּיִתְרוֹן גְּלוֹמֵי רִקְמָה וּמִשְׁחוֹת מֹר… בְּתַחֲרוּת עֲלָמוֹת כְּנַעַן נִצְּחָה תָמִיד שְׁכֵנוֹתֶיהָ בִּבְנוֹת כְּרָמִים שְׁזוּפוֹת, עַזוֹת, זְקוּפוֹת…

תמנע

מַה יִסְכּוֹן לִי מִשְׁפָּטְךָ עוֹד, וּבְטַעַם זְקֵנִים יִמְאֲסוּ בַחוּרֵי אַרְצִי.

אחיקר

וּלְמִי בָהֶם הַדָּגוּל אִם לֹא לָךְ?…

תמנע רגע תשתק, תסתכל בו

תְּכַזֵב בִּי!…

אחיקר

לֹא דֶרֶךְ קְסָמַי הוּא.

תמנע מספיגה את ראשו. חרש

הֲתָבִין נַחַשׁ?

אחיקר

כֵּן… מַה תַּחְפְּצִי לָדַעַת!

תמנע שותקת

אחיקר

אַל תִּירָאִי…

תמנע

דּוֹד לִי הָיָה – הֲיָשׁוּב עוֹד אֵלָי?…

אחיקר

מִכַּת הַנְּשִׂיאִים?…

תמנע בלחש עצבונה

מֵעָגְבֵי מַלְכָּה… זְקֵנִי, הֲשָׁמַעְתָּ אֶת שֵׁם הַגִּבּוֹר סַלּוּא?… דּוֹדִי הוּא, וְנֶאֱמָן לִי הָיָה עַד שֶׁבָּא לִנְקֹם מוֹת נָבוֹת אָבִיו מֵאִיזֶבֶל – – – הִיא קָסְמָה לוֹ וְעַתָּה אֶל כָּל צַוָּהּ יְסַמֵּר אָזְנוֹ… נַחַשׁ לִי הַאִם אֵלַי יֵהָפֵךְ לִבּוֹ עוֹד…

מתיאשת

לֹא, לֹא!… אַל תַּאֲרִיךְ נַפְשִׁי לוֹ: הוּא בוֹגֵד מִשְׁנֶה בְּדַם הָאָב וּבְחֶסֶד דּוֹדִים רִאשׁוֹן…

פתאם מתפיסת דלה־ענגה… בפחד סוד

אוֹ אוּלַי יֵשׁ בְּנַחְשְׁךָ נִיב־רוֹשׁ לָקֹב וּלְמָרֵר אַהֲבָה זוֹלֶלֶת לְמַּלְכָּה עַזַּת יְצָרִים – אָז בּוֹ אַאֲמִין.

אחיקר משככה

אַל בִּתִּי, לֹא בְנַחֲשִׁי זֶה – בְּאַהֲבַת תַּהְפּוּכוֹת שְׂבַעָה לָאִיזֶבֶל בִּטְחִי… וַאֲנִי בְסוֹד נְעוּרַיִךְ, רֵאשִׁית חִמְדֵּךְ, וּמְלוֹא צִמְאוֹנֵךְ אַאֲמִין: לֹא כִחֵשׁ בִּכְנַעַן תּוֹר הָאָבִיב עוֹד… וּבְבוֹאוֹ נְחִירַי סַלּוּא יִכְמְהוּ מִבּוּל מִסְתַּכֵּל אָפִיל, חוּם, בְּבִיתַן מַלְכָּה, אֶל רֶטֶט סִמְדָרֵךְ וּלְרַעֲנַנּוּת סַעֲרֵךְ…

צעדי אנשים הולכים וקרבים

תמנע

הַמַּלְכָּה בָאָה… תּוֹדָה לְךָ, הִשְׂכַּלְתָּ לְלִבִּי רִפְאוּת…

ממהרת לקום ולסדר את הצנצנות

קָהוּ נְחִירֵי סַלּוּא…

בגיל נחומים

וְאֶל נָכוֹן אָבִיב יָבוֹא וּבְמִשְׁעוֹלָיו בְּמִשְׁנַה בֹשֶׂם אַכְבִּיר פִּקְעֵי בָסְרִי מִכָּל הַמַּאֲרָבִים לוֹ.

יוצאת. המלכה וסלוא נכנסים

איזבל אל אחיקר

לְבַדְּךָ פֹּה?… דָּמִיתִי כִּי קוֹל נָשִׁים תַּקְשִׁיב אָזְנִי – לְאָן יָפָתְךָ חָלְצָה, נְבִיאִי.

אחיקר

תִּמְנָע שִׁפְחָתֵךְ קָדְקֹד עַבְדֵּךְ הֶחֱלִיקָה בְּמֹהַל שְׁמָנִים, וְתִתְנוֹסֵס חָכְמַת קָרַחְתִּי בֵּין תַּלְתַּלֵי פִּרְחֲחָיִךְ.

איזבל

הֲכִי בֶן־צוֹר אֲחִיקָר וְיִמָּנַע מֵעֶדְנַת נָשִׁים, אִם אִפְּרַתּוּ שֵׂיבָה?… וְעוֹד טַעֲמוֹ עָמַד בּוֹ לִבְחֹר בְּתִמְנָע… הָהּ, סַלּוּא, רְאֵה, מִי חָטַף אֶת יוֹנָתְךָ מִמְּךָ ־ הֲלֹא יַעֲבָרְךָ רוּחַ קִנְאָה?…

אחיקר

אַל תָּשִׂים לָהּ עֲלִילָה, שַׂר: נֶאֱמָנָה הַנַּעֲרָה לְךָ, וּתְּבַקֵּשׁ אוֹת וְנַחַשׁ, כִּי לֹא שְׂכַחְתָּהּ כָּלִיל.

איזבל

נַחַם אוֹתָהּ: עוֹד יוֹם־יוֹמַיִם אֶפְטֹר מִמִּשְׁמַעְתִּי אֶת הָעֲנָק הַזֶּה, שֶׁבְּאַלְמְנוּתִי לְשׂוֹמֵר רֹאשִׁי שַׂמְתִּיו – כִּי עַל כֵּן כְּנוֹשֶׁה דָבַק בִּי, כְּצֵל מְשׁוֹמָם.

סלוא זעום

נָטַשְׁתִּי בֵיתִי, רַחֲמִי אֵם וְאָחוֹת, וְחַסְדֵּי אָח וְרַעְיָה חוֹלַת אַהֲבָה – הֲתִקְפְּצִי מְחִיר אֵלֶּה?

איזבל

שַׂר, הֲנָקְבָה אִיזֶבֶל שְׂכָרְךָ, אוֹ הִבְטִיחָה מַתָּת בְּקַחְתָּהּ כָּל־יֶשׁ לָךְ?… הֲאִם מִדָּלְיֵי אֶפְרַיִם רַק כְּדֵי הַסֵּפֶל אֶטְעַם וְאֶמְחֶה פִי?… אִם לֹא בְיַד שַׁלִּיטָה מִדִּישְׁכֶם וּמְלַאַתְכֶם לִי מָכַסְתִּי לְלֹא שְׁאֹל בַּעֲלֵיהֶם?

סלוא

אַךְ הִגְדַּלְתְּ עָלַי מְאֹד אֶת מִסֵּךְ: צַו הַדָּמִים, צַו אָב לְבֵן שֶׁהָפְקַד לִי, בְּמַעַל־ שִׁכָּרוֹן הֲשִׁכּוֹת… הַאִם לְפִתְּחֵךְ חֵטְא מָוֶת זֶה – צַו דָם לְדָם שֶׁנִּכְזָב – לְכָל עֵת מְצוֹא לְלֹא גְמוּל תַּשְׁלִיכִי?

איזבל בלעג, קצרת רוח

כַּמָּה מְחִיר פָּשַׁע בֶּן וּבֶגֶד דוֹד?… מִמָּתַי בַּשִּׁלּוּם תִּשְׁקְלוּ יְדִידוּת גֶּבֶר וְשִׂטְנַת דָּם – וַתִּלְמְדוּ לְתַגֵּר בְּאֵלֶּה, קְצִינֵי יִזְרְעֶאל?

סלוא

מֵאָז לְצוֹר רוֹכֶלֶת עַמִּים בַּעַל־בְּרִית יִשְׂרָאֵל הָיָה… וּמֵאָז בְּעַד כָּל כּוֹרֵת עֵצִים וַאֲמַן צְבָעִים, שֶׁשָּׁלְחָה לָנוּ צוֹר בְּמֵיטַב חִטִּים וְשֶׁמֶן לָהּ נְשַׁלֵּם, וּכְמָרֶיהָ הִתְנַחֲלוּ עָרֵינוּ לָאֱלִילִים ־ וְעוֹד לֹא מָצָא לָהּ, עוֹד עֵינָהּ יוֹצְאָה כְּנֶגֶד כָּל כֹּר בָּר שֶׂנָּמֹד, דָּמָהּ יִתְחַמֵּץ בָּהּ לְכֹל דְּבַר אֵל, שֶׂנִּשְׁמֹר עָלָיו מֵחֶלְאַת בְּעָלִים…

בבוז כבוש

הַעָלֵינוּ לִהְיוֹת הַמְרֻמִּים תָּמִיד?…

איזבל בצחוק שטנה

צוֹר רִמַּתְכֶם?…

פונה אל אחיקר

כִּי מִי כְמוֹהֶם, עַבְדֵי אֱלֹהִים, לִמְצוֹת בְּכֶפֶל־חֵשֶׁק יֵדַע כָּל עֲלִיצוּת וְהוֹלְלוּת, וְלַחְרֹשׁ עָלֵינוּ זְמַם מְרֻמִּים, כִּי פִתִּינוּם, בִּזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת וּבְעֵינַיִם סְגוּרוֹת, לִדְרוֹר וּלְגִיל וּלְרַעֲבוֹן נְעִימוֹת… הָהּ, קְשֵׁי הַחֵטְא!… כִּי אֵין כְּמוֹהֶם סוֹחֲטוֹ מִמַּעֲמַקָּיו, וְאֵין כְּמוֹהֶם יַשְׂכִּיל לְהַקְנִיא אֵלָם וְלָשׁוּב אֵלָיו, לִסְבֹּל חֲרוֹנוֹ וַחֲזוֹנוֹ… קָפְצָה לָהֶם בְּדַהֲרַת־קְנָאוֹת אַחַת דַּרְכָּם מֵעֶרְיַת קְדֵשׁוֹת לָעַשְׁתֹּרֶת עַד אֲזוֹרֵי עוֹר וְאַדְּרוֹת נְזִירִים שְׂעִירוֹת… הַפְּרָאִים!…

סלוא

קָצְרָה נַפְשֵׁךְ בָּם…

איזבל

הָהּ, לֹא!… הֲתִקְצֹר נֶפֶשׁ שַׁלִּיט עַז לִרְדּוֹת בְּאֶרֶץ קָשָׁה וּבִנְשִׂיאִים קָשִׁים, הָעוֹיְנִים אוֹתוֹ וּמִתְלַבְּטִים לְפָנָיו?

סלוא

וְאִם יָבוֹא יוֹם וְנַפְשָׁם תִּקְצַר הֵם בְּשִׁלְטוֹן זָר…

איזבל לועגת

בְּיוֹם שֶׁיַחְדְּלוּ בְּעַמְּךָ גּוּר וּכְפִיר לִשְׁאֹג לְעֵבֶר הַגְּבוּל לִבְנוֹת פְּלֶשֶׁת, צוֹר וּמִדְיָן – אַךְ הוּא לֹא יָבוֹא…

סלוא שותק

איזבל בצחוק

הַנִּצָּחוֹן תָּמִיד לִדְלִילָה, שַׂר…

סלוא

וּלְשִׁמְשׁוֹן יֵשׁ יוֹם נָקָם, וְכָל תַּעַר תִּלְטְשִׁי עָלָיו לֹא יִצְלָח: אִם תִּפְטְרִינִי – מַחְלְפוֹת נְזִירִים בְּמַחֲנֶה אוֹיְבַיִךְ אֶפְרַע עַד אֲשֶׁר…

איזבל מפסיקה דבריו

שְׁחוֹר נִזְרְךָ לְמַעֲנִי תָגֹז.

סלוא

הֲתָמִיד יִגְדַּל כֹּחַךְ?… זִכְרִי אֶת אֱלִישָׁע… הוּא לֹא שָׁב…

איזבל כובשת מבוכתה

כִּי לֹא נִקִּיתִיו מִתַּפְקִיד קִבֵּל עָלָיו – לֹא רִחַמְתִּיו כִּי קָשְׁתָה מִכֹּחוֹ שְׁלִיחוּת גְּבִרְתּוֹ: בְּשִׁבְיוֹ נִשְׁאַר, כִּי בָאַתּוּ שְׁמוּעַת הַגִּבּוֹר סַלּוּא, רֵעַ־אָח, שֶׁהִסִּיג גְּבוּלוֹ,

סלוא

נְטָשׁוֹ לִי.

איזבל

בְּיוֹם שֶׁאֶשְׁלַח מִפָּנַי אוֹתְךָ, יָשׁוּב פֹּה ולֹא יִוָּדְעוּ יְמֵי מִדְבָּרוֹ עוֹד…

אחיקר כנזכר דבר־מה

מִמְּכוֹרַת דְּרוֹר לֹא יָשׁוּב כְּפִיר לַסּוּגָר.

איזבל

זָקַן, מִי תָלָה שִׁלְטֵי דְרוֹר עַל חוֹמַת צִיּוֹן?… וּמִי כָמוֹךָ יֵדַע שְׁבַץ שִׁגָּעוֹן, שֶׁאָחַז שָׁם אֶת אֱלֹהִים מִיּוֹם שֶׁרוּחַ אָדָם מַעְפִּיל בִּעֲתַתוּ, וּמְרוֹרוֹת חָזוֹן יִנְהָם… הֲרָאִיתָ מְכוֹרַת דְּרוֹר וְאֵין בָּהּ צַהֲלַת טֶרֶף. וְלֹא רֵיחַ רֶצַח חַם בְּדִין נְגִידִים וּבְתוֹרַת מָג?…

שותקת רגע… והיא פונה אל סלוא ובקולה עצב רך

הֲלֹא יוֹם אֶחָד יָשׁוּב אֱלִישָׁע עוֹד אֵלַי וּשְׁבִי לִי יָבִיא מִשָׁם: לְבִיא עַרְבוֹת חָזוֹן… הֲיִתָּכֵן כִּי שָׁכַח, נִכְנַע, מָעָל?… כִּי כֹה יֵקַל לְךָ וְלוֹ זֶה לֶכְתְּכֶם מִמֶּנִּי?… לֹא, לֹא!… יָדַעְתִּי: שֶׁבַע תִּמְרְדוּ וְשׁוֹב אֵלָי… מַה בֶּצַע לְךָ לָלֶכֶת אֶל צָרָי?

סלוא

כִּי הִתַּלְתְּ בִּי…

איזבל ברפרוף רחמים

לֹא!… שְׂבַעְתִּיךָ…

סלוא

עָבַרְתְּ בְּקִנְאַת אַהֲבָה דָמַי… אֵלֵךְ וּבְקִנְאַת נְזִירִים צָרְבוֹת אַהֲבָה אֶמְלָח.

איזבל

בִּמְאוּרַת נִבְזֵי עָם… לְבָשְׁתְּךָ וּלְבֹשֶׁת כָּל הַמְשַׂגֵּב דֶּגֶל גָּאוֹן עַל הַר אֶפְרַיִם!

סלוא

שָׁם כָּל עַז בְּעַמִּי בְּיוֹם הַפְּקֻדָּה יִשְׁמַע צַו לִנְקֹם בִּבְנוֹת מִדְיָנִים גַּת…

איזבל

וְצוֹר…

סלוא

בְּכָל הַמַּזְנֶה שִׁבְטֵי יָהּ…

איזבל

מַרְזוֹן חֶזְיוֹנוֹת אֶל יִקְבֵי רֹן.

סלוא

בְּגִתּוֹ־הוּא כָל עָם חֲמוּץ הַדָּם לְגוֹרָל וְלִתְעוּדָה יִתְפַּקֵּד.

איזבל

הָהּ, הַקֵּץ לְלַהֲגֵי שֶׁפֶר: תְּעוּדָה, מִשְׁפָּט, פְּדוּת!… וְאֵי עוֹד חֹפֶשׁ הָאָדָם לַעֲלֹז עַל גְּבוּל עֲתִידוֹת מִבְּלִי לִדְאֹג לַאֲשֶׁר מֵעֵבֶר יָמָיו?… הָהּ, עֲבְדֵי עַד!…

אחיקר

אֲדוֹנִים רַחֲבֵי נֶפֶשׁ – לֹא יֶחֶרְדוּ אֶל סַף כָּל אֹהֶל מָשׂוֹשֹ, לַחְטֹף עוֹד אֶשְׁפָּר, קֹמֶץ, מְנָת, כָּמוֹנוּ בְּהוּלֵי חַג וְקֹצֶר יוֹם מִצְהָלוֹת, שֶׁנְּבִיעֵי נְדָבוֹת יַלְעִיטֵנוּ… וְלֹא כָמוֹנוּ רֵיקָם יִמְשְׁכוּ אֶל מָחֳרָם: בְּזַעַף אַחֲרִית עִתִּים טֶרֶף עוֹלָם יָרִיחוּ…

חרש כמשוחח עם נפשו

גַּם אֲנִי שְׂנֵאתִים, הַגֵּאִים, שֶׁחֶרְפַּת כְּבָלִים וְאִיּוּמֵי גָלוּת לֹא יִצְלְחוּ עֲלֵיהֶם.

איזבל

אַל תֵּרָתַע בֶּן־צוֹר… עוֹד דָּבָר לִי לָעָם הַזֶּה, עוֹד צוֹר וִירוּשָׁלַיִם נִכְחָן עוֹמְדוֹת בְּכָל הַבּוּז וּבְכָל הַגָּאוֹן…

נגשת אל סלוא

סַלּוּא כִּי תֵלֵךְ שָׁם, וְהָיָה אִם יוֹם אֶחָד תָּשׁוּבוּ הֵנָּה, אַתָּה וְהַנָּבִיא, וַאֲנִי נִצֶּבֶת פֹּה, וְהוּא יְצַו לְךָ לִשְׁמֹט בְּעַד הַחַלּוֹן אוֹתִי אֵלָיו, אֶת בַּת זְנוּנֵי צוֹר – הֲתִשְׁמַע אָז לוֹ?…

סלוא מביט בא ושותק

איזבל

הֲתִשְׁמַע לוֹ?… אֱמֹר…

סלוא

אֵלָיו אִם אֵלֵךְ…

איזבל

כִּי שְׂבַעְתִּיךָ אָנִי…

סלוא

אֶשְׁמָע!

איזבל תופשת בידו

אַךְ כִּי תִכָּנֵס אָז אֵלַי, וַאֲנִי עֵינֶיךָ אֶשַּׁק, אֶלְפֹּת עָרְפְּךָ, וַחֲנִית לְךָ אֶתֵּן וּבְאָזְנֶיךָ אֶלְחַשׁ דְּבַר־מָה… אַזְכִּירְךָ, נַעֲרִי, דְּבַר־סוֹד, שֶׁשְׁנֵינוּ אָנוּ נֵדַע וְהַלַּיְלָה, שֶׁמָּהַל רָקַח פְּלָדוֹת עַז מִנְּקַם הַבֵּן, הַלֵּיל הַהוּא בוֹ עוֹרֵר דָּמְךָ לְפֶלֶא רַב, שֶׁפָּרַק צַו דַּם אָב – הֲתָבִיא רֹאשׁוֹ לִי?

סלוא נאבק על נפשו. צר־כח כנגד המלכה

אֶת רֹאשׁוֹ אֶתֵּן פִּדְניוֹנוֹ לְךָ.

איזבל תוקעת אצבעותיה בין תלתליו ומרכינה ראשו אט אט אל חזה

אֶת רֹאשׁוֹ הוּא!…

סלוא נופל על ברכיו… קולו חנוק נהימה, שיש בה הכנעה רבה וסרוב אחרון, ערגת איתנים ואימת אלהים

וְאָז הֲתִרְעֲבִי לִי שׁוּב, אֶת־הָעַשְׁתֹּרֶת?!

קול שופר

איזבל

יְהוֹרָם!…

דוחפת מאליה את סלוא. כלה גאון מלכות

קוּם!… הַאִם עֵת שַׁעֲשׁוּעִים לִי עַתָּה, שָׂר, וְעַל כְּבוֹד מַלְכוּת עַמְּךָ עָלַי לְהָגֵן פֹה מִפְּנֵי אִישׁ בְּרִיתוֹ יְהוּדָה, הַמִּתְגַּדֵּל עַל אֶפְרַיִם בְּחִבָּה יְתֵרָה מֵאלֹהֵי הַנְּבִיאִים וּבְרַפְסוֹדוֹתָיו…

יושבת על כסאה. נכנסים יורם, יהוא, שרים, צירים, מגים ועוד

יורם משתחוה

שָׁלוֹם לָךְ, הַמַּלְכָּה, מֵאָבִי־מַלְכִּי.

איזבל

בִּרְכַּת שְׁלוֹמִים זוּ רִאשׁוֹנָה לִי הֻבָאת מִיְהוּדָה הֵנָּה מִיּוֹם שֶׁמֵּת הַמֶּלֶךְ אַחְאָב… בָּרוּךְ אִישׁ בְּרִית וְאָח בְּשַׁעֲרֵי שׁוֹמְרוֹן לָנוּ.

יורם

וּבִרְכַת בַּת וְאָחוֹת מֵעֲתַלְיָה הַגְּבִירָה שְׁלוּחָה לָךְ וּלְיוֹרָם מֶלֶךְ אֶפְרַיִם…

מביט סביבותיו

אַךְ מְנָעַנִּי מַלְכְּכֶם הַיוֹם מִכָּבוֹד, כִּי יִפָּקֵד מְקוֹמוֹ בֵּינֵיכֶם…

איזבל

תִּסְלַח לוֹ… הֲלֹא יָדַעְתָּ, כִּי לֹא הִתְרַפֵּא עוֹד מֵאָז שֶׁנִּפְצַע בְּרָמוֹת גִּלְעָד… עַתָּה שׁוּב תְּקָפַתּוּ מַחֲלָתוֹ.

יורם

סַמֵּי צֳרִי, בְּלִיל מַלּוּחִים, מִשְׁבָא וְהֹדּוּ מַתָּת לוֹ הֵבֵאתִי: הַחֹדֶשׁ צִיִּי שָׁב לְעֶצְיוֹן־גָּבֶר.

איזבל

כֹּה יִשְׂמַח לִבִּי כִּי זָכַרְתָּ זֹאת – אַךְ חִנָּם לוֹ דָאַגְתָּ: לֹא חָסַרְנוּ כָּל סַם וָרֶקַח – רַבּוּ צִיֵּי אָבִי בְּחוֹפֵי צוֹר… אַךְ שֶׁב־נָא, בֶּן הַמֶּלֶךְ… וְדַע, כִּי לֹא מֵרֹעַ לֵב סֵרַבְנוּ לְקַבֵּל שַׁי: מַה תִּתֵּן לָנוּ יְהוּדָה וְעִדְּרוֹ צוֹר?

כלם מסבים

יורם

וְעוֹד כִּבְּדַנִי אָבִי לְהָבִיא לָךְ מֵעִזְבוֹן אֳנִיוֹתָיו כְּלֵי שֵׁן וּגְלוֹמֵי שֵׁשׁ וּרְהִיטֵי הָבְנִים – כִּי כָבַד שְׁלַל מַרְכֻּלְתּוּ.

איזבל

אָכֵן נוֹדַע, כִּי זֹאת הַפַּעַם עָצְרוּ אֳנִיוֹתָיו לָצֵאת לְאוֹפִיר וְלָשׁוּב שְׁלֵמוֹת… וְאֵיךְ אֶגְרַע לִי מֵרֵאשִׁית שְׁלַל לֻחוֹתָיו, מִזְּעֵיר הַבַּז מִזַּעַף גַּלִּים הִצִּיל לִמְבוֹא יַם אֵילוֹת – חוֹף לֹא יִבְטַח בּוֹ לְמָחָר, כִּי עָלָיו יָשִׁיתוּ תָמִיד מִצְרַיִם אֱדוֹם וַאֲרָם?… אֵיךְ אֶחְתֹּף מִסַּחְרוֹ לִי בְטֶרֶם עוֹד יִתְהַדֵּר בִּמְעַט הַהוֹן לְעֵינֵי שִׁבְטֵי עַמּוֹ, שֶׁתֹּרֶן זָר לָהֶם וּלְסִירוֹת דֵּיגָם בְּצוֹר מְשׁוֹטִים יִקְנוּ?… וּמִנְעוּרֵי מַלָּחֵי גְבָל וּפוּט חֲמוּדוֹת תֵּבֵל, מֵאִיֵי יָם וְיָם, לְרַגְלֵי תְשׁוּרָה הִנִּיחוּ… לֹא, רַב לִי!… וְאִם יִרְחַב לִבִּי, כִּי מֻטּוֹת מִפְרְשֵׂי יְהוּדָה נֻפְּחוּ לְגֵאוּת אַפְסֵי יָם – אַךְ זֹאת עֲצָתִי לְאָחִי מַלְכְּךּ, כִּי יִמְנַע יָדוֹ מִמִּנְחוֹת עוֹד, כִּי לֹא כְדַבְּשׁוֹת גְּמַלָּיו גַּבְנֻנַּי גַלָּי: אִם הַפַּעַם שָׁכְכוּ לְמִסְפַּר מְשׁוֹטָיו, מָחָר לוֹ יִתְכַּחְשׁוּ, וְאָל מִצְעַר תְּרָנָיו סַעֲרָם לֹא יִשְׁנוּ… טוֹב לוֹ לִקְפֹּץ עוֹד יָד, לַחְשֹךְ לִגְנָזָיו

פְּרִי־בִרְכַּת־מַקְרֶה–כִּי עוֹד רָחַק־חֹק

מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה, לְמוּד מְעוֹנוֹת סְלָעִים, לָשִׂים בַּיָם לוֹ שֵׁם.

יורם כובש עלבונו

הַמַּלְכָּה, אִם תְּמָאֲנִי לְקַבֵּל אֶשְׁכַּר הוֹרַי, פֶּן יָחְסְרוּ גְנָזָיו – תּוֹדָה לָךְ, כִּי טוֹבָה עֵינֵךְ בּוֹ… אַךְ הִנָּחַמִי: מִכּוּשׁ וֶאֱדוֹם וּמִגְּלִילוֹת פְּלֶשֶׁת מְבִיאִים לָנוּ שַׁי, וְהָעַרְבִיאִים – מַס־מִקְנָם עוֹלֶה עַל כָּל עֶדְרֵי מֵישַׁע; וּגְדוּדֵי מִשְׁמָר בְּרוּרִים צוֹבְאִים מַסָּח עַל חוֹף יַם־סוּף לִשְׁמֹר עַל עֶצְיוֹן־גָּבֶר מֵאוֹרֵב.

פונה את שרי אפרים

לֹא לְאַחַי בְּאֶפְרַיִם לִמְנוֹת יְמֵי תְרָנַי עַל הַיַּמִּים בְּצָרוּת עַיִן וּבִמְרוֹרַת קִנְאָה: כִּי אוּלַי תוֹלִים לָמוֹ עַיִן חוֹכָה מֵחוֹפַי מַעֲרָב רְחוֹקִים בָּנִים גּוֹלִים, בַּחוּרַי שִׁבְטְכֶם, שֶׁלָּמְדוּ עַל אֱנִיוֹת צוֹר מְלָאכָת הַמַּלָּחִים, וְנִמְכְּרוּ בִשְׁגָגָה עִם בְּנֵי מֶשֶׁךְ וְכוּשׁ לִבְנֵי הַיְּוָנִים לָעֲבָדִים.

איזבל

אַל חֵטְא תְגוֹלֵל!… צָרוּר גַּם בְּכַנְפֵי שְׁבָטֶיךָ חוֹב לְצוֹר: לֹא רַק בְּחִטִּים וּדְבַשׁ מִשְּׁבָא כָּל מוֹר וְאַבְנֵי חֵפֶץ קְנִיתֶם… מֵהַרְמוֹנֵי תֵימָן עוֹלוֹת בִּשְׂפַת צִידוֹנִים קִינוֹת בָּנוֹת שְׁבוּיוֹת.

יורם

עֲלִילַת שָׁוְא!… אִם חָלַף תּוֹרַת אָבוֹת הָעָם בְּצִיוֹן – הֵן לֹא נְטָשָׁהּ כָּלִיל: וְאֵי תִמְצְאוּ בְאַרְצוֹת תֵּבֵל מִשְׁפָּט וְחֹק לְגֵר וְעֶבֶד כִּבְעָרֵינוּ?… הֲלֹא בִשְׁפָחוֹת קִנְיָן כֶּסֶף לֹא נִתְעַמֵּר – אַף כִּי נִצְדֶּה אֶת בְּנוֹתֵיכֶם.

התרגזות מתוחה בין שרי יהודה

יהוא אִם בְּרִית יְהוּדָה חָפַץ, אִם בֶּאֱמֶת אֶת טוּב שְׁתֵּי הַמַּמְלָכוֹת יִדְרֹשׁ מַלְכּוֹ וּלְבָבוֹ יָשָׁר – יַרְדוּ עִם סַפָּנָיו גַּם בַּחוּרֵינוּ, יִלְמְדוּ לַחְתֹּר וּלְהַחְזִיק בֶּדֶק וְלִשְׁטֹחַ מִפְרָשׂ: שֶׁלֹּא לִמְעֹד בְּיוֹם חֲיָלִים רָב, וְלֹא לְהַחְטִיא חֵץ וּמְחִי חִשְׁבוֹנוֹת, בְּנוֹעַ מִכְסֶה וּבְהִתְפָּרֵק קְרָשָׁיו בִּקְרָב וְסַעַר, תְּקוּפִי צַר וּדְכָיִים.

יורם

כָּאִישׁ עֲצָתוֹ… אָבִי יִבְחַן אוֹתָהּ.

איזבל

אַךְ גֵּא יְהוֹשָׁפָט וּמַגְבִּיהַּ פִּתְחוֹ מִבַּעֲלֵי שְׁלוֹמוֹ, לֹא יִתְבּוֹנֵן כִּי פְּעָמָיו יִדְחוּ, כִּי לֹא יַחְזִיק עֶמְדָּה לְבַדּוֹ בֵּין אֲרָם וְאַשׁוּר… דְּעוּ: לֹא שׁוֹמְרוֹן בְּרִית הֵפֵרָה, לֹא הִיא תֶאֱשַׁם, אִם יָבוֹא יוֹם וְחִנָּם לָהּ תִּצְעֲקוּ… סְלַח, בֶּן־הַמֶּלֶךְ, לִי, כִּי לֹא מַחֲמָאוֹת עִמָּנוּ, כִּי יְעַצְּבוּ דְבָרַי אוֹתָךְ.

יורם

הַמַּלְכָּה, לֹא לְבֵן לִשְׁפֹּט אֶת אָבִיו וּמַלְכּוֹ פֹה… אַף יָאֲתָה לְשׁוֹמְרוֹן לִכְבֹּשׁ תּוֹכַחַת אֵמוּן, אַשְׁמַת בּוֹגְדוֹת, לְמַלְכוּת דָּוִד, עַד כִּי יַחְלֹף דּוֹר, הַזּוֹכֵר עוֹד כִּי בַת יוֹרֶשֶׁת הִיא לְמַרְדּוּת שְׁכֶם וְתִרְצָה…

תנועת רגן באולם. מסביר פנים ומתנצל

אָכֵן לֹא כְאִמּוֹתֶיהָ שׁוֹמְרוֹן: בַּעֲלַת־בְּרִית וּבֵית מַמְלָכָה הִיא, וַתִּיף מִגְּבוּרַת מִשְׁפַּחַת עָמְרִי וּמֵאוֹצְרוֹת צוֹר…

איזבל

מְאֹד יָדַעְתִּי, כִּי מֵהֶם לֹא נוֹפְלִים בִּיקָר וּבְרוּחַ גְּבוּרָה מַלְכֵי אָרֶץ יְהוּדָה – אַךְ הָעֱדַפְתְּ, בֶּן הַמֶּלֶךְ, עַל יַחְשְׂךָ זְעֵיר: הַאִם בְּסֵפֶר הַמְּלוּכָה, שֶׁהוֹרִישׁוּ לָנוּ, נָקְבוּ בְּשֵׁם בֵּית־לֶחֶם וּבְמִשְׁפַּחַת רוֹעִים – וְעַל חוֹתַם מַלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל חָרְתוּ, מִימֵי הַשּׁוֹפְטִים עוֹד, פִּתּוּחֵי מַקֵּל וְתַרְמִיל: סֵמֶל נוֹדְדִים?…

יורם

רְאִי שכחת: מִגְדַּל דָּוִד חָקוּק עָלָיו מוּל כְּלֵי הָרוֹעִים – סֵמֶל כּוֹבֵשׁ־צוֹפֶה… אַךְ שִׁמְעוּ, אֶחָי: אִם עַד כֹּה דִבַּרְתִּי כְּצִיר יְרוּשָׁלַיִם פֹּה וָאָגַן בִּפְנֵיכֶם עַל כְּבוֹד מַלְכָּהּ־אָבִי, עַל גְּאוֹן בֵּית דָּוִד – הִנֵּה יֵשׁ עִם לִבִּי זֶה כְּבָר לְדַבֵּר גַּם אֲנִי אֶת דְּבָרַי לִבְנֵי אֶפְרַיִם כַּחֲתַן בֵּית אַחְאָב, שֶׁכָּתַב יָד לָכֶם… כִּי אָמְנָם גָּבַהּ בְּדַרְכֵי אֱלֹהָיו לֵב אָבִי, אָזְנוֹ לְסִכְסוּךְ נְבִיאָיו יַט – וַהֲלֹא יְדַעְתָּם, אֲשֶׁר מִדָּן וּבֵית־אֵל הָיְתָה סִבָּה לְנֹחַם נְבִיאֵי אֵל, כִּי שָׁתוּ יָדָם עִם בֶּן־נְבָט, בְּרוּם לֵב מַלְכֵי יְהוּדָה לְהַרְבּוֹת הוֹד וָהוֹן וּלְהַעְלִים עַיִן מֵהֶם וּמִתּוֹכַחְתָּם… אַךְ כִּי עַתָּה הִתְעַשְּׁתוּ וְכַעְסָם וְרָגְזָתָם בְּמִשְׁנֵה רַהַב יִשְׁמְרוּ לְמַלְכֵי אֶפְרַיִם.

איזבל

הַמַּדִּיחִים!…

יורם

שִׁמְעוּ אֵיפוֹא, וּרְאוּ כִּי דַעִי כֵן, וּלְקַיֵּם בְּרִית אֲלֵיכֶם בָּאתִי עָתָּה.

איזבל

הִיא לֹא תַעֲמֹד, כָּל עוֹד עַל אַדְמַת יְהוּדָה יִמְצָא מִקְלָט כָּל מֵסִית עָם.

יורם סוקר מסביב וכובש כמעט את קולו

הַמַּלְכָּה, זָקַן אָבִי וּבְיָדִי כָל הַשִּׁלְטוֹן: מֵהַיּוֹם כָּל נָבִיא יְלוּד יְהוּדָה, אוֹ מֵאֵלֶּה הַחוֹמְקִים מֵאֶפְרַיִם וּמִתְלַקְּטִים לְלַהֲקוֹת אֱלֹהִים – בַּכֶּלֶא אָשִׂים.

איזבל

עוֹד זֹאת לִי תַעֲשֶׂה וְיֵאָמְנוּ דְבָרְךָ וּבְרִיתְךָ לִי: אֶת רָאשַׁי הָרִאשׁוֹנִים שֶׁתִּתְפֹּשׂ כְּרֹת וּשְׁלַח אֶלֵי שׁוֹמְרוֹנָה – לַחְתֹּם בְּדַם מְתַעְתְּעִים אֲמָנַת מְלָכִים.

יורם כל מרצו פג פתאם ופניו נפלו

אֶעֱשֶׂה כֹה…

גוחן אליה מכסאו ומרכין קולו

הַמַּלְכָּה, גַם אֲנִי מִיָּדֵךְ אֶדְרֹשׁ גְּמוּל כָּזֶה…

איזבל עליזה

כָּזֶה – הַכֹּל לַכֹּל?… לְמִצְעָר לִי, כְּאַיִן לִי, הַגְּמוּל עָלַי נָטַלְתָּ, כִּי לֹא חִשַּׁבְתָּ, כַּמָּה לִי לַחְבֹּט בְּגָרְנוֹת אֱלֹהֶיךָ: קִמְצֵי קְמָצִים!… וְאִם אֶזְקֹף לְךָ לְפִי מְעַט מִסְפָּרְךָ, רֹאשׁ תַּחַת רֹאשׁ בְּמִכְסַת נַפְשׁוֹת נְזִירִים, וְיִשְׁבֹּת דֵּישִׁי מַהֵר… לוּ מִמֶּנִּי כָּהֵמָּה וְכָהֵמָּה תִדְרֹשׁ אוֹתָם.

לבה טוב עליה ודעתה זחוחה… פונה אל הקרואים

וּרְאוּ, שָׁכַחְנוּ לָמָּה בָאנוּ הֵנָּה, וְרִיב וְתַחֲרוּת וּגְמוּל חֶשְׁבּוֹנוֹת בַּמִּשְׁתֶּה שַׂמְנוּ – הֲלָזֶה נוֹעָדְנוּ. הִתְכַּבְּדוּ, אוֹרְחָי!…

מוזגים ושותים

סַלּוּא, מְזֹג לִי כוֹס!… שְׁתֵה, בֶּן הַמֶּלֶךְ, מָהוּל שִׁתְיִי זֶה מִמִּשְׂרַת יִזְרְעֶאל וַעֲסִיס עֵין־גֶּדִי, כְּסֵמֶל־אוֹת לְתוֹאֲמֵי אֶשְׁכּ­ֹלוֹת בְּכֶרֶם מַלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל.

יורם שותה ושונה

שׁוֹקֵד אֶפְרַיִם עַל מַתְכֹּנֶת רְקָחָיו… כֵּן דִּבַּרְתְּ, הַמַּלְכָּה: טוֹבִים מְלָכִים שְׁנַיִם לָעָם הַזֶּה מִשִּׁלְטוֹן נְבִיאֵי מְדָנִים…

מביט פתאם בחשד פחדים על המסובים

הַאֵין מִי מִשֶּׁלָּךְ, מִקְּרוּאֵי מִשְׁתֵּךְ, אֲלֵיהֶם?… אֵין כְּמוֹהֶם לְהִתַּמֵּם לְנֶאֶמְנֵי בֵיתֵךְ וְלִצְפֹּן לְסִתְרֵךְ, בְּאַזְּנֵךְ סוֹד וּמַעֲלָל – וּמֵאָרְבָּם מֵרֹאשׁ יְסַכְּלוּ זְמָמֵךְ.

איזבל

פֹּה אַל תִּדְאַג מֵהֶם: זֶה כְבָר אֶל סִפַּי לֹא הֵזִידוּ: וְעַתָּה תְהִי תְבוּסָתָם מְלֵאָה, אָחִי…

נכנסים שרים ומחוללים

אַךְ הַגֵּד, מַה מִּשִּׁיר וּמָחוֹל תִּרְצֶה: הֲשִׁיר חֲשָׁקִים יְהִי לַקְּדֵשִׁים, שְׁלָחָם מִמִּקְדַּשׁ נְבוֹ לִי מַתָּת מֶלֶךְ מוֹאָב – כִּדְבַשׁ יְרִיחוֹ קוֹלָם מוֹשֵׁךְ רַךְ וּרְוֵה הַצְּלִיל: אוֹ שִׁירַת כֹּהֲנִים מִמְּעָרַת בַּעַל־גָּד, הַמְתַנֶּה תַאֲנַת הָאָדָם עַל רִאשׁוֹתֵי דָבְרֵי אַהֲבָה בְּמוֹרַד גֵּיאוֹת תַּמּוּז – הֲבָאֵלֶּה חָשַׁקְתָּ?… אוֹ לְעֶרְיַת בְּנוֹת כַּפְתּוֹרִים, מִסְתַּלְסְלוֹת בִּמְחוֹל קְדֵשׁוֹת, כָּמְהוּ חוּשֶׁיךָ, בֶּן־הַמֶּלֶךְ, כִּי כֹה עֻלְפּוּ בִּיקוֹד יְרוּשָׁלָיִם….

יורם

אֵיכָה אֶבְחַר, וְעוֹד לֹא הִסְכַּנְתִּי בָם, וְצֵל נְבִיאַי יְעַמֵּם עַל כָּל חַגַּי… בַּחֲרִי אַתְּ…

איזבל

אַךְ טוֹב חָרָצְתָּ… שְׁמַע לִי: סוֹחֲרֵי אֲרָם הֵבִיאוּ נַעֲרָה שְׁבוּיָה לִי מֵעֵבֶר הָאֲרָרָט, וּבְעֵינֶיהָ כְּנֹגַהּ קַרְחֵי תְכֵלֶת… צַו וְתֵצֵא בִּמְחוֹלוֹת שִׁבְטָהּ, וּכְלַפִּידֵי שְׁלָגִים, הַמְפַזְּזִים בְּעַרְבוֹת צָפוֹן סְבִיב מְדוּרוֹת סְתָיו, תָּחֹגְנָה זְרוֹעוֹתֶיהָ בְּמַעְגָּל לָבָן, פְּתַלְתֹּל…

נותנת אות. נכנסת נערת צפון שבויה. מחול.

יורם שותה הרבה במשך המחול

נִפְלָא כֹה…

מרים ראשו אל המסובים וקולו רב עצב

מִי יִפְתֹּר חִידָה לִי?

איזבל

הֲלֹא אֲחִיקָר רֹאשׁ חַכְמֵי צוֹר עִמָּנוּ.

יורם אל אחיקר

קְצֹב שְׂכָרְךָ, אִם תִּמְצָא אֶת חִידָתִי.

איזבל

אוֹרְחִי אָתָּה: עָלַי הַיּוֹם כָּל מַחְסוֹרֶיךָ… אִם אֲחִיקָר פִּתְרוֹן יִמְצָא, אֶת שִׁלוּמָיו מִיָּדִי יִקַּח: נַעֲרַת הָאֲרָרָט.

אחיקר סחרחר יינו כמעט קט

הַמַּלְכָּה, חַסְדֵּךְ רַב – אַךְ אוֹנִי חָדַל: בֶּן שְׁמוֹנִים עַבְדֵּךְ כְּבָר וּתְשׁוּשׁ נְדוּדִים, הֲיִרְעֶה אַהֲבָה עוֹד עַל אַחֲרוֹן דַּרְכּוֹ?… הֲלֹא מִיצוּעָהּ אֵרֵד וּמְקֻטָּפוֹת שְׁתֵּי אָזְנָי.

המג איש בריא… אכול תאותו, פונה אל אחיקר

נְקֹב לִי מְחִיָרּה וּמֵעַרְשָׂהּ אֶגְאָלְךָ, אָח…

אחיקר בלעג כבוש

הֲיַהֲפֹךְ חָכָם נוֹדֵד לְסוֹחֵר?… רַק מְחִירִי תָשִׁיב לִי.

המג תמה

מְחִירְךָ?…

אחיקר

כֵּן… אֶשְׁאָלְךָ חִידָה אָנִי.

המג

הַאֵין טוֹב לִי לְנַסּוֹת פִּתְרוֹן רִאשׁוֹן לְחִידַת בֶּן הַמֶּלֶךְ, וְלֹא לְיַגֵּעַ בִּמְלִיצַת חֲלַקְלַקּוֹת לְךָ אֶת חוּשָׁי?… אַךְ אֶת הַנֶּעֲרָה עֲרֹב לִי…

אחיקר

אָמֵן: אִם יִצְלַח יִצְרְךָ לַהֲגוֹת בְּחִידוֹת וּלְהָפִיק פִּתְרוֹן קָט, כְּדַעְתּוֹ יָפָה לִבְחֹר יְפֵפִיַת אַשְׁכְּנַז שְׂכַר־זְנוּנִים לְחִשְׁקֵי פִדְרָךְ – לְךָ אֶתְּנֶנָּה.

יורם

אַל תְּבַהֵל כֹּה לָתֵת, כִּי טֶרֶם תִּזְכֶּה… וּבִטְחוֹן־מָה לָךְ?… אוּלַי אֵין לַחִידָה פִּתְרוֹנִים – אין?…

אחיקר

אָז גַּם יֵשׁ שֶׁיָּבוֹא אִישׁ מֵיטִיב רְאוֹת מִמְּךָ, וִיהִי לְהֶפֶךְ: אֵין חִידָה נָסִיךְ.

יורם כבד־רוח

יֵשׁ וָיֵשׁ!… הֲלֹא לְקַדְרוּת דְּרָכַי וּבְפַלָּצוּת יָמַי גְּלוּמָה תִרְבַּץ.

אחיקר

שְׁתַּיִם חִידוֹת הֵן… עֵירֻמַּת הוֹד, לְלֹא פִתְרוֹן־כְּסוּת, הָאָחָת: בְּכָל רֹאשׁ־דָּבָר, כְּחֶדְוָה אֵין לָהּ פֵּשֶׁר. וּבְעֶצֶב קַשָּׁב, עֵר לְכָל סוֹף־דָּבָר – בִּשְׁאוֹן גָּאוֹן יַמְּךָ וּבִדְמִי חוֹפֶיךָ, בְּקַרְדֹּם יוֹם וּבְמַחְתַּת לֵיל – בַּכֹּל הַבָּא זְרוּם אוֹר וּמִי שֶׁהוּא יְנַהֲגוֹ אֶל גְּדוֹת הַצֵּל – בְּכֻלָּם לְךָ תִּתְגַּלֶּה כְּרַחַשׁ־רֹן… לֹא יַעֲרֹךְ לָהּ כָּל מַדָּע, כָּל חִקְרֵי שִׁכְלְךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ. – אַךְ לוּטַת פִּתְרוֹן, פְּלִיאַת רָז הַשְּׁנִיָה, וּבְקֶמֶט נָלוֹז תַּחֲרֹשׁ עַל כָּל מֵצַח וְנִיב גְּבֹהוֹת תֶּהְגֶּה… מַה חִידָתְךָ מֵחִידָה, בֶּן־הַמֶּלֶךְ?

יורם

רַבָּה הִיא – וְאִם לֹא בְדִבְרֵי מָשָׁל לִי תִּתְאַנֶּה, וְלֹא תַחְשִׁיךְ עָרְמַת מִלִּים נְעוּלוֹת טָעַם: חֲשׂוּפָה תַעֲמֹד אֶל אֵם כָּל דְּרָכַי – רַק עֵינַי סְגוּרוֹת – – – הַגֵּד לִי, הֲיֵשׁ כִּי יִזְנַח אִישׁ אֶת תַּלְמוֹ וְטַחֲנָתוֹ. לְבַקֵּשׁ חֶשְׁבּוֹן רַב בִּיבוּל־לֹא־יִהְיֶה, כִּי יֵעֲטֹף מִדְבָּר בָּר?

אחיקר שותק… פתאם יפנה אל המג

הֵן הֵקַל חוּד. הַנָּסִיךְ, פְּתֹר וּזְכֵה בַנַּעֲרָה.

המג

אָמְנָם, כִּי לֹא יִמָּצֵא אִישׁ בְּכָל הָאָרֶץ לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת, וְלֹא עֲבָרוֹ רוּחַ שִׁגָּעוֹן.

יורם אינו מרגיש במג. שוב פונה לאחיקר

הַגֵּד נָא, הֲתֵדַע אִישׁ אוֹ עַם, שֶׁיְּשַׁקֵּץ מְחוֹל אֱלִילִים זֶה לְבַת אֲרָרָט וְאֶת כָּל מַעְגַּל שְׂמָחוֹת לִלְאֹם וּלְאֹם – וּבָדָד לוֹ יִתְחַמֵּק לְסַקֵּל דֶּרֶךְ דּוֹרוֹת רְחוֹק כָּל הֵידָד, וְעַל תָּרְנַי חוֹלֵי רוּחַ יִתְלֶה אוּרָיו….

אחיקר שותק תפוש הרהוריו

יורם

מָה הָיָה לְךָ, כִּי קָצְרָה רוּחֲךָ לִפְתֹּר – וַאֲנִי הֵן לֹא הִרְחַקְתִּי שְׁאָלָה?… עֲנֵה: מָה רָאָה זֶה הָאִישׁ לִבְעֹט בְּשֹׂבַע נְעוּרֵי גִיל, וַיְהִי בוֹ הֶפֶךְ מִן כָּל עֲשִׁיר עֲדָרָיו וַחֲרִישׁוֹ וְשֶׁפַע מְזָוָיו – כִּי בִגְאוֹן עִצְבוֹנוֹ, בִּמְרִי וְקִנְאָה יָשִׂישׂ אֶל כָּל רֵיחַ פְּרִי בְלֶקֶשׁ זְמָנִּים?

כולם שותקים

איזבל מתעוררת

כּה יָדַעְתִּי: לֹא יִפְתֹּר אִישׁ מֵהֶם… חֲדָל!… כִּי לָמָּה תְּמָרֵר מִשְׁתִּי.

המג

מַהֲתַלּוֹת חָמַד לוֹ בֶן־הַמֶּלֶךְ… כִּי הֲיֵשׁ אֲשֶׁר בְּמַעֲלָלִים אֵלֶּה לֹא יִתְנַכֵּר כָּל כְּסִיל וּמְשֻגָּע…

אחיקר פונה בדברו רק אל יורם

עוֹד הָאֶחָד שָׁאָר: גְּבַהּ הָרוּחַ… כִּי לֹא אַתָּה בָאתָ אֵלַי הָרִאשׁוֹן עִם חִידָתְךָ זוֹ: בִּשְׁקֹעַ יוֹמִי הִבְהִילַתְנִי פִתְאֹם אֶל גְּבוּל מִדְבַּרְכֶם, שָׁם לִי חָדָהּ נָזִיר גְּבַהּ לֵב עַל פֶּתַח מְעָרָה… שָׁם שָׂרִיתִי אֶל אִישׁ מַר רוּחַ וַעֲיֵף תְּאֻנִים, שֶׁעֵינָיו אוֹרוּ לָהּ – נִפְתַּלְתִּי עִמָּהּ עַל חַיָּי.

יורם שותה

וְהַפִּתְרוֹן מָה?

אחיקר

מִמֶּנִּי וְהָלְאָה הוּא כְּאָז כֵּן עָתָּה…

מרכין ראשו אליו

אַךְ יֵשׁ מִי וְחִידָה זוֹ שֶׁלּוֹ הִיא. גְּלוּיָה לְלֹא כָל פִּתְרוֹן לוֹ: שְׁאַל אֶת עַמְּךָ, אֶת דָּמְךָ, נָסִיךְ… לִי סְתוּמָה הִיא וְזָרָה… שְׂנוּאָה כֹה…

יורם

גַּם לִי!… בִּרְאוֹתִי הַמָּחוֹל פֹּה, וַעֲסִיס אֲדָמוֹת לִבְלֵב כֹּה חַי וּלְלֹא כָל פַּחְדַּת חֵטְא בָּעוֹרְקִים – וָאֶזְכֹּר חִידָה־עָם, הַכּוֹבֵשׁ דָּמָיו לְדַלֵּג אֶל רֹאשׁ הָרִים פִּסְּגוֹ לוֹ מֵעֵבֶר גְּבוּלוֹ, זְמַנּוֹ…

שותה הרבה

צַוִּי מַלְכָּה, לִי שִׁיר וּמָחוֹל עוֹד וְעֶרְיַת גְּוִיּוֹת.

אל המחוללות

הַנַּעֲרָה, שְׁבִי אֵלַי, לִפְתִינִי עַד מִנַּפְשִׁי יָנוּס צֵל יְרוּשָׁלָיִם…

מושיב את הנערה אצלו

וְגַלִּי לִי הַסּוֹד, אֵיךְ יִמְלֹךְ מֶלֶךְ בֵּין שִׁבְטֵי מְחוֹלֵךְ, מַה יְּלַמֵּד כֹּהֵן לָעָם הַבָּא אֶל מִקְדַּשׁ אֱלֹהַיִךְ, מַה יֶחֱזֶה אִישׁ הָרוּחַ?

הנערה שותקת נבוכה

איזבל

הַנַּח לָהּ…

כִּי מִי כִמְשׁוֹרְרֵינוּ יֵדְעוּ מִשְׁפַּט כָּל עָם וְכֹהֲנָיו וּנְשִׂיאָיו.

יורם אל המשורררים

סַפְּרוּ דְּבַר־מַה, יֵשׁ בּוֹ מִמְּחוֹלָהּ זֶה הַזָּר וּמְחֻמָּד לִי, כִּי רַבַּת עָיְפָה נַפְשִׁי לְמוּסַר לְוִיֵּי אֱלֹהָי.

המשורר בנגנו

בְּבָבֶל, בְּהֵיכַל בַּל אַפִּרְיוֹן עָשׂוּי אֶרֶז. עַמּוּדָיו בַּהַט וִירִיעָתוֹ שָׁנִי: עַל כַּן שַׁיִשׁ חַכְלִיל עוֹמְדָה תוֹכוֹ עֶרֶשׂ מִשֵּׁן וּפָז, רְפוּדָה לְבָן אֲטוּנִים, שֶׁמִּשְׁיָם נוֹדֵף מֹר וְצִנַּת שֵׂיבָה לְשַׁלִיט נַעֲרָץ וְגַלְמוּד… שָׁמָּה בְּכָל לַיל וְלֵיל מִמָּדַי וּמֵעַדֶן תּוּבַלְנָה נְעָרוֹת, רֵאשִׁית אוֹן כָּל עָם וְעָם לְחַמֵּם יְצוּעַ אַל…

יורם

מַה יֵבוֹשׁ מִפְּנֵי נַעֲרוֹתָיו בַּל וְיִקְרֹס תַּחְתָּיו, בְּיוֹם שֶׁיָבוֹא שָׁם מִנְבִיאַי אֶחָד, וִיצוּעוֹ יִקְרַע וּבְמַעֲרֻמָיו יִבְעָט… הַאִם לֹא יִצְבְּאוּ גִּבּוֹרֵי שִׁנְעָר עַל מִטַּת אֱלֹהָם מִפַּחַד חוֹזַי?

המשורר

בְּחַצְרוֹת בַּל בְּעֵילָם זְקִיפִים עוֹמְדִים בַּסָּךְ – כִּבְנֵי עֲנָק אֲחוּזֵי חֶרֶב: וְנוֹהֲמִים מִּמַּעֲלוֹת שַׁיִשׁ אֲרָיוֹת בְּשַׁרְשְׁרוֹת נְחֹשֶׁת קָלָל כְּבוּלִים… מִשְּׁבִי בַחוּרִים יִסְחַב שָׁם הָעָם לְחַיּוֹת טֶרֶף, וּמִטּוּב מַלְקֹחוֹ בְּתוּלוֹת יַחֲרִים לִישִׁישֵׁי מָגָיו…

יורם קצר רוח; ראשו צונח על כתף המחוללת

הַנַּעֲרָה, שִׁמְעִי: אֳנִיּוֹתַי אֶשְׁלַח אֶל חוֹפֵי אַרְצֵךְ… מַה סְּגֻלּוֹת תִּצְפֹּן, תֶּאֱצֹר מֵעֵץ, מִשֵּׁן, מֵחֶפְצֵי יְקָר?…

המחוללת

שָׁם דָּגִים כְּבוּשִׁים וּמְמֻלָּחִים, עַרְבוֹת שֶׁלֶג וְסֻבְכֵי יַעֲרוֹת־אֵל וְאֶבֶן־חַשְׁמַל; וּבִתְרֵי צְבִי וְדֻבִּים גִּדְלֵי יָרֵךְ, בְּאֵשׁ חֲרוּכִים עַל רֹאשׁ רָמְחֵי אֶבֶן…

יורם

מַה דַּלָּה אַרְצֵךְ… לֹא לְאַבְנְכֶם הַצְּהֻבָּה וְלֹא לִצְלִיכֶם וּדְגַתְכֶם אֲצַו מַלָּחֵי…

אוחז בשתי ידיו בראשה ואל עיניה יביט

מְחוֹלוֹת יִלְמְדוּ!… כִּמְחוֹלֵךְ זֶה רַב גִּיל וְסִבְלוֹת, דְּגָרוֹ בְּקַן נְעוּרָיו עָם לְלֹא חֶשְׁבּוֹנוֹת רְחוֹקִים… עוֹד שָׁם יִלְמְדוּ, עַד שׁוּבָם אֶל עַם מוֹלַדְתָּם, לְהַדְלִיק אֵשׁ, כְּדֵי אוֹר וָחֹם, וְלֹא יְקוֹד לְאַכֵּל כָּל דָּם וָרוּחַ… שְׁתִי!… הַגִּידִי לִי: הֲיֵשׁ בְּאַרְצֵךְ יָיִן?

המחוללת

אָיִן.

יורם

אֶרֶץ מִסְכֵּנָה… וַהֲיֵשׁ נְזִירִים שָׁמָּה?

המחוללת

בַּיְעָרִים שׁוֹכְנִים אַנְשֵׁי אֱלֹהִים….

יורם

מַפְרִיעֵי עָם – וּמְקַלְּלִים נְסִיכֵיהֶם?…

הנערה נבוכה שותקת

איזבל

אֶל מַה נֶעֱצַבְתָּ, אוֹרְחִי?… נְטֹל עָלַי מָה אֶעֱשֶׂה לְךָ וְשָׁקְטָה רִגְזַת לִבְּךָ.

יורם מביט בה ושתק… פתאם יפנה שוב אל המחוללת

וַהֲיֵשׁ כִּי יָסִיר רֹאשׁ נְזִירָיו מֶלֶךְ אַרְצֵךְ?…

איזבל צוחקת

עַתָּה אֵדַע, עַל מָה יִסָּעֵר לִבְּךָ וּבַמֶה אֲגָרֵשׁ מַר רוּחֶךָ… זַמֵּן לִי, לְמָתַי תַּחְפֹּץ מַתַּת דָּמִים זֹאת?

יורם

הַאֻמְנָם תּוּכְלִי תֵּת לְכָל זְמַן לִי חֶפְצִי זֶה?… כִּי לֹא מִכָּל הַבָּא לְיָדֵךְ אֶרְצֶה…

איזבל

בְּחֹר!

יורם חרש

בָּחַרְתִּי כְבָר…

איזבל

קְרָא בְשֵׁם…

יורם שוהה ושותק להבליג על הממון היין

הֲלֹא יָדַעְתְּ, מַלְכָּה, אֲשֶׁר בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל עָזְבוּ הַלְוִיִּים מִגְרְשֵׁיהֶם וַיִתְיַצְּבוּ עַל אָסָא וִיהוֹשָׁפָט… וּמֵאָז יְסוֹבְבוּ בָעָם לְלַמְּדָם תּוֹרַת אִסָּרִים, כִּבְדַת חֹק וְעֹל, לִכְפּוֹתָהּ עַל שַׁחֲרוּת עָם, שֶׁכַּמָּה פְעָמִים פְּרָקָהּ, וּפְרוּז אֲפִיקָיו נִהַל פַּחֲזוּת זִרְמוֹ אֶל גְּדוֹת כָּל אֱלֹהִים אֲחֵרִים… תּוֹרָה הַמְתָעֲבָה כָל כִּנּוֹר פּוֹטֵר הִגְיוֹן עֲנָבִים עַל כָּל גַּב וְרָמָה, עוֹיְנָה כָּל מֵרוֹץ דָּם לִשְׁקֹע בְּמַאֲוַיָּיו, וּלְשִׁקּוּץ לָהּ כָּל מַה שֶּׁתִּשְׂבַּע עַיִן בִּדְמוּת וָצֶלֶם… קָצְרָה נַפְשִׁי בָהּ וּבְמַטִּיפֶיהָ – וּמֵחוּץ לָעִיר, בֵּין הָרַי, שַׂמְתִּי בָמָה לָעַשְׁתֹּרֶת, עַד אֶמְצָא יָד לְהַעֲמִיד הֵיכָלָהּ בִּמְצוּדַת דָּוִד עַל מַתְכֻּנְתּוֹ…

מפסיק וסוקר סביביו כאיש שבהל על פיו…

איזבל מעודדתו

אָז בְּרֹאשׁ כָּל כֹּהֲנַי מִצּוֹר וְשׁוֹמְרוֹן לְהַר בֵּיִת אֲדֹנָי בִּירוּשָׁלַיִם לַחְנֹךְ מִקְדָּשָׁהּ יַחַד נַעַל… אַךְ מַה תַּעְלִים שֵׁם הָאִישׁ, בְּכֹפֶר דָּמוֹ תְּחֻדַּשׁ בְּרִית אֶפְרַיִם עִם יְהוּדָה?… כִּי, חַי הַבַּעַל, אִם עִמָּנוּ יֵשֵׁב, מִשֻּׁלְחַן קְרוּאַי אֶקָּחֶנוּ לָךְ.

יורם

לֹא אֵדַע אֵיפֹה הוּא.

איזבל

אֵיךְ אַכִּירֶנוּ?…

יורם

הוּא נָע וְנָד… אַךְ אָמְרוּ לִי: מִכֹּל נְדוּדָיו יָשׁוּב תָּמִיד יִזְרְעָאלָה.

איזבל נרגזת מחשד עמום

מָה עָשָׂה לָךְ?

יורם דבריו חרישים־עצובים

בְּיוֹם חַג לָעַשְׁתֹּרֶת, וַאֲנִי יָשַׁבְתִּי אָז בְּמִקְלַט הָרַי טוֹב־לֵב. בִּמְסִבַּת שָׂרִים… עַל הַבָּמָה יְצוּעֵי שֵׁשׁ וּבנֹות יְהוּדָה קִטְּרוּ עֲצוּמוֹת רִקְמָתָיִם… חָנְתָה חַמָּה, וּכְשֶׁלֶד־תַּנִּין זָהָב רָבַץ עָנָן בְּשֶׁפֶל מַעֲרָב; כַּנְפַי אֵלֵי כְנַעַן קְדוּמִים רָעֲפוּ חֲלוֹמוֹת… פִּתְאֹם צִיר רָץ בְּמַעֲלֶה הָרִים – וּבְהַגִּיעוֹ אֶל רִאשׁוֹן שָׂרַי, מִכְתָּב מָסַר לוֹ: “לְבֶן הַמֶּלֶךְ” אָמַר וַיֵעָלֵם…

איזבל

כְּתָב־סוֹד?…

יורם

הַמַּלְכָּה, לָמָה עָרְבָה פִּתְאֹם כָּל חֶדְוָה בִי?… וְלָמָה עֻמְּמָה דְמוּת הָאֵלָה, עָשְׁנָה בָמַת קְטָרְתָּהּ, מִפַּחַד פֶּלֶא עַז, שֶׁמָּחָה דָמַי וְעָרְפִּי צָבַת וַיְבַשְּׂרֵנִי בְעָתָה, וּמָהֳלִי הָפַךְ לְתַרְעֵלַת פִּגּוּל, וּלְגֹעַל מַר הַכֹּל, שֶׁרִנֵּן חוּשַׁי כָּל יוֹם הֶחָג… וַאֲנִי עוֹד טֶרֶם אֵדַע, מִי הוּא הַכּוֹתֵב וּמִכְתָּבוֹ חָתוּם בְּיָדִי עוֹד…

מוציא את המכתב

איזבל מתרגשת

וּדְבַר הַמִכְתָּב?…

יורם קורא

… יַעַן גִּלּוּלֵי צוֹר וְתוֹעֲבוֹת אִיזֶבֶל לְמוֹפֵת הָיוּ לְךָ…"

איזבל מפסיקה

הַתִּשְׁבִּי!…

יורם

לֹא הִנִּיחַ קְלָלָה, תַּחְלוּאִים, אָבְדָן, שֶׁלּאֹ הִפְגִּיעַ בִּי וּבְבֵית מַמְלַכְתִּי, וְעַד קָטָן בָּנַי הִדְבִּיק תַּאֲלָתוֹ, וְקֶצֶף אֱלֹהִים עַל כָּל יְהוּדָה – וְחֶרְפַּת גּוֹלָה – – –

קורע את המכתב

וַהֲלֹא רַק מִקְלָט מְעַט תִּכַּנְתִּי לִי לְמַלֵּט שָׁמָּה מֵעֵין לְוִיֵּי שְׂרִיד נְעוּרִים צוֹמְקִים וְעוֹרְקִים אֱלֵי גִיל כְּכָל הָאָדָם – – – מֵאָז בָּנִיתִי רָמוֹת וְחַמָּנִים לְאֵלֵי צוֹר וְשֵׂעִיר וַאֲרָם; וְתַבְנִית מִזְבְּחוֹת חֲקוּקִים סְמָלִים מִכִּתִּים וְחֶרְמוֹנִים לִי הִמְצֵאתִי וּבָמוֹת מִשְׂחָק…

קהה־רוח וזר ישתעה סביביו, כאיש שטורפה לו תאות חייו

… אַךְ לֹא תִטְעַם נַפְשִׁי עוֹד בִּרְכַּת שְׂחוֹק וּמִשְׁתֶּה, לֹא תִּתְעַלֵּס בְּחֶדְוַת חַג כִּבְטֶרֶם בּוֹא הַמִּכְתַּב… וָאֵדָע: שִׁבְעָתַיִם טוֹב הַמֹּלֶךְ, שֶׁאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִשְׁעִי לוֹ, מֵאֵל שֶׁבְּרִבְבוֹת פַּלְגֵי שֶׁמֶן וּבִפְרִי הַבֶּטֶן לֹא אֶתְרַצֶּה לוֹ, הַדּוֹרֵשׁ לֹא רַק תְּרוּמַת דָּגָן, גֵּז וָשֶׁגֶר – הַמְעַט לוֹ אֵלֶּה! – כִּי עוֹד יִפְקֹד עָלַי הַצְנֵּעַ לֶכֶת כָּל הַיָּמִים, כָּל הַחַיִּים, עִם צְנִיף מִשְׁפָּט וַחֲגוֹרַת צְדָקָה…

איזבל

שׁוּב אֵלֵינוּ!… יַרְחֵי נֹעַם וְלֵילוֹת מֹר מְשַׁכְּרִים תָּאֳרָה עוֹד עַל יִבְלַי אֵלֵי כְּנָעַן.

יורם

כָּל עוֹד הוּא בַּחַיִּים, דְּבָרוֹ יַדְבִּיקֵנִי, צִירוֹ יְבַעֲתֵנִי… רֹאשׁוֹ תְנִי לִי!…

איזבל מתחלחלת

דְּרֹשׁ מַה תִּדְרֹשׁ, אָחִי־אַךְ אֶת רֹאשׁוֹ אֶמְנַע מִמֶּךָ.

יורם

בַּקָּשָׁתִי מִצְעָר… לָמָּה תָּשִׁיבִי פָנָי?…

איזבל

לִי הוּא!… כֻּלָּם אֶתֵּן לְךָ לַאֲגֻדּוֹתֵיהֶם, אוֹתוֹ – לֹא!…

יורם נרגז

אֵיךְ נַעֲמֹד בַּבְּרִית וְלֹא תְסַגְּרִי אֵלַי זְעוּם צוֹרְרָי, שֶׁעִנֵּן עֶרֶב נְעוּרָי.

איזבל

לִי אֶת שַׁחְרָם עָכָר.

יורם

לָךְ, בַּת צוֹר – הֲיוּכַל זֶה הֱיוֹת?… הֵן זָרָה לוֹ אַתְּ – עַד לִבֵּךְ הוּא לֹא יִגָּע… כִּי הֶהָיְתָה עוֹד כָּזֹאת, שֶׁיָקוּם נָבִיא לְעָם וְהוּא לֹא מִגִּזְעוֹ יָצָא, לֹא מֵרַחְמוֹ נָח, וְיָבִין לוֹ הָעָם הַזָּר וְיֶחְרַד לַחֲזוֹנוֹ?… אוֹ הֲיֶחֱרֶה לוֹ, לַזָּר, עַד מֶרֶד יֵצַר, חֲרוֹן הֶחָזוֹן?… מִי הוּא לָךְ?… הֵן אַתְּ אָזְנַיִךְ תֶּאֶטְמִי וְדָי… וְלִי – בְּדָמַי אֵימָה זָרַע, כִּי עַל כֵּן מִמְקוֹרִי בָא אֵלַי וּמִמַּחְצֶבֶת שָׁם פַּטִּישׁ אֱלֹהִים קַנָּאִים נִקֵּר אֶת שְׁנֵינוּ, וּלְקִלְלָתוֹ שָׁאַג דָּמִי, שֶׁבֹּעָת, כֻּרְסַם רַב הַכְּאֵב, וּלְשַׁכְּכוֹ בְּדַם הַנָּבִיא אוּכַל… לִי הַנָּקָם!…

איזבל במרי עצבונה

הַאִם עַד לִבִּי הוּא לֹא נָגַע?… לָמָּה כָּל יָמַי אֶדְלָקֶנּוּ, אַעֲלֶה זִכְרוֹ עַל רֹאשׁ תַּאֲוָתִי וּבְמַצְפּוּנֵי צַעֲרִי?… וַהֲלאֹ כְזָר יִשְׂרָאֵל לִי, וְדַם צִידוֹנִים לֹא יְכַלְכֵּל אֵשׁ נְבִיאֵיכֶם?… וְאּולַי נִשְׁגֶּה, אָח: כָּל יַעַר עֵץ – בְּאַרְצוֹת גּוֹג וְאִם בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה, הָאֵשׁ תֹּאכְלֶנּוּ תָמִיד, בְּשַׁגָּם הוּא עֵץ – – –

קשת־גאון ממריצה את דבריה

אַךְ אִם אֶת דְּבַר הַנָּבִיא תִּמְנַע מִמֶּנִּי וּמִצּוֹר – עָלָיו לֹא אָרִיב… רַק אוֹתוֹ הֶרֶף לִי?… הַהוּא לִי זָר…. הַתִּשְׁבִּי־לִי…. כִּי מִי אֶל דָּמוֹ נִחְשַׁל כְּדָמִי גְמֵל פַּלְדוֹתָיו, וַנִּתְנַגֵּשׁ לְצָלְצְלֵי עֲלוּמֵי־רֹן? – – – אַךְ טֶרֶם הִתְבּוֹלְלוּ דָמֵינוּ, וָאֲסּלֵּד בְּצַעֲקַת חִיל־שִׁגָּעוֹן, כִּי מַעֲיָנִי הַכָּלִיל גֻּדַּף, שֻׁקְּצָה רֵאשִׁית דּוֹדָיו – – – הָהּ, חֶשְׁבּוֹן לִי עִמּוֹ וּמִשְׁפָּט לִי וְנָקָם מַר, אַכְזָּרִי מִנִּקְמָתְךָ – וְאֵיךְ אֶתְּנֶנּוּ לָךְ?…

צדקיה נדחף להכנס וממהר אל המלכה

הַמַּלְכָּה, אִישׁ בְּשׂוֹרָה לָךְ אֲנִי הַיּוֹם…

איזבל

מַה־טּוֹב תְּבַשֵּׂר?

צדקיה

לֻקַּח מֵאִתָּנוּ צַר וְאוֹיֵב…

איזבל

לוּ לִמְנוֹת אֶת כֻּלָּם בָּאתִי, וְעָרַב לִי הַיּוֹם… אֱמֹר, מִי הוּא בְּאוֹיְבַי נִכְבָּד כֹּה, עַד כִּי הִבְהַלְתָּ אֵלַי לַמִּשְׁתֶּה פֹּה בְּשׂוֹרָתְךָ עָתָּה: מַה שֵּׁם הַצַּר וּמִי מִמֶּנִּי לְקָחוֹ….

צדקיה

מִי צַר מֵאֵלִיָהוּ?…

איזבל

שְׁמַע, הָאִישׁ, כָּל עוֹד עָלֶיךָ רֹאשְׁךָ עוֹמֵד: צַחוֹת הַיּוֹם אֵלַי תְּדַבֵּר, פֶּן תִּגָּרַע זְעֵיר קוֹמָתְךָ…

צדקיה

בֵּאלֹהִים נִשְׁבָּעְתִּי: אֵינֶנּוּ עוֹד!… הַתִּשְׁבִּי לֻקָּח.

איזבל

רֹאשְׁךָ עָרַבְתָּ לִי אִם יָשׁוּב עוֹד…

חרש לנפשה

יָדַעְתִּי: הוּא יָשׁוּב יִזְרְעָאלָה… הֵן לֹא פַעַם רִאשׁוֹנָה זוּ יַד אֱלֹהָיו בְּחָזְקָה נְשָׂאַתּוּ כֹה וָכֹה…

צדקיה מראה השמימה

מִשָּׁם לֹא יָשׁוּב!

יורם ראשו מורד והוא שותה לגימות, לגימות… מסיט פתאם את גביעו ומרים את פניו שחורו־הסמיקו לבשורה

הֲמֵת?…

צדקיה

בִּסְעָרָה עָלָה הַשָּׁמָיְמָה.

יורם חיוך־מבוכה על פניו. שותק… לוקח גביע ולוגם שוב

איזבל

מִי בָּדָה זֹאת?

צדקיה

מִירִיחוֹ אָשׁוּב עַתָּה ־ הָיִיתִי שָׁם בְּבוֹא לָעִיר הַתִּשְׁבִּי, וְאֶל גְּדוֹת הַיַּרְדֵּן אָסַף בְּנֵי הַנְּבִיאִים וַיְצַו לָהֶם דְּבַר אֵל וַיְבָרְכֵם… גָּלַם אַדַּרְתּוֹ אָז וַיַּךְ בַּגַּלִּים – פִּתְאֹם וְרוּחַ סְעָרוֹת חָצָה אֶת הַמַּיִם, וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ עִם סוּסֵי אֵשׁ לִקְרָאתוֹ בָא… הַנָּבִיא זִנֵּק, עָלָה בִּרְכוּב הַלַּהַב – לֻקַּח מֵאלֹהָיו!…

יורם לבו טוב ביין

וּנְכוֹנָה לָקַח מוֹעֲדוֹ הַיּוֹם לָלֶכֶת מֵאִתָּנוּ, כִּי כְלָאֶנוּ מִבּואֹ בְרִיב בִּגְלָלוֹ…

צדקיה

עַתָּה יֵקַל לְפַזֵּר לַהֲקוֹת יְחֵפָיו, אִם מֵרֹאשָׁם לֻקַּח אֲדוֹנֵיהֶם.

אחיקר מתפכח רגע אחד משכרונו לבשורה

טֶרֶם מֵהֶם הָאֶחָד יִלְבַּשׁ אֶת אַדַּרְתּוֹ וּמָצָא חָזוֹן.

יורם

כֵּן דִּבַּרְתָּ.. מַהֲרִי, הַמַּלְכָּה…

איזבל נסערת, המומה־עצובה

סַלּוּא, אֶל יְרִיחוֹ רֵד, שָׁם תִּמצָא אֶת אֱלִישָׁע, הַגֵּד־לוֹ, כִּי בָטֵל דְּבַר שְׁלִיחוּתוֹ… יֶאֱסֹף מַהֵר כָּל מִי שֶׁנִּזֵּר אַחֲרֵי הַתִּשְׁבִּי וּלְשׁוֹמְרוֹן יִמְשְׁכֵם, אֵלָי…

מביטה סביבה: כל המסובים עליזי שכרון

אוּד אַחֲרוֹן מֵאֵפֶר חִשְׁקִי, מֵעֲשַׁן נִקְמָתִי, שֶׁאֻכְּלוּ בִי לְלֹא חֲזִיז – אוּד אֶחָד בְּדָמָם אֶטְבֹּל… לְךָ!

סלוא דלוק יין… חרש

וְאִם יְמָאֵן לָשׁוּב?…

איזבל

לְמַעֲנִי שָׁם הָלָךְ… הֵן רַק אֶשְׁרֹק לוֹ וְעִם רָאשֵׁי הַגִּלְעָדִים עָלַי יִתְיַצֵּב.

סלוא

וַאֲנִי מָה?…

איזבל

אָתָּה?…

סלוא

אִם יָשׁוּב הוּא?…

איזבל בבטול מר

אַךְ שְׂחוֹק לִי תַעֲשֶׂה, שָׂר… מָה אַתָּה לִי?… מַה כֻּלְכֶם אַתֶּם לִי…. רַק דֶּרֶךְ בּוֹ עָקַפְתִּי אֶל הַגִּבּוֹר בָּכֶם – לְנַעֵר אֶתְכֶם עַל מִפְתָּנוֹ כַּאֲבַק שְׁבָלָי… לֵךְ, הַשָׂר, וּשְׁלַח אֵלַי אֶת אַנְשֵׁי חֶרְמִי… אַחַר כֵּן לְמִזְרַח יַרְדֵּן תַּעֲבֹר, עַד אֲשֶׁר אֶקְרָאֲךָ אֵלָי.

צדקיה

הַמַּלְכָּה, סְלָחִי: אִם אֶת הַטּוֹב בִּשַׂרְתִּי לָךְ, הַאִם אֲכַחֵד אֶת הָרָע מִמֵּךְ: בְּטֶרֶם הִלָּקַח אֵלִיהוּ, סָמַךְ יָדָיו עַל רֹאשׁ צְעִיר מְשָׁרְתָיו…

איזבל

שָׁוְא יְאַיֵם עָלַי, כִּי לֵאלֹהָיו לֹא הִשְׁבִּית כָּרוֹז וְנָבִיא, שֶׁיִּתְכָּתֵּשׁ עִמִּי…

בלעג תגרה

מִי מֵהֶם הַבָּא לְחַדֵּשׁ קְרָב עָלַי בְּרוֹמְמוּת גְּרוֹנוֹ?

צדקיה

אֶת אֱלִישָׁע לְנָבִיא צִוָּה עַל עַם אֲדֹנַי וְאֶל כָּל הַגּוֹיִים, וּמֵרוּחוֹ אָצַל פִּי שְׁנַיִם לוֹ…

איזבל רק להרף עין התמוטטה כלה לבשורה, ושוב נזדקפו פניה יפים־חצופים, נוגים־עריצים

לֹא יָדַע, כִּי בְעָקְבָה אֱלִישָׁע בָּא, לְשָׁרְתוֹ וּלְפַתּוֹתוֹ… הֵן עַתָּה בְּנֵי הַנְּבִיאִים לוֹ יַאֲמִינוּ וְיֵלְכוּ אַחֲרָיו, כִּי יְנַהֲגַם אֵלַי כְּצֹאן הֲרֵגָה

שומר הסף

בָּא הֲלוֹם מִמְּנַשֶּׁה אִישׁ וְדָבָר לוֹ לַמַּלְכָּה.

הציר נכנס. משתחוה

איזבל

מַה תַּגִּיד?

הציר

קָשְׁרוּ בְנֵי מְנַשֶּׁה!… רָגְמוּ אֶת שַׂר הַמַּס בְּעֵין־תַּפּוּחַ, רָצְחוּ עַל נַחַל קָנָה חֶבֶר כֹּהֲנִים, הַשָּׁב מִמִסְפֵּד הֲדַדְרִמּוֹן.

איזבל עודה מבליגה על עיפות נפשה. שותה

רְוָיָה עַד גְּדוֹת הַנְּקָמָה כּוֹסִי, עוֹד מְעַט וּתְשַׁחֵת אַרְצָה מְרוֹרַת קִצְפָּהּ… יֵהוּא! בְּנֵי שִׁבְטְךָ הִתְפָּרְצוּ, לֵךְ וְהוֹדַע בִּמְנַשֶּׁה כָּל נְשׂוּא פָנִים בְּבַרְקָנִים, וּמִבַּחוּרָיו, כָּל הַטּוֹב וְגִבּוֹר, לָרָצִים תִּבְחַר לִי וּלְנוֹגְשַׂי מִסִּים.

יהוא

אַל כֹּה תִּתְגָּרִי בָם, הַמַּלְכָּה… מַר לֵב שִׁבְטִי וְהַנְּבִיאִים חוֹתִים אֵשׁ בְּכִיּוֹר רָגְזוֹ.

איזבל

אָכֵן בּוֹחֵר יֵהוּא מֵאָז לְשִׁבְטוֹ… דַּע, כִּי לוּלֵא פְנֵי הַמֶּלֶךְ אֶשָּׂא, הַמִתְחַזֵּק בְּךָ מִפְּנֵי אֲרָם וְעַד בְּלִי דָאֹג עוֹד מִבּוֹאֲךָ וְצֵאתְךָ – לוּלֵא הוּא – וְלֹא עָמַדְתָּ בְּרֹאשׁ צִבְאוֹתַי כַּיּוֹם הֲלֹא יָדַעְתָּ: רַבָּה יָדִי לִצְנָפְךָ, לַהֲדָפְךּ…

יהוא סוקר סביביו וכובש את עלבונו

עֶשֶׂר יָדוֹת בַּשִּׁלְטוֹן לָךְ.

איזבל

וּמִשְׁנֵה גְמוּל עֲנוּשִׁים יְשַׁלֵּם מְנַשֶּׁה, כִּי לְיוֹם הַקֶּשֶׁר בְּשַׂר צְבָאוֹ יִבְטַח וְלַמְלוּכָה יְדַמֶּה… גַּם עָרַבְתָּ לִי, הַשָּׁר, אֶת רָאשֵׁי זִקְנֵי עֵין־תַּפּוּחַ צְבוּרִים בִּטְנָאִים עַל מִפְתָּנִי…

חרש ולאט תדבר, כמטיפה נחומי־מנוחות לרוחה הנסער

כֹּה אֲנַתֵּק מַפְתֵּחַ בֵּית מַלְכוּתִי מִן כָּל שֶׁכֶם, מַגְבִּיהָה מָרֹד בְּיִשְׂרָאֵל… אַגִּיר לְאַט־לְאַט הַדָּם הֶעַז וְסוֹרֵר עַד יִדַּל, יַבְאִישׁ בַּאלֹהָיו… עַד אָכֹּף נְחֹשֶׁת מֵצַח נְבִיאָיו וּקְדֹרַנִית יְצַפְצְפוּ חֲזוֹנָם.

יהוא האחד המפֻכח בין המסבים. קם לצאת, וגאון־איוּם בקולו העמום

דְּבָרֵךְ אָבִיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה.

איזבל פונה שוב אל סלוא

לֵךְ…

סלוא מהדק את חרבו ועיניו נעוצות כקומתו הזקופה של יהוא

הַאִם אֶל נָכוֹן, הַמַּלְכָּה, תֵּדְעִי, כִּי לֹא יָבוֹא עַתָּה לְיִזְרְעָאל עוֹד אִישׁ, וְאַתְּ נִשְׁקֶפֶת אֵלָיו בְּעַד הַחַלוֹן פֹּה, וִיצַו לְסָרִיסַיִךְ אָז לְשָׁמְטֵךְ… רַבִּים מִיּוֹם לְיוֹם בִּשְׁבָטֵי הַמִּתְקַשְּׁרִים בְּבַעַל וּבְאִיזֶבֶל – מִי לָךְ יַעֲמֹד כִּי תִשְׁלָחִינִי?…

יהוא משתחוה ויוצא

איזבל נשענת על סלוא… כל עוד מרצה בה

כֻּלָּם, כֻּלָּם אֶשְׁחַט, כָּל חוֹגֵר זֵינוֹ פֹה וְלֹא לְמַעֲנִי, כָּל תּוֹפֵשׂ חָזוֹן פֹּה וְלֹא לַבָּעַל, וְכָל הַבֶּרֶךְ עוֹד לֹא כָרְעָה לוֹ וְלִי, וְכָל הַפֶּה לֹא קִלֵּל עוֹד אֶת אֲדֹנָי… עַד תִּכּוֹן חֻקַּת צוֹר וּבֵית הַבַּעַל פֶּה לְפֶה יִמָּלֵא מִשִּׁבְטֵי עַמְּךָ – – – לֵךְ… אַךְ טֶרֶם תֵּצֵא כּוֹסֵינוּ נָרִיק… עוֹד נִתְרָאֶה, סַלּוּא, כִּי יִרְקַב אַחֲרוֹן בְּנֵי הַנְּבִיאִים בְּמֵי הַקִּישׁוֹן, כִּי לִי יִרְוַח פַּעַם מִבְּנֵי אֲסַפְסוּף אֵלֶּה.

שותים

המג מרים כוסו

כֹּה לֶחָי, הַמַּלְכָּה!… כִּי בַיוֹם הַזֶּה נִקַּמְתְּ דְּמִי נְבִיאיִךְ מֵאלֹהֵי אֵלִיָּה: לַבַּעַל הַנִּצָּחוֹן וּלְאִיזֶבֶל!…

איזבל מסיטה כוסה פתאם, קשת־רוח ועיניה לוטות

לֹא לָנוּ, כֹּהֵן… עוֹד לֹא לָנוּ!… שָׁוְא הִקְרַבְתָּ יוֹם נִקְמוֹתַי… מַה בֵּינִי וּבֵין אֵל אֵלִיָהוּ אֶלֶף נְבִיאִים שְׁסוּעֵי גָרוֹן?… וֶאלֹהָיו קִדְּמַנִי לְפַלֵּט לוֹ הָאֶחָד, זֶה שֶׁשְּׁנֵינוּ אָחַזְנוּ בוֹ בְּקִנַאת עַד, נִפְתַּלְנוּ עָלָיו, נֻסֵּינוּ בוֹ: אֲנִי מְשַׁכְתִּיו לַחֲמוּדוֹת כְּנַעַן, וְאלֹהֵי יְשְׂרָאֵל פִּתָּהוּ לַחֲזוֹן עֲתִידוֹת פֶּלְאי… תָּפַשְׂנוּ בוֹ!… הִפַּלְנוּ בוֹ הַגּוֹרָל: אִם רַוּוֹת דָּם הָאָדָם שְׁתִי פִטּוּמִים עַד שַׁכֵּר חוּשָׁיו בּוֹ, אוֹ לְהַפְלוֹתוֹ מִכָּל הַחַי בְּמַשָּׂא אַחֲרִית יָמִים – וְאֵיךְ נִצַּחְתִּי אָנִי….

בקנאה ועצבון רב

רְאוּ הַפּוּךְ עַל עֵינִי עוֹד – הֲתֵּדְעוּ כֻלְּכֶם פֹּה, כָּל שָׂרַי, עוֹגְבַי, כֹּהֲנַי לְמִי כָּחַלְתִּי אוֹתָהּ?… וְאִם לֹא נִגְרַע נַחְשׁוֹל מִגַּעַשׁ דָּמַי עוֹד – לְמִי צָפַנְתִּי אֶת סַעֲרָם הָרָב?… לַתִּשְׁבִּי!… זֵינִי הַמְמֹרָט נָטוּי עוֹד אֵלָיו וְנִשְׁקוֹ אֵלָי: כִּי גַם נִצְחוֹנוֹ לֻקַּח מֶנְהוּ עָלָי – – – וַאֲנִי פִלַּלְתִּי תָמִיד, כִּי אֲנִי אוֹ הוּא – הָאֶחָד הֵן יְנַצֵּח, הָאֶחָד מִבֵּינֵינוּ – דָּם וָאֵשׁ – וְאִם כֹּה אוֹ כֹה לִי יִמְתַּק רֶגַע אַחֲרוֹן בְּשַׁאֲגַת שְׁלָלִי אוֹ בְחֶנֶק זְרוֹעוֹ… וְאֶת שְׁנֵינוּ שִׁכֵּל אֱלֹהָיו הַקַּנָּא, וַיְמַן לְעַצְמוֹ הַנִּצָּחוֹן…

פונה אל סלוא

שְׁמַע, אַל תָּבִיא אוֹתָם, הַחַלְכָּאִים, הֵנָּה, לֹא אֶשְׁחָטַם… כִּי לֹא לָרִיב לַבַּעַל חָפַצְתִּי: לִי!… רַק לִי!… שָׁכֹלְתִּי טַרְפִּי הַמָּתוֹק וְהָעָז… הַגִּידוּ, אֵיךְ בְּאֵל יְרִיבִי נָקָם אָשִׂים?

הקרואים מתעלסים, שבורים… אלה מריעים לדברי המלכה ואלה שותקים ונבוכים

אחיקר דעתו טרופת יין

יַחְדָּו עָלָיו נִתְיַעֵץ, גְּבִרְתִּי, כִּי יָדַעַתְּ: גַּם לִי הוּא הַרָע…

יורם בצחוק עמום

לָךְ?… אַךְ לֵץ אֲחִיקָר…

איזבל לאחיקר

מָה עָשָׂה לְךָ, הָאִישׁ?… וּמִי כָמוֹךָ הִצְטַיֵּד יָפֶה כֹה בִיבוּל כָּל שְׂמָחוֹת לְתָקְפוֹ, אִם יִקָּרֶה לְךָ עַל עַרְבוֹת בַּצָּרְתּוֹ.

אחיקר

עַל פִּרְזוֹתַי גָּהַר נֶגְדִּי, בְּשֶׁקֶף דְּרָכַי פִּתְאֹם צָף וְאֶת לִכְדּוֹ בִּבְצִיִרי הֶעֱמִיד… עַל־כֵּן בּוֹ אֶתְגָּר, אֲנִי בֶן־חַכְמֵי קֶדֶם!…

המג

הַסּוּ, אֵפוֹא, שִׁכּוֹרִים פְּרוּעִים!… שִׁמְעוּ אֵיךְ הִתְנַגֵּחַ עִם אֱלֹהִים אֲחִיקָר.

כהן שכור

סַפֶּר־לָנוּ, אֵיךְ הִסְתָּעַרְתָּ עָלָיו.

נביא שכור

אֵיךְ הִבְהַלְתּוֹ מֵחֶבְיוֹן־רָז.

איזבל

אֲחִיקָר, הֵן רַק מְשָׁלִים תְּמַשֵּׁל פֹּה: בְּךָ הוּא לֹא פָגָע!…

אחיקר

אַחַי בִּקְרֹא הַתַּמּוּז לִי, לַשָּׂב, לַחְסֹל בְּהֵידָד אַחֲרוֹן גַּת יָמַי, נִלְוָה הָאֱלֹהִים אֵלַי – עַל סַף קֵץ חַגִּי – לְשָׁאֳטוֹ… הַהוּא לֹא פָּגַע בִּי?…

איזבל

כְּהֶרֶף עַיִן… עַד שֶׁתִּבְעַט בּוֹ וְיָנוּס.

אחיקר

לִמְרַאשׁוֹתַי עַרְבִּי פֻשַּׂק ־ צֵל אָטוּם, זָר – לְחַלְחֵל שִׁכְכַת רוּחִי, עַד יֵשׁ שֶׁשִּׂכְלִי מָט וְרוֹפֵף, עָלוּב בְּאַחֲרוֹן מְחוֹזוֹ…

מתיגע להתפכח מאדי שכרונו

אָז הֶעֱמַדְתִּיו בַּקְּרָב עִמִּי וְסוֹד שָׁתוֹתָיו תַּרְתִּי לִפְשֹׁט עֲלֵיהֶן… וָאֶתְמַרְמֵר אֵלָיו…

המסבים

הֶאָח, אֲחִיקָר!…

המג

הַרְבּוּ שִׁיר וּתְהִלָּה לְגִבּוֹר צוֹר וּנְתַנֶּה עֲלִילוֹתָיו וּנְחָרֵף אֱלֹהִים.

איזבל

מָה הַתַּחְבּוּלָה עָלָיו כָּרִיתָ?… מַהֵר, הַגֵּד, פֶּן כְּמוֹכֶם רֹאשִׁי יכְהֶה, כִּי מַר רוּחִי וְיֵינִי עָז.

אחיקר

הָלַכְתִּי אֶל נְבִיאָיו לִלְמֹד מֵהֶם, מַה יָּזֹם אֲדֹנָי – וּלְמִי…

איזבל מפסיקתו

וּלְהָסִית אֶת הַנְּבִיאִים בּוֹ, וּלְהַכְנִיס תּוֹעָה בָם וּלְתַקֵּף סָרָה – כְּבָר בִּלְעָדֶיךָ שַׂמְתִּי שָׁם אֲנִי הַפָּח…

אחיקר

וַנִּשְׁגֶּה שְׁנֵינוּ מְאֹד!… וְלוּ הִזְנִינוּ גַם הַבָּרוּר בָּם…

מתאמץ לצבות במחשבתו המטולטלה ולחַוְרה

הֵם כֻּלָּם, יִשְׂרָאֵל כֻּלוֹ הֻפְלָה וְאֵלֵינוּ כְּאוֹת וּכְמוֹפֵת צִוָּה, לַהֲפֹךְ אֶל קַצְוֵי אֶרֶץ תּוֹרַת נְזִירִים… אֶחָי! הַנְּקָמָה לִי, לָכֶם וּלְעַם וְעָם הָרוֹמְסִים חַצְרוֹת אֵל בְּשַׁי וּבְּחֹנֶף, כִּי יָבוֹא חַג אוֹ יוֹם מְצוּקָה יַפְחִיד, וְתוֹרְמִים מִתַּפְנוּקֵי יָמִים חוֹלְפִים מְעַט כֹּפֶר לוֹ, פִּקָּדוֹן דַּל לִנְצָחָיו – הַאִם תְּדַמּוּ: בִּתְרוּמִיַּת קְטַנוֹת כָּזוֹ גַם אֱלֹהָם עִם אִישׁ יִתְחַסָּד?… מֵאַרְצְכֶם וּמִנַּחְלַתְכֶם יִדְרֹשׁ לְגֵר וּלְאֶבְיוֹן, וְיִתְרַת צִמְחֲכֶם וְקמְחֲכֶם לְמַאֲבוּסֵי עָתִיד.

המסבים מתלהבים

נִתְנַקֵּם בּוֹ!

אחיקר

כִּי הוּא חוֹמָצְכֶם!

איזבל

הֶרֶף!… הַאִם עָלַי תִּתְעַנֵּג, כִּי לָהֶם נִקְמָתִי תִמְסֹר?… אָכֵן הִשְׁתַּכַּרְתָּ!

אחיקר דבריו נמרצים־שנונים

הַנְּקָמָה לָךְ וְלִי וּלְכָל הָאָדָם, הַמְמָאֲנִים הִתְהַלֵּךְ לְפָנָיו יוֹם וָיוֹם… המג נְכוֹנָה דִּבֵּר… מַה לָּהָמוֹן וּלְדַעַת אֱלֹהִים?… הַאִם לֹא טוֹב וְכָל אִישׁ לְהוֹנוֹ וְלִזְרוֹעוֹ יִמְשֹׁל בְּשַׁעַר עַם, וּדְבַר כָּל צֶדֶק יִטֹּשׁ לְכֹהֲנָיו.

איזבל בקצר־רוחה

וּבְכֵן־נִקְמָתְךָ מָה?

אחיקר

אָמַרְתִּי אָז: גִּיד זָהָב זֶה, גּוֹי־בֹּחַן, שֶׁצֵּרֵף אֱלֹהִים בְּכוּר הָעַמִּים לְסַגְּלוֹ לוֹ – נַתִּיכוֹ שׁוּב בְּסִיר כָּל סִיג, וְלֹא בִמְהֵרָה יָבִיא אֵלָיו בֶּן־עַמְרָם שֵׁנִי עַם אֶל מִדְבַּר סִינָי.

איזבל מאוכזבה

אִם עֵצָה זוּ יָהָבְתָּ וּמִמֶּנָּה תַּבְטִיחַ תּוֹצְאוֹת נָקָם לִי, זְקֵנִי – אֵחַרְתָּ זְעֵיר: אֵי תִמְצָא בְיִשְׂרָאֵל מִשְׁפָּחָה רָמָה וְלֹא חִתַּנְתִּי אוֹתָהּ בִּנְסִיכֵי כְנַעַן, וַתִּתְעָרֵב בָּנוּ?

אחיקר

הַמְעַט הִתְיַחֵשׂ תּוֹלְדוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ בְּשׁוֹמְרוֹן אוֹ בִירוּשָׁלַיִם עַל צֶאֱצָאֵי מַלְכֵי צוֹר וּמוֹף וּכְרֵתִים: הַמְעַט לָכֶם תַּשִּׁילוּ שֵׁבֶט, שֵׁבֶט מֵהֶם וּבְפִצְלוֹת גִּזְעָם אֶת כִּלְאֵיכֶם תַּרְכִּיבוּ: הֵם יִקְלְטוּ, יְאַכְּלוּ כָּל עֵרֶב גּוֹיִם רַב, כָּל עוֹד לְבָדָד בְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֵלִים יִשְׁכֹּן נֵצַח יִשְׂרָאֵל…

מפסיק פתאם, כמופתע כעצמו מחזון שכרונו

איזבל

וַעֲצָתְךָ?…

אחיקר בשחוק מבולבל קצת

חַתְּנִי אוֹתוֹ…

איזבל מבטה דולק, מקופח ניצוץ הגיון אחרון

הָאֱלֹהִים?!…

אחיקר עמוס מחשבתו יגחך חרש… פתאם כחדור התגלות רבה

עִם הָעַשְׁתֹּרֶת!

איזבל מסתכלת בו ושותקת רגע

כָּשְׁלָה חָכְמָתְךָ, זָקֵן.

אחיקר עיניו מבהירות לאט־לאט, וקולו מצטחצח

כִּי הַמְּעַט לַעְצֹר הָעָם מִבּוֹא יְרוּשָׁלַיְמָה, אוֹ לִנְתֹּץ עַל הָרֵי צִיוֹן מִקְדַּשׁ אֵלָם: לִמְעָרוֹת וּלְמִנְהָרוֹת יַזְעִיק אוֹתָם וְרַבִּים יֵלְכוּ שָׁם… הוּא קִשֵּׁר דַּם דּוֹרוֹתָם עָז וְרִתְּחוֹ עַל מְדוּרוֹת, לֹא הִצִּית עוֹד כָּל אֵל: דָּם חוֹלֵה חָזוֹן, שֶׁבְּזִיו כְנַעַן, בְּגִיל שִׁכּוֹרֵי־בַעַל, רָקַחַתְּ, תִּבַּלְתְּ, הַמַּלְכָּה, וְעוֹד לֹא רֻפָּא, וְעוֹד יְסָעֵר מֶרְיוֹ – – –

גוחן אל המסובים ומדגיש כל מלה ומלה

לְאַט וּבְסֵתֶר תְּסַנְּנוּ אֵלָיו מִתְּבַלּוּל דְּמֵיכֶם לְנַמְּרוֹ בָם וּלְרַשְּׁלוֹ… אֵגֶל, אֵגֶל, מְזִמַּת פְּסִילִים וּמִמֶּתֶק קְדֵשׁוֹת תַּכְנִיסוּ בוֹ לְמָרֵךְ אֶת עַזּוּתוֹ וּלְתַשְׁשׁוֹ..

יורם מתקשה להתפוגג… בקול תחנונים

בֶּן־צוֹר, מַה־נִּמְלְצָה עֲצָתְךָ לִי!… אֶל לִבְּךּ לִבִּי הוֹלֵךְ…

אחיקר פונה אל יורם ושרי יהודה

וְכֹה תִלָּחֲמוּ אָז בֵּאלֹהִים, דְּלוּחֵי דָם וּלְלֹא עֱזוּז קִנְאַתְכֶם, לְהַעְלִים עֵינָיו וְלִגְנֹב אֶת לִבּוֹ: כָּל דּוֹר וְדוֹר בָּכֶם מִיקֹוד הַר־אֵל יְכַבֶּה לַפִּיד אֶחָד וְאוּד־קְטֹרֶת מִגֵּיאוּת הָעַשְׁתֹּרֶת אֵלָיו יַחְתֶּה…

פונה אל שרי הגויים וציריהם

כִּי לֹא בִקְרָב וּבְדָם אֵשׁ סִינַי תִשְׁקָע: מִי לַמִּלְחָמוֹת כַּאלֹהִים צְבָאוֹת!

שכרונו פג כמעט… פקחות נבואית, הרת זממת

נצח, מצטללת מדבריו אל ערב־רב האורחים

וְזֹאת לָכֶם הָעֵצָה מֵאֲחִיקָר: אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם אִם מֻקָּפִים חוֹרְשׁוֹת גַּבְנֻנּוֹת תַּחְצְבוּם וְאִם לְלֹא כָל צֵל בְּפִרְזוֹן פַּרְבְּרֵיכֶם תִּבְנוּם, לְנֹכַח מִזְרַח שֶׁמֶש – זִכְרוּ, אַחַי, כִּי גְלוּיֵי פָנִים אֱלֹהִים יֵרָאוּ לָכֶם מִמְעוֹן מִקְדָּשָׁם תָּמִיד, תָּמִיד בְּתָאֳרָם וּבְצַלְמָם: אִם גּוּף גָּזִית – שֶׁעֹז לְלֹא נִיד בִּזְקָנוֹ גְּלוּל סְעָרוֹת, וּבְתֹקֶף מִצְחוֹ חַגְוֵי תֵבֵל רַבָּה, וּזְרוֹעוֹ־צָו… אוֹ גֵו נְחוּשׁ כְּנָפַיִם, וּבְעֵין הַתַּרְשִׁישׁ קַשְׁתוֹת חַשְׁמַל קוֹפְאוֹת – אַךְ לֹא יַעֲרִימוּ הֵם לָכֶם מִזְּבוּלָם לְלֹא דְמוּת: כַּבִּירֵי תֹהוּ פִלְאִים, כָּזֶה הַבָּא מִסִּינַי, כְּמוּס כָּל תַּבְנִית… כִּי אַתֶּם תְּמוּנַת אֱלֹהִים תַּבִּיטוּ, לְמַעַן דַּעְתְכֶם אוֹתָם… עוֹד זֹאת יַעֲשׂוּ בָכֶם חֲכַם כָּל לֵב וּגְדָל הַכִּשְׁרוֹן, וִימַלְּאוּ בְהֵיכְלֵיכֶם אֶת כָּל רֶוַח, מִסַּף וּמְזוּזָה עַד הַיַרְכָתַיִם, בְּמַעֲשֵׂה מַחְשֶׁבֶת כְּלִיל אֳמָנוּת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֶשֶׁת, עַד לִתְפֹּשׂ בְּכָל עַיִן צְמֵאַת יֹפִי וּלְהַרְווֹתָהּ… וְהֶמְיַת זְמִירוֹת עוֹרְרוּ עַל כָּל בָּמָה לְשַׁכֵּךְ נְהִי כָל לֵב וְלֹא יִתְפַּקֵּר לְכָל אֵל, בְּגַלְגְּלוֹ אֶת דַּבְּרוֹת רְעָמָיו מֵעֶשֶׁן מְרוֹמֵי־הָר… וִיהִי לָכֶם כְּדִבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים כָּל שִׁיר יְפֵה־קוֹל, וּכְחָזוּת־כָּל הֲגִיג אֳמָנִים בְּיִפְעַת שֵׁש וְשָׁשַׁר…

נעימת־עָרְמות דקה־דקה נבלעת בקולו – קול שליט וסַרְסור כאחד

שֶׁפֶךְ יֵשׁ בְּכָל עִיר לָכֶם לְפֶרֶשׁ בְּשַׂרְכֶם – שְׁפָכִים לְגֶרֶשׁ רוּחֲכֶם לָכֶם יְתַקְּנוּ כָּל תּוֹפֵשׂ חֶרֶט, כָּל מְהִיר מִכְחוֹלוֹ, בְּכָל דְּבִיר וְאַרְמוֹן: לַעֲצֹר בְּשִׁבְיַת מַשְׂכִּיּוֹתֵיהֶם כִּלְיוֹן נֶפֶשׁ עוֹטְפָה, וְלֹא תַמְרִיא שׁוּב מִמַּכְלוּל שַׁעֲשׁוּעֵיכֶם לְמַעְיַן רֵאשִׁית עֶרְגָּה, רַעֲבוֹן אֵל…

דבריו חוצבים גאון רב, דברי מצביא דורות

וְעַל כָּל אֵלֶּה עוֹד – וְזֹאת, הָהּ אַחַי, תְּהִי רֹאשׁ דַאֲגַתְכֶם, מַסְלוּל קֶרְיְכֶם, שֶׁדּוֹר יצַו לְדוֹר! – לְחַזֵּק מֵצַח וְרַהַב לֵב, לְהַשְׁלִיט מַדַּע אָדָם עַל דַּעַת אֵל, לִכְבֹּשׁ כָּל רָז וּרְכוּשׁ לַיְּקוּם בְּבֵית אֲדוֹנָיו הַקַּנָאִים, וְלֹא לִשְׁקֹל בְּפַחְדָּה שְׁלַל נִצְחוֹנְכֶם עַל מֹאזְנֵי מִשְׁפָּט אַחֲרוֹן, לִירֹא מִדִּין לֹא יִהְיֶה וּמֵאֵל לֹא יָקוּם לָעַד לְפַלֵּל…

פונה שוב אל יורם

הֵן לָכֶם כָּמוֹנוּ בִּצְפוּנְכֶם יֵּשׁ – קֳבָל הַכְנָעַת יָצוּר לְיוֹצְרוֹ – שְׁרִירוּת אָדָם, גַּבְהוּת זְמָמָה, לְמָשְׁלוֹ לְבָדּוֹ עַל יַבָּשׁוֹת, יַמִּים, שֶׁבְּחֵרוּף חַיָּיו יִכְבְּשֵׁם – הֲלֹא זֶה דַרְכְּכֶם עִם כָּל הַגּוֹיִם!…

יורם מזדקר וצונח שוב

אֶהֱרֹס, לֶעָפָר אֶרְמֹס חַיִץ זֶה, בֵּינֵינוּ לְשִׂטְנָה זָקְפוּ נְבִיאָי.

אחיקר עיף ליינו ימצה שארית פכחונו עוד

פֶּרֶץ, פֶּרֶץ בּוֹ תִקְרְעוּ וּבְמֶלֶט זָר גִּבַּלְתִּי לָכֶם תְּחַזְּקוּ בְדָקָיו…

ואל שרי העמים יפנה

אַל תֵּרָגְנוּ, עַלִּיזֵי גוֹיֵי כְנַעַן, שִׁבְטֵי יֶפֶת, כִּי יָבוֹא יוֹם לְרַפֵּד מִטָּה כְבוּדָה שֶׁל אִמְּכֶם הָעַשְׁתֹּרֶת לֵאלֹהִים, שֶׁשְּׂנֵאתָם כֹּה: בְּבוֹא יוֹם זִקְנָה לָהּ, וְצֻנַּן מִזְבְּחָהּ לְלֹא קְטֹרֶת, וְזָכְרוּ יוֹרְשֵׁי כְנַעַן אָז רַב חֶסֶד כְּלוּלוֹת לָהּ, כִּי לָכְדָה אֵל נְזִירִים בִּשְׁדֵי נְעוּרֶיָה לְרַצּוֹתוֹ מְעַט עַל עֶרֶשׂ מֹר וּלְרַכֵּךְ קְשִׁי תְעוּדָה לָעַמִּים עִתֵּד… הָהּ, מִי יָשׁוּר עַתָּה, מַה יֵּאת לְאָחוֹר עוֹד, מַה בַּר יִוָּלֵד כִּי יִשְׁגֹּל אֱלֹהִים אֶת הָעַשְׁתֹּרֶת…

אל יורם ושיריו

וְזֹאת לָכֶם – אִם יֵשׁ עָלֵינוּ לִבְּכֶם לְיָחַד: אִצְלוּ מֵאלֹהֵיכֶם לָנוּ; כְּמוֹכֶם נִכְרַע לוֹ, מִקְדָּשִׁים נָקִים לִשְׁמוֹ – אַךְ לֹא נְשַׁכְּנוֹ בָם לְבָדָד: יְשַׂחֵק שָׁם בַּנְּעִימִים עִם הָאֵלָה, עַד אָנוּ חֶרֶשׁ נִפְתַּח שְׁעָרָיו, נִמְהַל תְּהִלּוֹת כֹּהֲנָיו בְּעַגְמַת בְּשָׂרִים לִנְזִירוֹת בַּל, נְגַנֵּב לַחֲזוֹן הַשָּׁלוֹם שֶׁל נְבִיאָיו נִיצוֹץ קָט מֵחָזוּת בַּרְזֶל וּמִמִּשְׁפַּט כּוֹבְשִׁים – עַד יָקוּם יוֹם וּמִדְרַךְ אָדָם גֵּא אָז כָּלִיל יִדְחֶה פַעֲמֵי אֵל יִשְׂרָאֵל מֵעַל אַדְמָתוֹ.

איזבל שטוחה על הספה מתעודדת ומריקה כוסה

אָמְנָם כִּי לֹא זָקְנָה עִמְּךָ חָכְמָתְךָ, אָחִי… רַעֲנַנָּה יְפַעֲמָהּ עוֹד רוּחַ אֱלֹהֵי הַמְּכוֹרָה.

נותנת אות למשוררים ולמנגנים

אחיקר נלאה מאד שותה לשכרה… נגוני־קדש קדומים בוקעים

אָבִי צוֹרִי הָיָה, אִמִּי ־ כְּרֵתִית, אֵלַי – כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים, הָרוֹתְמִים מוֹשְׁכוֹת כִּימָה וְדוֹהֲרִים מֵרַעֲמוֹת חֶרְמוֹן שָׂב לַיָּם הָאַחֲרוֹן, וְעַל רֻכְסֵי אִיַּי פִּצְלוּ אַשְׁדּוֹת רֻנָּם… הַמַּלְכָּה! כֻּלָּם בְּעָלוּנִי, אֵלֵי מַחְמַדַּי אֵלֶּה, כַּמָּה שִׁעְשְׁעוּנִי, מִלְבַד הָאֶחָד, הוּא… הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בִּכְמוֹשׁ אִישׁ הַמִּלְחָמוֹת, בַּעַל רִאשׁוֹן, שֶׁאֵרֵשׂ לוֹ אֶת מַלְכַּת הַשָּׁמַיִם עַל קַדְמַת בָּמוֹת עַשְׁתְּרוֹת קַרְנַיִם: וּבְשַׂהֲדֵי מַצֵּבוֹת, שֶׁהֱקִימוּן קַדְמוֹנֵי אַכַּד לְמַזְכֶּרֶת עוֹלָם לִכְלוּלוֹת בַּעַל־שֶׁמֶשׁ עִם רַעְיָתוֹ; וּבָהּ, הַצּוֹפֶה מִכִּנֶּרֶת, אֵלָה וְאַם וְאַשֶׁת נֶשֶׁק, שֶׁבְּהֶרְיוֹנָהּ תְּפַלֵּט מְלוֹא הַיְקוּם לְלֹא כָל זֶרַע שֶׁל בַּעַל־גֶּבֶר – הִשְׁבַּעְתִּיכֶם, אַחַי, לֶאֱסֹר לְשָׁבְלָהּ אֶת הָאֵל הַבּוֹדֵד, שֶׁיָּדַע כֹּה עַד הֵנָּה לְמַהְרוֹתָהּ, וְלַהֲלֹךְ אֶל רוּחוֹ הוּא…

ראשו צונח

המג

נִשְׁבַּעְנוּ לַעֲמֹד בַּעֲצַת אֲחִיקָר!…

מוזג את כוס יורם

שְׁתֵה, הַנָּסִיךְ, לִכְלוּלוֹת הָעַשְׁתֹּרֶת, אֵם הַפִּרְיָה, עִם אֱלֹהֶיךָ.

שותים כלם

איזבל הלומת שכרון

דְּבִיר לִשְׁנֵיהֶם אָקִים, וְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים – עֶרֶשׂ דּוֹדִים.

יורם

וּמַקְהֲלוֹת קְדֵשׁוֹת לֵיל וְלֵיל מִבְּעַד כַּפֹּרֶת כַּרְמִיל בִּמְצִלְתַּיִם לָאֵל תִּשָּׂאינָה זְמִירוֹת: הִנְּךָ יָפֶה אַף נָעִים, דּוֹדִי…

אל המחוללת

שִׁירִי לִי, הַנַּעֲרָה!… בְּטֶרֶם יָפוּג הַחֲלוֹם בֵּין צְלָלִים, כָּל עוֹד לֹא גָז… לִי שִׁירִי: דּוֹמֶה אֵלִי לְעֹפֶר הָאַיָּלִים, אֱלֹהִים לִצְבִי מִתְיַחֵם בֵּין אַיָּלוֹת קְשׁוּרוֹת… הַנַּעֲרָה, הִסְתּוֹבְבִי וָחוּלִי, כָּל עוֹד מְחוֹלֵךְ יִלְהַט אַאֲמִינָה: לְהַרְרֵי נְמֵרִי תֵרֵד יַעֲלַת כְּנַעַן בְּיוֹם תַּאֲנָתָה… קוּמִי!…

שיר ומחולות

איזבל מתרפקת על סלוא

אוֹתְךָ אֶעֱשֶׂה לְכֹהֵן גָּדוֹל אָז… מַה תִּדְאַג, נַעֲרִי?… הֲלֹא כֹה רַבִּים חַגַּי עוֹד, כֹּה רַבּוּ, וּזְרוֹעוֹת לְךָ אַמִיצוֹת… סַלּוּא! לֹא אָשְׁלָחֲךָ מִפֹּה: מִבַּית לַקֹּדֶשׁ, מֵעֵבֶר לַפָּרֹכֶת תִּשָּׂא אוֹתִי בְּנִשְׁפֵי חַג, עַל זְרוֹעוֹתֶיךָ אֵלֶּה, עַל חָזְךָ, כֹּהֵן רִאשׁוֹן לֵאלֹהֵי אֵלִיָּה.

סלוא

אֶשָּׂא אוֹתָךְ שָׁם…

איזבל

כֹּה תִקֹּם אִיזֶבֶל בּוֹ!…

סלוא כורע לרגליה, שכור

כֹּה אַשְׂכִּיר דָמֵי אָשְׁרָם, אֲכַפֵּר צַעַר נִקְמַת בֵּן לֹא־קָמָה, וְאֶמְזֹג מִתְקֵךְ לִי בַּאֲשֶׁר תִּתְּנִיהוּ: כְּשׁוֹמֵר סִפֵּךְ, אוֹ כְּכֹהֵן גָּדוֹל, שֶׁבְּכָל מִקְדָּשָׁיו לָךְ, רַק לָךְ יְכַהֵן…

איזבל עיניה כמתפכחות־מתבהרות והיא נשמטת ממנו

אוֹ לֹא – כִּי אֶשְׁלָחֶךָ!… כֹּה טָעִיתִי: מַה לִּי וְלֵאלֹהֵי אֵלִיָּה זֶה?! הַאִם בְּרוּחַ יִקֹּם בָּשָׂר – בְּשָׂרִי, שֶׁחִלְּלוֹ הַתִּשׁבִּי?… לֹא!… בְּבָשָׂר וְדָם, כִּבְשָׂרִי־דָמִי, אֶקֹּם… לֹא לְכֹהֵן אֱלֹהָיו – לְבֶן־טִפּוּחָיו, לָזֶה שֶׁבָּחַר וְכִפְלַיִם אָצַל מֵרוּחוֹ לוֹ, שֶׁמָּסַר לוֹ תְעוּדַת חֲזוֹנוֹ, וּמִמֶּרְכַּב אִשּׁוֹ שָׁלַח צָו אַחֲרוֹן לוֹ לְתָעֵב גְּאוֹן אִיזֶבֶל, אֶת דָּמָהּ, יָפְיָהּ, צַעֲרָהּ וְנִצְחוֹנָהּ – לוֹ אֶקְרָא פֹה לִמְעֹל בְּיִקְהַת נְזִירִים וּלְחַלֵּל צַו הֶחָזוֹן עַל בְּשָׂרִי… לֹא אַתָּה, סַלּוּא: הוּא, אֱלִישָׁע, יָבוֹא וְעַל זְרוֹעוֹת נָבִיא יִשָּׂא אֶת מַלְכָּתוֹ מִפְּנִים לַקֹּדֶשׁ… נִשְׁתֶּה, קְרוּאַי, נִשְׁתֶּה… עוֹד, עוֹד!… חַג קְנָאוֹת לִי!…

יורם

גַּם לִי, הַמַּלְכָּה… וְטוֹב לִשְׁתּוֹת וּלְהַגְדִּיל שָׂשׂוֹן… כֹּה יָרֵאתִי: פִּתְאֹם יָנוּס, יִתֹּם כֹּל, וְחַג מִשְׁתֵּנוּ יִשְׁבֹּת, וֵאלֹהִים…

סוקר בחשד רב מסביב…

איזבל מפסיקתו

אַךְ תִּירָא רִיק!…

יורם מתכוץ כלו

… מִזְרוֹעוֹת הָעַשְׁתֹּרֶת פֶּן יִקְפֹּץ כָּאֲרִי…

שותה ושונה

הַכֹּל נְשַׁכֵּר, אֶת כָּל הָאָדָם… וֵאלֹהִים כִּי יָאְתָה, וְיִמְצָא גוֹיָיו אָז, כְּכוּשׁ כִּיהוּדָה, כְּצוֹר כִּירוּשָׁלַיִם, שְׁטוּפֵי מְחוֹל שִׁכּוֹרִים…

אל המחוללות

פְּשֹטְנָה אֶת הָרְדִידִים, קְדֹחְנָה דְלֵקַת בְּשַׂרְכֶן!

הידד ומחול

איזבל

רְאֵה, עַל מָתְנַי עוֹד הַחֲגוֹר אֲפַדְתִּיו בְּיוֹם הִתְקַדֵּשׁ בְּהֵיכַל צוֹר הַחַג לְבַת אֶתְבַּעַל – וְהוּא לֹא פִתְּחוֹ אָז… עַל מִזְבַּח אֵלוֹ אֱלִישָׁע נֶאֱמַן רוּחוֹ יַתִּירֶנוּ וְעֵירֻמָּה אָשִׁיב לָעַשְׁתֹּרֶת אִמִּי מִירִיבָהּ מֹהַר־חוֹב.

יורם

כֻּלָּנוּ נֵצֵא עֵירֻמִּים, חָפְשִׁים וּמִתְעַלְּסִים!… אוּלַי שׁוּב אֶל מִדְבָּרוֹ יָנוּס אֲדֹנָי… הַמַּלְכָּה! צַוִי עוֹד לָהֶם לְהַרְבּוֹת פֹּה מָחוֹל, שְׁתִי וָשִׁיר… הֲתַדְעִי, לָמָּה תִשְׁתּוֹחֵח נַפְשִׁי עוֹד וְלָמָּה תִירָא, כִּי אַתְּ וְצוֹר וַעֲצַת אֲחִיקָר – כִּי כָל זֹאת רַק חֶזְיוֹן שָׁוְא, הִלּוּלֵי תַרְמִית…. כִּי פִתְאֹם יִפְרֹץ הוּא בְּסוּפַת תֵּימָן וּבְסַעֲרוֹת חֶרְמוֹנִים וּמִדָּמִי הַמּוֹרֵד בּוֹ…

המג

חֲדַל!… הַיּוֹם יִלָּכֵד בַּפַּח טָמַנּוּ לוֹ…

באולם נפלה פתאם מבוכת דממה… בפתח נצב איש פרוע־ראש ועליו אדרת אליהו ואזור עור

מִי זֶה הַבָּא?… הֲפֹךְ לְךָ־אֵחַרְתָּ זְעֵיר לָבוֹא, וּזְרֹק אַדַּרְתְּךָ הַשְּׂעִירָה!… דַּע: אֶת הָעַשְׁתֹּרֶת אֵרַשׂ אֱלֹהֶיךָ וְחַפֶץ אֵין לוֹ בָּךְ… עֲטֵה עַל שָׂפָם וְקִינָא שָׂא עַל אֱלֹהִים, כִּי נִחַם לָשֶׂבֶת בָּדָד בֵּין נְבִיאֵי זַעֲמוֹ, וַיִבְגֹּד בָּם וַיַעֲרֹק אֵלֵינוּ…

הנביא נכנס ועובר בסך בין המחוללות… מסיר המסוה

איזבל קופצת לקראתו

אֱלִישָׁע!…

הנביא הודף אותה ומכון צעדיו אל בן־המלך

אחיקר מתחמק חרש… רגליו כבדות מיין

קָצְרוּ זְרוֹעוֹת הָעַשְׁתֹּרֶת…

יורם דעתו מצטללת עליו… כובש פניו

הַנָּבִיא!…

אלישע נצב על יורם וחושף זרועו בחזקה

הָיָה אֵלַי דְּבַר אֲדֹנָי!…

סוף

תרצ"א, תל־אביב