(תרכ"ב)
גַּם חוֹמוֹתַיִךְ, צִיּוֹן, הִתְעַרְעָרוּ
טֶרֶם הַפְּרָצִים הִסָּתֵם הֵחֵלּוּ;
טֶרֶם אַבְנֵי שָׁתוֹתַיִךְ נִקְשָׁרוּ
שָׁבְתָה הַמְּלָאכָה, הַבּוֹנִים חָדֵלוּ.
וּכְבָר בָּנַיִךְ אֶל טוּבֵךְ נָהָרוּוּבְיוֹם צַר בָּךְ סִתְרָה לִמְצוֹא יִחֵלוּ,
אַךְ פִּתְאֹם מַרְעִידִים עָמָדוּ, שָׂעָרוּ,
כִּי כָל מַאֲוַיֵּיהֶם יַחַד שִׁכֵּלוּ.
אֵיךְ חַתּוּ – יֵילִילוּ – נִרְפּוּ בֹּנָיִךְ,עָזְבוּ מִשְׁמַרְתָּם, רוּחַ בָּם לֹא קָמָה!
הַאִם מֵחֲמַת הַשּׁוֹמְרוֹנִים שׂטְנָיִךְ?
הַאֵין גַּם אֶחָד בֶּן־חֲכַלְיָה שָׁמָּהיָעִיר אֶת רוּחָם, אַהֲבָתֵךְ בָּם יֶרֶב,
יוֹרֵם, כִּי לֹא נִבְנֵךְ אִם לֹא נִלְחָמָה
אִם לֹא נַעֲבוֹד בַּיּוֹם נִשְׁמוֹר בָּעֶרֶב;אִם לֹא יָד אַחַת תִּכְנוֹס אֲבָנָיִךְ
עֵת הַשֵּׁנִית תַּחֲזִיק מָגֵן וָחֶרֶב?!