בִּקַּשְׁתִּי אֲנִי מִכְתָּבִים שֶׁל אִמִּי לִשְׁכֹּחַ.

אַף עָשִׂיתִי שֻׁלְחָנִי נָקִי.

מוֹסִיפִים עַצְמָם לִשְׁלֹחַ,

אֵלַי נוֹגְעִים:

פִּנִּיתָ הַשֻּׁלְחָן מִכָּל נְיָרוֹת שֶׁלְּךָ מְבֻלְבָּלִים,

סָגַרְתָּ בַּתִּיקִים אֶחָד לְאֶחָד

מִכְתָּבִים אַף הַבּוּלִים;

וְאוֹתָנוּ בַּצַּד.

תִּקְרָא אוֹ לֹא תִּקְרָא. עוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ…

כְּהַיּוֹם שֶׁהִכְנַסְתָּ סֵדֶר בַּתִּיקִים,

יֵשׁ עִנְיָן אֲפִלּוּ

בְּמִכְתְּבֵי מֵתִים.