קִבַּלְתִּי מִכְתַּבְכֶם וּבוֹ מִכְתַּב הָאֵם.

בְּכִיָּה פִּתְאֹמֶת נִבְקְעָה עָלַי,

שָׁטְפָה עַל מִשְׁקָפַי,

הִפְסַקְתִּי מִכְתָּבַי.

לֹא דַּי יוֹצֵאת נַפְשִׁי בְּגַעְגּוּעַי?

אֲפִלּוּ אֲקַבֵּל מִכְתָּב – אַחְלַי,

אֶעֱמֹד בַּחוּץ בְּחַלּוֹנְךָ,

אָצִיץ לְשֻׁלְחָנְךָ –

וְהַתּוֹדָה לֵאלֹהַי! וּמַה פִּתְאֹמֶת עָלַי?

אִם לֹא תִּכְתֹּב לַחַג –

מַה חַג הַזֶּה

שֶׁיִּקָּרֵא עָלַי?