לִבִּי בַּמַּעֲרָב וַאֲנִי בִּרְחוֹבִי.
הָעַרְבִים נִלְחָמִים מִשִּׂמְחַת הַסַּכָּנָה.
בִּרְחוֹבִי דְּלִי-עִזִּים עִם רוֹעֶה עַרְבִי.
וְאֵין עוֹד מִכָּאן מַסְקָנָה.
לִבִּי בַּמַּעֲרָב וְהַמְּדִינָה בִּמְעוֹנֵנוּ.
אֲנִי אָז בְּיַרְדָּה עַל-דְּגַת הַיַּרְדֵּן.
הָפַכְנוּ בָּתֶּיהָ (הָעֻבְדָּה הִיא חַיֵּינוּ).
שָׁבוּ עָפָר, לֹא עָלֵינוּ.
אֲנִי בַּגָּלִיל אָז עֲלֵי אֲדָמוֹת.
אֲדָמָה כְּשֶׁלִּי, הִיא שֶׁלָּנָה בַּחוּץ.
עַל צוּק שׁוֹק אַחַת הוּא עוֹמֵד הַבְּהֵמוֹת,
עַל קְוֻצּוֹת הַבֶּרֶךְ, עַל אַפּוֹ הַפָּחוּם.
בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר נֶחְרְשָׁה אוֹתָהּ יַרְדָּה,
אֵלֶם עֵדִים הַדָּגָה מִמּוּלָהּ.
וְכָל הַלַּיְלָה קָרָאנוּ אֶת דַּרְדַּרָה, דַּרְדַּרָה.
קוֹלֵנוּ אָבַד בְּאַגְמַת הַחוּלָה.
פָּשְׁטָה כֻּתָּנְתָּהּ וְשָׁכְבָה בְּאַשְׁמֹרֶת,
אֵינֶנּוּ “אַמְנוּן” בַּסּוּמְכִי.
שָׁפְכוּ אֶת דָּגָיו וְאֶת מֵעָיו. אֵין מִכְמֹרֶת
בְּקֶרֶב מֻמְחִים.
כָּל מֵי-מֵרוֹם, הַצִּילוּהָ מִמָּוֶת!
בַּעֲלַת מוּם הַחוּלָה, אֲחוֹתָהּ שֶׁל כִּנֶּרֶת;
חוּלָה בַּעֲלַת מוּם, בַּעֲלַת שֵׁם חָם וְיָפֶת,
לַמָּוֶת נִגֶּרֶת!
אֹחַ יֹאחִיחַ, “חִירְבֶּה” לְרוּחָהּ.
הַבָּתִּים הַיְשָׁנִים… מַה יִּהְיֶה?
מָחַקְנוּ אֶת יַרְדָּה לַאֲדָמָה תְּחוּחָה,
קְטַנָּה כִּמְחִי יָד, מִפְּנֵי מַה שֶּׁיִּהְיֶה.
קִבַּלְתִּי חֻפְשָׁה וְהָלַכְתִּי לְיָפוֹ.
שָׁאַלְתִּי לָעַרְבִים וְאָמְרוּ לִי “בְּגֶטוֹ”.
יָשְׁבוּ הָעַרְבִים הָעַרְבִים בְּבֵי קַהְפֶה,
יָשְׁבוּ הָעַרְבִים חֲבוּשִׁים בְּקַסְקֶטִים.
וָאַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם, בֵּרַךְ הַ שֶּׁלְּ מַעְלָה.
יָשְׁבוּ בְּקַסְקֶטִים, אָכְלוּ יוֹם-בָּצָל.
לִבִּי בַּמַּעֲרָב. אֵין בְּיָפוֹ – מָשָׁל לְמָה –
בַּמִּסְגָּד אִישׁ. רַק שַׁמָּשׁ לְמַזָּל.
וָאָשׁוּב לִרְחוֹבִי וְהָרְחוֹב כְּמִקֹּדֶם.
הַדֻּבָּה הַגְּדוֹלָה אֶת עוֹרָהּ תַּחֲלִיף.
דְּלִי-עִזִּים בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר
מֵשִׂיחַ בְּלַחַשׁ: חַלִּיבּ… חַלִּיבּ…
תשרי-כסלו תשכב, אוקטובר-נובמבר 1961