הַיּוֹם הַהוּא, זֹאת מְבֻתֶּרֶת.

טַבּוּר בִּטְנָהּ בֻּתַּר,

וְזֹאת מְכֹאֶבֶת.

זֹאת עַכְשָׁו לֶחֶם פָּתוּחַ

שֶׁבּוֹצְעִים אוֹתוֹ בְּיָד,

כְּכַּעַךְ מָלוּחַ.

הַמְּסוּכִים עַד חֲצִי עֵינַיִם עָקְרוּ אֶת הָרֶחֶם,

כִּמְצֹרָע עִם כִּכַּר לֶחֶם

בְּבֵית שֶׁחִי.

עָקְרוּ אֶת בֵּית הַמֻּקְדָּשׁ.

וּבְכֵן, אֶת בֵּית הַמֻּקְדָּשׁ.

בִּטְנָהּ חָלָל.

יֶתֶר הָאֲבָרִים לֹא מִתְעָרְבִים. לִסְגֹּר אֶת הָעוֹר מֵעַל אֵלֶּה.

אֵין הָאֲבָרִים הַשְּׁלֵמִים סוֹמְכִים נוֹפְלִים,

וּדְבָרִים כָּאֵלֶּה.

הֵם כְּמוֹ אִישׁ אֲשֶׁר בַּחֹרֶף יֵשׁ לוֹ אַף אָדֹם.

סוֹגְרִים אֶת הַבָּשָׂר. אֵין חָדָשׁ

תַּחַת הַבָּשָׂר.

הֵם כְּמוֹ אִישׁ הַמְיַשֵּׁר דַּף עָלוּב בְּסֵפֶר.

מַעֲלִים עָלָיו כְּאִלּוּ יִשֵּׁר

כָּל הַסֵּפֶר.

בֶּחָלָל, עַל אֲלֻנְקָה הִיא נִשֵּׂאת. אֲלֻנְקַל.

נִשֵּׂאת הַחוֹלָה הַמְּחוּלָה.

הַטֶּבַע-בְּתוּלָה.

נִתְעוֹרְרָה מֵהַרְדָּמָה – הִיא לֹא נֶאֱנֶקֶת.

וְהָאֲלֻנְקָה, מִצִּדָּהּ, בַּפִּנָּה,

לֹא נֶאֱנֶקֶת.

אֲלֻנְקָה-מִלֵּדָה, כְּמֵינֶקֶת בְּ“בֵּילִינְסוֹן”,

מִלֵּדָה, מִמִּילָה, מִמָּוֶת,

לֹא נֶאֱנֶקֶת.

טוֹב בְּבֵית חוֹלִים בֵּילִינְסוֹן בִּכְלָל.

יָרְדָה לָרִצְפָּה כְּחַיָּה

מְאֹהֶבֶת, מְכֹאֶבֶת.

אֶצְבְּעוֹת רַגְלֶיהָ לַחֲלוּקִין. צֹרֶךְ לָהּ

בְּגַרְבַּיִם. בְּצַעַר בַּעֲלֵי

וּבְצַעַר מָלֵא.

ז כסלו תשכו, 1 דצמבר 1965