אוּלָם לְאַחַר שֶׁהִתְהַלַּכְתִּי, כַּמִּסְתּוֹבֵב עִם הַשּׁוֹשַׁנִּים,

שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה בְּלִירָה, שְׁלֹש-עֶשְׂרֵה בְּלַיְלָה,

כְּלוּם לֹא קָרָה. הִבְהַלְתִּי מַיִם

עַל הַפְּרָחִים, וְאִישׁ לֹא קָנָה.

הָפַכְתִּי אֶת הַדְּלִי, וְהָלַכְתִּי.

נִתְפַּקְּעוּ גַּעְגּוּעַי, אֶוָתִי. רַק יִסּוּרַיִךְ זָכַרְתִּי.

“אַל תִּבְגֹּד בִּי” זָכַרְתִּי.

כְּאֵבִים נִזּוֹנִים וְסוֹבְלִים מִן הַזִּכָּרוֹן שֶׁלָּהֶם.

הֵם חוֹזְרִים מֵאֶתְמוֹל מִתְהַלֵּךְ עִם כְּאֵבִים,

שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה בְּלִירָה, שְׁלֹש-עֶשְׂרֵה בְּלַיְלָה.

כא חשון תשכז, 4 נובמבר 1966