קָבַרְתִּי אֶת אַדְמָתִי בָּאֲדָמָה.

גֶּשֶׁם הָיָה לָבוֹא לִמְחוֹת אֶת עִקְּבוֹתֶיהָ.

הַאִם כְּבָר הֵצִיצָה תִּינוֹקֶת הַתּוֹלַעַת?

הָאֲדָמָה הַיְבֵשָׁה, כֹּה בִּדְבֵקוּת מִתְקַשֶּׁרֶת.

כֹּה בְּדַחֲקוּת נִצְבֶּטֶת בְּרָעָב בְּסֵתֶר.

לְאָרֵחַ עוֹד לְחֹרֶף סֵרַבְתִּי לָהּ.

הָאֲדָמָה גִּלְּתָה הִתְנַגְּדוּת.

אִם אַתָּה מַכֶּה בַּאֲדָמָה כָּזֹאת,

אָז מַהֵר. וְאַל תַּבִּיט אָחוֹרָה.

מְטִיל הַבַּרְזֶל שֶׁעָלָיו הַגְּזֻזְטְרָא,

חֻדּוֹ הַמַּשְׁחִיר נֶחְשַׂף מֵהַטִּיחַ.

עָצִיץ רוֹצֶה לָמוּת שָׁלֵם.

לֹא צָרִיךְ לְהִתְחַתֵּךְ עִם הַמָּוֶת.

יָפְיוֹ בְּמוֹת הַפָּנִים בִּרְצִינוּת גְּמוּרָה.

אַתָּה הֲרֵי תָּמִיד שָׁב מֵהַשַּׁעַר.

הִנֵּה יוֹשֵׁב בְּקָפֶה וֶרֶד.

אִם לֹא הָיוּ אֲנָשִׁים, יָכֹלְתִּי לָגֶשֶׁת לְדַבֵּר אֵלָיו.

לְבַסּוֹף קַמְנוּ: אֲנִי שִׁלַּמְתִּי וְהוּא שִׁלֵּם.

וּבְכֵן, הַגֶּשֶׁם כִּסְפוֹג יָרַד,

לָקַח אֵלָיו אֶת הָאֲדָמָה.

הַשְּׁפָכִים הִתְנַפְּצוּ פְּנִימָה כַּבָּרָק, וְרַגְלֵי הַמֵּתִים כְּתַפּוּחִים בָּאֲדָמָה.

הַגֶּשֶׁם הָלַךְ. לִי עוֹד נוֹתְרוּ

מִלִּים זְוָעָתִיּוֹת מִן הַשִּׁיר הַקּוֹדֵם.

לֹא הָיָה לִי מָקוֹם. לֹא הָיָה מִתְמַקֵּם.

יח שבט תשכט, 6 פברואר 1969