לֹא אָמַרְתִּי יָפְיָם שֶׁל בָּתִּים הֲרוּסִים, כְּגוֹן רַבִּי, לִפְנֵי מִלְחָמָה הָיָה קַפְּדָן וּמַעֲנִישׁ, וְאַחֲרֵי מִלְחָמָה הָיָה רַךְ וְהָלַךְ.

לֹא דִּבַּרְתִּי עַל עֵצִים שֶׁנֶּעֶקְרוּ בִּרְחוֹב בֶּרְדִּיצֶ’בְסְקִי. עֵץ הַתּוּת שֶׁעָמַד אַרְבָּעִים שָׁנָה וְאִישׁ לֹא יָדַע נָטַע אוֹתוֹ מִי מָה מוּ. עָמַד עַל מִדְרָכָה בְּלִי כְּבִישׁ, לְיַד חֲנוּת מַכֹּלֶת. יְלָדִים טִפְּפוּ בַּחוֹל וְטִפְּסוּ עַל הָעֵץ. פְּרִי הַתּוּת דָּמָה לָאֲבָרִים הַקָּשִׁים וְהַחִוְרִים שֶׁל הַמִּין אֵצֶל יְלָדִים. מִשֶּׁעָשׂוּ כְּבִישׁ וְהִנְהִיגוּ תּוּת-בּוֹנְבּוֹנְיֶרָה- בְּקַרְטוֹן, אִישׁ לֹא זָכַר שֶׁהָעַלְוָה נֶעֶלְמָה מִן הָעֵץ. הָיָה מָעֳסָק בָּאַחֲרוֹנָה לְיַד חֲנוּת מַכֹּלֶת, לִתְמֹךְ גַּג שֶׁל סְמַרְטוּט עַל הַיְרָקוֹת וְהַפֵּרוֹת. עַקְרוֹת הַבַּיִת, בְּבָרְרָן אֶת הַפֵּרוֹת וְהַיְרָקוֹת, מִתְכּוֹפְפוֹת, לָאו עִם הַפָּנִים אֶל הָעֵץ.

קָרְאוּ לָעִירִיָּה לָבוֹא לַעֲקֹר אוֹתוֹ. אָמְרָה הָעִירִיָּה: לֹא הִיא נְטָעַתּוּ. אָמְרוּ: אִם לַנְּטִיעָה, הֵם גַּם לֹא נְטָעוּהוּ.

בָּאָה עֶגְלַת גּוּמִי, הוֹרִידוּ חֶבֶל, כָּבְלוּ אֶת הָעֵץ, נִסְּרוּ לִשְׁנַיִם. אָדוֹן בְּדֹלַח זָרַק אַחֲרָיו קְלִפָּתוֹ.

מְעַט אֲנָשִׁים עָמְדוּ: צַלָּם שֶׁבְּסָמוּךְ, נַהַג טַקְסִי שֶׁמִּנֶּגֶד וְאִישׁ שֶׁבָּא מִן הַמִּשְׂרָד, נִכְנַס לַחֲנוּת קֹדֶם.

הַגְּבֶרֶת בְּדֹלַח מְסַפֶּרֶת: “יוֹם אֶחָד עָמְדָה וְהִתְחִילָה מִתְנוֹדֶדֶת. וְהָעֵץ מִתְנוֹדֵד”. הָאָדוֹן בְּדֹלַח אוֹמֵר: “נָתַן לוֹ סְחִיבָה, וְזֶה נָפַל”.

הָעִתּוֹן בְּתַלְמֵי מִקְוֶה כּוֹתֵב: “הָעֵצִים מְהַוִּים מְקוֹם קִנּוּן וּמַחְסֶה לְאַלְפֵי צִפֳּרִים, לְשִׂמְחַת חוֹבְבֵי הַשִּׁירָה, אַךְ לֹא לַיּוֹגְבִים וְלַיַּרְקָנִים”.

טוֹב. אָנוּ מְנַתְּקִים אוֹתְךָ מִכָּל חֶבְרָה. אָנוּ מְבַקְשִׁים מִמְּךָ סְלִיחָה. עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ.

גַּלְגַּלֵּי גּוּמִי. לֹא שׁוֹמְעִים.

יח תשרי תשכט, 10 אוקטובר 1968