שְׁאַל אוֹתָהּ אִם זוֹכֶרֶת הִיא אֶת הַקַּיִץ – לֹא.

עֶרֶב שֶׁלָּהּ לְתוֹפְשֵׂי קֵן מִפַּחַד נְשִׁירַת עָלִים

מֵאֲלֻמֹּת גֶּשֶׁם שֶׁל הַסְּתָו

עַכְשָׁו.

הָאִזְדָּרֶכֶת בֵּית הַלַּיְלָה שֶׁל הַצֵּל. כִּי הַצֵּל

הוּא הַבַּיִת. בֵּית עוֹלִים לְיוֹנֵי בָּר וְעוֹד

כַּנְפֵי קַיִץ. בֵּית עוֹלִים שֶׁל גּוּפֵי בָּר

וְחַיּוֹת בָּר עוֹלִים בָּעֵץ. וְעַכְשָׁו אֵין אַף אֶחָד.

אַלִּימוּת הַגֶּשֶׁם מִן הַסְּתָו עַל הַחַלּוֹן.

נוֹפֵל לָהּ גּוֹרָל. נוֹשֵׁר לָהּ נוֹפֵל לָהּ.

לֹא יְכוֹלָה. בִּזְרוֹעוֹת חֲשׂוּפוֹת הִגִּיעָה עַד הַחַלּוֹן.

הַיּוֹרֶה זֶה הַמָּוֶת שֶׁלָּהּ.

נְשִׁירַת עָלִים דּוֹמָה לִנְדִידַת צִפֳּרִים.

בַּחֹרֶף נוֹשֵׁר וּבַקַּיִץ חוֹזֵר. אֲבָל צִפֳּרִים בַּחוּץ

וְעָלִים בִּפְנִים. וּבַמִּקְרֶה שֶׁלְּפָנֵינוּ עָלִים יְכוֹלִים גַּם לֹא לָשׁוּב.

דַּע לְךָ.

ז חשון תשלג, 15 אוקטובר 1972