בְּקֹר הָעֵץ עוֹמֶדֶת יוֹנָה.

עוֹמֶדֶת עַל הָאִזְדָּרֶכֶת כִּפְרִי תָּפוּחַ

שֶׁנִּשְׁכַּח עַל הָעֵץ. וְהִנֵּה יוֹנָה

עוֹמֶדֶת עַל הָעֵץ.

כָּל פַּעַם שֶׁקַּר לָהּ הִיא מְסֹבֶבֶת

אֶת תַּחַת הַזָּנָב לַדָּרוֹם וְאֶת תַּחַת

הַמַּקּוֹר לַצָּפוֹן. רְעֵבָה – אֵין דָּבָר.

סוֹגֶרֶת עַיִן, פּוֹתַחַת – שׁוּב גֶּשֶׁם.

וַדַּאי הוֹגָה מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ

בְּשֶׁלֶג בִּבְדִידוּת.

מַשְׁמִיעָה לֹא-בָּרוּר לֹא-נִשְׁמָע.

הִיא אוֹמֶרֶת זֹאת לְתוֹךְ הַזֶּפֶק.

קוֹלֶטֶת לְפִי הַגּוּף פְּנִימָה

כָּל כַּמָּה שֶׁיְּכוֹלָה טִפּוֹת.

וּלְיֶתֶר –

לְיֶתֶר דִּיּוּק: נוֹזֶלֶת עַד קְצוֹת הַזָּנָב.

מִישֶׁהוּ הִדְלִיק בְּאַחַד הַחַלּוֹנוֹת חַשְׁמַל.

רָעֲדָה קַל.

חָשְׁבָה בָּרָק.

הָלַךְ רַעַם.

לְיוֹנֵי בָּר אֵין דָּבָר אַחֲרֵי קָרְבַּן הַקֵּן.

רַק כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם לֵדָה. כְּשֶׁיֵּשׁ

לָהֶם לֵדָה זֶה יֵשׁ לָהֶם בַּיִת. אֵין

לֵדָה – אֵין בַּיִת. לָנִים כְּקוֹפִים עַל הָעֵץ הַקַּר.

הַגֶּשֶׁם תָּפַס אֶת הָעֲנָפִים,

שֶׁהֵם כְּבָר עֲגֻלִּים כַּבִּרְכַּיִם,

וְשָׁרְשֵׁי הֶעָלִים חֲרִיצִים בְּלוּטִים.

כְּשָׁרְשֵׁי חָזֶה שֶׁל נַעֲרִיּוֹת.

מָצָאתִי אֶת יוֹנַת הַבָּר מוּטֶלֶת עַל הַגַּב.

רַגְלֶיהָ אֲחוּזוֹת כְּתִינוֹק. כְּנָפֶיהָ גְּלוּלוֹת כִּגְלִילִים. הַגּוּפָה בָּאֶמְצַע.

יוֹנַת הַבָּר הִיא הֲכִי לֹא-קְרוּאָה.

וְאוּלַי זֹאת יוֹנָה אַחֶרֶת. קָשֶׁה לָדַעַת.

כט טבת תשלד, 23 ינואר 1974