אָבִי הָיָה כָּל חַיָּיו עוֹבֵד בְּטַחֲנוֹת קֶמַח.

וַדַּאי יָדַע מַה-זֶּה לֶחֶם.

פֵּרוּרָיו הָיוּ עַל הַשֻּׁלְחָן.

לֹא תַּחַת הַשֻּׁלְחָן.

הַשֻּׁלְחָן מִמֶּנּוּ אָכַלְנוּ כָּל הַשִּׁבְעָנָה

יָרַד מִמֶּנּוּ הַצֶּבַע חוּם וְעָלָיו

עוֹד הִתְגּוֹשְׁשׁוּ פֵּרוּרֵי

לֶחֶם שֶׁל אֲרֻחָה אַחֲרוֹנָה

בְּיוֹם שֶׁעָזַבְתִּי אֶת הַבַּיִת אֲנִי

רִאשׁוֹן. הַשֻּׁלְחָן הָיָה מֻדְאָג וְהַפֵּרוּרִים

הָיוּ קְמוּטִים וַעֲצוּבִים כְּשַׂק הַיּוּטָה שֶׁמִּמֶּנּוּ לֻקַּח קֶמַח.

עַד שֶׁרָאִיתִי קֵן תָּלוּי כְּקָרְבָּן עַל פְּתִיל אֶחָד

לָקְחוּ לָהֶם

בִּתְקוּפַת הֶרְיוֹנָם בַּחֲצֵרוֹת

וּמִסָּבִיב לַחֲצֵרוֹת מוֹךְ וּמְחָטִים

וְהִתְיַשְּׁבוּ בַּמּוֹךְ

עַד שֶׁהוּפַךְ מִן הֶעָנָף

בְּגֶשֶׁם פֶבְּרוּאַר שֶׁעָלָיו אָמוּר

לְמַלֵּא אֶת מַאֲגַר הַכִּנֶּרֶת

הָיָה מֻנָּח עַד שֶׁנֶּעֱזַב

נֶחְשַׂף בַּשֶּׁמֶשׁ מֻנָּח

הוּעַף וְעַד שֶׁהִגְלִישׁ

אוֹתוֹ סוֹפִית הַגֶּשֶׁם פֶבְּרוּאַר וְתָלָה

אוֹתוֹ עַל פְּתִיל אֶחָד

בְּרוּחַ מִשְׁתּוֹבֶבֶת מוּל הַקֵּן הָרֵיק בְּכֹּחַ עוֹדֵף.

בִּזְרִיקָה מוּל זְרִיקָה הוֹדֵף

אֶת מַה שֶּׁהָיָה פַּעַם בֵּיתִי

כְּשֶׁאֲנִי הָיִיתִי בַּבַּיִת.

זֹאת אֲנִי מֵצִיץ מִצַּד חַלּוֹן אָבִי.

אַךְ לְמַעֲשֶׂה אֲנִי עוֹמֵד בַּחַלּוֹן שֶׁלִּי. וְיָבוֹא לְאֶדֶן צֹרֶךְ.

לְשַׁנּוֹת אֶת הַמַּנְעוּלִים. לְהַתְאִים אֶת הַדֶּלֶת

לַמַּשְׁקוֹף. עֲנִיִּים הָיִינוּ בַּבַּיִת מִצְרַיִם.

כא שבט תשלד, 13 פברואר 1974