הספרות העברית הוציאתנו לציון בעיניים קשורות. ועל מה שקרה באירופה ועל מה שקרה בארץ-ישראל, לא הסירה את המטפחת. עוברת, תאר לך, עגלת-דואר לחלוקת מכתבים. אין בה אדם. יש בה אדם: העגלון. היא אינה מביאה איש לאיש אלא מביאה מכתב לאיש. היא אינה יכולה להשתמש במשאבּים שלה במקום ובזמן, כי היא נמלכת בעגלון, המספק תקשורת בין החטיבות השונות של החברה החדשה, שבלי תקשורת – אין חברה.

אף-על-פי-כן, תפקידה הראשון של העגלה – להעביר את האדם מהמקום אל הזמן, ולתאר אותו. והכוונה היא: להעביר מן הנהר היהודי שעל-יד הבית – אל הים היהודי-ערבי הפתוח.

אך לתאר את עצמו, חייבים להעיד על עצמו; ולהעיד על עצמו, חייבים למסור את עצמו: מאיפה הלך, לאיפה הוא בא, למי יתן דוּחַ. זה קשה. יכול, שאינני מכיר את הספרות, אבל על קריעת ים-סוף כל אחד יודע. ואילו קרה זה בספרות – הייתי שומע.