רוב הקוראים שווים בדרגה: באים אל השיר עם צו חיפוש, עם טביעת אצבעות, עם תצלום, עם רִתחה, עם שִנאה. נגד זו אין לי דעה שכנגד. ואילו השניים-שלושה קוראים שיש, אלה אינם באים עם השגות ופירכות, אלא מניחים את השיר בינם לבין הכוכבים, שפעם היו קרובים אליהם מבחינת הרוח, ועכשיו הם קרובים אליהם מבחינת החומר ומבחינת היום-ליל.
על כן, הם שמים את השיר בינם והכוכבים. בינם והיום-ליל.
ואשר לשירים המוקדשים:
כל דבר בעולם – דומה, גם גורלו דומה, להווית אנוש: עלים נושרים מעץ, עושים מעשה אנוש. אפילו מכונית, עוברת דרכים, מקבלת שריטות, מעיכות, דקירות.
נו, והאדם עצמו – גם הוא יש לו “פגישות”: פגישות. נגישות. פגשים. מפגשים. נפגשים. נפגעים. נדקרים. נמעכים. נשרטים. נמרטים. נמררים. נפרדים. נברגזים.
אז יודע מה שהוא עושה? הוא עושה לעצמו נפשות.