אֳנִיָּה בְּלֶב-יָם / מיכה יוסף הכהן לבנזון
עַל גַּלֵּי הַיָּם כַּכֶּתֶם נָהָרוּ
אֳנִיָּה גַלְמוּדָה כַּחֲזִיז עוֹבָרֶת,
עָרִים וַהֲרִָרים הִיא תַחֲלוֹף מוּעָפֶת
וּשְׁאוֹן קָרֶת אַף רִגְשַׁת יִלְדֵי חָלֶד,
וּבְהָמוֹן רַבָּה בָּהּ אוֹרְחִים יִסָּעוּ
זוֹ סַחֲרָם אֶל אֶרֶץ לִמְקוֹם שָׁם קֶבֶר – – –
עֵינֵיהֶם תִּצְפֶּינָה וִימַלֵּל פִּימוֹ
מַנְגִּינוֹת קֹדֶשׁ אַף לַחַשׁ עֲתָרֶת,
גַּם עִלְזֵי נֶפֶשׁ שָׁם אַף דִּשְׁנֵי אֶרֶץ
גַּם רִגְעֵי תֵבֵל בַּטּוֹב נַפְשָׁם לָנָה
עוֹד יָהֵל עַל רֹאשָׁם נֵר אוֹר אֱלֹהַּ,
הִתְעַנֵּג תֹּאמַר נַפְשָׁם בִּנְעִימוֹת נֶצַח;
יַעַלְזוּ יָשִׂישׂוּ תֵּבֵל יִשְׁכָּחוּ
וּמִמְּלוֹא לִבָּם יָרֹנוּ יִצְהָלוּ –
וּשְׁנַיִם אַךְ יֵשְׁבוּ נַפְשָּם זוֹעֶפֶת
שָׁבַת מֵהֶם גִּיל, מָשׂוֹשׂ אָפֵס לָמוֹ.
אֵם אֲמוּלָה הִיא בֹכִיָּה נֶעֱצָבֶת,
עַל רֹאשָׁהּ הִלְבִּין מִיָּגוֹן הַשַּׂעַר
וּבְנָהּ לִימִינָהּ דַּכָּא וַעֲצוּב רוּחַ
מִמַּדְוֵי גֵווֹ נַפְשׁוֹ תִּתְיַפֵּחַ.
מֵרוּחַ עִוְעִים הוֹי תָּעָה לִבֵּהוּ,
כָּל רִפְאוּת מָזוֹר אַף כָּל רַחֲצֵי מָיִם
לֹא יִגְהוּ אֶת חָלְיוֹ – וּכְאֵבוֹ נֶצָח.
אֵלֶּה כָּרְעוּ שָׁם בֶּרֶךְ אֶל אֵל יַעְתִּירוּ,
יִקְּדוּ, יִשְׁתַּחֲווּ, יִפְּלוּ עַל אַפַּיִם;
אֵלֶּה כַּהֲלוּמֵי יֵין חֶמֶר יִצְהָלוּ
וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר הֵם יָרִיעוּ.
אַךְ דּוּמָם כָּאֶבֶן יֵשְׁבוּ הַשְּׁנַיִם
לַתְּפִלָּה וּלְצָהֳלָה לֵב לֹא יָשִׂימוּ!
פֶּתַע מִכְּנַף הַיָּם נִשְׁמַע קוֹל רַעַשׁ,
קוֹל הַסַּעַר יַרְעֵם עַל רַבִּים מַיִם,
עַל צוּקֵי-סֶלַע גַּלִּים יִתְגַּלְגָּלוּ,
נִבְכֵי מִשְׁבָּרִים יֵהֹמוּ יֶחֱמָרוּ –
וּבְתִמְהוֹן-אֵימָה חִישׁ הֵקִיץ הַנָּעַר,
תָּעָה לִבּוֹ בּוֹ, נַפְשׁוֹ לוֹ יָרָעָה.
מֵחֶבֶל נִמְרָץ כִּהֲתָה בּוֹ הָרוּחַ,
מִכְּאֵבוֹ כִּי נֶעְכָּר דּוּמָם יַבִּיעַ:
"הוֹי, אִמִּי! הַאִם לֹא עוֹד תֶּאֱהָבִינִי?
וּלְחֻמְלָה עָלַי לֹא חָסוּ עֵינַיִךְ?
הַתְצַוִּי עַל סַעַר? יַמִּים תַּשְׁבִּיחִי?
תַּצִּילִי חַיָּתִי מֵרֶדֶת שַׁחַת?
אֲהָהּ, סָג כָּל אָדָם אַף הִשְׁחִית דֶּרֶךְ,
וּבְחַנְפֵי אֲהָבִים יֵרָא כָל גֶּבֶר
פִּיו יַחֲלִיק וַחֲמַת עַכְשׁוּב בִּשְׂפָתַיִם
יִבְגֹּד כִּי יִשַּׁק, וִיחַבֵּק לִרְצֹחַ.
שִׁמְעִי נַהֲמַת גַּלִּים כִּזְאֵבֵי עֶרֶב,
כִּמְשַׁחֲרֵי לַטֶּרֶף יֶהְגּוּ יִנְהָמוּ –
וּכְבָר הִרְחִיבוּ נַפְשָׁם, פֶּה פָעָרוּ
וּלְבָרוֹת אֶל לוֹעָם נִהְיֶה כָרֶגַע.
חוּסִי נָא, אִמִּי, עָלַי הַגֹּוֵעַ,
הֻכָּה לִבִּי נִדְכֵּיתִי וּנְפוּגוֹתִי –
הֵן עָקַת חָלְיִי כַּלְכֵּל לֹא אוּכָלָה
וַאֲרוּכָה לִי יַעַל הוֹי אַךְ הַמָּוֶת!" –
כֹּה בִּבְכִי תַחֲנוּנִים יָרִיעַ רֵעַ,
וְהִיא תֵבְךְּ אֶל בִּכְיוֹ רוּחָהּ חֻבָּלָה
וּשְׁאוֹן שַֹאֲגוֹתָם יַחַד נִתָּכוּ, –
הַסְּפִינָה נִשֵּׂאת עַל כַּנְפֵי הָרוּחַ,
סָחוּב אַף הַשְׁלֵךְ יַפִּילֶנָּה סַעַר
אֶל נִבְכֵי הַמְּצוּלָה וּמְבוּכַת זָרֶם;
נִדְמוּ הַמַּלָּחִים, מָשׁוּט הֵטִילוּ,
פֹּה אֶנְקַת הַגַּלִּים וִילֵל סוּפָתָה,
שָׁם צוּרִים אֵיתָנִים יַטּוּ רָאשֵׁימוֹ;
"הוֹי מִנְעִי נָא, אִמִּי, קוֹלֵךְ מִבֶּכִי!
מַצִּיל מִצָּרָה הַמָּוֶת הִנֵּהוּ –
שִׁמְעִי קוֹל הַגַּלִים, הוֹי מַה יִנְהָמוּ –
לַדָּם יִשְׁאָפוּ וִישַׁחֲרוּ לָרֶצַח!"
חִישׁ אֶל שֵׁן הַסֶּלַע הָאֳנִיָּה נֻפָּצָה,
שָׁבַת כָּל מָשׂוֹשׂ, עִלְזֵי לֵב נָדַמּוּ,
נֶאֱנָחִים וּשְׂמֵחִים יַחַד נֶאֱלָמוּ,
גַּם דּוֹּמָה פָשְׁטָה עַל רַחֲבֵי הַמַּיִם,
כָּל חֵיל הֲמוֹן גֶּבֶר אָבַד בַּתֹּהוּ. –