אָמַר אֲחִי־קַר לְרֹב אֶחָיו:
מִי פּוֹתֵר לִי כִּי שַׁקְרַאי?
אֶחָד אָמַר: חַיָּב.
אֶחָד אָמַר: זַכַּאי.
אַחִים שְׁנַיִם שֶׁל אִמִּי:
אֲחִי־טוֹב וַאֲחִי־קַר.
אֶחָד הוּא דוֹד שְׁלוֹמִי,
אֶחָד – הָרַב שֶׁל כָּאן.
הֵם הָלְכוּ אֶל בֵּית מִדְרָשׁ,
אֲנִי – אֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת.
שָׁם כּוֹכָב לִי, שָׁם דָּרַךְ:
צִפּוֹר כְּנָפֶיהָ בְּפַרְהֶסְיָה!
חֶלְקַת מְנוֹרָה, הָעֵירֻמִּית,
כְּמַסְרֵק בְּאִשָּׁה עַל־קְצֵה־מַזְלֵג,
עוֹנָה עוֹנָה עִם חֲלוֹמִי –
כַּמָּה שִׁקְּפוּ לָהּ לְמַזֵּג!
וְצִפּוֹר נְחשֶׁת־הַמְּנוֹרָה
– זֹאת פְּרוֹחָה צִפּוֹר הַנְּחשֶׁת –
סִכַּת־צַוָּאר שֶׁל הַתִּקְרָה.
וּבְבֵית הַכְּנֶסֶת חֲצִי חשֶׁךְ.
לוּ לִי חַאסָקֶה
קַלַּת הַמּשֶׁט
אֲנִי לְהַשִּׂיגָהּ –
צִפּוֹר הַנְּחשֶׁת.
וּבְסוּסָה וַאסִיקָה־
עַד־טַחֲבֵי־מַיִם
אֲנִי לְהַשִּׂיגָהּ,
מֶרְחָק עַל מַיילִים.
מְנוֹרַת נְחשֶׁת הַקָּלָל,
מַה טּוֹב בַּסּוֹד הַחֹפֶשׁ;
וְאֵיךְ לִקַּח אֶת מִשֶּׁלָּךְ,
מִבֵּית הֵיכָלָא, בְּסוֹף חֹדֶשׁ?
פְּרוּזָה תַּבְנִית חָלָל עִם אֵין מִי.
פְּרוּשָׂה טַלִּית שַׁמָּשׁ עִם “שַׁייְמִים”.
תְּפִלָּה גְדֻלָּה וְהוּא דוֹדִי
עַכְשָׁו כָּרֶגַע אֵין מִי’ם.
סַפְסָל עָלָיו סַפְסָל,
כִּסֵּא עָלָיו כִּסֵּא.
סַף מֵעַל לְסַף.
כַּעֲלוֹת אֶל הַקּוֹסֵם.
אֲנִי פֹּה לֹא מִזְּמַן.
פֹּה לֹא צָרִיךְ לִפְחֹד.
סַפְסָל עִמְּדַנִי בֵּית רַבָּן –
וְאָמַר הָאָב: “עֲמֹד!”
הָיִיתִי יֶלֶד דַּי,
עַד שֶׁאִמְּנָה אוֹתִי הָאֵם
לָשִׂים זְרוֹעוֹת יָדַי
בַּשַּׁרְווּלִים לְמִינֵיהֶם.
אֲנִי פֹּה לֹא קָטָן.
נוֹלַדְתִּי פֹּה נֶסְכִיזְשְׁ.
וּלְאַחַר הַיּוֹם־כִּפּוּר־קָטָן
חוֹזֵר לִכְפַר סָבִי.
אֲנִי אוֹבֵד טַכֶּסֶת
הָעֲלִיָּה לְרוּם.
סַפְסְלֵי בֵּית כְּנֶסֶת
לֹא לִשְׁעַת חֵרוּם.
שִׁמְעוּ: נָפַל לִי פֹּה הַכּוֹבַע.
אוּלַי לָקַח הַצֵּל
בִּשְׁבִיל לָקַחַת כֹּפֶר?
אֲדֹנָי אוֹהֵב בָּעֲרָפֶל.
אֲנִי שׁוֹמֵעַ כְּרוּכְיָה:
פַּרְקַאי בֵּין הַשְּׁרָגִים.
הִיא יֵשׁ עֵד רְאִיָּה
שֶׁאֲנִי אוֹבֵד אֶת הַשְּׁחָקִים.
כְּרוּכְיָה אֲנִי שׁוֹמֵעַ,
שֶׁלָּהּ צִבְעָהּ – אָבָק כָּתֹם:
וְאִלּוּ מַה שֶּׁאָמְרָה עַל נֵרוֹתֶיהָ
הַצִּפּוֹר – אוֹמֵר הַכֹּל:
"מִמַּכְתֶּשֶׁת הַשְּׁקֵדִים
שֶׁאִמָּא יֵשׁ לָהּ.
מִנְּחשֶׁת פָּמוֹטִים
שֶׁאִמָּא שֵׁשׁ לָהּ.
אֲנִי מִנְּחשֶׁת־וְנֵר־אוֹר
שֶׁבְּעֵינֵי הָאָח־קָטָן,
עֵת מִן שְׁנָתוֹ יָרֵא־נֵעוֹר
מִפְּנֵי הָאָח הַבְּכוֹר־גַּדְלָן.
אֲנִי לְאַחַת וּשְׁמָהּ אַכְלָֽמָּה
לוּ אִמָּהּ הָיְתָה חַיֶּמֶת,
הִיא מַדְלִיקָה לָהּ עוֹד פִּי כַּמָּה –
פָּמוֹט שְׁבִיעִי עַל־שֵׁם אַכְלֶמֶת."
זוֹ כְּרוּכְיָה וּמְלֻמָּדֶיהָ
כָּל בְּלַיְלָה קוֹלוֹתֶיהָ.
הִנֵּה הִיא, שֶׁעוֹמֶדֶת טוֹב,
כָּל בְּלַיְלָה בּוּטוֹתֶיהָ:
"עַל דַּף נִתְלַשׁ מִסֵּפֶר – שַׁיימֶה!
כַּפָּרָה עַל כָּל אֶפְרוֹחַ!"
וְאִלּוּ אֲנִי – "בָּרוּךְ מַתִּיר הַשַּׁיימִים,
בָּרוּךְ מוֹרֶה אַסִּיר לִבְרֹחַ!"
אֲנִי לְסוֹבֵב אֶת הַצִּפּוֹר.
אֲנִי לְפוֹרֵד מִן הַנִּבְרֶשֶׁת.
צָרִיךְ כְּבָר פַּעַם אַחַת לִגְמֹר.
אֲנִי שׁוֹמֵעַ דֹּם מַתֶּכֶת: – “בְּרִי!”
"שָׁמַעְתִּי דֹם מוּתְךָ,
אָבִי שְׁתוּקִי עִם נֵזֶר כְּנֶגְדִּי, הוּא פְּשׁוּטִי רֶבּ יִיד שֶׁכַּלָּזֶה;
אֲנִי שׁוֹמֵעַ אַדְמָתְךָ
וַאֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה". – “בְּרִי!”
"שׁוֹמֵעַ, אַבְהוּנָא, שׁוֹמֵעַ "…
“מִי שֶׁעָמְדָה לְנֵרוֹתֶיהָ – יֵשׁ שׁוֹמֵעַ?”
“צָרִיךְ כְּבָר פַּעַם… עִם הַקֶּשֶׁר”…
שָׁתְקָה הָאֲדָמָה כַּאֲשֶׁר הַגֶּשֶׁם…
אֲנִי מְסוֹבֵב אֶת הַצִּפּוֹר –
עִמָּהּ סוֹבֶבֶת הַנִּבְרֶשֶׁת.
לֹא יוֹדַעַת מַה לָּבֹר.
חוֹלֵף בַּבַּיִת בְּרַק הָעֶשֶׁת.
קִיר הַקֹּדֶשׁ הוּא כָּל כֹּתֶל.
הַצִּפּוֹר – אֶל הַכַּפֹּרֶת,
אֶל כְּפִירֵי אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ,
אֲרָיוֹת שֶׁבַּפָּרֹכֶת.
לְבִיאִים מְקֻפָּלִים.
אַדְוַת הַלַּיִשׁ בָּבוּאָה הִיא.
גֻּלַּת זְנָבָם כְּאוּד בּוּלִים.
שְׁבִיל בָּרָק שׁוֹבֵב בַּבַּיִת.
נָפְלָה עֵינוֹ עַל הָאַנְטָל,
אַנְטַל הַנְּחשֶׁת הַטָּהוֹר.
כַּמָּה חֻבַּל, נָפְלוּ פָּנָיו!
בְּרַק הָעֶשֶׁת שָׁב אָחוֹר.
אֲנִי שׁוֹמֵעַ קוֹל מַתֶּכֶת.
כְּרוּכְיָה חוֹרֶקֶת.
הָעֵת לִי תַּמָּה אַךְ נִמְשֶׁכֶת.
הַמְּנוֹרָה נִדְלֶקֶת.
הִשְׁלִיכָה אוֹר נָגוֹז עַל אֵין מִי’ם.
הִשְׁלִיכָה פְּתָק שֶׁל אֱלֹהַי.
הִשְׁלִיכָה אוֹת וָאוֹת לַשַּׁיימִים.
אוֹר אָדֹם שָׁפְכָה עָלַי. שָׁפְכָה עָלַי…
תְּחִלַּת צוֹפָה עִם שְׁרָגוֹתֶיהָ:
אֵין כַּרְבֹּלֶת בַּבֶּן אֹדֶם!
הָאִישׁ לְהִתְיַנֵּחַ בָּא. פּוֹרֵק בְּרָגֶיהָ.
פַּרְקַאי, שֶׁאֲהֵבָהּ עוֹד קֹדֶם!
אַךְ בָּא מוֹעֵט הַנֵּר – מִכָּאן כְּבָר יְרֵאָה.
תְּחִלַּת הִבִּיטָה עוֹד בְּשֹׁלֶם.
אוֹי חֲבָל! פּוּק פָּקָה מְנוֹרָה
וְהָאִישׁ כְּתַרְנְגֹלֶם.
מַה הִגִּידוּ שְׁנֵי דוֹדַי
לַיֶּלֶד מְבִבּשֶׁת.
יָרְדָה לָאָרֶץ בִּלְעָדַי
צִפּוֹר הַנְּחשֶׁת.
פָּרַצְתִּי חוּצָה. טְמַנְתִּיהָ
בְּחוֹל כָּתֹם לְיַד הַבַּיִת.
אֲנִי עָזַבְתִּי… הִיא הִמְתִּינָה
לַשִּׁשִּׁי בֵּין הָעַרְבַּיִם…
חֶלְקַת מַלְאָךְ עַד דִּין דִּינָהּ.
לֹא מַשּׂוֹא שֶׁל בּוֹיְשָׁנוּת.
נַעֲרָה, נַעֲרָה, הַשְׁקִיפִי נָא,
בְּעַד חַלּוֹן, נְחוֹשָׁנוּת.
יָצְתָה מִבֵּית הָרַב הַבַּת,
מַאטְלְ־גִּ’ינְגִּ’ית־הַצַּמּוֹת,
לְהַמְרִיק פָּמוֹט שַׁבָּת,
בְּנֹהַג שֶׁבַּמְּקוֹמִיּוֹת,
בָּאָה מַאטְלְ־סֻבֵּי־קַיִץ,
נַעֲרָה אֶל חוֹל נָקִי,
נָקְקָה – וְהֵרִימָה צַעֲקַיִם,
שֶׁמָּצְאָה אֶת הַמַּשְׂכִּית.
ניסן, תשיח