אוֹמֵר לִי אוֹסֵף הַנְּדָבוֹת בַּעֲגָלָה־עַל־קַבַּיִם: אֶחָא־הֶע,

מִשְּׁנֵינוּ אֲנִי יָצָאתִי קֵרַח.

לֵךְ הַבַּיִת. מִמְּךָ

לֹא אֶקַּח.

אוֹמֵר לִי אוֹסֵף הַנְּדָבוֹת, הָעוֹלֶה הַיָּשָׁן הַמִּצְרִי,

מְמַהֵר וְאוֹמֵר כְּיוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ,

מְדַבֵּר לְאִמּוֹ. מַמְצִיא

מִן הָרֹאשׁ.

וַאֲנִי מִכְתָּבִים שֶׁל אִמִּי קְבַרְתִּים בְּקִבְרוֹת הַשֻּׁלְחָן,

וְאֵם הַמִּכְתָּבִים עַל תִּלָּם.

מִכְתָּבִים בָּנִים לְשׁוֹלַחְתָּם

בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה.