קִבַּלְתִּי מִכְתַּבְכֶם וּבוֹ מִכְתַּב הָאֵם.

מַה נִּזְעַקְתָּ כֹּה לְצוֹמוֹתַי?

אֵינֶנִּי צָמָה כְּלָל.

וְלֹא. וְדַי.

לַעֲמֹד מִי יוּכַל כִּמְפֻיַּחַת בַּלֵּב?

כַּדּוֹמֶה אֲנִי בְּחֶסֶר. דּוֹמֶה,

חָלִילָה, תְּפִלָּתִיכֶם כְּלֹוֶה.

הַאֶעֱמֹד מְמֻאֶסֶת?

לִפְנֵי שַׂר בָּשָׂר וָדָם שֶׁמֵּעָלֶיךָ

אַתָּה רוֹחֵץ אֶת פָּנֶיךָ

וּמְנַעֵר אֲבַק מַדֶּיךָ;

וַאֲנִי פּוֹרֶשֶׂת.